"ההרגשה היא שאתה מטיף מוסר לכולם ולצד זה, עובד בתקשורת הישראלית, שהיא לגמרי לא שקופה"; כך אמר רביב דרוקר בפתח כנס התנועה לחופש המידע, שעסק בשקיפות בתקשורת ושנערך אתמול (יום ג') בבית הספר למשפטים במסלול האקדמי - המכללה למנהל בראשון לציון. דרוקר, שעומד בראש התנועה, הוסיף גוון של תוכחה לדבריו כשטען: "כל גוף אחר לא היה מעז שלא להגיב. לגבי התקשורת, התחושה היא - 'מי יעז לתקוף אותנו?'".

בפאנל השתתפו דרוקר, רזי ברקאי מגל"צ, ח"כ איתן כבל - לשעבר השר הממונה על רשות השידור, ורותי יובל - שהתפטרה לפני כשנה מעריכת 'השבוע' בערוץ 10 בעקבות פרשת ההתנצלות בפני שלדון אדלסון.

* אייס רוצה להכיר אתכם טוב יותר. לפרטים המלאים - לחצו כאן

"אנחנו גוף בלתי שקוף לחלוטין", אמר ברקאי, שהוסיף כי המערכות השונות אינן מוכנות לחשוף ולו פרט משיקוליהן הפנימיים וכי העניין היחיד שכן מספק הצצה מבחוץ הוא התחרות והשנאה שקיימות בין גופי התקשורת עצמם. "הרבה פעמים השיקולים הם עניינים אבל הרבה פעמים לא", אמר ברקאי, "הדבר החמור יותר בתקשורת הפרטית הוא הצורך לקחת בחשבון את גורמי המימון. לפחות בגלי צה"ל אין שיקולים כלכליים".

לטענת ח"כ כבל, שדיבר בעקבות ברקאי, התקשורת נהנית מחיים קלים מדי ועליה לעשות לעצמה חשבון נפש כל בוקר. הוא סיפר, כי בימים שבהם התמודד על תפקיד יו"ר ההסתדרות מול עופר עיני, נחשף לעובדה שהתקשורת מלאת אינטרסים ושהם רבים וסבוכים. הוא אף הודה שנכנס לעניין בנאיביות רבה ויצא מתוסכל.

בעניין ההסתדרות, כבל סיפר על פניה שקיבל בשעתו מעיתונאי ב'ידיעות' שבשעתו עבד על תחקיר אודות עיני, שעבר דרך פתלתלה ובסופו של דבר נגנז. לדבריו, כשפנה לגורם מסוים על מנת לבדוק מה קורה עם התחקיר, הוא קיבל איתות על כך שאיש אינו מודע לקיום הסיפור אך לבסוף גילה כי המערכת ידעה על כך אבל נתקלה בשיקולים 'מלמעלה' ולפיכך בלמה את עצמה. "האינטרסים הם הרבה יותר גדולים מהמערכת, מהעורך", אמר כבל בסוף דבריו, "והעורך הוא בכלל סגן מפקד חוליה מצומצמת".

ביקורת פנימית - יש דבר כזה?

עוד לפני ימי ערוץ 10, יובל היתה עורכת משותפת ב'מעריב' ועורכת 'אולפן שישי' בערוץ 2 ו'7 ימים' של 'ידיעות'. "הייתי בכל כלי התקשורת המרכזיים", אמרה בפאנל והודתה כי עד לפרשת אדלסון, 'חדשות 10' היה אחד המקומות היותר שקופים בתקשורת. מאוחר יותר הוסיפה כי נכון להיום, יש יותר מדי בעלי תפקידים במערכות, בהם עורכים, כתבים ויועצים משפטיים, שמשמשים כעושי דבריהם של בכירים וכי זו הסיבה שתחקירים מסוימים נכשלים. "זה לא חייב להיות ראש ממשלה שיכול לסגור או לא לסגור את הערוץ", אמרה, "לפעמים זה הרבה יותר קטן; זה חבר של המו"ל או מישהו שבאופן שיטתי מזרים מידע לכלי תקשורת אחר ולכן המערכת מחרימה אותו. לדעתי, זה לא תפקידנו לעשות חרמות ונידויים ולכן התפטרתי; הרגשתי שזו (ההתנצלות בפני אדלסון - ד"פ) הוראה בלתי חוקית בעליל".

יובל הוסיפה, כי פרשת אדלסון הייתה עניין "חסר כל בושה"; "בידיעות אחרונות, בתקופה שלי, הייתה בושה", אמרה בתוקף וגררה אחריה תגובה מצד דרוקר, שטען כי עורך 'ידיעות' לעולם אינו מתראיין וכי מדובר בגוף התקשורת המסוגר ביותר שקיים. בהקשר זה, יובל מיהרה להביע את דעתה בעניין ההבדל שבין עיתוני 'הארץ' ו'ידיעות', הפעם מכיוון המו"לים; "עמוס שוקן הוא המו"ל שהכי מחויב לציבור שאני מכירה ונוני מוזס לא מתראיין כי הוא בן אדם שלא מתראיין. אמרה לי מישהי - זה כבר לא אותו מקצוע כמו שהיה בתקופתך. אם 'ידיעות' יגידו מה התחקיר האחרון החשוב אצלם, זה יהיה סער שיינפיין והכדורים (תחקיר 'האח הגדול, ד"פ)".

הון-שלטון ו"אנשי סיירת"

במהלך הערב, רזי ברקאי פנה אל חבריו לפאנל ותהה מה ניתן לעשות. "שום כלי תקשורת לא יסכים לפתוח את האורוות שלו באופן וולונטארי ולכן יש לקדם חקיקה", אמר. כבל השיב על כך בייאוש ואמר, כי הכל סובב סביב עניינים כלכליים ואילו דרוקר, בפרץ של אופטימיות, ענה כי במקום עבודתו ישנה מידה של ביקורת פנימית. בהקשר זה הוא סיפר על האומבודסמן בחדשות 10, זאב חספר, ואמר כי הכנסתו לערוץ לפני כשנה נתקלה בקשיים רבים, בין היתר בשל התנגדות לפרסום נגד כתבים. יובל, שהקשיבה לדברים, אמרה בתגובה כי היא מעריכה את חספר, אלא שהביקורת שלו חסרת משמעות, ודאי בהתייחס לדוגמאות כמו אדלסון או פרשת האגדה האורבנית; "לגבי סיוון כהן", טענה, "לא יכול להיות שבחורה פוטרה מהיום למחר ושאף אחד בשרשרת הפיקוד לא נתן על זה דין וחשבון. מבקר המערכת כתב על זה, ועכשיו היא מקבלת תכנית בוקר. יש כאן משהו מוזר וקשר שתיקה בין העיתונים. ההתגלמות של הדבר הזה היא שמעריב מוחזק על ידי נוחי דנקנר".

דרוקר שאל את כבל לדעתו על על כך שהמדינה תתגמל כלי תקשורת שינהגו שקיפות. "בוא קח את חוק רשות השידור שנכתב בצורה הנקייה ביותר ושיצר מערכת שעושה הפרדה", ענה כבל, "בקדנציה הזאת חתכו את זה לחתיכות. אצל שני אנשי הסיירת (נתניהו וברק, ד.פ) זו אובססיה שקשה לתאר אותה".