הנאשם התעקש שהתחזו לו, למרות הראיות הברורות

בשעת בוקר של סתיו,נכנס גבר בשנות ה-40 לחייו אל סניף מגה בנתניה כשהוא נושא שקית רב פעמית בצהוב עז. במבט מהצד נראה היה שמדובר בלקוח תמים במסע קניות. ואולם בפועל, כך נטען ונקבע בפסק הדין, מדובר בפרק נוסף בסאגה ארוכה של גניבות סדרתיות, שסופה בבית משפט השלום בנתניה, מול השופט גיא אבנון. פסק הדין שפורסם לפני כמה ימים, הוא מסמך משפטי עוצר נשימה - לא בגלל העבירות בהן הורשע גרי סדצקי, אלא בשל הנרטיב שטווה הנאשם להגנתו: טענה עקבית שלפיה לא הוא נראה בסרטוני האבטחה, אלא מתחזה שעבר ניתוחים פלסטיים כדי להידמות לו, ואף השתמש במסמכיו האישיים. "לא יודע מה רואים בסרטון, לא רואים בסרטון, אני יצאתי בחמש", כך פתח השופט אבנון את הכרעת הדין שלו, בציטוט ממערכון סאטירי מתוך הסדרה "צומת מילר", רק כדי להסביר כי, "למרבה הצער, התנהלותו של הנאשם בהליך, ודרך התמודדותו האבסורדית עם המוצגים והעדויות שנאספו בעניינו, מלמדות כי המציאות עולה על כל דמיון".

נגד סדצקי אוחדו כתבי אישום מארבעה תיקים שונים, שכללו 15 אירועים שבהם הוא הואשם בגניבת בשמים מרשתות סופרפארם ו-BE, ולעתים אף מוצרי מזון - והכל מתועד במצלמות אבטחה. הזיהוי, כך קבע בית המשפט, אינו מוטל בספק. "הנאשם נצפה פעם אחר פעם, בעשרות סרטוני אבטחה, מזוויות שונות, כשהוא נכנס לחנויות, נוטל פריטים, מכניסם לכליו ויוצא במהירות מהמקום... אני קובע ללא צל צלו של ספק, כי הוא זה שנראה במצלמות האבטחה בכל אחד ואחד מאירועי הגניבה", קבע השופט בהכרעתו. בין היתר, סדצקי תועד כשהוא נוטל 15 אריזות של בשר קפוא, מכניס אותן לשקית, ויוצא מהסופר - רק כדי להיתפס מיד לאחר מכן. באירוע אחר, הוא נראה כשהוא אץ מתוך חנות BE, תוחב בשמים לכיסו ויוצא בריצה. הנאשם לא הכחיש את הדמיון בינו לבין הגנב המתועד. ואולם בתגובה הוא הציע סיפור מופרך. לדבריו, "לטענתו, המדובר במתחזה אשר ביצע ניתוחים פלסטיים כדי להידמות לו". כשנשאל אם יש לו אח תאום, השיב בשלילה. השופט אבנון לא התרשם מהשיבושים וכתב כי, "הנאשם לא נתן הסבר באשר לאינטרס שיניע מאן דהוא להתחזות לו... וממילא אישר כי אין לו אח תאום".

במקרים בודדים, נתפס הנאשם על חם. באחד מהם, כפי שתיעדה מצלמת גוף של שוטר, נראה סדצקי מוסר את שמו ומספר תעודת הזהות שלו בקולו. לאחר שנעצר, הוא אמר כי, "יצאתי בלי לשלם... התכוונתי לשלם אבל לא היה לי מספיק כסף". מאוחר יותר, בבית המשפט, טען כי "גם האדם שנראה במצלמה – אינו אני, אלא מתחזה". שיא האבסורד, לדברי בית המשפט, היה דווקא בתגובתו של סדצקי לחקירתו במשטרה: "מישהו נכנס לבנק ומתחזה לי... כמה פעמים אפשר להגיד לכם?". בית המשפט קבע כי מדובר בטענה מופרכת, ודחה את ההצעה כי ייתכן שאדם זר, שבמקרה דומה לו אחד לאחד, גנב שוב ושוב מאות פריטים בשווי אלפי שקלים, תוך שימוש במסמכיו האישיים - ואף מזדהה בשמו בזמן אמת לשוטרים.

• כך גנבה המטפלת 90 אלף שקל מקשישה בשיטתיות
• עורכי הדין שגונבים מהלקוחות - איך זה קורה ואיך להגן על עצמכם מראש?

מהכרעת הדין עולה תמונה של נאשם שמסרב בעקביות לשתף פעולה עם סנגוריו, תוך החלפת באי כוחו מהסנגוריה הציבורית פעם אחר פעם, ובאופן שמטיל צל על רצינות כוונותיו. שוב ושוב ביקשו עורכי דינו להשתחרר מייצוג, לעתים בעקבות קללות, איומים על מתורגמנית, או סירוב עיקש להתכונן לדיונים. בפסק הדין נכתב כי, "התנהגותו של הנאשם כלפי באת כוחו גדשה את הסאה", ובשלב מסוים ציין השופט אבנון כי "הנאשם אינו מסוגל לייצג את עצמו, כי התנהלותו במהלך הדיון אך המחישה זאת". גם כשהסנגור הציבורי שב לייצג אותו, לא חדל הנאשם מהתפרצויות ואיומים, שכללו, כך לפי המתורגמנית, קללות כלפי צוות בית המשפט.

הראיות נגד סדצקי היו ברורות. "קב"טים, מנהלי סניפים, חוקרים ושוטרים - כולם זיהו אותו, בחנות ובאולם", נכתב בפסק הדין שפורסם. אף השופט עצמו ציין כי נוכחותו הרבה של הנאשם באולם איפשרה לו לזהותו באופן ודאי בסרטונים. הסרטונים הציגו שיטה עקבית: כניסה לחנות, בדיקה מהירה של סידור הבשמים, הסרת זמזמים, הכנסה לתיק - ויציאה במהירות, לרוב דרך שער הכניסה, תוך התחמקות ממעבר בקופות. באחד המקרים, כפי שתואר, "הנאשם נוטל בשמים, מתבונן לצדדים, מכניסם לתיק, ומשליך את הזמזמים על הרצפה". במקרה אחר, "הנאשם ניגש למדף, בודק שהעובדת התרחקה, מכניס לתיק וממהר לצאת".

השופט אבנון הדגיש כי מדובר בהתנהגות שיטתית ולא באירוע חד-פעמי, וכי גירסת הנאשם נועדה "לנסות לבלבל, לשבש ולהתחמק". הניסיונות להציגו כבלתי כשיר משפטית נדחו בזה אחר זה. "לא מצאתי בסיס לחשש לפגיעה במצבו הנפשי", קבע בית המשפט, לאחר שהנאשם סירב לעבור בדיקה פסיכיאטרית. באחד מרגעי השפל של ההליך, נטשה אשתו של הנאשם את אולם הדיונים במהלך חקירה נגדית, לאחר שסירבה להביט במסך שבו הוצגו סרטוני האבטחה. לדבריה של המתורגמנית, היא והנאשם קיללו את המותב. בעקבות כך, הוזעקו מאבטחים כדי להגן על עובדי בית המשפט.

• ביהמ"ש כפה על אם ובת לשתף פעולה עם פינוי-בינוי
• טעות באפליקציית פרייסז הובילה לבקשה לייצוגית
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

לבסוף, קבע השופט אבנון כי, "מצאתי כי המאשימה עמדה מעבר לכל ספק סביר בנטל הנדרש להוכחת אשמתו של הנאשם בעבירות המיוחסות לו", למעט אירוע אחד שבו זוכה הנאשם מחמת הספק. במלים חדות, הבהיר בית המשפט כי עדותו של סדצקי היתה "כוזבת, מגמתית, שקרית ומניפולטיבית", וכי "הנאשם מתנהל באורח מתוכנן במטרה להטעות ולהונות את גורמי האכיפה ואת בית המשפט". לאור כל הדברים, הורשע סדצקי בריבוי עבירות גניבה. מועד הטיעונים לעונש עדיין נקבע, אך ההתרשמות המובהקת מפסק הדין היא כי מדובר בעבריין סדרתי, שניסה לשבש את ההליך ולזלזל בו - ונכשל. המערכון ממנו לקח השופט אבנון את הפתיח אולי נועד לשעשע, אך המציאות המשפטית שהוצגה בפסק הדין הזה אינה משעשעת כלל. מדובר בכתב אישום מהחמורים שנדונו באחרונה בבית משפט השלום, ובפסק דין שלא רק שדן את העבריין, אלא גם מציב מראה מול כל ניסיון להוליך שולל את המערכת.

כיצד ייתכן שאדם ממשיך לבצע עשרות גניבות בלי להיעצר מוקדם יותר?

זוהי שאלה מתבקשת. העובדה שסדצקי המשיך, לפי הראיות, לבצע גניבות חוזרות ונשנות במשך תקופה ארוכה, מעלה תהיות על רמת התיאום בין רשתות הקמעונאות לרשויות האכיפה. מהכרעת הדין משתמע כי לא בכל מקרה הוגשה תלונה מידית, ולעתים התיעוד נאסף בדיעבד. במקרים מסוימים, גם כשהמקרה תועד בזמן אמת, לא תמיד בוצע מעצר מיידי. רק כשהראיות נערמו בהיקף משמעותי - 15 אירועים בארבעה כתבי אישום - התגבשה התמונה המלאה.

למה בית המשפט לא כפה על סדצקי לעבור בדיקה פסיכיאטרית, למרות טענותיו המוזרות?

פעמיים ביקשה הסנגוריה להפנות את סדצקי לבדיקה פסיכיאטרית. בפעם הראשונה הוא סירב, ובפעם השנייה, אף לאחר שהתקבלה הבקשה, הוא פשוט לא הופיע לבדיקה. השופט אבנון הבהיר בפסק הדין כי אין זה מתפקידו לכפות בדיקה כזו כשאין אינדיקציה רפואית או משפטית מוצקה לכך שהנאשם אינו כשיר. מעבר לכך, דווקא עקביותו של סדצקי בשקריו ובתמרוניו, מצביעה על תכנון ולא על בלבול נפשי.

האם יש משמעות חוקית לטענות בדבר "התחזות פלסטית"?

אין שום תוקף לטענה הזו מבחינה ראייתית או חוקית, כל עוד אין ביסוס כלשהו - תיעוד רפואי, חוות דעת מומחה, או לפחות הסבר הגיוני מדוע שאדם כלשהו יעבור ניתוח פלסטי כדי להידמות לאדם לא מוכר מהשורה. בית המשפט דחה את הטענה הזו מכל וכל, אך עצם העלאתה מדגישה את הגבולות המטושטשים שבין טענות הגנה יצירתיות לניסיונות שיבוש והתנהלות שקרית.

האם ההתנהגות של הנאשם מול הסנגוריה הציבורית צפויה להשפיע על העונש שייגזר עליו?

כן, בהחלט. ההתנהלות של סדצקי, שכוללת קללות, איומים, שיבוש הליכים וחוסר שיתוף פעולה עיקש, עשויה להיחשב נסיבה מחמירה בשלב גזר הדין. אמנם אין מדובר בעבירה נפרדת, אך שופטים שוקלים את ההתנהלות הכוללת של הנאשם במסגרת "הערכת הסיכון להישנות העבירה", וחוסר יכולת להפיק לקחים. גם האיומים על המתורגמנית והזלזול במערכת עלולים לשחק לרעתו.

האם נבחנה אפשרות לכליאה במסגרת טיפולית, למשל בגין גניבות ממניעים נפשיים או כלכליים?

על פי פסק הדין, הנאשם עצמו שלל כל בעיה נפשית או כלכלית. הוא לא טען לקשיים כלכליים שהובילו אותו לגניבה, אלא חזר שוב ושוב על הכחשות גמורות. הסנגורים ניסו לעורר חשש כלשהו למצבו הנפשי, אך לא הציגו חוות דעת או תיעוד. יתרה מכך, הנאשם סירב להיבדק - מה שמנע התקדמות בכיוון הזה. לפיכך, ככל הידוע, בית המשפט לא שקל מסגרת טיפולית ייחודית לגביו.

כיצד התמודד בית המשפט עם טענה על "קונספירציה להפללתו"?

הנאשם לא הציג כל ראיה לקיומה של קונספירציה או "תפירה של תיק". בית המשפט הבהיר כי הוא ער לכך שמדובר בטענה נפוצה בפי נאשמים רבים, אך ההבדל הוא שבמקרה הזה יש תיעוד חזותי, עקביות בזיהוי מצד שורת עדים, ולפחות שני מקרים בהם נתפס הנאשם פיזית בתוך החנות. כל אלה שוללים את האפשרות הסבירה לתרמית מצד המאשימה או המשטרה.

מבחינה משפטית, תיעוד ויזואלי נחשב ראיה חזקה מאוד, אך לא מוחלטת. בית המשפט חיזק את הזיהוי החזותי בעדויות עדים שהכירו את סדצקי, באישורים שהוא עצמו נתן בשטח ובמספרי זהות שמסר. במקומות שבהם לא הוצגה קבלה או עדות תומכת - כמו באישום אחד - קבע השופט לזכות אותו מחמת הספק. זה מלמד על שימוש זהיר וענייני בתיעוד החזותי.

האם היעדר ראיות על מניע פועל לטובת הנאשם?

לא בהכרח. החוק בישראל אינו דורש להוכיח מניע כדי להרשיע בעבירה פלילית. די בקיום היסודות העובדתיים והנפשיים של העבירה, כלומר שהמעשה בוצע במודע וללא הסכמה. ואולם בהיעדר מניע ברור, סנגורים לעתים מצליחים לעורר ספק סביר - וזה לא קרה במקרה הנ"ל. השופט אף התייחס לכך שאין לנאשם כל הסבר, הגיוני או דמיוני, מדוע שיתחזו לו. שתיקת ההגנה בסוגיה זו, פעלה נגד הנאשם.