גניבת זהות היא שימוש בפרטיו המזהים של אדם אחר, כמו מספר תעודת זהות, פרטי חשבון בנק או אמצעי תשלום, לצורך קבלת אשראי, פתיחת חשבונות, ביצוע רכישות או התחזות מול רשויות. היא מוגדרת בישראל כעבירה פלילית, ולעיתים נלווית לה גם עבירת מרמה או הלבנת הון. הנזק
לקורבן חורג מהפן הכספי המיידי: הוא עשוי למצוא את עצמו מול חובות שלא יצר, מול שומות מס שהוצאו על פעילות שלא ביצע ומול הליכי גבייה. דליפות מאגרי מידע מחברות מסחריות הפכו את התופעה לנפוצה יותר והעלו את חשיבות הסייבר
וההגנה על פרטיות הלקוח. בתי המשפט דנים בשאלה מי נושא באחריות, וכן בתיקון רישומים מול הבנקים ומול רשות המסים.
יובל מנצור טוען שדוד קרופיק פתח תיק במע"מ על שמו ללא ידיעתו, הוציא חשבוניות ועשה עסקים - והוא קיבל את השומה של כל אלה. לאחר ארבע שנים של סחבת, הוא ניסה לעקוף את הרשות בתביעה אזרחית, אבל נחל תבוסה
