ביום חמישי שעבר יצא לי לחשוב. לא ברמה של חשבון נפש, אבל יצא לי קצת לחשוב על כל מיני דברים. זה היה אולי היום הכי חם בשנה. בטח עד כה. באזור השעה תשע בבוקר יצאתי מהבית ועליתי על האופנוע לכיוון העבודה. יש באופנוע המון יתרונות, באמת, אם זה הדלק, אם זו החניה, אם זה בפקקים או אם זו הפריווילגיה לא להיות בהגרלה השבועית של מי מביא את סבא לארוחת שישי.

אבל יש שני חסרונות ברורים מאוד. הראשון ידוע לכולם, והשני, שאולי קצת פחות מדובר, זה שאין מזגן. ובימי שרב, כמו בחמישי שעבר, אני לא בטוח בכלל שהחיסרון הזה קטן מהראשון. בכל מקרה, הגעתי לעבודה כשכל החולצה דבוקה לי לגב והשיער רטוב מגעיל כזה וכל הריפוד של הקסדה מבפנים ספוג זיעה. לחיים לא היה המון טעם באותם רגעים, אבל הדבר היחיד שניחם אותי זה שעוד אין אף אחד מהצוות בפנים. שחררתי את המנעול עם המפתח ונכנסתי פנימה. סמירה המנקה המתוקה הייתה בפנים והמזגנים כבר דלקו.

רציתי לנשק אותה על הראש ולחבק אותה ולהרים אותה באוויר מרוב שמחה, אבל ויתרתי. שמתי את התיק שלי במשרד ונכנסתי למטבח לברך את כולם לבוקר טוב ולשבת עם השף על התפריט של היום. הוא אמר שהוא כבר בא ושהוריד לו מנה של אספרסו בינתיים.

הכנתי לנו קפה והתיישבתי על הבר. הוא הגיע ועבר איתי על המנות הראשונות, על הסלטים ועל העיקריות, וכשהגיע למנה של הפילה בקר אמר לי שצריך להעלות את המחיר מ- 154 שקלים ל – 170. אה, ואת השניצל צריך להעלות ל- 78. כששאלתי אותו למה, הוא ענה שכבר לפני שבועיים התקשר אליו ספק הבשר והודיע לו שהמחירים עולים ב20%, ושהוא רצה לחכות עם זה אבל לא יכול יותר.

• לבד במערכה: כך הפכו אימהות יחידניות לקורבנות המרכזיים של יוקר המחיה
• יבוא וירידה במחיר או ביטחון תזונתי? 5 עובדות על שוק החלב בישראל
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

״מה זאת אומרת?״ שאלתי, ״פשוט ככה?״

״פשוט ככה,״ הוא ענה, ״ובשבוע הבא נצטרך להעלות גם את המחיר של הדגים. גם שם עלו המחירים בטירוף. ואנחנו עוד בין האחרונים שהעלו את המחירים, וזו עוד עלייה מאוד, מאוד סולידית לעומת מסעדות אחרות. תאמין לי״.

ניסיתי להבין איתו איך זה הגיוני. איך יכול להיות שהמחיר פשוט קופץ בעשרים אחוז בשנייה ואם אין ספקים אחרים, אבל הוא אמר שלא. ושככה זה כשהמדינה מאפשרת לזה להיות ככה ואין שום פיקוח ועוד שיש דרישה שהבשר יהיה כשר. אבל שזה תמיד היה. הוא סיים את האספרסו ואמר שהוא חייב לחזור לבישולים ואני הלכתי למשרד לכתוב את התפריט.

עברתי על כל המנות וכשהגעתי לפילה בקר ושיניתי את המחיר שלו, זה היה נראה לי מעוות. איך, איך יכול להיות שחתיכת בשר מסכנה עולה פאקינג 170 שקל? ומילא הפילה בקר, שנחשב באמת יקר תמיד ובכל מקום, אבל שניצל? שניצל ב-78 שקל?! זה גמר אותי.

• נחיתת חירום באיירבוס היתה הסימן לתקלה מערכתית - הסכנה עדיין באוויר
• מהו הסיכון הגדול למשקיעים ב-2026 ואיך הוא יכול להיות דווקא הזדמנות בשבילכם?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• מהו הסיכון הגדול למשקיעים ב-2026 ואיך הוא יכול להיות דווקא...

עכשיו, לי, בתור מישהו שעובד בעולם הזה, ברור איך זה המחיר. בסוף המודל הוא מודל קבוע. מסעדה, בשביל להרוויח משהו בין עשרה לחמישה עשר אחוז בסוף החודש, וזה עוד במקרה המאוד טוב, במקרה המאוד טוב ששמים בצד את כמות האוכל שנזרקת לפח בגלל טעויות של מלצר או טבח או בגלל שהגברת משולחן 304 לא הבינה שפפרדל ראגו עגל זו מנה של פסטה, צריכה לחשב בתוך המחירים שלה את הכל.

ואם למסעדה הבשר והעוף התייקר בעשרים אחוז, אז ברור שגם ללקוח זה יתייקר בעשרים אחוז. המחשבות שלי המשיכו לנדוד לכל מיני מקומות. חשבתי על הסיטואציה שסביר שתקרה במשמרת הקרובה כבר שבה אחד הלקוחות הקבועים יראה את העלייה במחיר וישאל את המלצר למה המחיר עלה והמלצר יענה לו בכנות, שלא הייתה ברירה ושהמחירים עלו גם למסעדה, ואז שוב על הלקוח שיגיד לעצמו שזו בטח המצאה ושאנחנו סתם חזירים, או שגם אם זה נכון אין מצב שזו עלייה כזאת דרמטית ובטח אנחנו רוכבים על הגל בשביל לעשות עוד כמה שקלים ועל זה שהוא יפסיק לבוא לאכול כאן.

ואז חשבתי על איך כל אחד מפנה את האצבע המאשימה שלו על מישהו אחר ובסוף כולנו נדפקים. נדפקים רק כי אנחנו רוצים לשרוד. סיימתי את התפריט ויצאתי לעשן סיגריה. שכחתי כבר כמה חם. לקחתי שאכטה מהירה ונכנסתי חזרה למזגן. לא יכולתי שלא לתהות אם באמת יש קשר לכמה שחם היום ולעליית המחירים של הבשר והעוף. כלומר, ברור שיש קשר, אבל עד כמה?

בשעה שתים עשרה פתחנו את המסעדה. בדרך כלל, בשעה שתים עשרה ורבע המסעדה כבר מלאה לגמרי ועוד יש תור של ממתינים בדלת, אבל באותו היום לא היה. בכלל לא היה. סיימנו את המשמרת עם ארבעים אחוז מהממוצע הקבוע. בליבי הבנתי כל אחד ואחד מהאנשים שלא באו. הבנתי כל אחד מהאנשים שלא יצאו מהמשרד ומהמזגן והבנתי כל אחד מהאנשים שלא רוצה לשלם שמונים שקל על שניצל ומעדיף להביא אוכל מהבית.

אבל אז חשבתי לעצמי, שאם זו רק יריית הפתיחה של העונה החמה, ועם כל ההתחממות הגלובלית, וזה שכל שנה המעלות רק עולות ועולות, ואף אחד לא רוצה לשבת בחוץ וככה המסעדה מפסידה שלושים אחוז מיכולת התכולה שלה לאורך כמעט כל הקיץ, או לפחות עד שעות הערב של הקיץ, והמחירים רק עולים ועולים, ולא רק זה, אלא גם כל הריביות שעולות ואנשים שהתווספו להם עוד כמה מאות או אלפי שקלים בחודש להוצאות השוטפות בלי שהם קיבלו משהו בתמורה, אז ברור שיחפשו איפה לחסוך, ובאופן טבעי החיסכון הולך על דברים שהם בגדר מותרות. נתקפתי בייאוש קטן. זה היה אמור להיות ייאוש גדול, אבל בסוף לא אני זה ששם את הכסף על המקום הזה. התיישבתי על הבר, שתיתי מים והזמנתי שניצל. בכל זאת.