חל איסור לעיין בתכתובות של עובד בדוא"ל הפרטי ובפייסבוק גם אם נשאר מחובר דרך המחשב במקום העבודה
העובדות
------------
התובעת (להלן: "העובדת") הועסקה כגרפיקאית במשך קרוב לשנה על ידי הנתבעים (להלן: "המעסיק"). סמוך לסיום עבודתה, ביקש המעסיק להתחיל ולמלא מטלות שונות שמילאה חברתה לעבודה אשר התפטרה. העובדת דרשה העלאת שכר כתנאי למילוי המטלה הנוספת אך סורבה. בעקבות הויכוח שפרץ, הודיעה העובדת על התפטרותה, אך לאחר סוף השבוע, הגיעה למפעל, וביקשה לחזור בה מהתפטרותה. באותו יום התגלתה למעסיק התכתבות פוגענית כלפיו שהתנהלה בין העובדת לחברתה לעבודה, על גבי "הקיר" של החברה בדף הפייסבוק שלה (להלן: "ההתכתבות"). כמו כן עלה מההתכתבות שהעובדת הקליטה שיחות שהיו לה עם המעסיק. ההתכתבות התגלתה לאחר שחברתה לעבודה, השאירה את דף הפייסבוק שלה פתוח במחשב החברה.
המעסיק הציג בפני העובדת תדפיס של ההתכתבות. בהמשך לכך לקח המעביד את מכשיר הטלפון הנייד של העובדת, והודיע לה שהוא רוצה לבדוק את תוכנו, ובמיוחד האם הקליטה שיחות עימו והאם נותרו עליו תמונות של מוצרי המפעל. המעסיק הורה לעובדת לעזוב את מקום העבודה באופן מיידי, ללא מכשיר הטלפון שלה.
העובדת עזבה את מקום העבודה, ובהמשך הגישה תלונה למשטרה על גניבת הטלפון שלה. העובדת חזרה למפעל, אך לא הצליחה לקבל את הטלפון חזרה אלא לאחר שהזעיקה ניידת משטרה למקום. בהמשך לכך זומן המעסיק לתחנת המשטרה, ומסר הודעה. בהמשך הסתבר לעובדת שהמעסיק פרסם בפייסבוק קטעים מההתכתבות שהתקיימה בין חברתה ובינה, כשהם ערוכים באופן שהוציא מהקשר ביטויים בעלי משמעות גסה שנכללו בטקסט, כך שהעובדת הוצגה באור שלילי במיוחד.
לאחר כל הדברים האלה, העובדת, שלפי הוראת המעסיק לא חזרה לעבודה, קיבלה מכתב פיטורים. העובדת הגישה תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, פדיון הודעה מוקדמת ופיצוי בגין פגיעה בפרטיות.
פסק הדין
-------------
הודעה מוקדמת ואי זכאות לפיצויי פיטורים -
בית הדין השתכנע שהודעתה של העובדת על כוונתה להתפטר ניתנה ב"עידנא דריתחא", דהיינו בסערת הרגשות של הויכוח שפרץ. בית הדין סבר שבנסיבות דנן, המעביד לא היה רשאי "לתפוס" את הודעת ההתפטרות של העובדת.
מהראיות שהובאו, לרבות מכתב פיטורים, עלה בבירור שבסופו של יום המעסיק הוא שקיבל החלטה לפטר את העובדת לאחר שקרא את ההתכתבויות בפייסבוק בינה ובין חברתה לעבודה;
המעסיקים טענו להגנתם כי שלחו לעובדת את מכתב הפיטורים מאחר והיא ביקשה מכתב שכזה, כדי לעשות בו שימוש בלשכת העבודה. בית הדין דחה טענה זו וחזר על ההלכה לפיה "מעביד אינו רשאי להוציא מכתב פיטורים לצורך הונאת המוסד לביטוח לאומי" וממילא בנסיבות המקרה המעסיק מנוע מלטעון בניגוד לאמור במכתב (עע 1354/01 כהן נ' טרייד אין).
העובדת לא זכאית לפיצויי פיטורים מאחר ולא השלימה שנת עבודה כנדרש על פי סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים. בגלל שפיטורי העובדת נעשו בעקבות אובדן האמון ועל רקע "תקרית הפייסבוק" אין להחיל את הוראת סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים המתייחסת לפיטורים בסמוך לפני סוף שנת העבודה הראשונה "כאילו נעשו מתוך כוונה להימנע מחובת תשלום פיצויי-פיטורים ואין פיטורים כאלה פוגעים בזכות הפיצויים". עם זאת, משפוטרה העובדת על אתר ובלא שניתנה לה הודעה מוקדמת היא זכאית לדמי הודעה מוקדמת.
פגיעה בפרטיות ופיטורים שלא כדין
-------------------------------------------
לא הוכח שהמעסיק אכן עשה שימוש במכשיר הטלפון הנייד של העובדת או בדק את תכניו. עם זאת, "תפיסת" טלפון נייד של עובד על ידי מעסיק, ללא רשות וללא סמכות, היא לא רק פעולה המונעת מהעובד לעשות שימוש שוטף בו ככלי תקשורת גם לצרכים דחופים אלא יש בה גם, כשלעצמה, משום איום מיידי מצד המעסיק לחדור אל "המרחב הוירטואלי הפרטי" האישי והאינטימי של העובד, חדירה שאינה שונה במהותה על פי הפסיקה מכניסה אסורה ל"מרחב פרטי פיזי" של העובד (עע 90/08 איסקוב נ' מדינת ישראל). קל וחומר במקרה שבו המעסיק מודה בפה מלא שהתכוון להיכנס ולחפש בטלפון, רק שלא הספיק. איסור מוחלט זה חל גם בסיטואציה שבה המעסיק חושד שהעובד אגר בטלפון שלו סודות מסחריים או קניין רוחני אחר של המעסיק, או שהוא מבקש למצוא בטלפון ראיות הנחוצות לו להוכחת טענותיו בדבר התנהגות פסולה מצד העובדת. בנסיבות שכאלה, רשאי כמובן המעסיק לפנות בזמן אמת לבית הדין, ולבקש צו שיפוטי לחיפוש בתוך הטלפון.
מעבר לתפיסת הטלפון הנייד של העובדת, גם החדירה לעמוד הפייסבוק שלה, העיון בהתכתבות שבינה לבין חברתה, והפצת חלקים מההתכתבות, כשהיא ערוכה, באמצעות פונקציית "שתף" (SHARE) שבפייסבוק מהווים פגיעה אסורה בפרטיות.
השארת עמוד הפייסבוק פתוח על המחשב של העסק על ידי חברתה של העובדת אין בו כדי להצדיק את התנהלות המעסיק.
אין זה נדיר כלל וכלל שאדם מגיע אל מחשב במקום העבודה שהשתמש בו קודמו, עובד אחר או המעסיק עצמו, ומגלה שהמשתמש הקודם "לא התנתק" מתוכנת המייל, הפייסבוק או כל תוכנה או מאגר קבצים אישי שלו, ועל כן הוא יכול ללא כל קושי לעיין במיילים, בפייסבוק או במידע אחר ש"שייך" למשתמש הקודם. מה אמור לעשות מי שנמצא בסיטואציה שכזו? לדעת בית הדין, חובתו של המשתמש החדש "לסגור" מיד את התוכנה שהשאיר חברו שהשתמש קודם לו במחשב, ולא לעיין במידע אליו נחשף. ודאי שאין הוא רשאי, להדפיס את המידע האישי אליו נחשף, או להעתיקו בדרך אחרת. ודאי וודאי שאין הוא רשאי, לקחת את אותו המידע הפרטי-אישי אליו נחשף ולהפיצו ברבים, ואפילו הפרסום נעשה במטרה "חינוכית" כביכול כפי שטען המעביד.
זאת ועוד, המעסיק אישר שההחלטה הסופית שלא לאפשר לעובדת להמשיך לעבוד אצלו נתקבלה מיד לאחר שעיין באותה התכתבות פייסבוק. מכאן, שלא נערך לעובדת שימוע. מדובר במקרה מובהק שבו היה מקום לקיים שימוע מסודר, שבו הייתה ניתנת לעובדת הזדמנות להגיב על הטענות כנגדה בטרם ההחלטה הסופית על פיטוריה. במקום זאת נעשו כאן פיטורים-על-אתר, כשהעובדת נדרשה לעזוב את המפעל ללא דיחוי, ואם לא די בהשפלה הכרוכה בכך, היא נדרשה גם לעזוב את מקום העבודה ללא מכשיר הטלפון הנייד שלה.
בעת הפעלת שיקול הדעת בדבר גובה הפיצוי שייפסק לעובד בגין פיטוריו שלא כדין, יש לבחון את חומרת ההפרה ונסיבותיה, כמובן תוך הבאתם בחשבון גם של שיקולים לקולא. במקרה זה קיימים נימוקים לקולא:
העובדת עשתה שימוש משמעותי בפייסבוק בזמן העבודה ועל חשבון העבודה, תוך הפרה לכאורה של חובתה להקדיש את מלוא מרצה לטובת העבודה;
הוכח שהעובדת וחברתה שוחחו אודות העסק על גבי "קיר" הפייסבוק של החברה, תוך שימוש בביטויים פוגעניים אודות העסק והשמצות כאלה ואחרות. על אף שנקבע שהתנהלות המעסיקים הייתה לחלוטין לא תקינה, בית הדין הבין במידה מסוימת לליבו של המעסיק, והביא בחשבון את תחושתו שהעובדת "ירקה לבאר" שממנה שתתה.
העובדה שמדובר במעסיק קטן מהווה אף היא לדעת בית הדין שיקול להפחתת הפיצוי שייפסק. יכולתו של מעסיק שכזה לשאת בפיצוי עונשי הינה פחותה באופן טבעי מיכולתו של מעסיק גדול ורב אמצעים.
בנוסף, העובדה שמדובר בתקופת העסקה קצרה יחסית הינה כמובן רלוונטית בקביעת שיעור הפיצוי שהיא זכאית לו בשל פיצויים שלא כדין.
נוכח כל האמור, הגיע בית הדין לכלל מסקנה שיש להשית על המעביד פיצוי בגין פיטורים שלא דין בסך 21,092 ש"ח (ארבעה חודשי משכורת) ובנוסף סך של 20,000 ש"ח פיצוי על הפגיעה בפרטיות.
(*) הכותב - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS"
העלמתי הכנסות של 100 אלף שקל לפני עשור - להצהיר עליהן בגילוי מרצון?
למה נוהל גילוי מרצון לא יספק את מה שמצפים ממנו - אנשים יחששו לדווח באופן לא אנונימי ואין ביטול אוטומטי של קנסות, הצמדה וריבית
גילוי מרצון
לאחר למעלה משלוש שנות ציפייה, רשות המסים פרסמה את נוהל הגילוי מרצון החדש - רשות המסים
מודיעה על גילוי מרצון: דיווח על נכסים והכנסות שלא דווחו, בתמורה לתשלום מס וללא הליך פלילי
על פניו, מדובר במהלך חיובי שמטרתו לעודד שקיפות, להגדיל את רשת חייבי המס ולספק לנישומים הזדמנות להסדיר חובות עבר בכפוף לחיסון פלילי. זה גם אמור להגדיל את הקופה
הציבורית מגביית מסים. בפועל קשה לומר שמדובר ב"בשורה" של ממש, וספק בתמריץ אמיתי לחשיפה.
ראשית, בניגוד לנהלים קודמים בנושא זה, הנוהל הנוכחי מציע אך ורק הליך שאינו אנונימי. אנשים צריכים להזדהות כאשר הם מגישים בקשה לנוהל גילוי מרצון. אין כאן כשל של רשות המסים אלא התנגדות של משרד המשפטים, אך המשמעות ברורה: נישומים רבים, שגם כך חוששים מהליך כזה, יירתעו עוד יותר מלהיחשף. מדובר על מחסום בסיסי של אנשים להיחשף מול הרשויות גם מכיוון שהם עשויים לחשוב שהם "סומנו" על ידי רשות המסים. כשמשלבים זאת עם החמרות נוספות, שכעת כתובות במפורש ובעבר היו בגדר "תורה שבעל פה", נוצרת תחושה שהרשות אמנם הפנימה את לקחי העבר אך בחרה לסגור פינות באופן קשיח מדי.
כדי להבין את הבעייתיות, נניח נישום שלא דיווח על הכנסה חייבת בשיעור מס שולי של 100 אלף ש"ח בשנת 2015. אילו היה מדווח במועד, המס היה עומד, נניח, על כ-35 אלף שקל בלבד. כיום, בהליך גילוי מרצון, אותו נישום עשוי למצוא את עצמו מול תוצאה דרמטית:
תשלום על קרן המס בסך של 35 אלף שקל, ריבית והצמדה כ-5 אלף שקל ועל כל אלה מתווסף קנס גרעון של כ-30 אלף שקל נוספים. כלומר, חוב של 35 אלף שקל צומח לפי שלושה ויותר. איזה תמריץ יש כאן לנישום להיחפז ולדווח ביוזמתו? שהרי האמת צריכה להיאמר- אם לא נתגלה עד היום "מחדלו" זה, מה הסבירות שיתגלה אי פעם?
- גילוי מרצון: הזדמנות להסדיר חובות - או מלכודת לנישומים?
- רשות המסים מודיעה על גילוי מרצון: דיווח על נכסים והכנסות שלא דווחו, בתמורה לתשלום מס וללא הליך פלילי
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הנוהל החדש מבהיר שאין ביטול אוטומטי של הצמדה וריבית, ואין ביטול של קנסות גרעון אלא בכפוף לשיקול דעת פקיד השומה.
לאומי מוריד את הריבית על משכנתא למעבירי משכורת ב-0.25%
ההטבה תינתן גם ללקוחות הבנק על משכנתאות חדשות והלוואות צרכניות החל מ-1 באוקטובר; המהלך מצטרף להוזלת ריבית על המינוס, פיקדון אוטומטי וריבית של 2% על יתרת זכות עד 10,000 שקל
החל מ-1 באוקטובר, בנק לאומי לאומי -0.51% יוצא במהלך חדש שנועד להקל על לווים - הנחה של רבע אחוז במסלול הפריים. המשמעות היא שלקוחות שמעבירים משכורת לבנק ומחזיקים משכנתא או הלוואה צמודת פריים, ישלמו ריבית נמוכה יותר, בלי צורך לפנות, לבקש או להתמקח.
אם ריבית הפריים במשק עומדת למשל על 6%, הרי שבלאומי היא תחושב ללקוחות הזכאים כ-5.75% בלבד. זה נשמע אולי קטן, אבל כשמדובר במשכנתאות של מאות אלפי שקלים, מדובר בחיסכון חודשי ממשי.המהלך הזה מצטרף לשורה של צעדים נוספים שבנק לאומי הציג לאחרונה כדי לנסות לשדר ללקוחות מסר ברור, אנחנו רוצים שתישארו אצלנו. הבנק הודיע על ריבית של 2% על יתרת זכות עד 10,000 שקל - כלומר, גם אם הכסף נשאר בעו"ש, הוא עובד בשבילכם.
בנוסף, תינתן הוזלה של אחוז אחד בריבית על המינוס, לצד השקת 'פיקדון אוטומטי' שמעביר עודפי יתרה לעבודה יומית ללא צורך בפעולה של הלקוח. עבור לווים קיימים ההטבה תיכנס אוטומטית, ועבור מי שמתכנן לקחת הלוואה או משכנתא במסלול פריים - מדובר בהטבה שתופעל מיידית.
חשוב להבין שהמהלך לא משנה את ריבית הפריים הרשמית במשק (שממשיכה להיקבע על ידי בנק ישראל), אלא מעניק ללקוחות לאומי הנחה נקודתית, מעין "פריים מינוס 0.25". מי שמחזיק חצי מיליון שקל במסלול פריים לתקופה של 25 שנה יכול לחסוך בערך 75 שקל בחודש - ובמיליון שקל מדובר כבר על כ-150 שקל בחודש. לאורך השנים זה מצטבר לסכומים של עשרות אלפי שקלים.
- ההתאוששות בהיקף המשכנתאות נמשכת: זינוק של 55% בספטמבר לעומת אשתקד
- דווקא בגלל מבצעי הקבלנים, הזינוק במשכנתאות צריך להדאיג אותנו
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בבנק מקווים שזה יספיק כדי להקדים מהלכים של המתחרים, ולהחזיר מעט אוויר לנוטלי המשכנתאות אחרי שנה לא פשוטה של ריביות גבוהות ושוק דיור תקוע.
