נפקות הבטחה מינהלית לפעול על פי תוצאות פסק דין אזרחי
תקציר ת"א 11227/08 וולף מיגדל נ' פקיד שומה חיפה
תקציר ת"א 11227/08
וולף מיגדל נ' פקיד שומה חיפה
בית משפט השלום בחיפה דן בשאלת תוקפם של הליכי גבייה בגין שומות שהוצאו לשנים 1987-1985 בקשר עם הלוואה שנתן המבקש לפלוני, אשר לטענת המבקש לא הוחזרה לו. משכך טען המבקש כי לא הפיק הכנסות ריבית בגין ההלוואה ואין למסותו. המערער הגיש תביעה כנגד הלווה בבית משפט אזרחי אשר הגיע למסקנה כי המבקש לא הפיק כל רווח מאותה הלוואה. בית משפט השלום בחיפה קיבל את טענתו העובדתית של המבקש שלפיה הוא הגיע להסדר עם המשיב כי עליו לפעול לאור פסק הדין האזרחי - ולפיכך התקבלה התביעה לסעד הצהרתי שלפיה המבקש אינו חב למשיב כל חוב מס.
השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים
מדובר בתובענה בהמרצת פתיחה לסעד הצהרתי שיקבע כי המבקש אינו חב למשיב (פקיד השומה) חוב מס בגין שלוש שנות המס 1987-1985, ובפרט בגין סכום קרן בסך 50,705 ש"ח אשר צמח (לפי הנטען) לסך מקורב של 690,000 ש"ח נכון למועד הגשת המרצת הפתיחה (29.6.2008). אין חולק כי המבקש חויב במס באותן שומות שהוצאו לו לשנות המס 1987-1985, בגין רווח נטען מהלוואה שנתן לפלוני. המבקש לא התכחש לעצם העובדה שנתן ההלוואה, אך טוען וטען כי אפילו סכום קרן אותה ההלוואה לא הושב לו במלואו, לא כל שכן הריבית; ומשכך ממילא לא צמחה לו כל הכנסה. המבקש הגיש תביעה בבית משפט השלום בחיפה כנגד אותו לווה ושני ערבים.
לטענת המבקש ניתנה לו הבטחה מנציגי פקיד השומה להקפאת הגבייה עד לקבלת פסק הדין באותה תביעה שהגיש כנגד הלווה והערבים להלוואה, כאשר שני הצדדים התחייבו לנהוג לפי תוצאות פסק הדין שיתקבל. בשנת 1999 ניתן פסק הדין הקובע כי המבקש לא הפיק כל רווח מאותה הלוואה. בסמוך לכך הודיע רואה החשבון של המבקש למשיב על קבלת פסק הדין. רק בשנת 2004 חודשו הליכי הגבייה כנגד המבקש. לפיכך טוען המבקש כי פקיד השומה מנוע מלנקוט בהליכי גבייה של אותו חוב; ולחלופין שאותו חוב מס מוכחש התיישן או חל שיהוי כזה בגבייתו שממילא אין לגבותו, שכן חלפו יותרמ-17 שנים מאז שהוצאו השומות.
דיון
ההתיישנות - בית המשפט פסק כי הוכחה טענת המבקש להבטחה המינהלית שנתן לו המשיב. ברם, קבלת גרסת המבקש בנוגע להבטחה המינהלית ותוכנה מביאה למסקנה כי אין ממש בטענת ההתיישנות. טענת המבקש עצמו היא להסכם בין הצדדים שמכוחו ניתנה לו הבטחה מינהלית, אשר תוכנה עיכוב הגבייה והמתנה לתוצאות הבירור של התביעה, כאשר הצדדים מתחייבים לפעול בנוגע לחוב המס שבאותן שומות בהתאמה לקביעות פסק הדין שיינתן.
קשה להלום שאם זו העמדה שתתקבל, יכול המבקש לטעון להתיישנות. כך, משעה שתוכן ההסכמה ההדדית אשר לה טוען הוא עצמו ואשר ממנה הוא מבקש להיבנות (כהסכמה שמכוחה ניתנה ההבטחה המינהלית) הייתה כי הצדדים ימתינו לתוצאות פסק הדין ויפעלו על פיו - אם יעלה שההלוואה הניבה הכנסה כי אז ישלם המבקש את חוב המס על ההכנסה אשר ניתן ללמוד שצמחה, ואם יעלה שאין כל רווח שכן המבקש לא זכה אפילו להשבת הקרן בשלמותה, הרי יבוטל חוב המס. אם זו ההסכמה שלה טוען המבקש, הרי ככל שמתקבלת טענתו הוא אינו יכול מחד גיסא להיתלות באותה הסכמה ששירתה את עניינו שלו, ומאידך גיסא לטעון להתיישנות. באותה הסכמה נטענת גם הסכמה הדדית שלא יחל מרוץ ההתיישנות עד שיינתן פסק הדין. במצב דברים זה, המבקש מושתק ומנוע מטעמי תום לב לטעון כעת להתיישנות. עם זאת, אילו הייתה מתקבלת עמדת המשיב שלפיה אין סמכות לפתוח השומות, וממילא לא הוכחה הבטחה מינהלית לפעול על פי תוצאות פסק הדין שיתקבל אף במישור חיוב המס ולתקן השומות - הרי באותו מקרה יש להיזקק לטענת ההתיישנות ואף לקבלה.
נפקות ההבטחה המינהלית - היות שהמשיב אינו טוען להצדקה חוקית להשתחרר מהבטחה מינהלית ככל שניתנה (בהתקיים יתר תנאיה), ואף לגופו של עניין אין למצוא הצדקה כזו, הרי התוצאה היא שדין התביעה להתקבל. ואולם כאמור אף אם הייתה מתקבלת טענתו העובדתית של המשיב - היה דין טענת ההתיישנות להתקבל, ולכן ממילא לא הייתה התוצאה משתנה. לגופו של עניין, ניתן ללמוד כי אכן במועד שבו הוצאו למבקש השומות ולמעשה אף שנים אחר כך, לפחות עד המועד שבו ניתן פסק הדין, לא הפיק המבקש כל רווח מאותה הלוואה. משעה שהסכים המשיב לפעול על פי קביעות פסק הדין, עליו לכבד הסכמתו.
אם כן, בעקבות פסק הדין מ-1999 היה על המשיב לכבד את ההבטחה המינהלית, לפתוח השומות לשנות המס 1987-1985 ולבטל את חוב המס באותן שומות בעטיה של ההלוואה. אין חולק כי רואה החשבון של המבקש הודיע למשיב על פסק הדין עוד בספטמבר 1999, וממילא כעת מנוע המשיב מלגבות את חוב המס שהושת בגין ההלוואה באותן שומות.
תוצאה
הבקשה לפסק דין הצהרתי שלפיו המבקש אינו חב למשיב כל חוב מס בגין השנים האמורות התקבלה. המשיב חויב בהוצאות בסך 25,000 ש"ח.
בבית משפט השלום בחיפה
לפני כב' השופט יואב פרידמן
ניתן ב-24.1.2013

העלמתי הכנסות של 100 אלף שקל לפני עשור - להצהיר עליהן בגילוי מרצון?
למה נוהל גילוי מרצון לא יספק את מה שמצפים ממנו - אנשים יחששו לדווח באופן לא אנונימי ואין ביטול אוטומטי של קנסות, הצמדה וריבית
לאחר למעלה משלוש שנות ציפייה, רשות המסים פרסמה את נוהל הגילוי מרצון החדש - רשות המסים
מודיעה על גילוי מרצון: דיווח על נכסים והכנסות שלא דווחו, בתמורה לתשלום מס וללא הליך פלילי
על פניו, מדובר במהלך חיובי שמטרתו לעודד שקיפות, להגדיל את רשת חייבי המס ולספק לנישומים הזדמנות להסדיר חובות עבר בכפוף לחיסון פלילי. זה גם אמור להגדיל את הקופה
הציבורית מגביית מסים. בפועל קשה לומר שמדובר ב"בשורה" של ממש, וספק בתמריץ אמיתי לחשיפה.
ראשית, בניגוד לנהלים קודמים בנושא זה, הנוהל הנוכחי מציע אך ורק הליך שאינו אנונימי. אנשים צריכים להזדהות כאשר הם מגישים בקשה לנוהל גילוי מרצון. אין כאן כשל של רשות המסים אלא התנגדות של משרד המשפטים, אך המשמעות ברורה: נישומים רבים, שגם כך חוששים מהליך כזה, יירתעו עוד יותר מלהיחשף. מדובר על מחסום בסיסי של אנשים להיחשף מול הרשויות גם מכיוון שהם עשויים לחשוב שהם "סומנו" על ידי רשות המסים. כשמשלבים זאת עם החמרות נוספות, שכעת כתובות במפורש ובעבר היו בגדר "תורה שבעל פה", נוצרת תחושה שהרשות אמנם הפנימה את לקחי העבר אך בחרה לסגור פינות באופן קשיח מדי.
כדי להבין את הבעייתיות, נניח נישום שלא דיווח על הכנסה חייבת בשיעור מס שולי של 100 אלף ש"ח בשנת 2015. אילו היה מדווח במועד, המס היה עומד, נניח, על כ-35 אלף שקל בלבד. כיום, בהליך גילוי מרצון, אותו נישום עשוי למצוא את עצמו מול תוצאה דרמטית:
תשלום על קרן המס בסך של 35 אלף שקל, ריבית והצמדה כ-5 אלף שקל ועל כל אלה מתווסף קנס גרעון של כ-30 אלף שקל נוספים. כלומר, חוב של 35 אלף שקל צומח לפי שלושה ויותר. איזה תמריץ יש כאן לנישום להיחפז ולדווח ביוזמתו? שהרי האמת צריכה להיאמר- אם לא נתגלה עד היום "מחדלו" זה, מה הסבירות שיתגלה אי פעם?
- גילוי מרצון: הזדמנות להסדיר חובות - או מלכודת לנישומים?
- רשות המסים מודיעה על גילוי מרצון: דיווח על נכסים והכנסות שלא דווחו, בתמורה לתשלום מס וללא הליך פלילי
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הנוהל החדש מבהיר שאין ביטול אוטומטי של הצמדה וריבית, ואין ביטול של קנסות גרעון אלא בכפוף לשיקול דעת פקיד השומה.

בפעם השניה: ניסה להבריח 30,000 כדורי ויאגרה - ונתפס בנתב"ג
הנוסע, שכבר נתפס בעבר בניסיון הברחה דומה, חזר מהודו כשבמזוודותיו 30 אלף כדורים בשווי מוערך של 600 אלף שקל; הכדורים ללא אישור משרד הבריאות; דרכונו נלקח ובמכס בוחנים הגשת כתב אישום
נסיונות ההברחה בנתב"ג מייצרים לאחרונה כותרות, הפעם מדובר כבר בפעם השניה שהאדם הזה מייצר כותרת. תושב קריית אתא, שחזר לישראל אחרי חמישה ימי שהות בהודו, נעצר באולם הנוסעים של נמל התעופה בן-גוריון, כשבמזוודותיו 30,000 כדורי ויאגרה לא מאושרים לשימוש על פי
חוקי משרד הבריאות.
הכדורים, שערכם מוערך בכ-600 אלף שקל, נתפסו על ידי בודקי המכס אחרי שהנוסע ניסה לעבור דרך המסלול הירוק. בדיקה קצרה של המזוודות חשפה: שתי מזוודות עמוסות בכדורים.
מדובר ככל הנראה במהלך מתוכנן מראש, ולא בניסיון חד-פעמי.
מחקירה שבוצעה על ידי יחידת הסמים והמכס של נתב"ג (יס"מ) עולה כי מדובר בהברחה נוספת של אותו אדם - משה לוי -אשר נתפס כבר בחודש אפריל האחרון באירוע דומה. אז גם הובא בפני שופט, שוחרר בתנאים מגבילים, ודרכונו נלקח ממנו.
המקרה
הנוכחי התרחש בטיסת הראשונה בה חזר אחרי שהשיבו לו את הדרכון, צעד שמעלה שאלות לא פשוטות על האפקטיביות של ההגבלות שהוטלו עליו בעבר.
- בהיקף של מיליונים: ייבאו מוצרים מעלי אקספרס והצהירו שהם שווים הרבה פחות
- בקשה לייצוגית נגד רשות המסים: גביית מס יסף על שכר דירה אינה חוקית
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
גם הפעם הובא לוי בפני שופט בית משפט השלום בראשון לציון, ושוחרר בתנאים מגבילים. דרכונו נלקח ממנו לתקופה של 180
יום, בזמן שבמכס שוקלים אם להגיש נגדו כתב אישום.