אחת מקטלוג אוטו: רנו פלואנס

בכל שבוע נציג לכם מכונית אחת מקטלוג אוטו, הכולל את כל המכוניות המשווקות בישראל. והפעם: רנו פלואנס
מערכת אוטו |

רנו פלואנסשם מלא: רנו פלואנס
אחיות לפלטפורמה: רנו פלואנס Z.E, רנו מגאן, סמסונג SM3

מתחרות עיקריות: פורד פוקוס, מאזדה 3, סקודה אוקטביה, פולקסווגן ג'טה, יונדאי i35, קיה פורטה
 

כדאי לדעת עליה: הפלואנס נחתה במחוזותינו ב-2009 כמחליפתה של המגאן סדאן, כשהיא חולקת כמובן פלטפורמה עם המגאן הנוכחית. זוהי המכונית החשובה ביותר של רנו בישראל כיום, לפחות עד שהקליאו החדשה תגיע ובהנחה שזו תציע מחיר תחרותי. המשפחתית של רנו מציעה, בתחומים רבים, תמורה מעט שונה ביחס למתחרותיה הישירות, כאשר בראש ובראשונה נמצאים ההבדלים במידות. הפלואנס מגיעה אלינו מטורקיה ולא בכדי – הפלואנס נועדה לפגוע בטעם המתפתח של האזור עם מידות מכובדות במיוחד, וביניהן תא מטען רחב ידיים – 530 ליטר. רשימת האבזור נדיבה למדי והספק היחידי נמצא בתחום הבטיחות, מאחר והפלואנס לא עברה מבחני ריסוק (למגאן 5 כוכבים, ולפלואנס Z.E יש 4 כוכבים).
 
 
 
הפלואנס משווקת כאן עם שני מנועי בנזין – 1.6 ו-2.0 ליטר, כאשר זה הראשון מעט עצל והשני אנרגטי (וכמובן יקר) יותר. ב-2011 נחתה גם גרסת הדיזל עם מנוע בנפח 1.5 ליטר שמספק 110 כ"ס ו-24 קג"מ. גרסת הדיזל מוצעת עם תיבה ידנית או אוטומטית כפולת מצמדים ומספקת ביצועים טובים וצריכת דלק מצוינת. לפני כשנה ביצעה היבואנית מהלך בו השוותה את מחיר גרסת הדיזל לבנזין. התוצאה לא איחרה לבוא ובסוף 2012 גרסת הדיזל תפסה 70% ממכירות הדגם שמייבאת קרסו.
לפני מספר חודשים הציגה רנו מתיחת פנים לפלואנס, שתיישר קו עם שפת העיצוב החדשה של החברה. הפלואנס החדשה עושה את דרכה ארצה ממש בימים אלה, וכלים מתוחי פנים כבר נצפו על כבישים מקומיים.
בשנה האחרונה הייתה הפלואנס פעמים רבות בכותרות – לטוב ולרע. ליתר דיוק הייתה זו הפלואנס Z.E – הגרסה החשמלית שמשווקת על-ידי בטר פלייס. על אף הדימיון הרב (קצת יותר ארוכה, קצת פחות תא מטען, הנעה חשמלית), ה-Z.E פונה לקהל יעד אחר לחלוטין. נתוני המכירות החלשים הם אלה שמציבים אותה בכותרות לאחרונה.
כל מה שטוב: מרווח, תא מטען, נוחות, גרסת הדיזל.
כל מה שרע: ביצועים ב-1.6 ליטר, הגה רך, לא מלכת יופי.
מה מקבלים: משפחתית מרווחת ונוחה ביותר – והחסכונית ביותר בגרסת הדיזל.
גרסה נבחרת: דיזל ידנית, בגלל החסכון – 117,100 או 127,200 שקלים, בהתאם לרמת הגימור.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
לוגו יד2 – שימוש הוגן לצורכי דיווח וחדשותלוגו יד2 – שימוש הוגן לצורכי דיווח וחדשות

יד 2 - מאפס ל-3 מיליארד שקל; האתר הכי רווחי בישראל עובר לאייפקס

מאתר מודעות צנוע ליד שנייה ודרושים לעסק דיגיטלי שנמכר בכ-950 מיליון דולר לקרן אייפקס, אחרי מסלול בעלים שנע בין וואלה, אקסל שפרינגר ו-KKR

ליאור דנקנר |

מה שהתחיל כפלטפורמה פשוטה לפרסום מודעות דרושים ומכירת יד שנייה, הפך לאחד האתרים המרכזיים בישראל ששווה 950 מיליון דולר (3.07 מיליארד שקל). יד2, אחד המותגים החזקים באינטרנט הישראלי, נמכר היום לאייפקס. המוכרת KKR קיבלה את האתר כחלק מרכישת אקסל שפרינגר שהחזיקה בו, אחרי שרכשה אותו מוואלה ב-2014 ב-820 מיליון שקל.


יד2 - כך נבנתה הדרך לאקזיט

2005 - ההתחלה הצנועה

שני יזמים, שמעון וינר ויאיר גולן, משיקים את yad2.co.il כפלטפורמה לפרסום מודעות קנייה ומכירה של מוצרים ושירותים - בעיקר רכבים, נדל"ן, דרושים ויד שנייה. תוך זמן קצר האתר הופך לכתובת מוכרת למודעות חינם באינטרנט.

2009 - רכישה על ידי וואלה תקשורת

רובה ארבל  נשק
צילום: אנצו גוש IWI מקבוצת SK

מתווכי הנשק גוזרים עמלה של 350 מיליון דולר בשנה מהתעשייה הביטחונית בישראל

דו"ח מבקר המדינה: החברות הביטחוניות התחייבו לתשלומי עתק של מעל מיליארד דולר למתווכים בין 2022 ל־2024, משרד הביטחון לא הקים מנגנון פיקוח למרות התחייבויות והנחיות

רן קידר |
נושאים בכתבה תעשייה ביטחונית

דו"ח מבקר המדינה האחרון מציג תמונת מצב בעייתית במיוחד בענף היצוא הביטחוני של ישראל. מאות מיליוני דולרים שולמו למשווקים ולמתווכים שפועלים מול לקוחות זרים, אך הפיקוח הממשלתי על המנגנון הזה כמעט ואינו קיים. למרות הנחיות ברורות שניתנו כבר ב־2017, משרד הביטחון לא הקים מערכת בקרה לבחינת עמידת החברות הביטחוניות בכללי הציות, ולא דרש אישור דירקטוריון לעסקאות הכוללות תשלום עמלות.

לפי ההערכות, בין השנים 2022 ל־2024 הסתכם היצוא הביטחוני בכ־40 מיליארד דולר, כאשר העמלות ששולמו למתווכים חצו את רף מיליארד הדולר. חלקים גדולים מהדו"ח נשארו חסויים מטעמי ביטחון, אך הנתונים שכן פורסמו מעידים על מערכת שמאפשרת זרימת כספים בהיקף עצום - בלי בקרה מהותית מצד המדינה.

המבקר מצביע על שורה של כשלים שיטתיים: לא הוקם מנגנון שמבצע ביקורות תקופתיות, לא קיימים מסמכים שמעידים על עבודת מטה סדורה, ובפועל אין דרישה להצהרה על אישור דירקטוריון לעמלות. גם תוכניות הציות שנדרשו מחברות גדולות אינן נבדקות או מפוקחות בפועל, ובקרב חברות קטנות ובינוניות אין כלל סטנדרט אחיד.

המבקר מציין מקרה שבו עסקה ביטחונית נבלמה רק לאחר שגורמים במשרד נחשפו לגובה העמלה באופן מקרי. הדוגמה הזו ממחישה עד כמה היעדר הפיקוח עלול להוביל להקצאת כספים משמעותית לגורמים חיצוניים, בלי שקיפות ובלי מנגנון בקרה.

החשש: פתח לשחיתות

ישראל מחויבת להסכמים בינלאומיים למניעת שחיתות בעסקאות ביטחוניות. עם זאת, המצב בפועל רחוק מהדרישות. משרד הביטחון לא קבע כללים ברורים לחברות הקטנות והבינוניות, לא בחן את יישום תוכניות הציות בחברות הגדולות, ולא הגדיר כלים לפיקוח אפקטיבי על מניעת מתן שוחד לעובדי ציבור זרים.