אחת מקטלוג אוטו: רנו פלואנס

בכל שבוע נציג לכם מכונית אחת מקטלוג אוטו, הכולל את כל המכוניות המשווקות בישראל. והפעם: רנו פלואנס
מערכת אוטו |

רנו פלואנסשם מלא: רנו פלואנס
אחיות לפלטפורמה: רנו פלואנס Z.E, רנו מגאן, סמסונג SM3

מתחרות עיקריות: פורד פוקוס, מאזדה 3, סקודה אוקטביה, פולקסווגן ג'טה, יונדאי i35, קיה פורטה
 

כדאי לדעת עליה: הפלואנס נחתה במחוזותינו ב-2009 כמחליפתה של המגאן סדאן, כשהיא חולקת כמובן פלטפורמה עם המגאן הנוכחית. זוהי המכונית החשובה ביותר של רנו בישראל כיום, לפחות עד שהקליאו החדשה תגיע ובהנחה שזו תציע מחיר תחרותי. המשפחתית של רנו מציעה, בתחומים רבים, תמורה מעט שונה ביחס למתחרותיה הישירות, כאשר בראש ובראשונה נמצאים ההבדלים במידות. הפלואנס מגיעה אלינו מטורקיה ולא בכדי – הפלואנס נועדה לפגוע בטעם המתפתח של האזור עם מידות מכובדות במיוחד, וביניהן תא מטען רחב ידיים – 530 ליטר. רשימת האבזור נדיבה למדי והספק היחידי נמצא בתחום הבטיחות, מאחר והפלואנס לא עברה מבחני ריסוק (למגאן 5 כוכבים, ולפלואנס Z.E יש 4 כוכבים).
 
 
 
הפלואנס משווקת כאן עם שני מנועי בנזין – 1.6 ו-2.0 ליטר, כאשר זה הראשון מעט עצל והשני אנרגטי (וכמובן יקר) יותר. ב-2011 נחתה גם גרסת הדיזל עם מנוע בנפח 1.5 ליטר שמספק 110 כ"ס ו-24 קג"מ. גרסת הדיזל מוצעת עם תיבה ידנית או אוטומטית כפולת מצמדים ומספקת ביצועים טובים וצריכת דלק מצוינת. לפני כשנה ביצעה היבואנית מהלך בו השוותה את מחיר גרסת הדיזל לבנזין. התוצאה לא איחרה לבוא ובסוף 2012 גרסת הדיזל תפסה 70% ממכירות הדגם שמייבאת קרסו.
לפני מספר חודשים הציגה רנו מתיחת פנים לפלואנס, שתיישר קו עם שפת העיצוב החדשה של החברה. הפלואנס החדשה עושה את דרכה ארצה ממש בימים אלה, וכלים מתוחי פנים כבר נצפו על כבישים מקומיים.
בשנה האחרונה הייתה הפלואנס פעמים רבות בכותרות – לטוב ולרע. ליתר דיוק הייתה זו הפלואנס Z.E – הגרסה החשמלית שמשווקת על-ידי בטר פלייס. על אף הדימיון הרב (קצת יותר ארוכה, קצת פחות תא מטען, הנעה חשמלית), ה-Z.E פונה לקהל יעד אחר לחלוטין. נתוני המכירות החלשים הם אלה שמציבים אותה בכותרות לאחרונה.
כל מה שטוב: מרווח, תא מטען, נוחות, גרסת הדיזל.
כל מה שרע: ביצועים ב-1.6 ליטר, הגה רך, לא מלכת יופי.
מה מקבלים: משפחתית מרווחת ונוחה ביותר – והחסכונית ביותר בגרסת הדיזל.
גרסה נבחרת: דיזל ידנית, בגלל החסכון – 117,100 או 127,200 שקלים, בהתאם לרמת הגימור.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
משה בן זקן. מנכ"ל משרד התחבורה. קרדיט: שלומי יוסףמשה בן זקן. מנכ"ל משרד התחבורה. קרדיט: שלומי יוסף

הממשלה מקדמת שינוי בחוק שיפתח את הטבת המכס גם ליבואנים מקבילים

התיקון מסיר חסם ביבוא הרכב, מרחיב את היבוא האישי והמקביל ומוסיף דרישות מחייבות בהגנת סייבר לענף

ליאור דנקנר |

הממשלה מאשרת תיקון לחוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, שמקודם על ידי משרד התחבורה והבטיחות בדרכים. התיקון עבר אישור בוועדת השרים לענייני חקיקה ומקודם בהליך מואץ.

בליבת התיקון עומד שינוי בדרך שבה מוחלת העדפת מכס על יבוא רכב, כך שהטבה שניתנה בפועל בעיקר ליבואנים ישירים, תוכל לחול גם על יבואנים שאינם ישירים. התיקון מסיר חסם שמנע עד עכשיו מיבואנים עקיפים, זעירים וביבוא אישי ליהנות מהעדפת מכס בהתאם להסכמי הסחר הבינלאומיים של ישראל. במשרד התחבורה ובשיתוף רשות המיסים מציגים את המהלך כניסיון להרחיב תחרות בענף דרך הגדלת היבוא המקביל והיבוא האישי.


הטבת המכס עוברת גם ליבואנים שאינם ישירים

עד היום, המנגנון הקיים אפשר ליבואנים ישירים לממש פטור ממכס בשיעור 7%, בהתאם להסכמי הסחר הבינלאומיים של ישראל, בעוד שיבואנים עקיפים, זעירים ויבוא אישי לא נהנו מההעדפה באותה צורה. בפועל נוצר יתרון מובנה לערוץ יבוא אחד על פני אחרים, ותחרות מצומצמת יותר על אותו קהל לקוחות.

התיקון מאפשר לרשות המסים להחיל את ההטבה גם על יבואנים שאינם ישירים. המשמעות היא הרחבת ההטבה לערוצי יבוא נוספים, מה שמצמצם את היתרון שהיה עד היום ליבואנים הישירים.

המהלך נשען על מודל שפעל כהוראת שעה בשנים 2023-2025. בתקופה הזו נרשם גידול בהיקף יבוא הרכב וניצול רחב יותר של העדפת המכס, וכעת הממשלה מבקשת לעגן את ההסדר כהסדר קבוע בחוק.


עובדים בתעשיית הביו מד קרדיט: גרוקעובדים בתעשיית הביו מד קרדיט: גרוק

האבסורד של תקציב 2026: האחות תשלם יותר, המנהל יקבל הטבה - כך נראית מדיניות מיסוי עקומה

הציבור חיכה לבשורה כלכלית, אבל הממשלה הציעה "פלסטר קוסמטי" שפוגע בעובדים - הפחתת שכר כפויה למגזר הציבורי במקביל להעלאת שכר לבעלי משכורות גבוהות

אדם בלומנברג |
נושאים בכתבה שוק העבודה תקציב

בעוד הציבור הישראלי ממתין לבשורה כלכלית לקראת שנת התקציב הבאה, הממשלה הניחה על השולחן במסגרת חוק ההסדרים ל-2026 הצעת חוק ל"ריווח מדרגות המס". על פניו, כותרת מפתה - מי לא רוצה לשלם פחות מס? אבל הפרטים חושפים תמונה מטרידה: הצעד הזה אינו תרופה לחוליי המשק, אלא פלסטר קוסמטי שמסתיר שבר עמוק.


כשבוחנים את הדוחות של רשות המיסים וה-OECD שפורסמו בחודש החולף, ניתן לראות שמערכת המיסוי הישראלית סובלת מעיוות יסודי: היא מכבידה על האדם העובד, אך נוהגת בכפפות של משי בבעלי ההון.


הדוח האחרון של רשות המיסים הוא כתב אישום כלכלי נגד השיטה. הוא מראה כיצד עקרון הפרוגרסיביות – ההנחה שמי שיש לו יותר משלם יותר – קורס בקצה הפירמידה. בעוד שמעמד הביניים והשכירים הבכירים משלמים מס אפקטיבי של כ-30%, דווקא המאיון העליון נהנה משיעור מס מופחת של כ-26.5% בלבד.

הסיבה היא הארביטראז' בין עבודה להון. שכר עבודה ממוסה עד 50%, בעוד הכנסות פסיביות מהון – דיבידנדים, ריבית ושכירות – נהנות משיעורים מופחתים. כש-63% מהכנסות המאיון העליון מגיעות מהון, התוצאה היא מערכת שמענישה עבודה ומתגמלת צבירת נכסים. גם בהשוואה בינלאומית, ישראל חריגה: נטל המס הכללי נמוך (26.8% מהתוצר), אבל התמהיל שגוי – יותר מדי מיסים עקיפים שפוגעים בחלשים, ומעט מדי מיסוי על ההון.


על הרקע הזה, הצעת האוצר הנוכחית נראית מנותקת מהמציאות, במיוחד כשבוחנים את "המורשת" הכלכלית שאנו סוחבים מהגזירות שהונחתו בתקציב 2025. עוד לפני שהתחילה השנה החדשה, ציבור השכירים בישראל כבר סופג מכה משולשת כואבת מכוח החקיקה הקודמת: