איראן אחרי החיסולים: האם איראן יכולה לנקום בחיסול בכירים בישראל ובארה"ב?

אחרי חיסול ההנהגה הבכירה בטהראן, היתה תחושה שהניצחון יהיה מהיר, אבל ההיסטוריה והיגיון צבאי מלמדים אחרת. משטר יכול לאבד את הראש ועדיין להמשיך לזוז - לפעמים בצורה לא צפויה, לפעמים אלימה יותר, ובעיקר בצורה שמייצרת לשווקים את הדבר שהם הכי שונאים: חוסר ודאות.

הסיפור הגדול כרגע לא נמצא רק בטהראן - הוא נמצא במחירי האנרגיה, בנתיבי הסחר, ובשאלה אחת שתשפיע מאוד על ההמשך - כמה זמן זה יימשך? קצר ומהיר זה האידיאל, אבל זה יכול להיסחב ואז העלויות יקפצו, דעת הקהל תהפוך לבלם גדול, והמטרות עשויות להתמסמס. בכל מקרה, למרות מכת פתיחה חזקה מאוד של ישראל וארה"ב, המשטר האיראני מנווט ליירוטים על כל האזור ומשבש את הזרמת הנפט והגז לעולם. המחירים של האנרגיה עולים, שוקי המניות נופלים, החשש מאינפלציה מתגבר והפחתת הריבית בארה"ב כנראה תידחה. 

עריפת ראש לא סוגרת מלחמה - המלחמה משנה צורה

השאלה הראשונה שכל משקיע צריך לשאול היא לא "מי נשאר בשלטון", אלא "מי מחזיק באצבע על ההדק". במצבים כאלה, מרכז הכובד עובר מהר ממדינאים לדרגים מבצעיים - משמרות המהפכה, יחידות טילים, כוחות פרוקסי, ושרשרת פיקוד שמנסה להוכיח שהיא עדיין קיימת.

מה המוטיבציה של הדרג הצבאי? להחזיר הרתעה, להראות שליטה, לנקום - גם אם זה פוגע בכלכלה שלהם. האם יש תיאום עם הדרג המדיני? לפעמים חלקי, לפעמים כמעט לא קיים - ואז הסיכון ל"טעויות" עולה. מה יעד הנזק? לא חייב להיות ניצחון צבאי. מספיק לגרום לכאב כלכלי, לסדק פוליטי, או להעלות מחיר לארה"ב ולבעלות בריתה.

• בן זוגה העבריין חוסל; האם היא זכאית לקצבה מביטוח לאומי?
• חיסול סולימאני - זה מה שצפוי בשווקים בימים הקרובים
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

זה לא "הסוף",  זו החלפה של משחק: ממלחמה של מטרות אסטרטגיות למלחמת שחיקה, דימוי, ועלות.

פוליטיקת החיסולים: עד כמה זה נכון - ועד כמה זה מסוכן

השאלה המוסרית והאסטרטגית מורכבת: האם חיסול מנהיגים זרים הוא כלי לגיטימי במלחמה בין מדינות, או שמא זו פתיחת קופסת פנדורה מסוכנת? ההיסטוריה מלמדת ששני הצדדים של המטבע קיימים.

מצד אחד, ההגיון הצבאי ברור: חיסול מנהיגים מפריע לתיאום, מערער מורל, ומסלק מוחות מתכננים. זו פעולה כירורגית שעלולה לקצר מלחמות ולהציל חיים. מצד שני, הסיכון אמיתי: כשמבססים תקדים של חיסולי מנהיגים, הצד השני יכול לאמץ את אותה דוקטרינה. איראן, שכבר השתמשה בפרוקסים להתנקשויות ברחבי העולם, עשויה לפרש את החיסולים כהיתר לפעולות נגד מנהיגים ישראליים ואמריקאיים.

השאלה האמיתית היא האם הרווח הטקטי שווה את המחיר האסטרטגי ארוך הטווח. בהיסטוריה המודרנית, חיסולי מנהיגים לעיתים יצרו ואקום שמילאו גורמים קיצוניים יותר. אך יש גם מקרים שבהם הפעולה שיתקה מערכות שלמות.

• כולם מדברים על טיסות חילוץ לישראל, אבל מה עושה מי שרוצה לצאת?
• מי יחליף את חמינאי, האם האופוזיציה תתחזק - על השינויים הצפויים בקרוב
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• עד 5,000 שקל בשנה בחזרה לכיס: כך תיראה הקלת המס למשתכרים...

תרחיש הנקמה המיידית - כשהצבא מנסה להוכיח שהוא בשליטה

אם השלטון האיראני יישאר בעינו, או אם ייכנס משבר ריבונות ושברירות, הסיכון לנקמה עולה משמעותית. הדרג הצבאי, ובמיוחד משמרות המהפכה, יהיה תחת לחץ עצום להוכיח שאיראן לא פוחדת ושהיא מסוגלת להגיב. זה יכול לבוא בצורות שונות:

ראשית, תקיפות סייבר נרחבות. איראן פיתחה יכולות סייבר משמעותיות ועשויה לנסות לפגוע בתשתיות קריטיות - רשתות חשמל, מערכות בנקאות, בתי חולים. השווקים יגיבו מהר לכל פגיעה כזו, במיוחד אם היא תשבית שירותים חיוניים.

שנית, תקיפות פרוקסי מוגברות. חיזבאללה בלבנון, חות'ים בתימן, מיליציות בעיראק, כל אלה יכולים להגביר משמעותית את התקיפות על ישראל, בסיסים אמריקאיים במפרץ, ומטרות אזרחיות. העלות הכלכלית של מלחמת שחיקה כזו גבוהה: הפרעה לשווקים, עלויות הגנה, נזקים לתשתיות.

שלישית, פעולות טרור בחו"ל. איראן הוכיחה בעבר יכולת לפגוע במטרות בארגנטינה, בולגריה, תאילנד ומדינות נוספות. ניסיונות התנקשות במנהיגים, פגיעה בשגרירויות, תקיפות נגד יעדים יהודיים או אמריקאיים - כל אלה אפשריים.

רביעית, חסימה או הפרעה למצר הורמוז. זה הכלי האסטרטגי החזק ביותר בידי איראן והיא כבר משתמשת בו. לא חסימה הרמטית, אבל חסימה חלקית ובשעות מסוימות די מלאה. המטרה שהצליחה: להעלות את מחירי האנרגיה באופן חד, להגביר פרמיות ביטוח, ולגרום לכאב כלכלי משמעותי למערב.

תרחיש שינוי השלטון - כשהנקמה מאבדת עדיפות

אם ייווצר שינוי שלטון מהותי באיראן, בין אם דרך הפיכה צבאית, התפוררות פנימית, או התערבות חיצונית, התמונה משתנה לחלוטין. משטר חדש שמחפש לגיטימציה בינלאומית, הקלות סנקציות, והשקעות זרות יהיה בעל תמריץ להימנע מהסלמה.

ההיסטוריה מציגה תקדימים: משטרים חדשים לעיתים קרובות מסמנים ניתוק מהעבר על ידי שינוי מדיניות חוץ. עיראק לאחר נפילת סדאם חוסיין, לוב לאחר קדאפי (לפחות בתחילה) – במקרים אלה הנקמה על עוולות העבר לא הייתה בראש סדר העדיפויות של השלטון החדש.

עבור השווקים, תרחיש זה אופטימי: פתיחת איראן תאפשר זרימת נפט מוגברת לשווקים, הורדת מחירים, והפחתת פרמיות סיכון. אך חשוב להדגיש: זה לא יקרה מיד. תקופת מעבר תהיה מלווה באי וודאות, במאבקי כוח פנימיים, ובסיכון לאי יציבות.

מהסיכום של הדברים עולה התמונה הבאה: ארה"ב וישראל נחושות להחלפת שלטון, אחרת השלטון הנוכחי עשוי להחל בסדרת התנקשויות בבכירים מארה"ב וישראל. לא יוצאים לחיסולים אלא אם משוכנעים ביכולת למגר את ההתנגדות. זה ייקח זמן, יהיה לחץ מהאזרחים האמריקאיים, אבל קשה לראות את ארה"ב עוצרת באמצע העבודה, ומשאירה את אופציית הנקמה על השולחן.