"'תיזהרי' אמר לי אחד, ומבט של רצח בעיניו. 'בסוף יקרה לך משהו מאד רע'. 'שמאלנית מסריחה. זונה. כדאי מאד שלא תדברי ככה'". כך תיארה השבוע בפייסבוק העיתונאית יעל פז-מלמד אירוע שחוותה לאחרונה בשוק הכרמל בתל אביב, בסיומו בחרה לעזוב את המקום כשהיא רועדת.   החברה הישראלית הופכת בשנים האחרונות לאלימה יותר ויותר. אז נכון, עיתונאים לא מוכים ברחובות, אבל חלקם חווים איומים על חייהם ברשתות החברתיות, ואחרים סופגים יריקות וקללות במציאות. על פי דוח של קרן ברל כצנלסון שבוחן אחת לשנה באמצעות חברת הניטור ברשת Vigo את השיח האלים נגד התקשורת ברשתות החברתיות, עולה כי שיח אלים – כזה הכולל ביטויים גזעניים, קללות, קריאות לאלימות ומילים פוגעניות -  זינק ב-2017 ב-50% ביחס לשנה שלפני כן, ופי 6 ביחס להקיף השיח שהיה ב-2015. הפוסט של יעל פז-מלמד הדוח בוחן את השיח האלים בין נובמבר בכל שנה לאוקטובר שנה לאחר מכן, ומהפרסום האחרון עולה כי בין נובמבר 2016 לאוקטובר 2017 נרשמו 42 אלף פוסטים ותגובות אלימים, מול 28 אלף שנה בתקופה שלפני כן, ו-7,000 שנתיים לפני כן.   התקשורת היא הגוף עם הזינוק הרב ביותר בהיקף השיח שלו בשנים האחרונות, אבל שיח כזה קיים נגד הממשלה (זינוק של 100% בשנתיים), צה"ל (זינוק של 114% באותה תקופה), המשטרה (עלייה של 140%) ומערכת המשפט (זינוק של 231%).       דרוקר "חתרן", אברמוביץ' "בוגד"     בפרק הזמן שבין נובמבר 16 לאוקטובר 2017, נרשמו כ-40 אלף פוסטים אלימים נגד עיתונאים מול 6,000 שנה לפני כן ורק 1,500 ב-2015. את הרשימה מוביל רביב דרוקר מחברת החדשות של ערוץ עשר, נגדו היו לא פחות מ-19 אלף פוסטים אלימים, מהן יותר מ-6,000 שקראו להפעיל אלימות נגדו. מבדיקת קרן כצנלסון עולה כי דרוקר נתפס פעמים רבות כחותר תחת השלטון והודבקו לו כינויים רבים, בין היתר "שקרן" בעיקר בהקשר לראש הממשלה בנימין נתניהו. דרוקר חשף בשנים האחרונות שלל פרשיות סביב נתניהו, בהן "פרשת ביביטורס" (שבסופו של דבר החליט יועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין לסגור את התיק); תדירות השיחות הגבוהה בין נתניהו לעורך ישראל היום עמוס רגב והמו"ל שלדון אדלסון; ולפני כשנה וחצי את ניצניה של "פרשת הצוללות".   (מקור: קרן כצנלסון)    אילנה דיין מגישת עובדה בקשת 12, שנייה ברשימת המאוימות עם 11,400 פוסטים נגדה, כשהתגובה של נתניהו נגדה ("שמאלנית קיצונית") בנובמבר 2016 לאחר שידור תחקיר עליו, הייתה טריגר לזינוק בגל השנאה כלפיה. מתנגדיה מכנים אותה "שמאלנית בזויה" ו"חותרת תחת השלטון".    תגובת נתניהו כפי שהקריאה אותה אילנה דיין   גם פרשן חדשות 2 אמנון אברמוביץ' "מככב" בטבלה עם 5,600 פוסטים. בשנה האחרונה ספג אברמוביץ' קריאות קשות נגדו, וגם ברחוב עצמו - בן היתר קריאות "הבוגד" לפני מספר חודשים שספג מחוץ למשפטו של החייל היורה אלאור אזריה. אברמוביץ' גם הותקף במהלך מבצע צוק איתן כששהה בעמדת השידור של חדשות 2 מול מתחם הקריה בתל אביב, ואנשי ימין קיללו אותו וכינו אותו "בוגד".   עוד עיתונאי בכיר שנכנס לרשימה הוא גיא פלג עם כ-2,000 פוסטים אלימים נגדו, שמהווים כ-30% מסך כל השיח עליו ברשת. פלג "זכה" לכל "הטוב הזה" בזכות סיקור פרשיות נתניהו, מה שהוביל לביקורת קשה וארסית נגדו מצד תומכי נתניהו.     אברמוביץ': היה נחמד אם נתניהו היה מגנה אלימות נגד עיתונאים     "חולצתי על ידי ימ"ר תל אביב מעמדת שידור בקריה בעת צוק איתן, חולצתי על ידי משטרת יפו במשפט אלאור אזריה, יחד עם יונית לוי זכינו לליווי מג"ב בשידור במתחם שרונה לאחר פיגוע", משחזר אמנון אברמוביץ' לאייס, "ועדיין - אני משוכנע שאסור לנו, עיתונאים, לעשות מעצמנו סיפור, גם משום שטרור, כל טרור, הוא מפלצת המריחה חולשה".  הקריאות נגד אברמוביץ' בעת משפט אזריה   את אברמוביץ', נכה צה"ל שנפצע קשה במלחמת יום כיפור, איומים לא מאד מפחידים, אבל ענת רוזיליו, מנהלת הזירה הציבורית של קרן ברל כצנלסון, דווקא מבקשת להתעכב על התופעה: "בסופו של דבר צריך להקשיב למוזיקה, והיא מוכתבת על ידי האנשים המשפיעים ביותר - פוליטיקאים ואישי ציבור, שאומרים שהתקשורת היא פייק-ניוז ושמאל קיצוני. אותם פוליטיקאים מגיבים באופן מידי על דברים תקשורתיים שמשרתים אותם, אבל לא מגנים למשל את האלימות נגד אברמוביץ. במוזיקה הזאת הפוליטיקאים ונבחרי הציבור מאותתים למעשה מה הנורמה - הנורמה שדמה של התקשורת מותר. למנהיגים יש המון כוח בידיים, הם בעלי השפעה אדירה, וכשראש ממשלה מחליט לסמן 'אויב', אז חלקים בציבור מבינים שזה כנראה באמת אויב".   אברמוביץ' מתייחס בעוקצנות לשתיקה מצד לשכתו של ראש הממשלה בכל הנוגע לאלימות ברחוב וברשתות נגד עיתונאים: "היה יפה לו הוא גינה איומים וניסיונות לפגוע בעיתונאים, אך יש לו כל כך הרבה צרות על הראש, שניתן למחול לו".   רביב דרוקר, כוכב טבלת האיומים, לוקח את המצב הרבה יותר בשוויון נפש. "הרשת החברתית היא פחדנית", הוא אומר לאייס, "כל מיני טרולים שכותבים איומים, אבל שום דבר לא מוחשי או ממשי. אין סביבי איומים וזה לא מרגש אותי. אני לא יוצא סיירת מטכ"ל ולא אחד שהרג אנשים ממרחק שרואים להם את הלבן שבעין, אז אני לא מאצ'ו, אבל אני באמת ובתמים לא מפחד".   במקרה של דרוקר, לפני קצת יותר משנה הצמידה לו חדשות עשר מאבטחים, לאחר שנטען בתכניתם של אראל סג"ל ושמעון ריקלין בגל"צ כי דרוקר ניסה להפיל את תא"ל עופר וינטר. דרוקר וחדשות עשר הגישו תביעת דיבה, ובעקבות פשרה פרסם סג"ל הבהרה לדברים. אגב, נתניהו חגג גם במקרה זה עם פוסט תוקפני נגד דרוקר וערוץ עשר. "פעם אחת הציבו עליי מאבטחים ביוזמת הערוץ, אבל זהו – וביקשתי שיסירו את זה. אני לא מפחד ללכת למקומות, ומגיע למקומות שונים ברחבי הארץ, ולא מקללים אותי ולא תוקפים אותי. בסופו של דבר, יש כאן עשרות עיתונאים שאינן אהודים על ידי חלקים כאלה ואחרים בציבור, ולא קרה להם שום דבר. יוצא דופן אולי היה זה שתקפו את אורי אבינרי לפני איזה 50 שנה. אז לא צריך להיות לחוצים מדי".      רוזיליו מקרן כצנלסון טוענת מנגד כי "זאת הסכנה, הורדת רף הסבלנות כלפי אלה ששומרים ומפקחים על המוסדות דמוקרטיים. אנחנו לא יכולים להיות מופתעים אם הדבר הזה יזלוג לדברים אלימים. ויריקה על אמנון אברמוביץ' זה כן אלימות. כל פעם הרף הזה יורד, ואתה כבר פחות מופתע. ואז כשמגיע האקט המאד רציני וחמור, אז נהיה מופתעים שלא ראינו את זה מגיע".     "הייתי צריך לשחוט אותך"     העיתונאי הוותיק אריה גולן, מגיש יומן הבוקר של כאן רשת ב', תיאר לפני פחות משבועיים בחדשות שישי בערוץ כאן 11 כיצד ניגש אליו אדם בעודו מסתובב בירושלים, ואמר לו "הייתי צריך לשחוט אותך". באותו שידור סיפר גולן על המקרה, והמשיך לתאר כי "אחרי דקה, שהלכתי אפוף הרהורים נוגים על המשפט הזה, פגשתי זוג אנשים, שהאישה החמיאה לי מאד על השידורים והבעל אמר לי 'יש לך הרבה מאד אויבים, תזהר'. אני אומר לכם", פנה גולן לחברי הפאנל בתכנית, "האווירה היא של 1995, לא ירצחו ראש ממשלה, ירצחו למען ראש ממשלה".  

שדרן כאן ב' @golan_aryeh חושף שקיבל איומים ברצח: "הייתי שוחט אותך" ו-"יש לך אויבים". זה מה שהוא חושב על האווירה בימים אלו: pic.twitter.com/A8qnn84IhI

— כאן חדשות (@kann_news) 4 במרץ 2018

  בשיחה עם אייס, אומר גולן כי אותו אירוע היה יוצא דופן ולכן הוא אינו חושש לחייו: "אני אוהב ללכת ברחובות ירושלים, שהיא הרבה יותר ימנית מתל אביב למשל, ואני זוכה לחיבוקים וברכות מעוברי אורח. אז היה אירוע נקודתי של איום, אבל אני לא חושש מזה. אבל ממה שאני כן מפחד הוא המצב אליו הולכת המדינה – אלימות מילולית בציבוריות וברשתות החברתיות שיכולה לגלוש לאלימות פיזית. צריך רק אחד כזה שיקום ויעשה מעשה כפי שעשה יגאל עמיר בזמנו, כשהאווירה הציבורית לא מונעת את זה ממנו, והפוליטיקאים לא מגנים את האלימות".   גולן מציין את תחושות הבטן של יותר ויותר אנשים "שאומרים שראש הממשלה הוא נהדר, ושהמוסדות הציבוריים – כמו משטרה, תקשורת וכו' פועלים להדחתו. אלה תחושותיהם ועם זה צריך להתמודד. החשש הוא ששמים על המוקד עיתונאים, פוליטיקאים מסוימים, רמטכ"ל, מפכ"ל - ואלה סופגים איומים שנובעים מאותן תחושות".     פרופיל של מאיים ממוצע: שכנים, נשים, סבים וסבתות     לצד עמוד הפייסבוק של הצל בו סופגים פוליטיקאים ועיתונאים המזוהים עם השמאל אלימות מילולית קשה, ישנה קבוצה פעילה מאד בשם "לחשוף את שקרי השמאל בישראל", שמתמחה בקללות ואיומים כלפי אישי שמאל, עיתונאים וגם אלה שמבקרים את התנהלותו של ראש הממשלה נתניהו. רק אתמול מישהו כינה את ח"כ מיקי רוזנטל "זונה בן זונה", אחרת קראה לו "חולה נפש", ואחר איחל לו "שישתתקו לך האצבעות". על ח"כ תמר זנדברג אמר אחד הגולשים – "היא לא צריכה קפה או ביקור בקבר עראפת יימח שמו. היא צריכה כושי גדול".   מאחורי הפרופילים עומדים ישראלים רגילים. אחד מהם עובד בנמל אשדוד, אחר שוטר. הם הורים, סבים וסבתות, מברכים את חבריהם בפוסטים של "שבת שלום", ומעלים תמונות מחופשות משפחתיות. ולצד זאת, קוראים לאנוס את בנותיהם של "השמאלנים האלה", לפגוע בעיתונאים, ולרדוף עד תום את המפכ"ל רוני אלשיך והרמטכ"ל גדי איזנקוט. רק היום פרסם בחור בשם אבי ועקנין, פוסט בו הוא טוען כי ירצח את השמאלני הבא שיעלה לשלטון. על כך כתבה הפובליציסטית  אמילי מואטי: "אלוהים יקר, אם אתה מקשיב תעשה שהימים האלה יעברו וכל נפגעי זריקות הרעל של נתניהו יצליחו להרפא מהחרא הזה מהר לפני שיהיה מאוחר מדי".    (צילום מסך) "אנשים חושבים שברשתות החברתיות אפשר להוציא המהווים שלך, ואף אחד לא רואה את זה, אבל הדבר לא נכון", אומרת רוזיליו מקרן כצנלסון. "זה נובע מהשינוי בנורמות - קובעי המדיניות אומרים לך את מי מותר ואת מי צריך לשנוא. הם מסמנים את 'הבוגדים', אז זה בסדר להגיד 'מוות לערבים' ו'מוות לבוגדים'. זה כבר לא משהו לא מוסרי לאחל למותו של מישהו אם אנשים בעלי השפעה שאתה סומך עליהם סימנו אותו או המוסד כאויב. פעם אלה היו הטוקבקיסטים האנונימיים שמאיימים, ועכשיו הם גלויי פנים ופרופיל, אנשים רגילים שמגדפים ומאיימים על מגזרים וקבוצות שדמם הותר, לאחר שנבחרי הציבור שלהם מדברים עליהם – על התקשורת, בתי המשפט, השמאלנים, המשטרה - וכבר התירו את דמם".