הבעיה הגדולה של רילוקיישן - מה קורה כשאחד מבני הזוג רוצה לחזור ואיך מחלקים את הרכוש כשנפרדים?
זוגות רבים יוצאים מדי שנה לרילוקיישן במדינות רבות ברחבי העולם, באופן טבעי הם מטפלים בענייני התעסוקה, מגורים, חינוך ועוד. בשיחה עם עו"ד שלומית אפרתי שותפה במשרד בקרמן-אפרתי, פיירשטיין-טייאר לאתר ביזפורטל עולות סוגיות משפטיות שיכולות לצוץ בעקבות השינוי והמעבר.
"האתגרים המשמעותיים שעומדים בפני זוג שיוצא לרילוקיישן כאשר אחד רוצה לחזור לישראל והשני רוצה להישאר. סוגיה ראשונה שתעלה תהיה מי ערכאת השיפוט שתכריע האם הילדים יחזרו לישראל או יישארו במדינת המעבר". אומרת עו"ד אפרתי. "סוגיה נוספת - פערי כושר ההשתכרות, בדרך כלל לא מדובר בנקודת מוצא סימטרית ואחד מבני הזוג רוצה להשביח את עצמו והשני בדרך כלל מתלווה ולא בטוח שישתלב בשוק התעסוקה ופערי ההכנסה שגדלים בין בני הזוג יכולים ליצור מורכבות. באמצעות הסכם שנערך לפני הנסיעה ניתן לתת מענים לשני האתגרים האלו".
למה שהסכם בישראל יכובד על ידי בית משפט בחו"ל?
"אנחנו מטמיעות בתוך ההסכם תניית שיפוט מי תהיה ערכאת השיפוט שתכריע בסוגיה, בכדי להבטיח את היישום של הסעיף צריך להתייעץ עם עו"ד מקומי שמתמצא בדין הזר, למשל בארה"ב התפיסה היא שלאחר שהילדים שוהים מספר חודשים מתגבשת סמכות השיפוט של ערכאת השיפוט בארה"ב.
- הבת דרשה לשמש אפוטרופוסית - מה קבע ביהמ"ש?
- בעלים של חברה בן 50 חטף אירוע מוחי - איך למנוע מהחברה לקרוס?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
"ולאור החשש שהסעיף ייפגש עם בית המשפט במדינה הזרה לאור הפרת ההסכמות, יש מערכת תמריצים שיבטיחו שבן הזוג לא ירצה להפר את ההסכמות. כך שאם בן הזוג פונה לבית המשפט במדינה הזרה הוא יצטרך לשלם קנס שיגרום לו להימנע ולבצע את אותה פעולה. הסיכון קיים גם בסוגיות כלכליות".
יש לך דוגמא מהשטח איך זה בא לידי ביטוי?
"יש לנו זוג שיצא לרילוקיישן דאז בלי ילדים, הוא עובד הייטק במשרה בכירה, הרוויח משכורות מאוד נאות והשביח את עצמו בשהות בארה"ב. כאשר בת הזוג החליטה לגדוע את תקופת השהות, לאחר שנולדו להם ילדים, ולא נערך הסכם מקדמי. בית המשפט בארה"ב לאחר הליך משפטי מורכב, מכריע שהקטינים חוזרים לישראל, בעקבות כך בן הזוג החליט גם לחזור עם הילדים לישראל.
"למרות שנתנה הכרעה לגבי חזרת הקטינים לישראל. בית המשפט הכריע כבר, בסוגיות כלכליות של מזונות אשה ומזונות קטינים לפי הדין האמריקאי שהינו מאוד אגרסיבי בנושא מזונות בנסיבות הקיימות של פערי שכר. התוצאה הייתה, שלמעשה למרות שאותו בן זוג לחזר לישראל המשיך להיות חשוף לאותה פסיקה אגרסיבית ושילם סכומי עתק בסך מצטבר של של 650 א' ₪. לו נערך הסכם מקדמי היה ניתן למנוע את תחולת הדין הזר באותן סוגיות".
- רשות ני"ע מזהירה: כך תזהו הונאות השקעה בעידן ה-AI
- מתנה או הלוואה? הכרעה במאבק בין החמות לכלה
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- הירושה נהפכה למכרז מחייב: 3 אחים ייאלצו למכור בית
יש דוגמאות רבות של אנשים שמגיעים לבתי משפט גם כאשר יש הסכם - האם לא מדובר בעודף משפטיזציה?
"יש כאן שאלה אידיאולוגית שמלווה גם תהליך של הסכם ממון רגיל. צריך להבין, זוג שבוחר לא לעשות הסכם מקדמי לא מתנתק מעולם המשפט בהנחה שיהיה קונפליקט. אלא, שכאשר נערך הסכם יש לו אפשרות לשלוט יותר בתוצאות של האירוע המשפטי. אפשר להסתכל על זה כמו אירוע ביטוחי, כאשר רוכשים פוליסת ביטוח למרות שיש היתכנות נמוכה שהאירוע הביטוחי יתממש, אלא שככל שהוא יתממש הנזקים משמעותיים ולכן אנחנו בוחרים לרכוש את הפוליסה.
"זה מקרה מהסוג הזה שהעדר הסכם יכול להוביל לכך שמדינה זרה מתערבת בסמכות השיפוט באופן שיוביל לתוצאות הרות אסון. ולחשוף לתשלום סכומים של מאות אלפי שקלים ולהתערב חלילה בנושא הקריטי של מקום מגורי הילדים".
יש מסמכים משפטיים נוספים שנדרשים בעת מעבר למדינה זרה?
"יש סט של עוד שני מסמכים – צוואה וייפוי כוח מתמשך. בשניהם חשוב לשים לב שאם יש חברות משפחתיות או שאינן משפחתיות גם התקנונים יעברו התאמות שיעלו בקנה אחד עם מסמכי הצוואה וייפוי הכוח בכדי להימנע מפער ולא יהיה ניתן לממש את המסמכים האלו בתוך החברות".
לראיון המלא:
- 1.נפתלי 13/08/2024 08:17הגב לתגובה זובאוטומט כל שקל/דולר מההכנסה של מי שהרילוקיישן הוא בגלל עבודתו, יעבור לצד השני. כך גם הרכוש. ילדים קטינים יחזו עם הצד שרוצה לחזור לארץ ( משפחה וכולי)

צוואת הסבתא בת ה-97 נפסלה - וזו הסיבה לכך
שופטת בית המשפט לענייני משפחה קבעה כי צוואתה של האשה, עיוורת וחירשת, שנערכה לטובת נכדה ששימש כנהגה - פסולה. הפגמים הצורניים, הספקות בכשרותה, המעורבות המשמעותית של הנהנה, והיעדר יכולת ההוכחה שידעה על מה חתמה, הובילו למסקנה אחת. בפסק הדין נכתב: "נותר
ספק ממשי שהצוואה משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה"
בוקר אחד בראשית פברואר 2017 הובאה אשה ירושלמית כבת 97 אל משרדו של עורך דין מוכר בעיר. השנים הארוכות והקשות שעברה - עלייה מעיראק בשנות החמישים, התאלמנות מוקדמת, גידול שתי בנות בעוני ובמאמץ מתמיד - כבר הותירו בה את חותמן. היא לא ידעה קרוא וכתוב, ראייתה לקתה עד שהוגדרה עיוורת, שמיעתה היתה ירודה והיא תלויה בעזרת הליכון כדי להתנייד. באותם ימים כבר כמעט שלא יצאה מביתה. הפגישה שנערכה באותו משרד תוליך אותה אל מסמך אחד - צוואה, שלימים תיהפך למוקד מאבק משפחתי ומשפטי עיקש, שבסופו הכרעה תקדימית.
הנכד, שהיה גם הנהג הקבוע שלה ומי שליווה אותה לכל מקום, ביקש לקיים את הצוואה. בתה של המנוחה, שהיא דודתו, התנגדה לקיומה. מאחורי ההתנגדות לא עמד רק כאב משפחתי, אלא שורה של טענות כבדות משקל: פגמים צורניים בצוואה, שאלות בדבר כושרה של האם לחתום עליה, מעורבות עמוקה של הנהנה בהכנתה, ותמונה רפואית ותפקודית שהציבה סימני שאלה קשים סביב יכולת גמירת הדעת של המנוחה.
בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, מפי השופטת אורית בן דור ליבל, בחן במשך חודשים ארוכים את העדויות, המסמכים, חוות הדעת והקשרים המשפחתיים, ובסופו קבע בפסק דין מקיף כי הצוואה פסולה. בסיכומו של דבר הסבתא, שהיתה בת 97 בעת עריכתה לפי הרישום, לא הוכח שידעה מהו המסמך שעליו חתמה, לא נאמרה בפניה הצהרה כנדרש, העדים לא אישרו את שנדרש מהם, והנהנה - הנכד - היה בעל מעורבות עמוקה מדי בכל שלבי הכנת המסמך. הצוואה, כך נקבע, אינה יכולה לשקף את רצונה החופשי.
הפגמים בצוואה לא היו שוליים
הסיפור מתחיל בקביעה בסיסית שמנחה את דיני הירושה: כיבוד רצון המת. אלא שכפי שמזכירה השופטת בתחילת פסק הדין, הכלל הזה אינו מוחלט. לעתים אותות המציאות מצביעים על כך שהמסמך המוצג כמבטא את רצון המצווה אינו אלא צל של רצון, או תוצר של פגמים חמורים. "צוואה שיש בה פגם מבחינת הצורה אינה נהנית עוד מהחזקה שהיא משקפת את רצונו החופשי", ציינה השופטת. במקרה הזה הפגמים לא היו שוליים כלל - הם עמדו בלב ההכרעה.
- הבת התערבה בעריכת הצוואה - מה קבע ביהמ"ש?
- ביקש לפסול את צוואה שלטענתו נוגדת מסורת תימנית
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בפסק הדין נכתב כי הצוואה לא כללה את אישור העדים לכך שהמצווה הצהירה בפניהם שזו צוואתה - פגם שהפסיקה רואה בו פגם צורני מובהק, שמעביר את נטל ההוכחה לכתפי מבקש הקיום. "על התובע מוטל הנטל להוכיח את היסוד העובדתי", קבעה השופטת בהחלטתה, "שהמנוחה הצהירה בפני העדים שזו צוואתה קודם לחתימה עליה". אלא שהתובע לא הצליח לשכנע בכך. לא העדים, לא המסמכים, ולא התצהירים תמכו בטענה שהמנוחה כלל אמרה את המלים האלה.

צוואת הסבתא בת ה-97 נפסלה - וזו הסיבה לכך
שופטת בית המשפט לענייני משפחה קבעה כי צוואתה של האשה, עיוורת וחירשת, שנערכה לטובת נכדה ששימש כנהגה - פסולה. הפגמים הצורניים, הספקות בכשרותה, המעורבות המשמעותית של הנהנה, והיעדר יכולת ההוכחה שידעה על מה חתמה, הובילו למסקנה אחת. בפסק הדין נכתב: "נותר
ספק ממשי שהצוואה משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה"
בוקר אחד בראשית פברואר 2017 הובאה אשה ירושלמית כבת 97 אל משרדו של עורך דין מוכר בעיר. השנים הארוכות והקשות שעברה - עלייה מעיראק בשנות החמישים, התאלמנות מוקדמת, גידול שתי בנות בעוני ובמאמץ מתמיד - כבר הותירו בה את חותמן. היא לא ידעה קרוא וכתוב, ראייתה לקתה עד שהוגדרה עיוורת, שמיעתה היתה ירודה והיא תלויה בעזרת הליכון כדי להתנייד. באותם ימים כבר כמעט שלא יצאה מביתה. הפגישה שנערכה באותו משרד תוליך אותה אל מסמך אחד - צוואה, שלימים תיהפך למוקד מאבק משפחתי ומשפטי עיקש, שבסופו הכרעה תקדימית.
הנכד, שהיה גם הנהג הקבוע שלה ומי שליווה אותה לכל מקום, ביקש לקיים את הצוואה. בתה של המנוחה, שהיא דודתו, התנגדה לקיומה. מאחורי ההתנגדות לא עמד רק כאב משפחתי, אלא שורה של טענות כבדות משקל: פגמים צורניים בצוואה, שאלות בדבר כושרה של האם לחתום עליה, מעורבות עמוקה של הנהנה בהכנתה, ותמונה רפואית ותפקודית שהציבה סימני שאלה קשים סביב יכולת גמירת הדעת של המנוחה.
בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, מפי השופטת אורית בן דור ליבל, בחן במשך חודשים ארוכים את העדויות, המסמכים, חוות הדעת והקשרים המשפחתיים, ובסופו קבע בפסק דין מקיף כי הצוואה פסולה. בסיכומו של דבר הסבתא, שהיתה בת 97 בעת עריכתה לפי הרישום, לא הוכח שידעה מהו המסמך שעליו חתמה, לא נאמרה בפניה הצהרה כנדרש, העדים לא אישרו את שנדרש מהם, והנהנה - הנכד - היה בעל מעורבות עמוקה מדי בכל שלבי הכנת המסמך. הצוואה, כך נקבע, אינה יכולה לשקף את רצונה החופשי.
הפגמים בצוואה לא היו שוליים
הסיפור מתחיל בקביעה בסיסית שמנחה את דיני הירושה: כיבוד רצון המת. אלא שכפי שמזכירה השופטת בתחילת פסק הדין, הכלל הזה אינו מוחלט. לעתים אותות המציאות מצביעים על כך שהמסמך המוצג כמבטא את רצון המצווה אינו אלא צל של רצון, או תוצר של פגמים חמורים. "צוואה שיש בה פגם מבחינת הצורה אינה נהנית עוד מהחזקה שהיא משקפת את רצונו החופשי", ציינה השופטת. במקרה הזה הפגמים לא היו שוליים כלל - הם עמדו בלב ההכרעה.
- הבת התערבה בעריכת הצוואה - מה קבע ביהמ"ש?
- ביקש לפסול את צוואה שלטענתו נוגדת מסורת תימנית
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בפסק הדין נכתב כי הצוואה לא כללה את אישור העדים לכך שהמצווה הצהירה בפניהם שזו צוואתה - פגם שהפסיקה רואה בו פגם צורני מובהק, שמעביר את נטל ההוכחה לכתפי מבקש הקיום. "על התובע מוטל הנטל להוכיח את היסוד העובדתי", קבעה השופטת בהחלטתה, "שהמנוחה הצהירה בפני העדים שזו צוואתה קודם לחתימה עליה". אלא שהתובע לא הצליח לשכנע בכך. לא העדים, לא המסמכים, ולא התצהירים תמכו בטענה שהמנוחה כלל אמרה את המלים האלה.
