מהפך: חובת הפרסום בעיתונות המודפסת של בקשות לצווי ירושה תבוטל
במשרד המשפטים סוף סוף מתקדמים לעידן הדיגיטלי. שר המשפטים וסגן רה"מ יריב לוין צפוי לחתום בקרוב על תקנות לביטול החובה לפרסום בקשות צווי ירושה וצווי קיום צוואה בעיתונות המודפסת, בעקבות זאת גם יופחת תשלום הוצאות הפרסום המתלווה להגשת בקשות אלו. מטרת הפרסום נועדה בעבר בשביל לפרסם לציבור את המידע על מנת שמי שמתנגד לכך יוכל להגיש התנגדות. אך זה היה נכון לעבר הרחוק כשאנשים צרכו את המידע דרך העיתונים המודפסים, ההחלטה התקבלה בעקבות סקר שנערך ומצא כי רק 3% ממגישי ההתנגדויות לקיום צוו הירושה גילו עליהם דרך העיתונים.
אולי הצעד הזה של משרד המשפטים יוביל את הממשלה לקבל גם החלטה על ביטול חובת הפרסום של גורמים רבים אחרים בעיתונות המודפסת, (מכרזים לדוגמא), פרסום ששווה לעיתונים עשרות מיליוני שקלים רבים מידי שנה שמגיעים מהקופה הציבורית.
מנתוני האפוטרופוס הכללי והממונה על ענייני ירושה עולה כי בשנת 2022 לבדה נפתחו למעלה מ-50,000 בקשות לצווי ירושה ובקשות לצווי קיום צוואה. עד עתה, כחלק מהליך בקשה לצו ירושה, כל אזרח היה נדרש לתשלום אגרה של כ-65 שקל, לצורך פרסום הבקשה בפרסומים הממשלתיים ובעיתונות המודפסת.
ההחלטה התקבלה לאחר תהליך של מספר שנים, וזאת בעקבות דוח מבקר המדינה בנושא הטיפול בירושות ובצוואות שפורסם בשנת 2019, בו המליץ המבקר כי בכל הנוגע לטיפול בענייני צוואות וירושות, על האפוטרופוס הכללי לשוב ולבחון מהן הדרכים היעילות ביותר לפרסום דבר הגשת בקשה ולהשגת המידע הדרוש מפרסומה.
- בדרך למשבר נוסף: לוין פתח בהליך להדחת היועמ"שית בהרב-מיארה
- לקראת שינוי החקיקה: כיצד להחליף רו"ח
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אגף השירות במשרד המשפטים ביצע סקר בקרב מגישי התנגדות לצווי ירושה, אשר בדק כיצד מגישי ההתנגדות נחשפו לעובדה שהוגשה בקשה לצו ירושה או לצו קיום צוואה הרלוונטית להם.
רק 3% קראו בעיתון
ממצאי הסקר העלו כי מרבית מגישי ההתנגדות (71%) ידעו על הגשת הבקשה באמצעות יידוע של מגיש הבקשה או באמצעות אתר האינטרנט, לעומת 3% בלבד שציינו כי ידעו על הגשת הבקשה מהעיתונות המודפסת.
בעקבות הממצאים, ובעבודה משותפת עם ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים, הוחלט במשרד המשפטים על הפסקת חובת הפרסום בעיתונות המודפסת, וזאת מתוך מטרה לייעל את ההליך ולהפחית את התשלומים המוטלים על האזרח במסגרת הליך הגשת בקשה לצו ירושה.
- הצוואה החדשה נפסלה - זו מ-2003 היא הקובעת
- עו"ד אלדד כורש פורש ממשרד פישר - ויוצא לדרך עצמאית עם צוות עורכי דין
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- נפסלה צוואה שנעשתה כדין, אף שתאמה את רצון המורישה
מנכ"ל משרד המשפטים, איתמר דוננפלד אמר "המהלך להפחתת אגרת פרסום צווי ירושה מצטרף למהלכים נוספים שאנו מקדמים כחלק משיפור הסביבה העסקית וצמצום הנטל הרגולטורי על אזרחי המדינה, המהווה את אחד הנושאים שבמיקוד האסטרטגי של משרד המשפטים לשנים הקרובות. הפחתת האגרה תהווה הקלה בנטל הרגולטורי המוטל על האזרחים ועומדת בקנה אחד עם מדיניות המשרד להנגשת מערכת המשפט וצמצום עלויות בצריכת שירותי משרד המשפטים".
- 3.אבנר 21/09/2023 21:48הגב לתגובה זויש לפרסם פשקוילים
- 2.מה עם חובת פרסום מכרזים בעיתון? מתי תבוטל כבר? (ל"ת)חנן 21/09/2023 21:09הגב לתגובה זו
- 1.ליברמן ובנט 20/09/2023 20:08הגב לתגובה זואין על יריב לוין מחסל את הכסף לעיתונות של הסמאל
- יותם 21/09/2023 21:52הגב לתגובה זוהמתועבים בוזזים את הקופה

נפסלה צוואה שנעשתה כדין, אף שתאמה את רצון המורישה
השופט איתי כרמי מבית המשפט לענייני משפחה בנוף הגליל קבע כי צוואתה המאוחרת של קשישה, שחילקה את רכושה בין ילדיה, אינה תקפה, אף שהיא משקפת את רצונה האמיתי. לדבריו, "ריכוך הכלל של ביטול צוואה מחמת חוסר כשרות יכרסם ביציבות ויערער את יסודות השיטה"
בערוב ימיה של אשה בת 84, אם לשלושה, מצאה את עצמה המשפחה שלה מפולגת סביב השאלה מי יירש את הבית שבו היא חיה ומי יירש את הבית שבנה אחד מבניה על אדמתה. מאבק הירושה המשפחתי הזה, שנמשך שנים, הגיע לשיאו בפסק דין ארוך ומפורט של השופט איתי כרמי מבית המשפט לענייני משפחה בנוף הגליל, שקבע כי אף שצוואתה האחרונה של המנוחה תואמת את רצונה, היא אינה תקפה מבחינה משפטית משום שנעשתה כשהיא כבר לא ידעה להבחין בטיבה של צוואה.
החלטתו של השופט כרמי מציבה דילמה עקרונית ועמוקה: האם צריך להעדיף את רצונו של אדם, כפי שניתן לזהותו לאורך השנים, גם אם במועד חתימתו על הצוואה הוא לא היה כשיר משפטית, או שעל בית המשפט לדבוק בדרישת הכשרות גם במחיר של ביטול רצון מפורש וברור? הכרעתו של השופט היתה נחרצת: אין מקום לריכוך הכלל, שכן הדבר "יכרסם ביציבות ויערער את יסודות השיטה".
המנוחה נולדה בארגנטינה, עלתה לישראל עם משפחתה ונישאה, ולימים נולדו לה שלושה ילדים - שניים מנישואיה הראשונים ובן נוסף, צעיר מהם, שנולד בארץ. לאחר מות בעלה היא נותרה לגור לבדה, ובסוף שנות ה-90 העניקה לבנה הצעיר, התובע, את הזכות לבנות את ביתו בצמוד לביתה על אותו מגרש. התובע השקיע בבנייה מכספו, גר במקום עם משפחתו מאז, והיחסים בין האחים הידרדרו והלכו.
מיד אחרי מינוי האפוטרופוס נחתמה צוואה חדשה
עוד ב-1999 ערכה האם צוואה ראשונה ("הצוואה המוקדמת"), שבה חילקה את רכושה בין ילדיה: את ביתה שלה הורישה לשני ילדיה הבוגרים, ואילו את הבית שבנה התובע היא הותירה לו. בהמשך היא ערכה גרסאות נוספות של צוואות, שכולן עסקו בשאלה כיצד יחולק המגרש והבתים, אך עם השנים הידרדר מצבה הבריאותי והקוגניטיבי של האם, וב-2017 ביקשו ילדיה הבוגרים למנות לה אפוטרופוסים. בית המשפט באותו הליך דחה את הבקשה, לאחר ששמע את המנוחה עצמה והתרשם כי היא מבינה היטב את הנעשה. באותו שלב מונתה רק בקרה מסוימת על חשבונה, והתובע - בנה הצעיר - מונה כמיופה כוח. אלא שמיד לאחר מכן, ב-2 בספטמבר 2017, חתמה האם על צוואה נוטריונית חדשה ("הצוואה המאוחרת"), שבה חילקה את ביתה בין שלושת ילדיה באופן שווה, ואת הבית שבנה התובע היא הותירה לו לבדו.
- אחרי רכב ו-3 מיליון שקל - בת הזוג רצתה עוד מהעיזבון
- תבעה את אחיה בדרישה לשיתוף בדירה שהוריש לו אביהם
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בפסק הדין נכללה כרונולוגיה מפורטת של ארבע צוואות שונות שערכה המנוחה לאורך השנים: צוואה מ-1999, צוואה נוספת מ-2003 שבה היא חילקה באופן מפורט את המגרש והבתים, צוואה מ-2012 שבה היא הביעה לראשונה רצון לחלק את ביתה שווה בשווה בין שלושת ילדיה, ולבסוף הצוואה המאוחרת מ-2017. לאחר פטירתה הוגשו לרשם הירושות שתי בקשות מתחרות - ילדיה הבוגרים ביקשו לקיים את הצוואה המוקדמת, בעוד שהבן הצעיר עתר לקיים את הצוואה המאוחרת. כל צד טען כי הצוואה האחרת אינה תקפה - זה בשל חוסר כשרות, וזה בשל השפעה בלתי הוגנת.

הצוואה החדשה נפסלה - זו מ-2003 היא הקובעת
דרמה משפחתית סביב עיזבון אדם הגיעה להכרעה משפטית נוקבת, לאחר שרעייתו השנייה ביקשה לאשר צוואה מאוחרת מ-2019. בית המשפט בחן את מצבו הרפואי של המנוח, את נסיבות החתימה, את עדויות עורכי הדין והעדים, ולבסוף הכריע כי המנוח לא היה כשיר לחתום על הצוואה המאוחרת.
הצוואה הישנה מ-2003, שנערכה בפני נוטריון, היא זו שנקבעה כקובעת
באולם בית המשפט לענייני משפחה בנוף הגליל התברר באחרונה סיפור חיים שלם שנפרש בין דפי מסמכים משפטיים, תיקים רפואיים ועדויות שנגבו מחמישה אנשים שונים. מאחורי המסמכים, הסתתרו שנים ארוכות של משפחה גדולה - 16 ילדים משתי נשים - ומתחים שנולדו סביב השאלה מה ביקש המנוח ר. פ. להוריש, למי, ומדוע. פסק הדין שניתן בתיקים שאוחדו חושף מסכת עובדתית ומשפטית מרתקת, ובעיקר הכרעה לא פשוטה בין שתי צוואות שהמנוח חתם עליהן בחייו: האחת ב-2003, בזמן שהיה עדיין בריא ומתפקד; והשנייה ב-2019, כשמצבו היה ירוד, ראייתו כמעט אבדה, והוא הוגדר כסיעודי מלא.
ההליך כולו החל כשאחד מילדיו של המנוח מאשתו הראשונה, מ. ר., הגיש בקשה לקיים את צוואת 2003. מנגד, רעייתו השנייה של המנוח - ואם שישה מילדיו הצעירים, ביקשה לאשר דווקא את הצוואה המאוחרת, מ-2019, וטענה כי היא מבטלת את קודמתה. באותה נשימה, היא גם הדגישה כי אין לה כל השגה כלפי אמינות הצוואה הראשונה, אלא אך ורק את טענתה כי “הצוואה המאוחרת מבטלת את כל הצוואות שקדמו לה”. עם זאת, ככל שהחל בית המשפט לצלול אל תוך התמונה המורכבת, התברר שהסיפור אינו טכני כל-כך. הצוואה המאוחרת אמנם נשענה על החתימה שהופיעה עליה ועל אימות של עורך דין, אבל המציאות הרפואית של המנוח, כמו גם נסיבות החתימה עצמה, היו רחוקות מלהיות ברורות.
המנוח, יליד 1938, נפטר בפברואר 2022. כבר מ-2006 הוא סבל מאירוע מוחי קשה שהוביל להידרדרות משמעותית במצבו התפקודי. בתיק הרפואי שלו הופיעו עדויות חוזרות לירידה בזיכרון, ירידה קוגניטיבית, קושי בניידות, ואף הונפקה לו תעודת עיוור כבר ב-2008. “מדובר באדם אשר לקה בכל ליקוי אפשרי... היה סיעודי לחלוטין כעשר שנים טרם החתימה על הצוואה”, קבע בחוות דעתו ד"ר מ. ב., המומחה הגריאטרי שמינה בית המשפט. המומחה אף הוסיף כי “נעלה מכל ספק... שהמנוח לא היה כשיר לחתום על צוואה במועד הנדון”.
לא ברור אם הצוואה הוסברה למצווה
למרות מצבו הקשה, לפי הצוואה השנייה, המנוח הגיע למשרדו של עורך הדין מ. ע., אותו עורך דין שערך את מסמך הצוואה. שם, בנוכחות של שתי עדות - אחותו של עורך הדין והמזכירה במשרד - הוא לכאורה חתם על המסמך שהוריש את כל רכושו לאשתו השנייה ולבן אחד בלבד. אלא שהפרטים החשובים ביותר לא הופיעו בצוואה: לא נרשם שהצוואה הוקראה למנוח, לא נרשם כי מי מן העדים או עורך הדין הסבירו לו את תוכנה, ולא הוזכר כלל מצבו הרפואי או העובדה שהיה עיוור. “קיים ספק רב אם הוא בכלל יכל לקרוא את תוכן הצוואה”, כתב השופט מחמוד שדאפנה.
- אחרי רכב ו-3 מיליון שקל - בת הזוג רצתה עוד מהעיזבון
- נפסלה צוואה שנעשתה כדין, אף שתאמה את רצון המורישה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הדבר בלט במיוחד לאור עדויות העדים. המשיבה הודתה שהמנוח היה מרותק למיטה ושני אנשים נדרשו כדי להרים אותו לרכב. ואילו עורך הדין שחתם כמאמת הצוואה, ציין במפורש כי המנוח “התייצב במשרדו”, בעוד שעדי הראייה אישרו כי החתימה התרחשה בכלל ברכב, בחניון, ולא בתוך המשרד. יתר על כן, אף אחד מהעדים לא נתן גרסה מדויקת ואחידה היכן הם עמדו או ישבו בעת החתימה. הדבר הוסיף רבדים של אי-בהירות בנוגע לדרך עריכת המסמך ולמילוי הדרישות הקבועות בסעיף 20 לחוק הירושה. תמונת המצב הסתבכה אף יותר כשהמבקש הגיש חוות דעת גרפולוגית מאת ד.”ג., שקבעה כי “אין לה כל ספק כי החתימות על הצוואה לא נכתבו על ידי המנוח... קיימת סבירות גבוהה ביותר כי החתימה נכתבה כשאת ידו של המנוח מנחה אדם אחר”. גם כאן לא זימנה המשיבה את המומחית לחקירה, אף שהתנגדה למסקנותיה.
