עיתונים
צילום: צילום ארכיון אייס

מהפך: חובת הפרסום בעיתונות המודפסת של בקשות לצווי ירושה תבוטל

שר המשפטים יריב לוין צפוי לחתום בקרוב על תקנות לביטול החובה לפרסום בקשות צווי ירושה וצווי קיום צוואה בעיתונות המודפסת, בעקבות זאת האגרה של 65 השקלים עבור הפרסום תבוטל גם היא
נחמן שפירא | (4)

במשרד המשפטים סוף סוף מתקדמים לעידן הדיגיטלי. שר המשפטים וסגן רה"מ יריב לוין צפוי לחתום בקרוב על תקנות לביטול החובה לפרסום בקשות צווי ירושה וצווי קיום צוואה בעיתונות המודפסת, בעקבות זאת גם יופחת תשלום הוצאות הפרסום המתלווה להגשת בקשות אלו. מטרת הפרסום נועדה בעבר בשביל לפרסם לציבור את המידע על מנת שמי שמתנגד לכך יוכל להגיש התנגדות. אך זה היה נכון לעבר הרחוק כשאנשים צרכו את המידע דרך העיתונים המודפסים, ההחלטה התקבלה בעקבות סקר שנערך ומצא כי רק 3% ממגישי ההתנגדויות לקיום צוו הירושה גילו עליהם דרך העיתונים.

אולי הצעד הזה של משרד המשפטים יוביל את הממשלה לקבל גם החלטה על ביטול חובת הפרסום של גורמים רבים אחרים בעיתונות המודפסת, (מכרזים לדוגמא), פרסום ששווה לעיתונים עשרות מיליוני שקלים רבים מידי שנה שמגיעים מהקופה הציבורית.

 

מנתוני האפוטרופוס הכללי והממונה על ענייני ירושה עולה כי בשנת 2022 לבדה נפתחו למעלה מ-50,000 בקשות לצווי ירושה ובקשות לצווי קיום צוואה. עד עתה, כחלק מהליך בקשה לצו ירושה, כל אזרח היה נדרש לתשלום אגרה של כ-65 שקל, לצורך פרסום הבקשה בפרסומים הממשלתיים ובעיתונות המודפסת.

 

ההחלטה התקבלה לאחר תהליך של מספר שנים, וזאת בעקבות דוח מבקר המדינה בנושא הטיפול בירושות ובצוואות שפורסם בשנת 2019, בו המליץ המבקר כי בכל הנוגע לטיפול בענייני צוואות וירושות, על האפוטרופוס הכללי לשוב ולבחון מהן הדרכים היעילות ביותר לפרסום דבר הגשת בקשה ולהשגת המידע הדרוש מפרסומה.

אגף השירות במשרד המשפטים ביצע סקר בקרב מגישי התנגדות לצווי ירושה, אשר בדק כיצד מגישי ההתנגדות נחשפו לעובדה שהוגשה בקשה לצו ירושה או לצו קיום צוואה הרלוונטית להם.

רק 3% קראו בעיתון

 

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

ממצאי הסקר העלו כי מרבית מגישי ההתנגדות (71%) ידעו על הגשת הבקשה באמצעות יידוע של מגיש הבקשה או באמצעות אתר האינטרנט, לעומת 3% בלבד שציינו כי ידעו על הגשת הבקשה מהעיתונות המודפסת. 

בעקבות הממצאים, ובעבודה משותפת עם ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים, הוחלט במשרד המשפטים על הפסקת חובת הפרסום בעיתונות המודפסת, וזאת מתוך מטרה לייעל את ההליך ולהפחית את התשלומים המוטלים על האזרח במסגרת הליך הגשת בקשה לצו ירושה.

קיראו עוד ב"משפט"

 

מנכ"ל משרד המשפטים, איתמר דוננפלד אמר "המהלך להפחתת אגרת פרסום צווי ירושה מצטרף למהלכים נוספים שאנו מקדמים כחלק משיפור הסביבה העסקית וצמצום הנטל הרגולטורי על אזרחי המדינה, המהווה את אחד הנושאים שבמיקוד האסטרטגי של משרד המשפטים לשנים הקרובות. הפחתת האגרה תהווה הקלה בנטל הרגולטורי המוטל על האזרחים ועומדת בקנה אחד עם מדיניות המשרד להנגשת מערכת המשפט וצמצום עלויות בצריכת שירותי משרד המשפטים".

 

תגובות לכתבה(4):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 3.
    אבנר 21/09/2023 21:48
    הגב לתגובה זו
    יש לפרסם פשקוילים
  • 2.
    מה עם חובת פרסום מכרזים בעיתון? מתי תבוטל כבר? (ל"ת)
    חנן 21/09/2023 21:09
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    ליברמן ובנט 20/09/2023 20:08
    הגב לתגובה זו
    אין על יריב לוין מחסל את הכסף לעיתונות של הסמאל
  • יותם 21/09/2023 21:52
    הגב לתגובה זו
    המתועבים בוזזים את הקופה
גירושים פרידה מריבה הסכם ממון
צילום: Istock

אחרי 23 שנה: הוכרע קרב ירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה

איש עסקים עתיר נכסים שהעביר את מניותיו לילדיו מנישואיו הראשונים, המשיך לנהל את החברות גם לאחר שנישא בשנית. כשפרץ הסכסוך, תבעה אותו אשתו השנייה בדרישה למחצית מהפירות שנצברו במהלך נישואיהם, כולל רווחים ממגדל משרדים יוקרתי בהרצליה פיתוח. המאבק המשפטי לא הסתיים גם לאחר מותם של השניים, עד שבית המשפט המחוזי קבע: אף שהמניות הועברו לילדים - האשה זכאית למחציתן

עוזי גרסטמן |

כמעט רבע מאה חלפה מאז נפתח התיק הזה, שמאחוריו עומדת דרמה משפחתית נדירה בעוצמתה. מדובר בסיפור על עושר עצום, נישואים שניים, הבטחות שנשכחו ומאבק משפטי ששרד את החיים עצמם. בסופה של הדרך, פסק דין תקדימי קובע שאשה שנישאה לאיש עסקים שהעביר את מניותיו לילדיו, אך המשיך לנהל את עסקיו, זכאית למחצית מהפירות שהניבו במהלך חייהם המשותפים. הפרשה נראית כמעט כמו עלילה מסדרת טלוויזיה על מאבקי ירושה, אך היא התרחשה במציאות, ובית המשפט המחוזי שם לה באחרונה סוף, או לפחות נקודה-פסיק, שכן הילדים מהנישואים הראשונים כבר פנו בבקשת רשות ערעור לעליון.

איש העסקים, אחד מבעלי ההון הבולטים בזמנו, החזיק בחברות קבלנות ובתעשיית מוצרי מלט, לצד נדל"ן יקר ערך, כולל מגרש בהרצליה פיתוח שעליו נבנה מאוחר יותר מגדל משרדים מרשים הפונה אל כביש החוף. בשלב מסוים, מתוך רצון להעביר את עושרו הלאה, העביר האיש את מניותיו לילדיו מנישואיו הראשונים. אלא שמה שנראה כהעברה טכנית בלבד, התברר בדיעבד כפעולה שהשאירה אצלו את השליטה בפועל.

אף שהמניות לא נותרו רשומות על שמו, הוא המשיך לנהל את החברות כרגיל: לקבל החלטות, להרוויח, ולמעשה להמשיך להחזיק בכוח הכלכלי. לאחר זמן קצר, הכיר איש העסקים את מי שתהיה אשתו השנייה, והשניים נישאו ב-1975. לשניהם היו ילדים מנישואים קודמים, אך לא נולדו להם ילדים משותפים. בית המשפט מתאר כיצד האשה נכנסה לנישואים "ללא כל רכוש", ואילו הבעל כבר היה "בעל הון, שליטה והשפעה כלכלית ניכרת". השניים חתמו על שני הסכמי ממון, אך אלה, ציין בית המשפט בהכרעתו, "לא קיבלו תוקף משפטי, ולפיכך אין להם נפקות מחייבת".

העברת המניות לילדים נעשתה למראית עין

שנים אחדות לאחר הנישואים, התגלעו בין בני הזוג מתחים שנהפכו למאבק משפטי מר. האשה, שראתה כיצד בעלה ממשיך לצבור רווחים ולהרחיב את עסקיו, טענה כי מגיעים לה חלק מהפירות שהניבו יחד במהלך חייהם המשותפים. לדבריה, עצם העובדה שהמניות הועברו לילדים לפני הנישואים אינה שוללת את זכותה, משום שהבעל המשיך לנהל את החברות ולקבל את הכספים לידיו. היא הגישה תביעה רכושית ובה ביקשה לקבוע כי העברת המניות לילדים נעשתה למראית עין בלבד. "הוא המשיך לנהל את כל עסקיו כבעבר, כאילו לא נעשתה כל העברה", טענה.

בית המשפט לענייני משפחה, בפסק הדין הראשון, דחה את תביעתה. נקבע אז כי לא ניתן לשלול את ההעברה שנעשתה עוד לפני נישואיהם, ולכן היא לא זכאית לחלק מהמניות שהועברו לילדים. ואולם האשה לא ויתרה. זמן קצר לאחר מכן, הגישה ערעור - הפעם בגישה מתונה יותר. היא ויתרה על הדרישה למחצית מהרכוש שהועבר לפני הנישואים, וביקשה להכיר בזכאותה רק "למה שהניבו יחד במהלך חייהם המשותפים" - כולל הרווחים ממגדל המשרדים היוקרתי שנבנה בהרצליה פיתוח בזמן נישואיהם.

פסק דין
צילום: freepik

מכתב שתיאר את קבלה לעם ככת - הוצאת דיבה

בית משפט השלום בפתח תקווה קבע כי מכתב שנשלח על ידי אהרון אפלבאום למשרד החינוך ולבכירים נוספים, ובו הוצגה עמותת בני ברוך - קבלה לעם כ"כת המביאה לחיי תלות ושעבוד", מהווה לשון הרע חמורה. אפלבאום חויב לשלם פיצוי בסך 168 אלף שקל ולפרסם התנצלות בעיתון. בפסק הדין ביקר בית המשפט את התנהלות הנתבע וקבע כי דבריו היו שקריים, נכתבו בזדון ומתוך רצון מוצהר לפגוע בעמותה

עוזי גרסטמן |

הפרשה הבאה החלה בדצמבר 2012, כשאהרון אפלבאום, תושב הצפון ואב לבן שהיה חבר בעמותת בני ברוך, שלח מכתב חריף למנכ"לית משרד החינוך דאז דליה שטאובר, לשר החינוך דאז גדעון סער ולגורמים נוספים במשרד. במכתבו הוא טען כי עמותת קבלה לעם היא "כת לכל דבר", הפועלת בשיטות של שליטה, ניתוק, מניפולציה וגיוס כספים. "בדומה לכתות אחרות," כתב אפלבאום, "‘הקבלה לעם’ מביאה את מאמיניה לחיים של תלות ושעבוד... הקרע בין ‘אנחנו’ ו‘הם’ מביא לניתוק של החברים בכת מבני משפחותיהם". לדבריו, מדובר בארגון "המסתתר מאחורי מסכה חייכנית של ערבות הדדית ואהבה", שבפועל "שולח זרועות ארוכות אל מערכת החינוך בדומה לסיינטולוגיה". המכתב נשלח, לדבריו, כ"פנייה אזרחית אחראית" לרשויות, אך כפי שציין בית המשפט, נוסחו החריף, ההאשמות הקשות ואופן הפצתו לגורמים רבים חרגו בהרבה מהגבולות של תלונה לגיטימית.

עמותת בני ברוך, המפעילה מערכי לימוד והפצת חכמת הקבלה בארץ ובעולם, טענה בתביעתה כי מדובר ב"עלילה חמורה ושקרית" שנועדה לפגוע בשמה הטוב, ושנכתבה מתוך מניע אישי הקשור לסכסוך של אפלבאום עם בנו, שחבר בתנועה. "הנתבע בחר להשמיץ את העמותה בזדון, תוך ידיעה שדבריו שקריים", טענה התובעת.

בית המשפט קיבל את גרסתה במלואה. השופט אריאל ברגנר כתב כי אפלבאום אמנם הודה ששלח את המכתב, אך ניסה להצדיקו בטענה שמדובר היה בפנייה לרשות מוסמכת וב"הבעת דעה לגיטימית" על גוף ציבורי. אלא שהשופט דחה אחת לאחת את כל טענות ההגנה האלה. השופט הדגיש כי מדובר בפרסום מובהק של לשון הרע. לדבריו, "המונחים שבהם השתמש הנתבע - ‘כת’, ‘חיים של תלות ושעבוד’, ‘מותר לשקר’, ‘חדירה למערכת החינוך’, ‘בדומה לסיינטולוגיה’ - מציגים את התובעת באור שלילי שיש בו כדי לבזותה ולהפוך אותה למטרה לשנאה ולבוז". הוא קבע כי בעיני האדם הסביר, הכינוי "כת" נושא משמעות שלילית ביותר, ולעתים אף פלילית.

המרכז לנפגעי כתות קיבל תרומה מהתובע

בהמשך פסק הדין ציין השופט כי השאלה האם בני ברוך היא כת או לא נהפכה לאחד מצירי הדיון המרכזיים. אלא שאפלבאום, שבתחילה טען כי בידיו הוכחות לכך, זנח בהמשך את הטענה ולא הצליח להציג אף ראיה ממשית. "למושג כת אין כל הגדרה בחוק", ציין ברגנר, "ולא הובאה כל חוות דעת מקצועית שתראה כי מתקיימים בעמותה אותם מאפיינים כיתתיים שעליהם דיבר הנתבע". השופט סקר בהרחבה את עדויות המומחים שהובאו מטעם שני הצדדים. מטעם הנתבע העידו מנהלת המרכז לנפגעי כתות, רחל ליכטנשטיין, והפסיכולוג נחמן אלון, שטענו כי לעמותה יש מאפיינים של כת. ואולם בית המשפט מצא כי עדותם מוטה וחסרת משקל. ליכטנשטיין, כך התברר, קיבלה תרומות מאפלבאום, והמרכז שבראשו עמדה אף סייע לו בכתיבת המכתב עצמו. "העדה לא גילתה לבית המשפט את ניגוד העניינים החמור שבו היתה מצויה", כתב ברגנר בהכרעתו. "עדותה אינה אמינה, מוטה ומגמתית".

לעומת זאת, העדים והמומחים מטעם העמותה, ובהם פרופ’ מאסימו אינטרווינה, סוציולוג איטלקי מוביל לחקר תנועות דתיות חדשות, ופרופ’ ג’ון גורדון מלטון מארה"ב, שללו לחלוטין את האפשרות שמדובר בכת. אינטרווינה העיד כי בבדיקות שערך בארץ ובאיטליה לא מצא סימנים כלשהם לתלות, ניתוק משפחתי או שליטה נפשית בקרב חברי הקבוצה. לדבריו, "הדלת פתוחה - מי שרוצה יוצא, מי שרוצה נשאר", והוסיף כי, "מדובר בקבוצה שאינה מסיונרית ואינה מפעילה כפייה". גם חברי הקהילה עצמם העידו על חופש מוחלט. אחד מהם, טייס חיל האוויר לשעבר ארז הררי, העיד כי הוא אדם עצמאי לחלוטין, עובד באל על, ומעולם לא חווה כפייה כלשהי מצד הארגון. עו"ד חנוך מילביצקי, כיום חבר כנסת מטעם הליכוד, העיד כי "לא נאמר לי עם מי להיות בקשר או כיצד לחיות - אילו היה כך, לא הייתי חלק מהעמותה".