מתכננים רילוקיישן? אל תשכחו להסדיר גם את ענייני המס שלכם
המצב הפוליטי בישראל והמאבק כנגד הרפורמה-מהפכה המשפטית והמחאות כנגד מדיניות הממשלה העלו שוב לאחרונה לסדר היום את נושא הרילוקשיין והמעבר לחו"ל - הנה מה שצריך לדעת על ההשלכות המיסויות של רילוקיישן
בעולם הגלובלי כיום, המונח "רילוקיישן" הפך שגור בפי רבים. רילוקיישן הוא למעשה הגירה לתקופה ארוכה בין מדינות, לצרכי מגורים, עבודה, לטובת לימודים בחו"ל, לאור נסיבות משפחתיות ועוד. להגירה השפעות רבות על כלל היבטי החיים, ויש להתכונן היטב ומראש על מנת להימנע מכאבי ראש וסיבוכים לאחר מכן.
עם זאת, בעוד שרבים לוקחים בחשבון סידורים הכרחיים שיש לעשות מראש כמו למשל הנפקת אשרת עבודה או קבלת אזרחות, היבט מרכזי שלא רבים מביאים בחשבון הוא מס ההכנסה, ובעיקר – כיצד להימנע מתשלום מס מיותר. שימו לב: אם לא תסדירו את הנושא הזה, אתם עלולים לצבור חובות מס למדינת ישראל, להיות מוגדרים כעברייני מס או שתיאלצו לשלם כפל מס לשתי מדינות במקביל.
מי חייב במס בישראל?
החל משנת 2003 מבחינה פקודת מס הכנסה בין "תושב ישראל" ובין "תושב חוץ" לעניין חבות המס בישראל. כיום, הפקודה קובעת ש"תושב ישראל" חייב במס בישראל על הכנסותיו בישראל ומחוצה לה, בעוד תושב חוץ חייב במס בישראל על הכנסותיו בישראל בלבד. המשמעות גדולה עבור נישומים שהתגוררו בעבר בישראל ונחשבו "תושבי ישראל" והיגרו ממנה לחו"ל. נישומים שימשיכו להיחשב כ"תושבי ישראל" יהיו חבים במס בישראל וגם במדינת היעד על הכנסותיהם המופקות בחו"ל, ונטל המס שיחול עליהם – יהיה כבד. בשל כך, חשוב שישראלים שמהגרים מישראל "ינתקו" את התושבות ממנה, ובכך לא תחול עליהם חבות מס בישראל בגין הכנסותיהם המופקות מחוץ לישראל.
כיצד נקבע מיהו "תושב ישראל"?
סעיף 1 לפקודה מגדיר "תושב ישראל" כיחיד שמרכז חייו בישראל, כאשר לצורך קביעת מיקום מרכז החיים יש לבחון את "מכלול קשריו המשפחתיים, הכלכליים והחברתיים" ('מבחן מרכז החיים'), באמצעות היבט סובייקטיבי – היכן רואה הנישום את מרכז חייו, כאשר בנוסף נדרש להציג פרמטרים אובייקטיביים המעידים על תפיסתו זו – עובדות מהן ניתן ללמוד את מיקום מרכז החיים ('זיקות'). חשוב להדגיש כי המבחן אינו 'בינארי' אלא יש להביא בחשבון את מלוא הזיקות (כאשר לכל אחת עשוי להיות 'משקל' שונה) – ולאור זאת יקבע מקום מרכז חייו של הנישום, וכפועל יוצא מכך – מקום תושבותו.
- אחרי 13 שנה בחו"ל - דרשו הכרה כתושבי ישראל
- הבעיה הגדולה של רילוקיישן - מה קורה כשאחד מבני הזוג רוצה לחזור ואיך מחלקים את הרכוש כשנפרדים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
עו"ד דורון פסו ואלי דורון. צילום: סיגל סבן, משרד עורכי הדין דורון, טיקוצקי, קנטור, גוטמן, נס, עמית גרוס ושות'.
מרכז החיים האישי נבחן בעיקר על בסיס שני פרמטרים עיקריים. הראשון, מקום "בית הקבע" של הנישום, שהוא הבית בו נוהג הנישום להתגורר, שמתאים לצרכי הנישום, זמין ופנוי עבורו הן מבחינה פיזית והן מבחינה משפטית (קרי הנישום מסוגל ורשאי להתגורר בו בכל עת שיחפוץ בכך). מאידך, בהחלט עשויים להיות מקרים שלנישום ישנו יותר מבית קבע אחד והדבר הוכר על ידי בתי המשפט. השני, מקום מגורי בן/בת הזוג של הנישום וילדיהם, וזאת מתוך הנחה שאדם מקיים את מרכז חייו בצמוד למשפחתו הגרעינית. עם זאת, חשוב לציין כי הוכרה האפשרות ל'פיצול התא המשפחתי' כך שלא תישלל האפשרות שנישום ניתק תושבות אם הוכיח שבחר להתגורר בנפרד ממשפחתו הגרעינית ויתר הזיקות מצביעות על כך שמרכז חייו מחוץ לישראל.
- טענה שלא ידעה על חובות של מיליון ש' בעסק של הבעל
- הפקח ניצח את העירייה: בית הדין הורה להשיבו לתפקידו
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- ציטט את ChatGPT כהוכחה רפואית - מה פסק השופט?
מרכז החיים הכלכלי – נבחן על בסיס פרמטרים רבים אשר המשותף להם הוא בהיותם היבטים כלכליים שמרכיבים את חיי היום יום שמיקומם מלמד על מיקום מרכז חייו של הנישום. בראש ובראשונה, נבחן מקום עיסוקו הקבוע של הנישום (שכיר או בעל עסק), בנוסף נבחן המקום בו מחזיק הנישום את נכסיו הכלכליים המשמעותיים יותר (דירה, רכב) ואת נכסיו הכלכליים המשמעותיים פחות (למשל חשבונות בנק וכרטיסי אשראי, התקשרויות עם ספקי שירות כגון מפעיל סלולרי וכד', פוליסות ביטוח, תיקי השקעות, תוכניות פנסיה וכו'). מטבע הדברים אין מניעה להחזיק במקביל נכסים כלכליים בשתי מדינות אך רצוי שרוב הנכסים ה"פעילים" יהיו במדינת היעד – עסקים שמנוהלים אקטיבית רק בחו"ל, העסקה על-ידי מעסיק זר, התנהלות יום יומית מחשבון בנק זר, כרטיסי אשראי זרים, הפקדות פעילות לתוכניות חיסכון וכדומה.
מרכז החיים החברתי – ההיבט השלישי הנבחן לצורך קביעת מקום מרכז החיים. המחוקק הכיר במציאות לפיה אדם הוא יותר ממשפחתו ועיסוקו, ויש לבחון גם היבטים חברתיים. כך למשל, חברות במועדונים, גילדות מקצועיות, מפלגות, עמותות וכיו"ב, וכמובן לבחון את קיומו של חוג חברים מקומי. במקרים נוספים הוכר גם קשר עם הקהילה היהודית המקומית כזיקה חברתית למדינת היעד.
לסיכום, נישום שמבקש לנתק את התושבות מישראל נדרש להעביר את רוב זיקות חייו ממדינת ישראל למדינת היעד, בדגש על הזיקות המשמעותיות יותר. אין הדבר מחייב למחוק כליל את הזיקות לישראל (לא צריך למכור את הבית ולסגור את כל חשבונות הבנק), אך לצורך קבלת טענה לניתוק תושבות בישראל – יש להראות שמרכז החיים הפעיל והעיקרי אינו מתקיים בישראל.
מבחן משני בחשיבותו שקבוע בפקודה בוחן את מספר ימי שהיית הנישום בישראל ('מבחן הימים'). לפי מבחן זה נישומים השוהים בישראל מעל 183 ימים בשנת המס הנבחנת או שוהים מעל 30 ימים בשנת מס בישראל וסך ימי שהייתם בישראל בשנת המס הנבחנת ובשתי שנות המס שקדמו לה גבוה מ-425 – תחול לגביהם חזקה שהם תושבי ישראל. חזקה זו ניתנת לסתירה באמצעות מבחן מרכז החיים. לדוגמא, נישום ששהה בישראל מעל מספר הימים הקבוע במבחן הימים ומתקיימת לגביו חזקה אך הצליח להוכיח שמרכז חייו אינו בישראל – ייקבע שאינו 'תושב ישראל'.
בשל אופיים של המבחנים לעיל, הרי שניתוק תושבות אינו מעשה 'בינארי' – ואין פעולה לביצוע או הימנעות כדי לקבוע בהכרח אם הנישום ייחשב כתושב או לא, ובדומה לכך אין טופס שיש להגיש כדי לנתק תושבות. החיים מורכבים יותר מכך, והדבר בא לידי ביטוי גם בעולם המס.
היבט נוסף שחשוב להכיר הוא משמעותן של אמנות למניעת כפל מס. אמנות אלה נחתמו בין ישראל ובין מדינות רבות בעולם, ומסדירות (בין היתר) את זכויות המיסוי של המדינות בקשר לנישומים שעשויים להיחשב 'תושב' בשתיהן. באמנות אלה קבועים מבחנים מקבילים ומצטברים לצורך הכרעה בשאלת התושבות ('מבחני שובר השוויון'): מיקום בית הקבע, מיקום מרכז האינטרסים החיוניים, המקום בו הנישום נוהג להתגורר, אזרחותו של הנישום ולבסוף מותירים לרשויות המס להכריע ביניהן בהסכמה.
לכאורה, מכיוון שמעמדן של אמנות מס גובר על מעמד הדין הפנימי הישראלי, ולאור הוראותיהן, יחיד שייחשב 'תושב' במדינה זרה לא יהיה חייב במס בישראל על הכנסותיו מחוץ לה גם אם ייחשב 'תושב ישראל' לפי הדין הפנימי (פקודת מס הכנסה). עם זאת, מקום בו היחיד ימשיך להיחשב 'תושב ישראל' במהלך תקופת מגוריו בחו"ל – לא ייהנה הוא מהטבות מס המוענקות ל'תושב חוזר' או 'תושב חוזר ותיק' עם חזרתם להתגורר בישראל.
שינוי הכללים?
לאחרונה הוגשה הצעת חוק ממשלתית לתיקון הפקודה לפיה במקרים בהם נישום שוהה בישראל מעל מספר ימים מסוים תחול לגביו חזקה חלוטה שהוא תושב ישראל, גם אם מבחן מרכז החיים מלמד אחרת.
לפי ההצעה, החזקות החלוטות יחולו לגבי נישום שישהה בישראל מעל 183 ימים במהלך שתי שנות מס רצופות, או לגבי נישום שישהה בישראל מעל 100 ימים בשנת המס הנבחנת ו-450 במהלך שנת מס זו ושתי שנות המס שלפניה (אלא אם הנישום הוא תושב מדינה שחתומה עם ישראל על אמנה למניעת כפל מס ושהה בה מעל 183 ימים במהלך שלושת השנים הללו), או נישום ששהה בישראל מעל 100 ימים ולו בן/בת זוג או ידוע בציבור שהם "תושב ישראל".
לסיכום, על מנת להימנע מתשלומי מס עודפים ומיותרים, ואף מחשיפה פלילית שעלולה להיגרם לנישומים שחייבים בדיווח או תשלום מס בישראל ולא עושים זאת, מומלץ לתכנן מראש את ניתוק התושבות מישראל, ולבצע זאת באופן שמלמד על העברת מרכז החיים מחוץ לישראל. בנוסף, מומלץ להתעדכן בשינויי חקיקה ולתכנן את מספר ימי השהייה בישראל בהתאם.
הכותבים הם מומחים למיסים ממשרד עוה"ד דורון, טיקוצקי, קנטור, גוטמן, נס, עמית גרוס ושות'.
ציטט את ChatGPT כהוכחה רפואית - מה פסק השופט?
מקרה יוצא דופן בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים: תובע שביקש להפנות שאלות הבהרה למומחה-יועץ רפואי, נימק את בקשתו בין היתר בעזרת תשובה שקיבל מ-ChatGPT, שלפיה גם משיכת עגלה עלולה להזיק לגב. הביטוח הלאומי התנגד וטען שמדובר בספקולציה חסרת בסיס עובדתי. השופט
קבע כי אמנם אין מניעה להשתמש בבינה מלאכותית במסגרת הליך משפטי, אך יש לעשות זאת בזהירות ומתוך הקשר עובדתי ורפואי ברור
באולם הקטן של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים נשמעה באחרונה אחת הבקשות הכי בלתי שגרתיות שהגיעו לפתחה של מערכת המשפט. שלום דוד ביטון, עובד עירייה לשעבר, ביקש מבית הדין לאפשר לו להפנות שאלות הבהרה למומחה רפואי שמונה מטעמו של בית הדין - בקשה שגרתית לכאורה, אך הנימוק החריג שהציג משך את תשומת הלב: לדבריו, תשובה שקיבל מ-ChatGPT, מערכת הבינה המלאכותית, מחזקת את טענתו כי משיכת עגלה כבדה עשויה לגרום לנזק בגב.
פסק הדין, שניתן באחרונה על ידי השופט משה וילינגר, מציג מקרה יוצא דופן שבו הבינה המלאכותית נהפכת, ולו בעקיפין, לחלק מהשיח המשפטי. ביטון, שיוצג על ידי עו"ד נאוה אילון, הגיש את הבקשה בעקבות חוות דעת של ד"ר עידו ציון, מומחה בכירורגיה אורתופדית שמונה ליועץ רפואי מטעם בית הדין. ד"ר ציון קבע כי אין סבירות של יותר מ-50% לקשר סיבתי בין עבודתו של ביטון לבין הבעיה שהתגלתה בגבו. ביטון סבר כי קביעה זו דורשת הבהרה, והגיש בקשה מסודרת להעביר למומחה שאלות נוספות.
בין השאלות שהציג התובע נכללו סוגיות טכניות לגבי משיכת משאות כבדים, תפקוד שרירי הליבה, והאם פעולת המשיכה עלולה לגרום לעומס על הדיסקים בגב. כך למשל, הוא שאל האם נכון לומר כי, “בזמן משיכת מסע כבד שרירי הגב התחתון, הכתפיים והידיים מתאמצים מאוד גם אם הגב ישר”, וכן האם תנועת משיכה פתאומית - כמו במצב שבו העגלה נתקעת, “מגדילה את הסיכון למתיחה ואף לפריצת דיסק”. אלא שכאמור, הנקודה המסקרנת ביותר בבקשה היתה נימוקיו של ביטון. הוא כתב כי ביצע “בדיקה באמצעות ChatGPT”, ובמסגרתה עלה כי גם משיכת עגלה יכולה להזיק לגב. בהתאם לכך, הוא טען שמדובר בשאלות הבהרה רלוונטיות שמטרתן להבין לעומק את עמדת המומחה.
"ספקולציה לא רלוונטית"
המוסד לביטוח לאומי, שיוצג על ידי עו"ד יסמין דיגורקר, התנגד להעברת השאלות. לטענתו, מדובר ב“ספקולציה לא רלוונטית” שחורגת מהעובדות שנקבעו בהחלטת בית הדין. בין היתר, נטען כי בית הדין קבע שהתובע משך עגלה על גלגלים, ולא “מסע כבד”, כפי שנטען בבקשה. בנוסף, לא הוכח שהתובע לא הפעיל את שרירי הליבה או שביצע תנועות משיכה פתאומיות. גם השאלה בדבר העדיפות הארגונומית של דחיפה לעומת משיכה, כך נטען, אינה נוגעת כלל לחוות הדעת הרפואית.
- בשירות ה-AI: חופי ארה״ב ייפתחו לקידוחי נפט וגז
- פלנטיר חתמה על עסקה של 200 מיליון דולר עם ענקית הטלקום לומן
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופט וילינגר קיבל חלק מטענות המוסד. בהחלטתו הוא כתב כי, “אין להעביר למומחה במסגרת שאלות הבהרה שאלות שבמסגרתן הועלו עובדות שאינן חלק מהתשתית העובדתית שנקבעה בהחלטת בית הדין”. לדבריו, שאלות על אי הפעלת שרירי ליבה או משיכות פתאומיות חורגות מהמסגרת העובדתית שנקבעה בהחלטה מ-7 ביולי.
טענה שלא ידעה על חובות של מיליון ש' - השופטת: “שוכנעתי אחרת”
איה שביקשה להחריג עצמה מחובות בעלה לשעבר טענה כי גילתה במקרה, משיחת חבר שלו, על הסתבכות העסק המשפחתי ועל חובות עתק. לטענתה, היא "הודרה לחלוטין" מענייני הכלכלה, אך השופטת לירון זרבל קדשאי קבעה כי דווקא הוכח שהיתה שותפה פעילה, או לפחות ידעה היטב, על התנהלות
העסק והמשכנתאות שניטלו כדי להצילו. בית המשפט חייב אותה להשתתף בחובות - לצד זכויותיה ברכוש
בני זוג נישאו ב-2009 וחיו יחד בחיפה עם שלושת ילדיהם המשותפים, אחד מהם ילד עם אוטיזם שמוכר כנכה מלא. במשך שנים היה העסק של הבעל מקור הפרנסה העיקרי, והאשה עבדה כמורה. אך מאחורי שגרת היומיום נבקעו סדקים: העסק החל להידרדר, החובות תפחו, והנישואים הגיעו אל סופם. פסק הדין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה מתאר מערכת יחסים שהתערבבו בה נושאים כלכליים, רגשות פגועים וטענות על הסתרת מידע.
האשה טענה בכתב תביעתה כי נדהמה לגלות על גובה החובות רק כשחבר של בעלה סיפר לה בשיחת אגב כי, “יש לו חוב של מיליון שקל”. לדבריה, “מעולם לא הייתי מעורבת בעסק, לא ידעתי מה קורה שם, לא חתמתי על דבר ולא נטלתי חלק בהחלטות”. היא סיפרה כי נחשפה למשבר רק לאחר אותה שיחה, כשניסתה להבין מה מצבו האמיתי של העסק וגילתה לדבריה כי בעלה משך כספים, רוקן חשבונות, הסתיר דיבידנדים ואף מכר את העסק מאחורי גבה.
האשה תיארה מצב שבו, לטענתה, נלקחה ממנה כל השפעה על חיי המשפחה הכלכליים. “הוא ביטל את כרטיס האשראי שלי, הפסיק להפקיד משכורת, והפך את חיי לסיוט”, היא כתבה בתצהירה. היא אף הדגישה כי כל ההלוואות והחובות שצבר הבעל נעשו, לדבריה, “מאחורי גבה, ללא ידיעתה, ולכן אין לה חלק בהם”. היא ביקשה מבית המשפט להכיר בכך שחובותיו האישיים של הבעל, שנצברו במסגרת העסק, אינם חובות משותפים.
האשה ידעה על החובות, והיתה בעלת גישה לחשבונות
מנגד, טען הבעל כי האשה ידעה היטב על מצב העסק והיתה שותפה מלאה להחלטות. לדבריו, העסק הוקם עוד ב-2014 “בהחלטה משותפת”, ועם השנים שניהם נהנו מהכנסותיו ומאורח חיים גבוה שכלל רכישת דירה, שיפוץ נרחב והוצאות נדיבות. הוא טען כי כל ההלוואות, כולל הגדלת המשכנתא, נעשו בידיעת האשה ובחתימתה. לדבריו, “היא קיבלה שכר חודשי מהחברה, ידעה על החובות, והיתה בעלת גישה לחשבונות”. הבעל גם הוסיף כי המשבר העסקי לא נבע, לדבריו, מהתנהלות בלתי סבירה אלא מנסיבות שוק. לדבריו, “ניסיתי להציל את העסק, אבל היא סיכלה כל אפשרות למכור אותו”, ואף טען כי יחסיה עם גבר אחר היו הסיבה האמיתית לקרע.
- נמלט לחו"ל והשאיר את ילדיו בלי תמיכה - זה עונשו
- הבעל הרוויח פי 4 - האשה דרשה חלוקת רכוש לא שוויונית
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופטת לירון זרבל קדשאי פתחה את הכרעתה בהבהרה עקרונית: הכלל הוא שחובות בני זוג, כל עוד נוצרו במהלך הנישואים, נחשבים משותפים - אלא אם הוכח אחרת. “נטל ההוכחה מוטל על הטוען שהחוב אישי בלבד”, כתבה. היא ציטטה פסיקה קודמת שקבעה כי חזקה על החובות שהם חובות משותפים, “עד שיבוא הצד הטוען אחרת ויוכיח כי בן הזוג הוציא הוצאות שאין לראותן כחובות משותפים”. מכאן היא פנתה לבחון את הראיות. השופטת התרשמה כי אף שהבעל היה זה שניהל את העסק בפועל, האשה ידעה עליו היטב ונהנתה מפירותיו. “שוכנעתי שהעסק היה מטה לחמה של המשפחה תקופה ממושכת ומקור עיקרי להכנסה שאפשר את רמת החיים הגבוהה שסיגלו לעצמם”, היא כתבה בפסק הדין שפורסם. לדבריה, “לא עלה בידי האשה להוכיח כי החובות נוצרו מאחורי גבה או שמדובר במניפולציות כספיות”.
