כמה "שווים" חיים של ישראלי?
בעבר התנהל בישראל דיון סוער בדבר הצורך במערכת כיפת ברזל. מערכת הביטחון טענה אז שלא כדאי במונחי עלות תועלת לייצר ולפרוש את המערכת כי מחירה של כל סוללה יקר ביותר, כל שכן סוללות רבות ולמדינה אין את תקציבי הענק לעמוד בכך, תקציבים שנאמדו אז במאות מיליוני דולרים רבים. כנראה שוויכוח כזה לא היה מתעורר כיום לאור הצלחתה הפנומנלית, אך גם באותה עת היה ברור לכל בר בי רב כי במהלך השנים יהרגו מאות רבות של ישראלים, במידה והסוללות לא תוצבנה. כטיעוני נגד מול העלות הגבוהה של כיפת ברזל הביאו אומדנים בדבר הנזקים הכלכליים שיחסכו מהבניינים, התשתיות והמפעלים שהמערכת תגן עליהם. אך לא היתה התייחסות לחיסכון "הכלכלי" שייווצר כתוצאה מהצלת חיי אדם.
מהו בעצם ההפסד הכלכלי "הקר" של המדינה ממות ישראלי/ת טרם זמנם? ובעצם מהו "השווי" של חיי אדם של כל ישראלי וישראלית? מכיוון שאנו בתקופת יום כיפור, החלטתי להציג קונספט של חישוב כמה "שווים" מבחינה כלכלית "קרה" בלבד, חיים של ישראלי/ת.
אקדים ואומר שכל אדם הוא עולם ומלואו. כל יקיר שנפטר הוא אובדן נוראי. ברור גם שחישוב מעין זה יש בו התעלמות מהנושא האתי ומהערך העליון ביהדות של שמירה על חיי אדם ושמבחינת קרוביו ואהוביו של אותו הרוג הצלתו היתה שווה כל מחיר. אך זה לא כך בעיניים של המדינה, שחייבת להקצות משאבים באופן מושכל ולייצר אופטימיזציה בין העלות הכלכלית לחיי אדם, כי מה לעשות, אין כסף אינסופי להגנה על כל תושב ישראלי.
החיים של ישראלי או ישראלית "שווים" למדינה 1.8 מיליון דולר
כדי לחשב את ההפסד הכלכלי למדינה ממותו בטרם עת של "הישראלי הממוצע", נקטתי בשיטת החשיבה הבאה: מכיוון שהגיל החציוני בישראל הוא 30 וגיל הפרישה הממוצע הוא 65, הישראלית או הישראלי "הממוצעים" אמורים להפיק למשק בממוצע 35 שנות עבודה, לפי תוצר לנפש נוכחי של 51 אלף דולר בשנה. לכן המשק יפסיד פוטנציאל הכנסות מצטבר של 1.785 מיליון דולר (35 שנים כפול 51 אלף דולר בשנה), מכל הרוגה או הרוג ישראליים. ז"א בעיניים של המדינה החיים של הישראלית או הישראלי שווים מבחינה כלכלית "בממוצע" כ-1.8 מיליון דולר. כמובן שאופן הסתכלות כזה יכול להוות שיטה "כלכלית" בעיני המדינה, לשקלל את מותה או מותו בטרם עת של כל ישראלית או ישראלי.
- מנכ"ל רפאל: "גרמניה היא ידידה מאוד קרובה של ישראל ויש שיח מאוד אינטימי בין מערכת הביטחון הישראלית לג
- חברת רפאל וריית'און האמריקאית חנכו מפעל לייצור מיירטים בארקנסו
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
התועלת הכלכלית שבכיפת ברזל גבוהה בהרבה
בכל הנוגע לדיון בכיפת ברזל, לאור הכמויות העצומות של טילים ורקטות ברצועת עזה ובלבנון, רכישת סוללות כיפת ברזל אפילו תוך התמקדות כלכלית במובן הצר ביותר של "שווי" חיי אדם אצלנו, בהחלט עומדים כנראה בקריטריון של העלות תועלת עליה טענה בזמנו מערכת הביטחון.
כמובן שמבחינה כלכלית העלות תועלת הכוללת היא הרבה מעבר לכך. כאשר אנו לוקחים בחשבון את ההרס העצום שהיה נגרם ליישובים, לתעשייה ולתשתיות לולא הגנת המערכת, נזקים אלו בהחלט יכולים היו להצטבר למיליארדי שקל רבים, בדיוק כפי שקרה במלחמת לבנון השנייה ב-2006, טרום תקופת כיפת ברזל. עומדת גם העובדה שרפאל היא חברה ממשלתית ולכן במובנים מסוימים מדובר בתנועה סיבובית כי כל ההוצאות הממשלתיות על המערכת משולמות לחברה ממשלתית ישראלית המעסיקה ישראלים בלבד ולכן תשלומי המיסים והדיבידנדים חוזרים למדינה. כמובן גם כל נושא פוטנציאל היצוא העצום של המערכת שכנראה ומתממש סוף כל סוף בתקופה זו ממש, בעקבות התעניינות גוברת בה, על רקע מלחמת רוסיה אוקראינה. כאן כבר מדובר בהכנסות שיכולות להגיע למיליארדים.
- 5.מעניין. (ל"ת)הקורא 14/01/2023 19:51הגב לתגובה זו
- 4.אור 02/10/2022 17:33הגב לתגובה זוכלומר אנשים ישארו בבית בממ"ד ולא יעבדו במשך חודש הלחימה , או אנשים יעזבו את הארץ, כמו כן טראומה ונפגעי חרדה. אי השקעות בארץ בגלל המצב. בקיצור לפחד יש עלות הגבוהה ביותר.
- 3.גולדפינגר 02/10/2022 14:17הגב לתגובה זוע"פ החישוב בכתבה עלות 50,000 הבטלנים שתורתם אומנותם למשק הישראלי הוא הפסד של כ-90 מיליארד ש"ח. ולא לקחנו בחשבון את תקציבי הענק שם לוקחים כדי להצביע "נכון"
- 2.רם 02/10/2022 12:01הגב לתגובה זואם לא היה כיפת ברזל לא היינו מגיעים למצב שיורים עלינו טילים מהתחלה. לא היינו כאלה סבלנים והיינו מחסלים את האיום הזה ממזמן, אולי בכניסה קרקעית או כל דבר אחר. מדינת ישראל לא היתה מאפשר כניסת אמל"ח לרצועת עזה בכלל.
- אחד העם 02/10/2022 20:59הגב לתגובה זוכבר היינו מונעים את שילוח הטילים על ידי פלישה או הרס מסיבי של הרצועה.
- 1.פועלת 02/10/2022 11:45הגב לתגובה זותוצר לנפש. אם 6 העשירונים הנמוכים של אזרחי ישראל היו מייצרים תוצר בערך שנמסר היו אזרחים אלה מבוססים דיים ולא נמצאים מתחת לשכר החציוני כדי לכלכל בדוחק רב את נפשותיהם. הוסף לכך את העקומה הדימוגרפית ההפוכה (הם רוב באוכלוסייה) ותבין איזה עושר מופלג הצטבר בקרב מיעוט בישראל ועד כמה המדינה רחוקה מדאגה לאזרחיה.
מהי ויזת זהב ואיפה עדיין אפשר להשיג אחת?
בעולם שמקשיח גבולות ומגבלות הגירה, מדינות רבות ממשיכות להציע מסלול מהיר לתושבות ולעיתים גם לאזרחות - למי שמוכן לשלם; מה עומד מאחורי הטרנד, למה הוא מצטמצם ואיפה הוא עדיין פתוח
ויזה זהב ממשל טראמפ השיק לאחרונה רשמית את תוכנית ה-Gold Card בארה"ב, שמאפשרת לזרים אמידים להשיג אשרת הגירה קבועה (גרין קארד) בתמורה לתרומה של מיליון דולר לאוצר הפדרלי, או שני מיליון דולר דרך תאגיד. התוכנית, שהוכרזה בפברואר 2025 והוסדרה בצו נשיאותי מספר 14351, כוללת גם אופציית Platinum Card בעלות של חמישה מיליון דולר, שמקנה פטורים ממס על הכנסות מחוץ לארה"ב. מאז השקת האתר trumpcard.gov, הוגשו אלפי בקשות ראשוניות, בעיקר ממשקיעים מסין, הודו והמזרח התיכון, עם הכנסה צפויה לארה"ב של 50 מיליארד דולר בשנה הראשונה. זוהי התפתחות משמעותית בשוק הגלובלי של ויזות זהב, ששווי השוק שלו הוערך עד כה ב-30-50 מיליארד דולר בשנה וצפוי לגדול אפילו פי 2 בזכות המהלך של טראמפ.
ויזות זהב, או תוכניות תושבות בהשקעה (Residence by Investment), קיימות כבר ארבעה עשורים ומשמשות ככלי כלכלי למדינות שמחפשות זרימת הון זר. בשנת 2024 נמכרו כ-10,000 ויזות כאלו ברחבי העולם, עם השקעה ממוצעת של 500 אלף דולר למשקיע. עם זאת, בשנת 2025 נרשמת מגמה של צמצום: 12 מדינות סגרו או הגבילו תוכניות, בעיקר באירופה, בעקבות לחץ מהאיחוד האירופי על סיכוני הלבנת הון וביטחון. למרות זאת, כ-30 תוכניות נותרו פעילות, עם דגש על אסיה, המזרח התיכון והקריביים.
מהי ויזת זהב
ויזת זהב מאפשרת למשקיע זר להשיג תושבות זמנית או קבועה במדינה בתמורה להשקעה מינימלית מוגדרת. ההשקעה יכולה לכלול רכישת נדל"ן (בממוצע 300-800 אלף דולר), השקעה בקרנות ממשלתיות (מ-250 אלף דולר), הקמת עסק שיוצר 10-50 מקומות עבודה, או תרומה ישירה לממשלה (מ-100 אלף דולר). ברוב התוכניות אין דרישה למגורים קבועים - רק ביקור מינימלי של 7-30 יום בשנה - מה שהופך אותן לפתרון גמיש למשפחות אמידות שמחפשות גיוון גיאוגרפי, אופטימיזציית מס (למשל, פטורים על מס הון) או גישה לשווקים חדשים.
בשנת 2025 השוק מושך כ-150 אלף משקיעים פוטנציאליים, בעיקר מסין (35% מהבקשות), רוסיה (20%) והודו (15%), על רקע חוסר יציבות כלכלית ומגבלות יצוא הון. היתרונות כוללים ניידות גלובלית: למשל, תושבות באיחוד האירופי מאפשרת כניסה ללא ויזה ל-180 מדינות, וגישה למערכות חינוך ובריאות מתקדמות. עם זאת, התוכניות כוללות בדיקות רקע קפדניות (Due Diligence) שדורשות ניקיון פלילי ומקורות כספים לגיטימיים, עם שיעור דחייה של 5%-10%.
דרכון זהב, או אזרחות בהשקעה (Citizenship by Investment), לוקח את הרעיון צעד קדימה ומעניק אזרחות מלאה בתוך 3-12 חודשים, ללא דרישת מגורים קודמת. בשנת 2025, 14 מדינות מציעות תוכניות כאלו, בעיקר באיים הקריביים, עם השקעה מינימלית של 200 אלף דולר. היתרון העיקרי הוא חופש תנועה: דרכון מהקריביים, למשל, מאפשר כניסה ללא ויזה ל-145-160 מדינות, כולל האיחוד האירופי, בריטניה וקנדה.
