חזקת התא המשפחתי היא חזקה הניתנת לסתירה בהתקיים הסכם ממון והפרדה רכושית בפועל
ע"א 3178/12 יגאל שלמי נ' מנהל מיסוי מקרקעין נתניה
תקציר ע"א 3178/12
יגאל שלמי נ' מנהל מיסוי מקרקעין נתניה מאת: עו"ד רו"ח (כלכלן) ארז בוקאי
בית המשפט העליון פסק פה אחד כי חזקת התא המשפחתי הקבועה בחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963 (להלן: "החוק") היא חזקה הניתנת לסתירה. אשר לאופן שבו יוכל הנישום לסתור את החזקה, הוחלט ברוב דעות כי בעניינם של בני זוג נשואים יידרש הנישום להציג הסכם יחסי ממון כתנאי מקדמי, ונוסף על כך להוכיח כי בני הזוג פעלו על פי ההסכם הלכה למעשה, דהיינו כי ההפרדה הרכושית לא נותרה "על הנייר" אלא התקיימה בפועל.
השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים
-------------------------------------------------------
השאלה שמתעוררת בערעור היא אם יש להחיל את ה"פיקציה" המשפטית הקבועה בסעיף לחוק 49ב(1) לחוק, שלפיה רואים בני זוג כ"מוכר אחד" לצורך פטור ממס שבח, גם על בני זוג שערכו הסכם יחסי ממון אשר במסגרתו שמרו על הפרדה רכושית בנוגע לנכסיהם לפני הנישואין.
בשנת 1992 התאלמן המערער. לאחר פטירתה של אשתו המנוחה נרשמו זכויותיה בדירת המגורים על שם יורשיה על פי דין: המערער ושני ילדיהם בחלקים שווים, כך שבסופו של דבר הבעלות בדירת המגורים היא בעלות משותפת של המערער (3/4) ושל שני הילדים (1/4). בשנת 1998 נישא המערער בשנית. במועד הנישואין הייתה לאשתו דירת מגורים בבעלותה הבלעדית אשר נרכשה לפני שהכירה את המערער ולפני שנישאה לו. אין חולק כי המערער ואשתו מעולם לא התגוררו בדירת המגורים.
בשנת 2005 נערך בין האישה למערער הסכם ממון שבמסגרתו נערכה הפרדה בין נכסיהם המשותפים של בני הזוג לבין נכסיהם הפרטיים. בית המשפט לענייני משפחה אישר את הסכם הממון. באותה שנה מכרה האישה את דירתה וקיבלה פטור בהתאם לבקשתה על פי סעיף 49ב(1) לחוק. כעבור שנה ושלושה חודשים מכר המערער את דירתו ודיווח על המכירה למשיב, תוך שהוא מצהיר בשומה העצמית כי הוא זכאי לפטור לפי סעיף 49ב(1) לחוק. המשיב דחה את בקשת הפטור של המערער מן הטעם שטרם חלפו ארבע שנים ממועד מכירת דירת האישה. ועדת הערר דחתה את הערר שהגיש המערער.
דיון
-----
לשון סעיף 49(ב) לחוק בהירה וברורה. הסעיף יוצר "פיקציה" לצורכי מס שלפיה רואים תא משפחתי המורכב מבני זוג ומילדיהם שטרם מלאו להם 18, למעט בני זוג שגרים בנפרד דרך קבע או ילדים נשואים, כ"מוכר אחד" לצורכי מס שבח. השימוש במונח "פיקציה" אינו מקרי. הוא נועד להבהיר כי מדובר בקביעה משפטית מלאכותית (פיקטיבית) של המחוקק שנועדה להגשים תכלית מסוימת.
תכלית הסעיף היא כפולה: מחד גיסא, למנוע תכנוני מס בלתי לגיטימיים שבהם נרשמות כמה דירות מגורים שמשמשות את התא המשפחתי על שם בני משפחה שונים, כדי למקסם את מספר הפטורים ממס שבח שיוכל התא המשפחתי כמכלול לקבל בבוא היום. תכלית זו כונתה בעניין עברי "תכלית שלילית". מאידך גיסא, מבקש החוק לאפשר לתא המשפחתי כמכלול להגשים את מאוויו וצרכיו, מתוך הנחה שהתמורה המתקבלת ממכירת דירת המגורים משמשת במרבית המקרים לרכישת דירת מגורים אחרת עבור התא המשפחתי כמכלול. תכלית זו כונתה בעניין עברי "תכלית חיובית". ניתן לראות כי מדובר במידה רבה בשני צדיו של אותו מטבע.
חסרונה של "פיקציה" משפטית, בייחוד כזו המנוסחת באופן גורף יחסית, נעוץ בכך שלעתים היא אינה מותאמת לגיוון ולמורכבות העובדתיים שמתגלים במרוצת הזמן, וכתוצאה מכך היא עלולה לגרום לנו ליישם באופן "עיוור" את הכלל המשפטי תוך התעלמות מפרטים שעשויים להיות רלוונטיים לאור תכליתה. "פיקציה" משפטית כזו, אם לא תותאם למציאות בדרך של פרשנות, לא תמיד תגשים את תכליתה. כזו היא ה"פיקציה" הקבועה בסעיפים 9 ו-49(ב) לחוק. יתרונה נעוץ בפשטותה ובבהירותה, אך באלה טמון גם חסרונה.
נראה כי בקובעו את ה"פיקציה" המשפטית דנן עמד לנגד עיני המחוקק תא משפחתי "רגיל" - כזה המורכב מבני זוג צעירים יחסית (ובהמשך מילדיהם המשותפים) שבונים את חייהם המשותפים יחד במאמץ משותף, הרוכשים יחד דירה למגורי המשפחה ועם השנים מבקשים למכור את הדירה המשותפת לטובת רכישת דירה אחרת, אף היא משותפת, ושאם יש בבעלותם יותר מדירת מגורים אחת הרי כל דירותיהם נרכשו במאמץ משותף על ידי שניהם.
אלא שלצד תא משפחתי זה קיימות אפשרויות נוספות ומורכבות יותר מהבחינה המשפטית. לדוגמה, בני זוג עשויים להקים תא משפחתי בשלב מאוחר של חייהם כשכל אחד מהם כבר מבוסס כלכלית ובבעלותו דירת מגורים משלו. דוגמה נוספת: בני זוג עשויים להקים תא משפחתי המהווה עבור שניהם "פרק ב'", כשלכל אחד מהם נכסים משלו וילדים משלו, על כל המורכבות הנובעת מכך. בשתי הדוגמאות הללו קיימת סבירות גבוהה כי בני הזוג יערכו הסכם ממון שבו יוסדרו סוגיות רכושיות הנוגעות לנכסים שעמם הגיעו לתא המשפחתי. ייתכנו כמובן דוגמאות קטגוריאליות נוספות מעבר לאלה שהוזכרו לעיל, אך המשותף לדוגמאות הללו הוא שכל אחד מבני הזוג נכנס לתא המשפחתי כשהוא נושא עמו "מטען היסטורי".
במצב דברים שבו קיים הסכם יחסי ממון בין בני הזוג, נוצרת התנגשות בין ה"פיקציה" הקבועה בסעיפים 9 ו-49(ב) לחוק אשר רואה את בני הזוג כ"מוכר/ רוכש אחד" ממועד היווצרות התא המשפחתי ואילך (ולכן לכאורה אינה רואה שוני רלוונטי בין התא המשפחתי המתואר לעיל לבין התא המשפחתי ה"רגיל" שעליו חלה ה"פיקציה" מטבעה), לבין רצונם של בני הזוג לשמור על הפרדה רכושית גם לאחר היווצרות התא המשפחתי בהתאם להסכם יחסי הממון שנערך ביניהם. הפתרון הראוי הוא לראות ב"פיקציה" המשפטית הקבועה בסעיף 49(ב) לחוק (וכפועל יוצא גם זו הקבועה בסעיף 9 לחוק) כחזקה הניתנת לסתירה ולא כחזקה חלוטה.
לפי דעת הרוב - השופט י' דנציגר שאליו הצטרפה השופטת ד' ברק-ארז, בעניינם של בני זוג נשואים יידרש הנישום להציג הסכם יחסי ממון כתנאי מקדמי, ונוסף על כך להוכיח כי בני הזוג פעלו על פי ההסכם הלכה למעשה, דהיינו כי ההפרדה הרכושית לא נותרה "על הנייר" אלא התקיימה בפועל. מנגד, השופט נ' סולברג סבר כי הנישום יוכל לסתור את החזקה גם בהיעדר הסכם יחסי ממון, אם יוכיח כי התקיימה בין בני הזוג הנשואים הפרדה רכושית בפועל.
תוצאה
-------
הערעור התקבל. לא נעשה צו להוצאות.
בבית המשפט העליון
לפני כב' השופטים י' דנציגר, נ' סולברג וד' ברק-ארז
ניתן ב-17.11.2014
מתי הריבית תתחיל לרדת?
הסיבות להפחתת ריבית והסיבות שלא להפחית - מתי זה צפוי להתחיל ולמה אתם לא ממש תרגישו את זה בפעמים הראשונות?
בנק ישראל צפוי להותיר את הריבית מחר על 4.5%. הוועדה המוניטרית של בנק ישראל, בראשות הנגיד פרופ' אמיר ירון, תפרסם מחר החלטת ריבית ובדומה לכל ההחלטות מאז ינואר 2024, לא צפוי שינוי. הנגיד, פרופ' אמיר ירון הולך על הצד הבטוח. הוא מחכה להורדת ריבית בארה"ב, הוא מחכה להפחתה ניכרת באי וודאות הגיאופוליטית. מנגד, יש הרבה סיבות טובות להפחתת ריבית מהירידה הצפויה באינפלציה, דרך הירידה בשער הדולר, הירידה בצמיחה, השיפור בפרמטרים הכלכליים, תמחור האג"ח והירידה בפרמיית הסיכון, לצד השיפור המשמעותי במצב הגיאופליטי. ועדיין - מבחינת הנגיד זה עדיין לא הזמן.
אינפלציה - 3.1% אבל בדרך ל-2.3%
האינפלציה השנתית עדיין חורגת מיעד היציבות של הבנק, שמוגדר בין 1% ל-3%. לפי נתוני המדד האחרונים שפורסמו ליולי, קצב העלייה השנתי עומד על 3.1%, מעט מעל הגבול העליון. אמנם המגמה מצביעה על התקרבות ליעד והכלכלנים מעריכים אינפלציה של 2.2%-2.3%, אך הנגיד יתעקש להסתכל על חצי הכוס הריקה
שיקול מרכזי נוסף בהחלטה הוא המצב הגיאו-פוליטי, ובמיוחד חוסר הוודאות סביב המשך הלחימה ברצועת עזה והשלכותיה הרחבות על הכלכלה הישראלית. למרות הצלחות במספר זירות ועמידות וגמישות של המשק הישראלי, המלחמה והחשש מהתרחבותה, הם הבלם המרכזי להעלאת ריבית. החשש הגדול שהמלחמה תוביל לשבירת תקציב, צורך להרחיב גיוסים וחשש מעלייה בריבית החוב. אלא שבינתיים קורה בדיוק ההיפך - אגרות החוב בעלייה, הריבית על האג"ח יורדת והיא מבטאת כבר הפחתת ריבית דהפקטו.
הפד' עדיין לא החל במחזור הפחתות הריבית, ונראה שבבנק ישראל לא מעוניינים להקדים אותו. בשווקים הפיננסיים הבינלאומיים מצפים להפחתה ראשונה בארה"ב רק בספטמבר, וככל הנראה רק אז יבשילו התנאים גם להפחתה בישראל. הסיבה לכך היא הרצון לשמור על יציבות מטבעית ולהימנע מתנודתיות מיותרת בשער החליפין.
- כצפוי: בנק ישראל הותיר את הריבית על כנה - 4.5%
- בנק ישראל הותיר את הריבית על כנה; ירידה בתחזית הצמיחה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השוק המקומי מושפע באופן ישיר מהפער בין הריביות: הריבית בישראל גבוהה יחסית לזו באירופה, ובקרוב גם בארה"ב. מצב זה מושך משקיעים זרים להחזיק בשקל, מה שתורם להתחזקותו מול הדולר ומטבעות אחרים. אמנם התחזקות השקל מסייעת בהפחתת לחצי יבוא ומחירים, אך היא גם מקשה על מגזרים ממונפים כמו נדל"ן, קמעונאות ועסקים קטנים ובינוניים, שסובלים מעלויות מימון גבוהות יותר ומתחרות יצוא מוחלשת.
.jpg "חיסכון לכל ילד")
הישראלים משלמים בזמן, אך חשים חוסר ידע פיננסי
הסקר החברתי של הלמ"ס ל-2024 שממצאיו פורסמו היום, מעלה גם כי הישראלים נוטים לשקול היטב את יכולתם לעמוד בהוצאה לפני רכישה, ואילו הנכונות להסתכן בהשקעות פיננסיות היא נמוכה - בייחוד בקרב נשים. לגבי הכסף שנותר לאחר ההוצאות החודשיות הקבועות, בני 65 ומעלה דיווחו על המצב הטוב ביותר
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) פרסמה היום את ממצאי הסקר החברתי ל-2024, שנערך בקרב 6,907 נשאלים בני 20 ומעלה ומייצג כ-6.3 מיליון תושבים. הסקר בחן הרגלים פיננסיים, רמת שביעות הרצון הכלכלית ויכולת התמודדות עם הוצאות, ומצייר תמונה מורכבת של זהירות מול קושי כלכלי וחוסר נכונות לקחת סיכונים פיננסיים.
הנתון הבולט ביותר בסקר הוא רמת האחריות בתשלום חשבונות. הציון הממוצע שניתן לביטוי “אני נוהג לשלם את החשבונות בזמן” הגיע ל-4.6 מתוך 5 - הגבוה ביותר מבין המדדים. הפערים בין נשים וגברים כמעט שלא קיימים, וגם בקרב קבוצות הגיל לא נמצאו הבדלים משמעותיים. יהודים קיבלו ציון ממוצע זהה (4.6), בעוד שבקרב המגזר הערבי נרשם ממוצע מעט נמוך יותר - 4.3.
כמו כן, עולה מהסקר כי הישראלים נוטים לשקול היטב את יכולתם לעמוד בהוצאה לפני רכישה: ממוצע התשובות עמד על 4.3. בקרב המגזר הערבי נמדד ציון גבוה יותר (4.5) לעומת היהודים (4.2). מנגד, הנכונות להסתכן בהשקעות פיננסיות קיבלה את הציון הנמוך ביותר - 2.0 בלבד בממוצע. גם כאן יש פער מגדרי מובהק: גברים עם ממוצע 2.3 לעומת 1.8 בקרב נשים. בקבוצת הצעירים (44-20) הממוצע גבוה מעט יותר - 2.3 אך הוא יורד ככל שהגיל עולה.
שביעות רצון כלכלית - בינונית ומפוצלת
כשנשאלו אם הם מרוצים ממצבם הכלכלי, הממוצע של המשיבים הגיע ל-3.4. בקרב יהודים נרשם ציון גבוה יותר (3.5) לעומת ערבים (3.1) - פער של 0.4 נקודות. גברים הביעו מעט יותר שביעות רצון מנשים (3.5 מול 3.3). למרות זאת, רבים דיווחו שהמצב הכלכלי מגביל אותם: ציון 3.1 בממוצע, עם פער ניכר בין יהודים (2.9) לערבים (3.9).
- התמ"ג צמח ב-3.4% ברבעון הראשון של 2025
- שיפור במדד אמון הצרכנים - אך הציבור עדיין פסימי
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
לגבי השאלה אם נותר כסף לאחר כיסוי ההוצאות החודשיות הקבועות, הממוצע הגיע ל-3.3. הצעירים (44-20) דיווחו על ממוצע של 3.4, גילאי הביניים (45–64) על 3.0 בלבד, ואילו בני 65 ומעלה דיווחו על 3.5, כלומר הפנסיונרים מדווחים על מצב יציב יחסית. גם כאן קיים פער מגזרי: יהודים עם ממוצע 3.4 לעומת 2.8 בקרב ערבים.
