תקציר בג"צ 7557/13

לשכת רואי חשבון בישראל ואח'

נ' כנסת ישראל ואח'

בית המשפט העליון דחה עתירה שעניינה פגמים שנפלו לכאורה בתהליך חקיקת תיקון חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963 (להלן: "חוק מיסוי מקרקעין"), במסגרת החוק לשינוי סדרי העדיפויות הלאומיים (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנים 2013 ו-2014), התשע"ג-2013 (להלן: "חוק ההסדרים"), שבמסגרתו בוצע שינוי בהוראות הפטור לדירת מגורים מזכה (ביטול הפטור במכירת דירת מגורים מזכה אחת לארבע שנים).

השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים

-------------------------------------------------------

העתירה תוקפת את חוקתיותו של סעיף 43(8)(א) לחוק ההסדרים, אשר במסגרתו תוקן סעיף 49ב(1) לחוק מיסוי מקרקעין ובוטל הפטור מתשלום מס שבח שהוענק למכירת דירת מגורים מזכה אחת לארבע שנים. העותרים טוענים כי מן הראוי היה לבצע תיקון מרכזי שכזה המשנה "סדרי עולם" בתחום מיסוי המקרקעין במסגרתה של חקיקה רגילה, ולא במסגרת הליך חקיקה מזורז של חוק ההסדרים. התיקון הועבר במסגרת חוק ההסדרים לאחר שהצעת חוק דומה שנדונה בהליך חקיקה רגיל נכשלה. עוד טענו העותרים כי הדיונים בתיקון זה בוצעו באופן בלתי מספק, מבלי שניתנה לנוכחים אפשרות לקיים דיון מושכל בנושא.

דיון

-----

הלכת בית המשפט העליון היא כי התערבותו השיפוטית של בית המשפט שמורה אך ורק לאותם מקרים נדירים שבהם "נפל בהליכי החקיקה 'פגם היורד לשורש ההליך'".

בהליך החקיקה של חוק ההסדרים, בכל הנוגע לתיקון בחוק מיסוי מקרקעין לא נפל פגם היורד לשורשו של ההליך. לעניין התיקון התקיים דיון ער שבו שאלו חברי הכנסת שאלות לא פשוטות, ושאנשי המקצוע מטעם רשות המסים הסבירו - וחזרו והסבירו - לחברי הכנסת על אודות התיקון המוצע כמו גם על נוסח המתוקן (שנטען כי אומץ על-ידי רשות המסים בשיתוף עם לשכת רואי החשבון, לשכת עורכי הדין וגורמים נוספים), ועל בסיס כל אלה הגיעו חברי הכנסת להחלטתם להעביר את התיקון תוך העדפת ההצעה המקורית על פני הנוסח המתוקן.

אם מן הראוי היה להעביר תיקון או דבר חקיקה במסגרת הליך חקיקה רגיל - למשל מחמת מהותו של הנושא מושא החוק או לאור המדיניות החדשה המאומצת במסגרתו - אין בהחלטת הכנסת להכלילו במסגרת חוק ההסדרים כדי להצדיק ביטולו. ודוק, התיקון מושא העתירה הוא תיקון כלכלי מטבעו, אשר עניינו ביטול פטור ממס שבח שיש לו השפעה תקציבית (גידול בגביית המס) ברורה. אכן, אם וככל שניתן להשלים עם שיטת החקיקה בהליך מהיר מן הסוג הנדון במסגרת חוק ההסדרים, הרי החקיקה שבפנינו היא במובהק מן הנושאים התקציביים אשר על פי אופיים מתאימים יותר לתחיקה במסגרת חוק ההסדרים. המגמה בשנים האחרונות היא צמצום של הנושאים שנכללו במסגרת חוק ההסדרים, תוך מיקודו ככל הניתן בחוקים עם השפעות כלכליות הכרוכים בתקציב המדינה (שאליו נלווה חוק ההסדרים). על מגמה זו יש לברך, וזאת בתקווה שהמגמה תימשך.

תוצאה

---------

העתירה נדחתה. העותרים חויבו בהוצאות בסך 60,000 ש"ח.

בבית המשפט העליון

לפני כב' הנשיא א' גרוניס והשופטים מ' נאור וח' מלצר

ניתן ב-12.5.2014