רכבי הפנאי הזולים בישראל

הרבה שינויים, חידושים והוזלות התרחשו בקטגורית רכבי הפנאי הלוהטת. תמונת מצב
עמרי ספיר |

קטגוריית רכבי הפנאי, מכל הגדלים אבל בעיקר הקטנים, רותחת. היא מהבודדות שמציגות צמיחה מתמשכת במכירות, כשהצטרפותם של כלים חדשים לצד ירידה במחירים עוזרת לרכבי הפנאי לתפוס נתח שוק שהיה שייך לאחרים עד כה. כיום, רכבי הפנאי הקומפקטיים נחשבים לתחליף הולם למכונית משפחתית (גדולה ואף קומפקטית) – עם מראה קשוח יותר, יוקרתי יותר ואם לקרוא לסטיגמה בשמה – רכבי פוזה.
אז מה קרה כאן לאחרונה? טויוטה ראב 4 התעדכן ושודרג בשביל לעמוד בקצב של המתחרים; פורד קוגה נחת פה כדי להצטרף למערכה; מאזדה CX-5 כבר הספיק לקטוף את כתר ההובלה (יש, אגב, מבחן השוואתי גדול בגיליון אפריל של המגזין); יונדאי ix35, הנמכר ביותר בקטגוריה לשנת 2012, זכה לגרסת בסיס חדשה ב-150,000 שקלים, כדי לעזור לו לחזור לפסגה.

 


הפחתה של כ-15,000 שקלים היא אכן משמעותית, אבל היא אינה הופכת את ה-ix35 לברירה הכי זולה בתחום הפנאי. קצת פשרות – בגודל, באבזור, בתיבת ההילוכים או ביחידת ההנעה – וגם אתם, ומשפחתכם, תוכלו להשתייך למועדון הפנאי הנחשק. אז מיהם רכבי הפנאי הכי זולים בישראל כיום?


1. סקודה יטי

גרסה: 1.2 ליטר TSI ידני, אמבישן, 2x4

מחיר: 118,000 שקלים

רכב הפנאי הקומפקטי של סקודה מבוסס על הגולף (הקודמת) ונראה יותר כמו מכונית קומפקטית מוגבההת מאשר כמו רכב פנאי פרופר. העיצוב דווקא נאה ומעניין ופחות קשוח ומאיים מחבריו לקטגוריה. גרסת הבסיס מגיעה עם מנוע ה-1.2 ליטר TSI של קונצרן פולקסווגן, שקצת מתקשה במתן תנופה נאותה ואין ממש מה לצפות מהיכולת בשטח ללא ההנעה הכפולה. אבל כשמוסיפים למשוואה את תיבת ההילוכים הידנית מקבלים את רכב הפנאי הזול בישראל, במחיר של תת-משפחתית ממוצעת.

 

 


2. ניסאן ג'וק

גרסה: 1.6 ליטר ידני, 2x4

מחיר: 120,000 שקלים

מה לא נאמר על הג'וק, שהפך לקטגוריה בפני עצמו וסוחף אחריו את כל התעשייה, שמנסה למצוא לו מתחרים. הוא מבוסס על פלפורמת המיני של ניסאן ומציע מראה אופנתי במיוחד. גם המחיר מצליח להיות אטרקטיבי למדי למרות המיקום הגבוה במדד הנחשקות. אבל בתור רכב מיני-פנאי, הוא מצריך פשרה גדולה בשם הקוטן – עם מרווח פנים מצומצם. תא המטען קטן גם כן, איכות החומרים אינה מצטיינת ואין בכלל מה לדבר על יכולת שטח. אבל עם תג מחיר של 120,000 שקלים, הוא יכול להוות רכב שני במשפחה – ועם הצלחה לא מתווכחים. בגרסת הבסיס האוטומטית, אגב, הג'וק הוא רכב הפנאי האוטומטי הזול בישראל – עם תג מחיר של 133,200 שקלים.

 

 


3. ניסאן קשקאי

גרסה: 1.6 ליטר ידני, 2x4

מחיר: 127,000 שקלים

במובן מסוים, הקשקאי הוא רכב הפנאי הראשון ברשימה שמשתייך לקבוצת הפנאי הקומפקטי הקלאסי שבגינו נתכנסנו כאן. הוא גם הוותיק ביותר מבין מתחריו, שזכו לגלגולים עדכניים לאחרונה (פחות או יותר), וישנן שמועות על הצגת דור חדש עוד השנה. בשנה שעברה הושקה בארץ גרסת בסיס חדשה עם מנוע 1.6 ליטר (אותו מנוע מהג'וק שבסעיף הקודם) ותיבה ידנית. המחיר שנוצר מהשילוב – 127,000 שקלים – הופך את הקשקאי המזדקן לחבילה שעודנה כדאית.

 

 


4. מיצובישי אאוטלנדר

גרסה: 2.0 ליטר ידני, 5 מושבים, 2x4

מחיר: 145,000 שקלים

הדור החדש של האאוטלנדר נחת כאן לפני מספר חודשים כשהוא מבוסס על פלטפורמת קודמו, אך הוא קל וחסכוני משמעותית ממנו. העיצוב, לעומת זאת, פחות צעיר ודינאמי ונראה במקום זאת, כבד ואנמי. מצד שני, יש לו עדת אוהדים ובגרסת הבסיס, שהיא אמנם הידנית הכי יקרה שלנו ברשימה להיום, הוא מציע חבילה לא רעה.

 

 


5. יונדאי ix35

גרסה: 2.0 ליטר אוטומטי, 'פריים אדישן', 2x4

מחיר: 150,000 שקלים

רבות נאמר על רכב הפנאי הקומפקטי והמצליח של יונדאי. בזכות עיצוב מושך, אבזור טוב ומחירים אטרקטיביים, הוא גם היה להצלחה המכירתית של 2012 בתחומו. כדי להתמודד עם שפע החידושים בשוק, הציגה היבואנית המקומית של יונדאי גרסת בסיס חדשה עם אותה יחידת הנעה מוכרת ותיבת הילוכים אוטומטית. הוויתור, כפי שמשתמע מכך, נעשה באבזור – אך המצב לא נורא כמו שזה נשמע. סך הכל חישוקים קלים, מערכת מולטימדיה וקצת עיטורים.

 

 


המספר הנוסף: סוזוקי SX4 / פיאט סדיצ'י

מחירים: 108,000-130,000 שקלים

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
רו"ח ענת דואני, צילום: כרמית קלייןרו"ח ענת דואני, צילום: כרמית קליין
ראיון

הפעולות שחייבים לעשות כדי לחסוך במס; עצות למשקיעים, בעלי חברות ושכירים

חושבים שכבר שמעתם הכול על בדיקות סוף שנה? בראיון מקיף, רו"ח עינת דואני, מומחית למיסוי, מפרטת מה כדאי לעשות ב-15 ימים שנשארו לנו; עצות שרלוונטיות לשכירים, למשקיעים גם לבעלי חברות: דיברנו על חברות ארנק, רווחים כלואים וגילוי מרצון, ועד מימוש ניירות ערך בהפסד ועסקאות קריפטו; מה אתם חייבים לבצע לפני סוף השנה ומה יכול להמתין להמשך

מנדי הניג |

לפני שאתם ממשיכים הלאה וחושבים שכנראה שמעתם כבר את כל מה שאפשר לשמוע על "בדיקות סוף שנה" ואף אחד כבר לא יכול לחדש לכם, תעצרו. דווקא בחלון הזמן שאנחנו נמצאים בו, סה"כ 15 ימים לסוף שנת המס, יש לא מעט החלטות שיכולות להשפיע בפועל על חבות המס שלכם. בין אם אתם משקיעים בשוק ובין אם אתם בעלי חברה. אגב, זה לא 'טריקים' ואין כאן חלילה עקיפה של החוק, אלא תכנון מס לגיטימי, כזה שהחוק מאפשר ובמקרים מסוימים יש אפילו צפיה שתעשו את זה. לחלק מכם המשמעות יכולה להיות חיסכון של אלפי שקלים, ולאחרים אפילו הרבה מעבר לזה.

סוף שנת מס תמיד מגיע עם אותה שאלה שחוזרת על עצמה: מה עוד אפשר לעשות עכשיו, רגע לפני שהשנה נסגרת, ומה כבר מאוחר מדי לדחות לינואר. אלא שלדברי רו"ח עינת דואני, מומחית לענייני מיסוי, השאלה הזאת רחוקה מלהיות רק שאלה טכנית של תזמון. "יש פער מאוד גדול בין דברים שאפשר להשלים בדיעבד במסגרת הדוחות, לבין פעולות שאם לא נעשו בפועל בתוך שנת המס", היא אומרת. "יש דברים שאם לא עשיתם בשנת המס הקודמת, בדיקה בינואר לא תמיד תעזור, אפילו אם הכול היה נכון על הנייר".

יש מהלכים שאפשר לסגור גם אחרי סיום השנה, דרך התאמות חשבונאיות, אבל יש לא מעט פעולות שבהן הזמן עצמו הוא הגורם המכריע. אם הן לא בוצעו עד 31 בדצמבר, הן לא ייספרו לשנה הזאת ולא משנה כמה מוקדם תפתחו את הדוחות בינואר.

אז מה חייב לקרות עכשיו כדי שישפיע על המס, ואיזה משימות אפשר להשאיר להמשך?

"יש דברים שמאחר והם נמדדים לפי תקופת שנת המס, אם אנחנו רוצים שהם ייכנסו לאותה משבצת, לאותה קופסה, אנחנו חייבים לבצע אותם עד ה-31 בדצמבר", היא מסבירה. "אם עושים אותם אחרי, זה כבר נכנס לשנה העוקבת, ואין דרך לתקן את זה בדיעבד" חשוב להבחין בין פעולות חשבונאיות לבין פעולות משפטיות ומעשיות, "יש הפרשות שונות, כמו הפרשה לחוב אבוד או לירידת ערך, שאפשר לבצע לפני הגשת הדוחות, במסגרת התאמות חשבונאיות. אבל לא תמיד מכירים בהן לצורכי מס. לעומת זאת, כשמדובר בפעולות שמשפיעות ישירות על המס, יש דברים שחייבים להיעשות בפועל בתוך שנת המס".

דוגמה טובה לזה היא חלוקת דיבידנד. רבים מבעלי חברות מניחים שכל עוד את המס על הדיבידנד אפשר לשלם בתחילת השנה הבאה, גם עצם ההחלטה על החלוקה יכולה להמתין לינואר. בפועל, זה לא עובד כך. חלוקת דיבידנד אינה פעולה חשבונאית שניתן "להשלים בדיעבד", אלא החלטה משפטית לכל דבר. "גם אם את המס עצמו משלמים בינואר או בפברואר, ההחלטה המשפטית חייבת להתקבל עד סוף השנה. צריך פרוטוקול, החלטה של הדירקטוריון ושל האספה הכללית. מי שרוצה שדיבידנד ייחשב לשנת 2025, חייב שהמסמכים המשפטיים יראו שהחלוקה בוצעה השנה. אחרת זה פשוט לא זה".

סטודנטים, לימודים
צילום: Istock

OECD: בישראל יש כישרון גדול והשכלה גבוהה שלא מיתרגמים לשכר גבוה

דוח חדש של ה-OECD אומר כי בישראל יש המרה נמוכה בין רמת המיומנויות וההשכלה הגבוהה ובין איכות התעסוקה, שמתווספים לפערים גדולים במיומנויות ובכישורים המושפעים מהסטטוס הסוציו-אקונומי


הדס ברטל |

דוח חדש של ה-OECD שפורסם השבוע מצביע על משהו שישראלים רבים מרגישים: לא משנה כמה נשקיע בהשכלה גבוהה וברכישת כישורים ומיומנויות רלוונטיים, ההשקעה לא בהכרח מיתרגמת לעבודה איכותית או לשכר גבוה. הדוח מצביע גם על פערים סוציו אקונומיים משמעותיים ועמוקים ברמת המיומנויות וכן על פערי תעסוקה מגדרים שאינם מצטמצמים. מהשוואה מול מדינות אחרות, בהן לימודים והכשרה על תיכונית יביאו לעלייה במיומנויות שתביא לעלייה ברמת השכר, בישראל הלימודים וההכשרה העל תיכונית לא תביא לעלייה של ממש ברמת המיומנויות. אצלנו גובה רמת ההשכלה משפיע באופן מוגבל יחסית על רמת המיומנויות ביחס למדינות אחרות, ואינה ערובה להשתלבות איכותית בשוק העבודה ולרמות שכר גבוהות. 


דוח OECD Skills Outlook 2025 בא לבחון את רמת המיומנויות התעסוקתיות במדינות החברות בארגון ואת המיומנויות הנדרשות בשוק העבודה במאה ה-21 ומהם הגורמים המשפיעים על רמת המיומנויות. עבור הדוח, מופו כ-3,500 מקצועות שונים שמאחוריהם כ-14,000 מיומנויות עבודה שונות. כאשר המיומנויות ההופכות לחיוניות ביותר בשוק העבודה המשתנה, זה שבצל האוטומציה והבינה המלאכותית, הן אוריינות, נומרציה, דיגיטל, יצירתיות ומעל הכל למידה מתמדת לאורך החיים. הדוח מלמד בבירור שהמיומנויות שלנו טובות יותר וברמה גבוהה יותר ככל שההשכלה שלנו גבוהה יותר, ולרוב כפועל יוצא מכך, יעלה הסיכוי שלנו להשתלב באופן אפקטיבי יותר בשוק העבודה ולהשתכר טוב יותר. אך בישראל גובה רמת ההשכלה משפיע אך באופן מוגבל יחסית על רמת המיומנויות ביחס למדינות אחרות והיא אינה ערובה להשתלבות איכותית בשוק העבודה ולרמות שכר גבוהות. 

בישראל השכלה אינה שווה מיומנויות

הדוח מעלה תמונה לא טובה עבור ישראל. דוח ה-OECD משווה בכל מדינה בין רמת המיומנויות של ציבור שלא מסיים לימודי תיכון ובין הציבור שלו יש השכלה על תיכונית.המיומנויות שנבחנות על ידי ה-OECD היא אוריינות ויכולת הבנת טקסט, יכולת פתרון בעיות כמותניות ופתרון בעיות מורכבות. במדינות כמו ניו זילנד או פינלנד רואים פער משמעותי בין שתי הקבוצות, עם סטיית תקן העומד על כ-0.72 וכ-1.16 סטיות תקן בהתאמה. המשמעות של כך היא כי רמת המיומנויות של הציבור שמסיים תיכון וממשיך ללימודים על תיכוניים היא משמעותית גבוהה יותר מרמת המיומנויות של אלו שלא.  

לעומת פינלנד וניו זילנד, בישראל הפער נמוך בהרבה, עם כ-0.27 סטיות תקן במסלול מקצועי וכ-0.32 במסלול עיוני. המשמעות של הפער הוא כי בעוד שבמדינות אחרות ב-OECD נראה קשר חזק ועקבי בין עלייה ברמת ההשכלה לבין קפיצה גדולה במיומנויות חשיבה כמותית, בישראל ההשפעה של לימודים על תיכוניים היא מוגבלת הרבה יותר, ואין ללימודים על יסודיים או פוסט תיכוניים השפעה של ממש על המיומנויות של הציבור. 

ובכל זאת, מהדוח עולה כי המסלול שמראה את הפער הגדול ביותר מאנשים ללא השכלה, הוא המסלול של לימודים אקדמאיים, בעלי תואר ראשון ומעלה, כאשר שאר המסלולים העל תיכוניים אינם מציגים סטיית תקן גבוהה כלל, מה שאומר שאלו לימודים והכשרות שאינם משפרים את המיומנויות באופן ניכר. למעשה, השכלה גבוהה מעלה את איכות התעסוקה ב-18 נקודות אחוז בממוצע.