רכבי הפנאי הזולים בישראל

הרבה שינויים, חידושים והוזלות התרחשו בקטגורית רכבי הפנאי הלוהטת. תמונת מצב
עמרי ספיר |

קטגוריית רכבי הפנאי, מכל הגדלים אבל בעיקר הקטנים, רותחת. היא מהבודדות שמציגות צמיחה מתמשכת במכירות, כשהצטרפותם של כלים חדשים לצד ירידה במחירים עוזרת לרכבי הפנאי לתפוס נתח שוק שהיה שייך לאחרים עד כה. כיום, רכבי הפנאי הקומפקטיים נחשבים לתחליף הולם למכונית משפחתית (גדולה ואף קומפקטית) – עם מראה קשוח יותר, יוקרתי יותר ואם לקרוא לסטיגמה בשמה – רכבי פוזה.
אז מה קרה כאן לאחרונה? טויוטה ראב 4 התעדכן ושודרג בשביל לעמוד בקצב של המתחרים; פורד קוגה נחת פה כדי להצטרף למערכה; מאזדה CX-5 כבר הספיק לקטוף את כתר ההובלה (יש, אגב, מבחן השוואתי גדול בגיליון אפריל של המגזין); יונדאי ix35, הנמכר ביותר בקטגוריה לשנת 2012, זכה לגרסת בסיס חדשה ב-150,000 שקלים, כדי לעזור לו לחזור לפסגה.

 


הפחתה של כ-15,000 שקלים היא אכן משמעותית, אבל היא אינה הופכת את ה-ix35 לברירה הכי זולה בתחום הפנאי. קצת פשרות – בגודל, באבזור, בתיבת ההילוכים או ביחידת ההנעה – וגם אתם, ומשפחתכם, תוכלו להשתייך למועדון הפנאי הנחשק. אז מיהם רכבי הפנאי הכי זולים בישראל כיום?


1. סקודה יטי

גרסה: 1.2 ליטר TSI ידני, אמבישן, 2x4

מחיר: 118,000 שקלים

רכב הפנאי הקומפקטי של סקודה מבוסס על הגולף (הקודמת) ונראה יותר כמו מכונית קומפקטית מוגבההת מאשר כמו רכב פנאי פרופר. העיצוב דווקא נאה ומעניין ופחות קשוח ומאיים מחבריו לקטגוריה. גרסת הבסיס מגיעה עם מנוע ה-1.2 ליטר TSI של קונצרן פולקסווגן, שקצת מתקשה במתן תנופה נאותה ואין ממש מה לצפות מהיכולת בשטח ללא ההנעה הכפולה. אבל כשמוסיפים למשוואה את תיבת ההילוכים הידנית מקבלים את רכב הפנאי הזול בישראל, במחיר של תת-משפחתית ממוצעת.

 

 


2. ניסאן ג'וק

גרסה: 1.6 ליטר ידני, 2x4

מחיר: 120,000 שקלים

מה לא נאמר על הג'וק, שהפך לקטגוריה בפני עצמו וסוחף אחריו את כל התעשייה, שמנסה למצוא לו מתחרים. הוא מבוסס על פלפורמת המיני של ניסאן ומציע מראה אופנתי במיוחד. גם המחיר מצליח להיות אטרקטיבי למדי למרות המיקום הגבוה במדד הנחשקות. אבל בתור רכב מיני-פנאי, הוא מצריך פשרה גדולה בשם הקוטן – עם מרווח פנים מצומצם. תא המטען קטן גם כן, איכות החומרים אינה מצטיינת ואין בכלל מה לדבר על יכולת שטח. אבל עם תג מחיר של 120,000 שקלים, הוא יכול להוות רכב שני במשפחה – ועם הצלחה לא מתווכחים. בגרסת הבסיס האוטומטית, אגב, הג'וק הוא רכב הפנאי האוטומטי הזול בישראל – עם תג מחיר של 133,200 שקלים.

 

 


3. ניסאן קשקאי

גרסה: 1.6 ליטר ידני, 2x4

מחיר: 127,000 שקלים

במובן מסוים, הקשקאי הוא רכב הפנאי הראשון ברשימה שמשתייך לקבוצת הפנאי הקומפקטי הקלאסי שבגינו נתכנסנו כאן. הוא גם הוותיק ביותר מבין מתחריו, שזכו לגלגולים עדכניים לאחרונה (פחות או יותר), וישנן שמועות על הצגת דור חדש עוד השנה. בשנה שעברה הושקה בארץ גרסת בסיס חדשה עם מנוע 1.6 ליטר (אותו מנוע מהג'וק שבסעיף הקודם) ותיבה ידנית. המחיר שנוצר מהשילוב – 127,000 שקלים – הופך את הקשקאי המזדקן לחבילה שעודנה כדאית.

 

 


4. מיצובישי אאוטלנדר

גרסה: 2.0 ליטר ידני, 5 מושבים, 2x4

מחיר: 145,000 שקלים

הדור החדש של האאוטלנדר נחת כאן לפני מספר חודשים כשהוא מבוסס על פלטפורמת קודמו, אך הוא קל וחסכוני משמעותית ממנו. העיצוב, לעומת זאת, פחות צעיר ודינאמי ונראה במקום זאת, כבד ואנמי. מצד שני, יש לו עדת אוהדים ובגרסת הבסיס, שהיא אמנם הידנית הכי יקרה שלנו ברשימה להיום, הוא מציע חבילה לא רעה.

 

 


5. יונדאי ix35

גרסה: 2.0 ליטר אוטומטי, 'פריים אדישן', 2x4

מחיר: 150,000 שקלים

רבות נאמר על רכב הפנאי הקומפקטי והמצליח של יונדאי. בזכות עיצוב מושך, אבזור טוב ומחירים אטרקטיביים, הוא גם היה להצלחה המכירתית של 2012 בתחומו. כדי להתמודד עם שפע החידושים בשוק, הציגה היבואנית המקומית של יונדאי גרסת בסיס חדשה עם אותה יחידת הנעה מוכרת ותיבת הילוכים אוטומטית. הוויתור, כפי שמשתמע מכך, נעשה באבזור – אך המצב לא נורא כמו שזה נשמע. סך הכל חישוקים קלים, מערכת מולטימדיה וקצת עיטורים.

 

 


המספר הנוסף: סוזוקי SX4 / פיאט סדיצ'י

מחירים: 108,000-130,000 שקלים

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
קק"ל (לע"מ)קק"ל (לע"מ)

איך גונבים מהקופה 200 מיליון שקל בשנה ואתם אפילו לא יודעים על זה?

הקרן שמנהלת עשרות מיליארדים, מחזיקה ב-13% מהקרקעות במדינה והפכה למפעל ג'ובים לפוליטיקאים - שחיתות ציבורית

מנדי הניג |
נושאים בכתבה קק"ל

 אתם רואים אותם לרוב נלחמים זה בזה, אויבים מושבעים. הקואליציה מול האופוזיציה וההיפך - השמצות, אפילו קללות. לפעמים זה נראה כמו שנאה. חברים הם לא. אבל יש מקום אחד שהם פותחים שולחן, יושבים ומדברים וסוגרים דילים בשקט, מתחת לשולחן לטובת האנשים שלהם ועל חשבון הציבור. כאן, אין אופוזיציה שתבקר אותם - שני הצדדים מושחתים וגונבים את הציבור, אז זה עובר בלי הד תקשורתי. המבקר - מבקר המדינה מדי פעם כותב בדוח שלו הערות, מדברים על לסגור את הפרצה הזו. אבל הגנב ממשיך לעבור דרך הפרצה כל שנה ולגנוב מאות רבות של מיליוני שקלים. הכוונה כמובן לגופים בלי שליטה שהוקמו למטרות חיוביות והיסטוריות ומחזיקים בנכסי עתק ויש להם גם הכנסות שוטפות. אין להם אבא אז המדינה שמה עליהם את היד והיא קובעת את הדירקטורים, ההנהלה, התקציב. היא ממנה מאות אנשים באופן פוליטי וזה גלוי. זה לא בסתר - מה ליאיר נתניהו ולתפקיד בכיר מאוד בהסתדרות הציונית העולמית. הבחור מקבל (אם יעבור) לשכה, עובדים, שכר טוב, ולא בטוח שהוא יבוא לעבוד. יבוא לעבודה - אולי. לעבוד - ספק גדול. 

ככה יש מאות ג'ובים. ההסתדרות הציונית העולמית וקק"ל הם מפעלי ג'ובים. לא של עובדי ייצור של עבודה מהחלומות - עובדים מעט, מרוויחים הרבה. זה גועל נפש ושחיתות פוליטית של כל הצדדים. בכתבה הראשונה נציג את הגוף העשיר מכולם - קק"ל שבעצם דרך הג'ובים מעלים לנו 200 מיליון שקל לפחות בשנה. למה לנו? כי קק"ל היא ישות ציבורית, היא שייכת לציבור. זה קצת מזכיר את החברות הציבוריות, אלא ששם יש הרבה יותר פיקוח, ומנגנונים שמגבילים את השחיתות הפוליטית. כן, גם שם, יש ניפוח וג'ובים, אבל בקק"ל זה חמור יותר.    


מי זאת קק"ל? 

מאות מיליוני דולרים שנכנסים מדי שנה, קרקעות בשווי עשרות מיליארדי שקלים, מעורבות בהחלטות תשתית והתיישבות - ומבנה ארגוני שאינו כפוף לרשות המבצעת או למחוקק. קרן קיימת לישראל (קק"ל), הגוף שהוקם בתחילת המאה ה-20 כדי לרכוש קרקעות עבור העם היהודי, הפכה במרוצת השנים לאחד ממוקדי הכוח העמומים והמשמעותיים ביותר במשק הישראלי.

היא מתפקדת כתאגיד ציבורי-פרטי, עם תקציבים בהיקפים אדירים, ללא שקיפות מלאה וללא בקרה שוטפת של המדינה. אולם, מעבר לחוסר הפיקוח הכללי, הביקורת החריפה ביותר מתמקדת במינויים פוליטיים שיטתיים שמשנים את אופי הקרן: דוחות רשמיים ומקרים מתוקשרים חושפים כיצד נציגי מפלגות מקבלים שליטה על תקציבים, ממלאים תפקידים בכירים לפי קרבה פוליטית ומעבירים כספים לגופים המזוהים עם זרמים מסוימים.

בשנים האחרונות גוברת הביקורת הציבורית סביב האופן שבו קק"ל מתנהלת, מי שולט בה בפועל, והאם ייעודה ההיסטורי, רכישת קרקע לאומית ופיתוח התיישבות - עדיין עומד במרכז פעילותה. רבים טוענים כי הקרן הפכה לכלי פוליטי רווי אינטרסים, מינויי מקורבים ומערכת שמזינה את עצמה, הרבה מעבר למה שתוכנן על ידי מקימיה הציונים. המנגנון, כך עולה מדוחות ביקורת, אינו מקרי: מינויים פוליטיים מאפשרים העברת מאות מיליוני שקלים למועצות מקומיות מזוהות, תשלומים לגופים פוליטיים ומינויים לתפקידים ללא מכרזים ציבוריים. בעוד אזרחים רגילים משלמים מחירים גבוהים עבור שימוש בקרקע מדינה, חלק מנכסי הקרן מנוהלים במנותק מהשיטות המקובלות במגזר הציבורי.

זדורוב
צילום: צילום משידור בית המשפט
הטוקבק של השבוע

"אני מוכן לשבת בכלא 15 שנה תמורת 17 מיליון"; האם הפיצוי לזדורוב סביר?

רומן זדורוב יקבל 17 מיליון שקל כפיצוי על 15 שנות מאסר והציבור מגיב - יש חילוקי דעות על הסכום, אבל הרוב מסכימים שאין מחיר לחופש וסבורים שהם משלמים על הפשלות של הפרקליטות בעוד שם אף אחד לא משלם את המחיר; וגם - מה הפיצויים שנקבעים בעולם במצבים דומים?

מנדי הניג |
נושאים בכתבה רומן זדורוב

התגובות הרבות בטוקבקים וברשת על הפשרה של הפרקליטות עם רומן זדורוב  שישב 15 שנים בכלא וזוכה במשפט חוזר הם על כל הספקטרום. הרוב מתייחסים לסכום המרשים שנפסק - 17 מיליון שקל , שזה 1.13 מיליון שקל בשנה ומהרהרים אם "זה היה כדאי". יש גם תגובות של "אני מוכן לשבת בכלא 15 שנה תמורת 17 מיליון", אבל הרוב סבורים שאין מחיר לחופש. 

תגובות רבות מעלות שאלות קשות שאין עליהם תשובות על מעשי זודורוב והיעלמות המכנסיים והנעליים שלו באותו היום, כמו גם - השיחה שלו עם המדובב. תגובות רבות אחרות מדברות על הפשלות של הפרקליטות בפרשה ועל כך שאנחנו משלמים את המחיר - 17 מיליון שקל אלו כספי ציבור. 


בשורה התחתונה,  רוב המגיבים חושבים שבהינתן פסק הדין והזיכוי של זדורוב, מגיע לו סכום כזה. ואכן, גבוה ככל שיהיה הסכום, בעצם לקחו לזודורוב חלק ממשמעותי מהחיים. 

כמה משלמות מדינות בעולם פיצויים על ישיבה בכלא שהתבררה כטעות? 

העולם ראה בשנים האחרונות שורה של פסקי פיצויים חסרי תקדים לנאשמים שזוכו לאחר שהורשעו בטעות. במקרים רבים מדובר לא רק בהחזר על שנות חירות שנגזלו אלא גם במסר חד נגד רשויות החוק והמשפט.

בצפון קרוליינה, ארה"ב, שני גברים, הנרי מקולום וליאון בראון, זוכו לאחר 31 שנות מאסר על רצח שלא ביצעו. הם קיבלו פיצוי של כ-75 מיליון דולר, סכום שובר שיאים שנקבע לפי מיליון דולר על כל שנה בכלא, בתוספת פיצוי עונשי. בארה"ב נרשם גם המקרה של ג'ואן ריברה, שישב בכלא שלושה עשורים באילינוי, וזוכה לבסוף תוך קבלת פיצוי של 20 מיליון דולר.