בחירות 2013: באילו מכוניות בוחרים ראשי המדינות וידאו

באילו מכוניות נוסעים או מוסעים האנשים החשובים בעולם? האם יש קונצנזוס לגבי המכונית המושלמת לתפקיד?
דין אפפל |

כולנו יודעים שלהיות נשיא, ראש ממשלה או שליט של מדינה זאת עבודה קשה ומסוכנת. בשביל להקל מעט על אותם נבחרים (לאו דווקא מבחירות חופשיות) בוחר כל אחד מהם את המכונית המתאימה ביותר לתפקיד. לכל אחד יש דרישות משלו, בטיחות, נוחות, מרווח פנימי, פינוק, עיצוב ראוותני או כל תירוץ אחר שיגרום לו לבחור בבחירת ליבו. אז לכל מי שמתלבט ולא יודע איזה פתק לשים בקלפי הנה הבחירות שעשו כמה מנהיגי מדינות מסביב לעולם.
 

נציין כבר עכשיו שאין קונצנזוס על מכונית אחת בלבד. נכון שיש לא מעט מדינות שבחרו באותה מכונית אבל מצד שני, יש לא פחות מדינות שבחרו משהו אחר. אחד השיקולים הבולטים בבחירת רכב השרד הנכון הוא פטריוטיות, לטוב ולרע. אצל כולן, בכל אופן, נדמה שכסף לא מהווה בעיה, כי בשביל זה יש את משלמי המסים. חוץ מאשר בדובאי.
בישראל, אגב המכונית הרשמית של ראש הממשלה היא אודי A8 בגרסת בסיס גלגלים מוארך ומשוריינת ירי.

1. איטליה
אנחנו מקנאים במריו מונטי, ראש ממשלת איטליה. מ"אילוצים פטריוטיים" הוא נאלץ לנסוע במכונית הסאלון של מאזרטי, הקוואטרופורטה, שקיבלה מיגון ירי ליתר ביטחון. השילוב של עיצוב, התנהגות הכביש ורעש המנוע בטוח עוזרים לו לשכוח מידי פעם את הצרות הכלכליות במדינה. לעתים, כשהוא לא נוסע בקוואטרופורטה, הוא נאלץ להתנייד בלנצ'יה תזיס. באמת בחור מסכן.
 
 

2. אנגליה
בשנת 2002, לכבוד חגיגות 50 שנות שלטון של המלכה, בנתה בנטלי את הלימוזינה הזו – הסטייט לימוזין (State Limousine). המנוע בנפח 6.75 ליטר עם זוג מגדשי טורבו מפיק 400 כ"ס, לא שהמלכה באמת צריכה. מה שיותר רלוונטי עבורה הן המידות הנדיבות (622 ס"מ לאורך) לטובת מרווח במושב האחורי (384 ס"מ בסיס גלגלים), או הדלתות האחוריות שנפתחות ל-90 מעלות לטובת יציאה וכניסה נוחות. בנטלי גם דאגה למיגון ירי מלא למקרה הצורך.
 
 

3. ארצות הברית
הלימוזינה של הנשיא אובמה היא שיקוץ של תעשיית הרכב המקומית. היא מבוססת על שלדת משאית, שברולט זודיאק, והעיצוב הכללי מזכיר את קאדילק DTS. החלקים השונים מגיעים ממגוון דגמים של קאדליק כמו למשל הפנסים הקדמיים, מראות הצד וידיות הדלתות שמגיעים מהאסקלייד או הפנסים האחוריים מה-STS. כמובן שכל החבילה ממוגנת ירי ועלותה מוערכת בכ-300,000 דולר.
 
 

4. גרמניה
אנגלה מרקל, קנצלרית גרמניה, היא פוליטיקאית אמיתית. למרות שהמכונית הרשמית שלה היא אודי A8 בגרסת W12 לה 500 כ"ס היא תדאג לא לקפח את המתחרות, ותיסע מידי פעם גם בב.מ.וו סדרה 7 או מרצדס S קלאס בשביל שכולם יהיו מרוצים. כולם חוץ מפורשה, שמכונית הסאלון שלה, הפאנאמרה, לא נמצאת בסבב.
 
 

5. דובאי
הכירו את השייח' מוחמד בין ראשיד אל מקטום – שליט הנסיכות הקטנה. למרות שה-G63 AMG שלו הוא התגלמות הסטריאוטיפ המקומי, לא יהיה לכם קשה לאתר את הרכב של השייח', מאחר והוא נושא את המספר '1' על לוחית הרישוי. ל-G קלאס שלו יש 537 כ"ס שאמורים להספיק לו להגיע ממקום למקום, אבל אם לא, הוא יוכל לשדרג לגרסת ה-G65 עם מנוע V12 כפול מגדשים ו-604 כ"ס. אגב הוא מחזיק אוסף של עוד כ-100 מכוניות נוספות, שחלילה לא ישתעמם.
 
 

6. דרום קוריאה
לי מיונג-באק (Lee Myung-bak), נשיא דרום קוריאה, נאלץ לנסוע בתוצרת המקומית. אבל אל תרחמו עליו. יונדאי אקווס (Equus) נבנתה להתחרות במיטב רכבי היוקרה מיפן וגרמניה. יונדאי בנתה, במיוחד בשבילו, 3 מכוניות משוריינות עם בסיס גלגלים ארוך ומנוע V8 בנפח 5.5 ליטר שמספק מעל ל-420 כ"ס (לא נמסר הספק מדויק), שאמורים לספק לו גאווה בתעשיית הרכב המקומית.
 
 

7. סין
זוהי הונגצ'י HQE (באנגלית – Hongqi, או 'הדגל האדום'). היא נבנתה לכבוד 60 שנות שלטון קומוניסטי בסין. ה-HQE מבוססת על שלדה של טויוטה לנד קרוזר מדור קודם והיא בעלת מנוע V12 מפיתוח סיני, לו 400 כ"ס ו-55 קג"מ. הסינים אוהבים מכוניות גדולות ועם אורך של 640 ס"מ, רוחב של 205 ס"מ ו-172 ס"מ לגובה גם יו"ר המפלגה הקומוניסטית לא יסבול מרגשי נחיתות. מי שמעוניין יכול לרכוש אחת לעצמו תמורת סכום צנוע של כ-440,000 דולר.
 
 

8. צרפת
כל נשיא רשאי לבחור איזו מכונית תשרת אותו בתנאי שהיא צרפתית. לסיטרואן היסטוריה מפוארת כמכונית שרד עוד מימי ה-DS המקורית. למרות יופייה ומיתוגה היוקרתי קשה להבין את בחירותו של פרנסואה הולנד בסיטרואן DS5 – היא צפופה יחסית מאחור ונוחות הנסיעה נוקשה – לא התכונות בהן התפרסמו המכוניות הצרפתיות. חוץ מלהיות מחובר לתעשייה המקומית, מוכיח נשיא צרפת שהוא מחובר גם לזמנים, כי ה-DS5 שלו היא היברידית.
 
 

9. רוסיה
מאז פירוק ברית המועצות מתניידים נשיאי וראשי ממשלת רוסיה על מיטב התוצרת הגרמנית. ולדימיר פוטין נוסע כיום על מרצדס S קלאס (S600) פולמן (Pullman) מוארכת וממוגנת ירי (כמה מפתיע). בחודשים האחרונים הודיע פוטין שהוא מעוניין להחליף את המרצדס בלימוזינה מתוצרת מקומית. חברת זיל (Zil), שייצרה בעבר את הלימוזינה של סטלין, שוקדת על הפיתוח.
 
 

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
חדוה בר
צילום: גלית סברו
ניתוח

תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים

בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים

מנדי הניג |

לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש. 

 "לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.

וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש. 

פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?

אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן). 

חדוה בר
צילום: גלית סברו
ניתוח

תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים

בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים

מנדי הניג |

לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש. 

 "לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.

וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש. 

פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?

אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן).