"תוספת איתורית" לכבאים אינה מהווה רכיב לצורך הפרשה לפנסיה
העובדות
---------------
ישראל סיתון, רחמים לוי ודוד פרטוש (להלן: "העובדים") הם כבאים בכירים שקיבלו במשך שנים "תוספת איתורית" לשכרם, על פי הסכמים שונים שנחתמו בין ועד העובדים לאיגוד הערים לשירותי כבאות אזור נתניה (להלן: "המעבידה").
עם פרישתם לגמלאות, הורה הממונה על השכר (להלן: "הממונה") שלא לכלול את "תוספת האיתורית" כרכיב משכרם הבסיסי לצורך חישוב גמלתם. העובדים חולקים על חוקיות ההחלטה.
ביום 13.9.92 נחתם הסכם בין המעבידה לבין ועד העובדים בנושא "איתוריות (כונן)" (להלן: "ההסכם"). ביום 6.4.97 הודיעה המעבידה לוועד העובדים על הענקת תשלום שהינו תוספת להסכם. ההחלטה עסקה בהרחבת היקף הכבאים שיקבלו איתורית לבעלי דרגות שונות. מטרת התוספת להסכם, הייתה לאפשר להזעיק מיידית את הכבאים במקרה הצורך. במילים אחרות, מחזיק איתורית אמור להיות בכוננות ועלול להיות מוזעק בכל עת ובכל שעה. עוד נכתב, כי במקרה של מחלה או כל סיבה אחרת המונעת את עבודתו בפועל של נושא האיתורית, תוחזר האיתורית לידי קצין התחנה, וזאת לאחר 30 יום רצופים של היעדרות, וכן נקבע כי נושא האיתורית לא יהיה זכאי לקבלת תוספת כלשהי למשכורתו החל מן המועד בו היה עליו להחזיר את האיתורית לידי המעבידה.
במהלך שנת 2002, החלה המעבידה בהליכי הבראה שאושרו עבורה במשרד הפנים ובמשרד האוצר, שכללו גם פרישת עובדים. ביום 18.11.02 התקבלה החלטת סגן הממונה, ולפיה "המשכורת הקובעת לגמלה מאושרת בכפוף לביטול תוספת איתורית (25 שעות)". ההחלטה, שניתנה באופן גורף לכלל עובדי המעבידה, יצרה התנגדות של הסתדרות העובדים, וגרמה לעיכוב באישורה הסופי של תוכנית ההבראה. לפיכך פנה יו"ר המעבידה לממונה בבקשה, כי יאשר את רכיב "שעות איתורית" כחלק מהמשכורת הקובעת. הממונה דחה את הבקשה. העובדים לא השלימו עם החלטת הממונה, ומכאן פנייתם לבית דין זה.
פסק הדין
--------------
המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית להכרעה בתיק זה נידונה לאחרונה בהרחבה ע"י ביה"ד הארצי בע"ע 291/99, מדינת ישראל הממונה על השכר נ' מוריס זוהר (להלן:"פרשת מוריס") בפרשת מוריס קיבל ביה"ד הארצי ערעור שהגיש הממונה בעניינם של כבאים גמלאים. בערעור נפסק שתוספת כוננות, שניתנה לתובעים שם במהלך עבודתם ככבאים, אינה חלק ממשכורתם הקובעת לצורך פנסיה. נקודת המוצא הייתה חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות, שלפיה זכויות הפנסיה נקבעות בהתאם להוראות חוק שירות המדינה (גמלאות) (נוסח משולב), תש"ל-1970 (להלן:"החוק"). מההגדרות של "משכורת קובעת" ו"תוספת קבועה" שבסעיף 8 לחוק עולה, שהמשכורת הקובעת לצורך פנסיה לפי החוק מורכבת משני אלמנטים: האחד- "משכורת" או "משכורת יסודית", שנקראות לעתים גם "השכר הרגיל", והשני- "תוספת קבועה", היינו "תוספת" שהוכרה ע"י הממשלה ככזו. הואיל ולא הייתה מחלוקת באותה פרשה שתוספת הכוננות שניתנה שם לא הוכרה כ"תוספת קבועה" ע"י הממשלה, הרי הדרך היחידה להכיר בה כחלק מ"המשכורת הקובעת" היא לראות בה חלק מהשכר הרגיל, להבדיל ממרכיב שלפי טיבו הוא "תוספת".
על יסוד המסגרת הנורמטיבית שלעיל, קבע ביה"ד הארצי שתוספת הכוננות ששולמה לכבאים באיגוד ערים באר שבע שולמה להם עבור מאמץ נוסף שנדרש מהם, שכלל קיום כוננות בכל שעות היממה וניהול התחנות. נקבע, שמדובר בתוספת אמיתית לשכר שאינה חלק מן השכר הרגיל, שהותנתה בהימצאות בכוננות עם מכשיר קשר לאחר שעות התפקיד הרגילות ובביצוע כל עבודה "בנוסף לעסקים הרגילים שכל כבאי מחויב בהם". עוד נקבע, שהעובדים ביצעו את הכוננות בפועל, והתוספת הכספית שולמה עבורה. מדובר היה בתוספת שבאה במקום תשלום עבור עבודה בשעות נוספות, תשלום שלפי טיבו אינו מוכר כחלק מן המשכורת הקובעת. באותו המקרה לא נקבעה הוראה חוזית מיוחדת הקובעת שתוספת הכוננות תחשב כחלק מן השכר הרגיל, או הוראה הפוכה, הקובעת שתוספת הכוננות לא תחשב כחלק מהשכר הרגיל. אשר על כן, ניתן משקל למציאות הנורמטיבית השוררת בעניין זה, ולהוראות התקשי"ר הקובעות, כי תשלום עבור כוננויות אינו חלק מן המשכורת הקובעת לצורך תשלום גמלאות.
ביה"ד קבע, כי יש להעמיד את "תוספת האיתורית" במבחן התנאי: האם תשלומה הותנה בקיומו של תנאי או בגורם מיוחד? נקבע, כי התוספת עומדת במבחן התנאי. ראשית, על פי ההסכמים מיום 9.9.02 ו- 13.4.97 תנאי לקבלת התוספת היה שהעובד ישא עמו את האיתורית לאחר שעות העבודה. בחקירתם הנגדית נשאלו העובדים האם אכן עמדו בתנאי זה, ותשובתם הייתה חיובית;
שנית, תנאי נוסף באותם הסכמים היה שנושא האיתורית ידווח לחדר המבצעים בכל פעם שהוא עוזב את נתניה. גם כאן אישרו העובדים בחקירתם שהם מילאו את התנאי;
שלישית, תנאי נוסף היה, כי כל מי שהוזעק לתחנת הכיבוי חייב היה להתייצב, וכן שהוא חייב לערוך בדיקות תקינות למכשיר האיתורית. אף לעניין זה קיבלנו אישור שהעובדים מילאו את התנאי;
רביעית, ביה"ד דחה את טענת העובדים לפיה "כבאים הם לעולם בכוננות" ולכן אין משמעות לעובדה שחלק מהם נדרשו לשאת איתוריות. במציאות הטכנולוגית של ימינו, כמעט כל אדם נושא עמו טלפון נייד, שמאפשר ליצור עמו קשר טלפוני או קשר באמצעות הודעת טקסט בכל מקום בו הוא שוהה בארץ כמו גם בחו"ל. לא אלה היו פני הדברים בראשית שנות ה-90 של המאה הקודמת, עת נקבעה "תוספת האיתורית" שבה אנו עוסקים כאן. איתורית הייתה מכשיר שקדם לטלפונים הניידים, מכשיר שאפשר באמצעות טכנולוגיה של שידור גלי רדיו יצירת קשר עם המנויים.
כשנשאל אחד העובדים איך נהגו להזעיק במקרה הצורך אותם כבאים שלא צוידו באיתוריות, ענה שהאיגוד התקין טלפונים בבתי הכבאים, ובאמצעותם ניתן היה להזעיקם במקרה הצורך. מכאן ברור המאמץ הנוסף שנדרש מנושאי איתוריות. כבאי ללא איתורית יכול היה לצאת את ביתו לשעות מרובות, וכעקרון לא ניתן היה מבחינה טכנית להזעיקו לתחנה. כבאי עם איתורית נדרש להיות ב"דריכות מתמדת, נכונות מתמדת ואי נוחות מתמדת" כל מקום בו שהה, גם מחוץ לביתו;
וחמישית, כפי שנקבע בהסכמים, האיתורית נלקחה מכל עובד שנעדר מעבודתו למשך 30 יום ברציפות. במקרה שכזה הייתה נשללת ממנו התוספת.
ביה"ד קבע, כי "תוספת האיתורית" במקרה שלפנינו הותנתה בתנאי, ועל פי "מבחן התנאי" הפסיקתי אין מקום להכלילה כרכיב פנסיוני.
התביעה נדחתה.
(*) הכותב/.ת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".
שירות התעסוקה: יותר משכילים ובעלי מיומנויות הפכו לדורשי עבודה
ניתוח נתוני השנים האחרונות מראה כי דורשי העבודה לא מגיעים רק מהשכבות המוחלשות אלא ישנם יותר משכילים, בעלי משלחי יד אקדמאיים ומאשכולות גבוהים שמחפשים עבודה
הבוקר מפרסם שירות התעסוקה את דופק שוק העבודה המסכם את התנועות שנרשמו בשוק העבודה הישראלי במהלך חודש נובמבר, כאשר עולה מהם כי מספר דורשי העבודה שנרשמו, דומה למספר דורשי העבודה בשגרה שקדמה למתקפת ה-7 באוקטובר ופרוץ מלחמת חרבות ברזל. עם זאת, גם אם נדמה כי השוק התאושש לגמרי מהשפעות המלחמה, עיון בתמהיל דורשי העבודה מלמד על עקבותיה. כך, למשל, עלה שיעורם של היהודים שאינם חרדים בקרב דורשי העבודה בהשוואה לשיעורם קודם למלחמה. מגמות אלו ואחרות משקפות את השפעת המלחמה על הרכבה האנושי של מצבת דורשי העבודה. נתון בולט נוסף הוא עלייה בשיעור דורשי העבודה מאשכולות חברתיים-כלכליים גבוהים, 8 עד 10, לעומת ירידה בשיעור דורשי העבודה מהשכבות המוחלשות, אשכולות 1-3. הנתון עולה ממבט על התפלגות דורשי העבודה מחודש נובמבר 2022, המלמדת על הצטרפותם של עוד ועוד דורשי עבודה בעלי מיומנויות גבוהות.
מנהלים עסקיים לעומת פועלים בתעשייה
לפי נתוני לשכת התעסוקה נראה כי תמהיל דורשי העבודה השתנה באופן משמעותי, כאשר ישנם יותר אקדמאים ומנהלים ופחות עובדים בלתי מקצועיים. כך, שאף שבמספר הכולל ניכר דמיון בין חודשי נובמבר בזמני שגרה לנובמבר השנה, נראה כי השפעת המלחמה ובכלל השפעת השנים האחרונות ניכרת בתמהיל דורשי העבודה.
מספר דורשי העבודה שהם מפתחי תכנה ומנתחי יישומים הוכפל בכפי 2.5 ממספרם בנובמבר 2019, זה שקדם למשברי השנים האחרונות- מכ-3.3 אלף ב-2019 לכ-8,000 השנה, ושיעורם עלה מ-2.3% ב-2019 לכ-6.3% השנה. בדומה, נרשמה עלייה משמעותית בשיעור המנהלים מקרב דורשי העבודה ובמספרם- מ-17.3 אלף ב-2019 לכדי 22.8 אלף (מ-12.2% ל-18%) השנה. העלייה ניכרת יותר בקרב מנהלים בתחום השירותים העסקיים והמנהלים האדמינסטרטיביים, מ-6.2 אלף ב-2019 ל-9.6 אלף (מ-4.4% ל-7.6%) השנה. מגמה הפוכה נרשמה בקרב בעלי משלחי יד מרוויחי שכר נמוך.כך למשל, ירד מספר דורשי העבודה שהם עובדי ניקיון ועוזרים בבתים פרטיים, בתי מלון ומשרד מכ-9.8 אלף ב-2019 לכדי 6.1 אלף ( מ-6.9% ל-4.8% השנה). בדומה, ירד מספר דורשי העבודה שהם פועלים בלתי מקצועיים בתעשייה מ-5.7 אלף ל-3.8 אלף (מ-4% ל-3%) השנה.
- OECD: בישראל יש כישרון גדול והשכלה גבוהה שלא מיתרגמים לשכר גבוה
- מובטלים? כבר לא צריך להגיש גם טופס לביטוח לאומי וגם ללשכת התעסוקה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
יותר אבטלה בערים חרדיות וערביות
כבמרבית חודשי השנים האחרונות, גם בנובמבר 2025 הובילו את הרשימה אום אל פחם ורהט (6.1% ו-5.8%, בהתאמה), רהט ואום אל פחם (שיעור זהה של 5.7%), שאחריהן עכו (4.9%) ועפולה (4.6%), כערים הגדולות שבהן יש מספר הרבה דיותר של דורשי עבודה. עפולה היא העיר היהודית בעלת שיעור דורשי העבודה הגבוה ביותר. ככלל, גם החודש הערים עם שיעור דורשי העבודה הגבוהים ביותר הן פריפריאליות, חרדיות או ערביות, כשמנגד השיעורים הנמוכים ביותר נרשמו גם החודש בערים החזקות יותר כרעננה, כפר סבא ורמת השרון. בהשוואה לחודש שקדם, במרבית הערים נרשמה עלייה, אשר עמדה בממוצע על 2.9% - הבולטות ביותר נרשמו בראש פינה (17.8%), קריית גת (9.8%), ובאום אל פחם ורמלה (7.8%, כל אחת). מנגד, בחלק מהערים נרשמה ירידה, כאשר לרוב דובר בערים חזקות מהמרכז.
עובדים בתעשיית הביו מד קרדיט: גרוקהאבסורד של תקציב 2026: האחות תשלם יותר, המנהל יקבל הטבה - כך נראית מדיניות מיסוי עקומה
הציבור חיכה לבשורה כלכלית, אבל הממשלה הציעה "פלסטר קוסמטי" שפוגע בעובדים - הפחתת שכר כפויה למגזר הציבורי במקביל להעלאת שכר לבעלי משכורות גבוהות
בעוד הציבור הישראלי ממתין לבשורה כלכלית לקראת שנת התקציב הבאה, הממשלה הניחה על השולחן במסגרת חוק ההסדרים ל-2026 הצעת חוק ל"ריווח מדרגות המס". על פניו, כותרת מפתה - מי לא רוצה לשלם פחות מס? אבל הפרטים חושפים תמונה מטרידה: הצעד הזה אינו תרופה לחוליי המשק, אלא פלסטר קוסמטי שמסתיר שבר עמוק.
כשבוחנים את הדוחות של רשות המיסים וה-OECD שפורסמו בחודש החולף, ניתן לראות שמערכת המיסוי הישראלית סובלת מעיוות יסודי: היא מכבידה על האדם העובד, אך נוהגת בכפפות של משי בבעלי ההון.
הדוח האחרון של רשות המיסים הוא כתב אישום כלכלי נגד השיטה. הוא מראה כיצד עקרון הפרוגרסיביות – ההנחה שמי שיש לו יותר משלם יותר – קורס בקצה הפירמידה. בעוד שמעמד הביניים והשכירים הבכירים משלמים מס אפקטיבי של כ-30%, דווקא המאיון העליון נהנה משיעור מס מופחת של כ-26.5% בלבד.
הסיבה היא הארביטראז' בין עבודה להון. שכר עבודה ממוסה עד 50%, בעוד הכנסות פסיביות מהון – דיבידנדים, ריבית ושכירות – נהנות משיעורים מופחתים. כש-63% מהכנסות המאיון העליון מגיעות מהון, התוצאה היא מערכת שמענישה עבודה ומתגמלת צבירת נכסים. גם בהשוואה בינלאומית, ישראל חריגה: נטל המס הכללי נמוך (26.8% מהתוצר), אבל התמהיל שגוי – יותר מדי מיסים עקיפים שפוגעים בחלשים, ומעט מדי מיסוי על ההון.
- המנהלים שלכם כבר לא צריכים אתכם - "כולם ניתנים להחלפה": השינוי הגדול בשוק העבודה
- מספר המשרות הפנויות בארה״ב נותר גבוה - אך שוק העבודה מאותת על האטה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
על הרקע הזה, הצעת האוצר הנוכחית נראית מנותקת מהמציאות, במיוחד כשבוחנים את "המורשת" הכלכלית שאנו סוחבים מהגזירות שהונחתו בתקציב 2025. עוד לפני שהתחילה השנה החדשה, ציבור השכירים בישראל כבר סופג מכה משולשת כואבת מכוח החקיקה הקודמת:
