מהות היחסים של הכלכלות המתפתחות והמפותחות
המדינות המתפתחות מהוות חלק משמעותי יותר בכלכלה הגלובלית משנת 2000. רוב התחזיות ממשיכות להראות כי המדינות המתפתחות ימשיכו לתפוס ולהגדיל את חלקם בכלכלה העולמית על חשבון הכלכלות המפותחות. הצמיחה המשמעותית ביותר הייתה במדינות יבשת אסיה. על פי הערכות המדינות המתפתחות יהוו למעלה מ- 60% מהצמיחה העולמית בשנים 2011-2012 כפי שהיה בשנים האחרונות.
בזמן שהמדינות המפותחות עדיין מנסות להתאושש מהמשבר, הכלכלות המתעוררות מהוות את הקטר לצמיחה גלובלית. הבסיס לצמיחה, צבירת הון, התקדמות טכנולוגית, גידול בצריכה, מקורות של משאבים טבעיים, דוחפים את הכלכלות המתעוררות קדימה. המשבר הכלכלי יצר הזדמנות לכלכלות רבות למנף ולהעצים את צמיחתן. הירידה בעלויות השינוע ושבירת שרשרת האספקה שהייתה קיימת, אפשרה למדינות נוספות להצטרף לתהליך במקומות בהם הצורך בהון, טכנולוגיה והון אנושי אינם גבוהים. הצריכה המקומית וההשקעות במדינות המתפתחות עולים בהתמדה ויוצרות פוטנציאל לגידול בייצור.
בשנים האחרונות אנו עדים לזרימת הון למדינות המתפתחות. משקיעים רבים זיהו את הפוטנציאל בהשקעות במדינות אסיה ואמריקה הלטינית. הריביות הנמוכות עד אפסיות ואיום המשבר שעדיין לא הוסר בכלכלות המפותחות, מהווה טריגר לחיפוש שווקים חדשים להשקעות. זרימת הון למדינות אלה מהווה הזדמנות ואתגר. ההזדמנות ניתנת כאשר זרימת הון פנימה מפחיתה את עלויות גיוס ההון של החברות הפועלות באזורים אלה. עם זאת, המנהיגים וקובעי המדיניות ניצבים בפני אתגר- עליהם לדאוג להמשך התרחבות כלכלית ולהימנע ממצב של התחממות יתר של הכלכלה שתוביל לבועה.
למרות הצמיחה והשינוי המהותי ביכולות הטכנולוגיות של מדינות אלה, שווקי היעד נותרו עדיין השווקים של המדינות המפותחות שיצרכו חלק ניכר מתוצרתם. מתגלעת בעיה כאשר הגידול בייצור אינו תואם לגידול בצריכה של שווקי היעד, הצריכה המקומית והמדינות המפותחות.
הכלכלות של המדינות המתפתחות והמפותחות - תלויות אחת בשנייה. התלות מתבטאת במסחר- יחסי ייצוא-ייבוא והציפייה להשקעות הדדיות. כאשר המשבר הוביל את המדינות המפותחות לצמיחה נמוכה יותר (אם בכלל..) דבר זה השפיע, כמובן, גם על צמיחתן של המדינות המתפתחות. ניתן לראות בתרשים כי ה- GDP של המדינות המתפתחות אכן גדל בקצב מהיר יותר, אך הכיוון (צמיחה או התכווצות של הכלכלה), תמיד נע במגמה דומה. הכלכלות המתפתחות יכולות להמשיך ולתפוס במידה מסוימת את מקומן של המדינות המפותחות ולהוות את הקטר שמניע את הכלכלה העולמית, אך הן לבדן ללא המדינות המפותחות לא יוכלו להמשיך ולצמוח באותן קצבים, במידה וכלכלות המפותחות לא יהוו שווקים עיקריים ביחסים הכלכליים של מדינות אלה.
אינני חושבת שפני הכלכלה מועדות למשבר נוסף הדומה למשבר ב- 2008, אך עם זאת, בשל משבר החוב באירופה והגידול בהיקף החוב של ארה"ב, הצריכה במדינות המפותחות לא תיגדל והדבר ישפיע באופן ישיר על קצב הצמיחה של המדינות המתפתחות. חשוב לזכור שככל שעובר הזמן, השפעת המדינות המפותחות על המתפתחות תלך ותרד, לאור הגידול בביקושים המקומיים.
מאת: מיטל גרשון, מנהלת השקעות בחברת תכלית בית השקעות העוסקת בניהול תיקי השקעות ושותפה בחברת "תכלית תעודות סל"
- 1.יועץ 31/01/2011 23:38הגב לתגובה זותביאו עוד סקירות כאלה
ארדואן טורקיה (X)המהפך הטורקי: ארדואן נוטש את פוטין לטובת טראמפ? עסקאות ענק בין המדינות
פגישת פסגה בניו יורק, הסכמי אנרגיה חסרי תקדים, ומשחק כפול מסוכן בין וושינגטון למוסקבה
טורקיה מתכננת לחתום כבר בשבוע הבא על שורת עסקאות אנרגיה חדשות עם ארצות הברית, גם על מנת לחזק את יחסיה עם וושינגטון בזירה הביטחונית והגיאו-פוליטית. ההסכמים, על פי התקשורת האמריקאית צפויים לכלול התחייבויות לרכישת כמויות נוספות של גז טבעי נוזלי (LNG) אמריקאי, כחלק ממהלך רחב יותר של גיוון מקורות האנרגיה של אנקרה, שמטרתו להפחית את התלות במקורות מסורתיים ולחזק את הביטחון האנרגטי של המדינה. עסקאות אלה, שייחתמו על רקע המתיחות הגלובלית בשוקי האנרגיה, עשויות להגיע להיקף של 15 מיליארד מטר מעוקב בשנה עד 2028, ויכללו שותפויות עם ענקיות אמריקאיות כמו צ'נייר אנרג'י (Cheniere Energy).
במקביל, נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן צפוי להיפגש עם מקבילו האמריקאי דונלד טראמפ בשולי עצרת האו"ם בניו יורק בסוף ספטמבר, פגישה שעשויה לסמן עידן חדש ביחסים הדו-צדדיים. לאחר שנים של מתיחות סביב רכישת מערכות נשק רוסיות כמו S-400 והדעות המנוגדות על סוריה. ההתקרבות הזו היא מהלך אסטרטגי מצד ארדואן, שמנסה לנווט בין כוחות גלובליים מתחרים. הפגישה, שצפויה להתמקד בנושאי אנרגיה וביטחון אזורי, מגיעה על רקע לחץ אמריקאי להפחתת התלות הרוסית באנרגיה, כפי שטראמפ דוחף מאז תחילת כהונתו השנייה. ארודאן מספק לו כאן מתנה גדולה, וזה יחזק את כוחה של טורקיה מול ארה"ב. לא הכי טוב לישראל, במילים עינות.
בין רוסיה לארה"ב - מאזן עדין
טורקיה מוצאת עצמה בעמדה מורכבת, כשחקנית מרכזית בשוק האנרגיה הגלובלי, המנסה לשמור על איזון דיפלומטי-כלכלי בין שתי מעצמות יריבות. מצד אחד, רוסיה נותרה ספקית מרכזית: לפי נתוני הרגולטור הטורקי, היא סיפקה כ-41% מיבוא הגז של טורקיה בשנת 2024, עם עלייה מתחילת השנה. צינור הטורקסטרים (TurkStream), שמספק גז רוסי ישירות לאנקרה, ממשיך לשחק תפקיד קריטי, במיוחד על רקע הסנקציות המערביות על מוסקבה. מצד שני, ארה"ב הפכה לספקית LNG מובילה, עם עלייה כמעט כפולה במשלוחים בין 2020 ל-2024, ועלייה נוספת ל-44% מנתח היבוא ברבעון הראשון של 2025. ההסכם החדש מגדיל עוד יותר את היקף משלוחי הגז ויוצר תלות וקשר כלכלי חזק בין המדינות.
המדיניות הכפולה הזו משקפת את האסטרטגיה של ארדואן: שמירה על יחסים יציבים עם רוסיה, שממשיכה לבנות את תחנת הכוח הגרעינית Akkuyu, פרויקט ענק בשווי 20 מיליארד דולר שצפוי לספק 10% מצריכת החשמל הטורקית עד 2030 ובמקביל התקרבות לוושינגטון. טראמפ, שדורש ממדינות נאט"ו לצמצם רכישות אנרגיה רוסיות, רואה בטורקיה שותפה פוטנציאלית במאמץ זה, במיוחד לאור תפקידה כגשר אנרגטי לאירופה. עם זאת, טורקיה אינה מתכננת לנתק את הקשרים עם מוסקבה; להיפך, היא בוחנת אפשרויות להפוך למרכז עיבוד ואחסון LNG מרוסיה, מה שיאפשר לה להרוויח מהסנקציות המערביות.
- סערה פוליטית חדשה בטורקיה: מעצר ראש עיריית בייראמפשה באיסטנבול
- "הבייבי" של ארדואן - Togg מתכננת לכבוש את אירופה עם רכבים חשמליים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
שיתופי פעולה גרעיניים
בנוסף לגז, טורקיה בוחנת אפשרויות חדשות בתחום הגרעין, שם היא משלבת בין שותפויות קיימות לבין הזדמנויות חדשות. לצד הפרויקט הרוסי באקויו, אנקרה מעוניינת לשלב חברות אמריקאיות בהשקעות בתחנות גרעיניות קטנות מודולריות (SMR - Small Modular Reactors). טכנולוגיה זו, שנחשבת זולה, מהירה להקמה ובטוחה יותר מתחנות גרעיניות מסורתיות, תואמת את תוכנית טורקיה להגיע ל-20 ג'יגה-וואט קיבולת גרעינית עד 2050, כולל 5 ג'יגה-וואט מסוג SMR.
