העצרת שבסוף שודרה: מסתבר שקמפיין ציבורי-תקשורתי יכול לעבוד
"לעיתים קל יותר לשנות את גישתם של מיליוני בני אדם, ובלתי אפשרי לשנות את דעתו של אדם אחד", אדוארד ברנייז, אבי תורת יחסי-הציבור.
ביום שני שעבר, בשעה 15:00, פורסם כי ערוצי הטלוויזיה החליטו שלא לשדר את עצרת רבין. ההחלטה נגעה בעצבים החשופים שלנו - אנשי מקצוע צעירים הממוקמים בצמתי הכרעה של החברה הישראלית.
חמש שיחות ורבע שעה לאחר מכן, החלטנו להרים את הדגל. על השידור החי המלא בערוצים המסחריים ויתרנו, ושמנו לנו למטרה להשיב אותו - לשידור הציבורי - ערוץ 1.
אל הדרך יצאנו כשאנו יודעים שאמנם מיליונים זועמים עימנו על ההחלטה לבטל את השידור, אבל זה אדם אחד שיכול לשנות את ההחלטה - יו"ר רשות השידור, ד"ר אמיר גילת.
החלטנו להראות לדוקטור, איש תקשורת ותיק ומוכשר ששם לו למטרה לשקם את הרשות, שיש עניין ציבורי נרחב בשידור עצרת הזיכרון לרבין. המסר העיקרי שלנו אליו היה שיש קשר ישיר והדוק בין משימתו לשקם את רשות השידור ואמירתו המרכזית שיש להשיב את השידור הציבורי לציבור לבין שידור עצרת הזיכרון לרבין.
בבליץ-קמפיין שיצרנו השתמשנו ב-3 מעגלי פעולה שאפשר להגדירם כ'תעמולה 2.0': קשרי ממשל, רשתות חברתיות ותקשורת המונים. כך הפעלנו במקביל את אנשי המערכת הפוליטית שיסייעו לנו בקידום המטרה; כתבנו מכתב פתוח לגילת שהועלה בקבוצה שנפתחה בפייסבוק לצורך הקמפיין, זוכרים את רבין: משדרים את העצרת ; ולבסוף ייחצנו את המכתב ואת פעילות קבוצת הפייסבוק.
אחד הדברים המיוחדים בקמפיין הפייסבוק הוא שבניגוד לתורת ההפעלה הרווחת של רשתות חברתיות, לא ניסינו לייצר מסות גדולות של חברים. במקום זאת יצרנו קבוצה מצומצמת שהגיעה בשיאה לכ-150 חברים. הייחוד שהוא היתרון הגדול של הקבוצה הוא בשמות של החברים בה: עיתונאים כמו ג'ודי שלום-ניר-מוזס ויובל אברמוביץ', ידוענים כמו עידו תדמור, יועצי שרים, עוזרים פרלמנטרים, מזכ"ל מפלגת "העבודה" חיליק בר, יו"ר המשמרת הצעירה של "העבודה" מיכל בירן ועוד רבים. שמות אלו שימשו חתימות איכותיות על המכתב הפתוח, במקום הנוהג של צבירת מסות. חברי הקבוצה הופעלו על-ידינו וייצרו שיח ציבורי ברשת, טוקבקים, פעילות תקשורתית או פניות אל גורמי ממשל ורשות השידור בבקשה לשנות את רוע הגזירה.
בבוקר יום שלישי, כשראינו את כמות החברים האיכותיים בקבוצה, החלטנו שהגיע הזמן לחשוף את הפעילות לציבור. זאת עשינו באמצעות כתבה ב-ynet, שפתחה את השטף התקשורתי של היום. הארץ ומעריב הצטרפו עד מהרה והרשת געשה ומלאה באייטמים זועמים, טוקבקים מתנגחים וסטטוסים בוערים. כולם דרשו להשיב את שידור עצרת הזיכרון שהפכה לסמל בפני עצמה.
בשעה 19:00 קיבלתי טלפון מחני יודל, כתבת מעריב, שביקשה מאיתנו תגובה לכך שגילת השתכנע שהדבר הנכון הוא להורות לערוץ הראשון לשדר את עצרת הזיכרון. הצלחנו.
הסיבה שהמאבק לשידור עצרת הזיכרון לרבין הצליח הוא רצונם של צעירים אידיאליסטים ובהם ניר הירשמן ודנה אורן-ינאי (גילוי נאות אשתי) לשנות מציאות קיימת ומוכנותם לפעול למען המטרה באופן אקטיבי. הצעירים הללו, שנושאים משרות בכירות בציבוריות הישראלית, מסורים לעיקרון "והיגדת לבנך" על מנת שרצח שכזה לא יישכח ולא יחזור. כך הם פועלים רבות בשקט מאחורי הקלעים למען אמונתם.
הבליץ-קמפיין "זוכרים את רבין משדרים את העצרת" הוא דוגמא למאבק ציבורי מוצלח. הדבר החשוב בניתוח המקרה הזה הוא שאקטיביזם לא מתמצה ברשתות חברתיות. הפייסבוק הוא כלי מצויין להבעת עמדה, כולנו יודעים. אבל כשאנו רוצים לתקן עולם, צריך לצאת אליו.

תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים
בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים
לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש.
"לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.
וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש.
פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?
- המפקח על הבנקים: “השוק השתנה מאז רפורמת בכר - נדרש עדכון רגולטורי”
- בקרוב: מוקד הונאות טלפוני 24/7 בכל הבנקים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן).

תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים
בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים
לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש.
"לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.
וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש.
פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?
- המפקח על הבנקים: “השוק השתנה מאז רפורמת בכר - נדרש עדכון רגולטורי”
- בקרוב: מוקד הונאות טלפוני 24/7 בכל הבנקים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן).
.jpg)