העצרת שבסוף שודרה: מסתבר שקמפיין ציבורי-תקשורתי יכול לעבוד

לחץ תקשורתי, הפעלה חכמה של הפייסבוק והרבה רצון טוב, והעצרת לציון 15 שנה לרצח ראש הממשלה, שודרה גם בערוץ ארצי. זאב ינאי מסביר
זאב ינאי |

"לעיתים קל יותר לשנות את גישתם של מיליוני בני אדם, ובלתי אפשרי לשנות את דעתו של אדם אחד", אדוארד ברנייז, אבי תורת יחסי-הציבור.

ביום שני שעבר, בשעה 15:00, פורסם כי ערוצי הטלוויזיה החליטו שלא לשדר את עצרת רבין. ההחלטה נגעה בעצבים החשופים שלנו - אנשי מקצוע צעירים הממוקמים בצמתי הכרעה של החברה הישראלית.

חמש שיחות ורבע שעה לאחר מכן, החלטנו להרים את הדגל. על השידור החי המלא בערוצים המסחריים ויתרנו, ושמנו לנו למטרה להשיב אותו - לשידור הציבורי - ערוץ 1.

אל הדרך יצאנו כשאנו יודעים שאמנם מיליונים זועמים עימנו על ההחלטה לבטל את השידור, אבל זה אדם אחד שיכול לשנות את ההחלטה - יו"ר רשות השידור, ד"ר אמיר גילת.

החלטנו להראות לדוקטור, איש תקשורת ותיק ומוכשר ששם לו למטרה לשקם את הרשות, שיש עניין ציבורי נרחב בשידור עצרת הזיכרון לרבין. המסר העיקרי שלנו אליו היה שיש קשר ישיר והדוק בין משימתו לשקם את רשות השידור ואמירתו המרכזית שיש להשיב את השידור הציבורי לציבור לבין שידור עצרת הזיכרון לרבין.

בבליץ-קמפיין שיצרנו השתמשנו ב-3 מעגלי פעולה שאפשר להגדירם כ'תעמולה 2.0': קשרי ממשל, רשתות חברתיות ותקשורת המונים. כך הפעלנו במקביל את אנשי המערכת הפוליטית שיסייעו לנו בקידום המטרה; כתבנו מכתב פתוח לגילת שהועלה בקבוצה שנפתחה בפייסבוק לצורך הקמפיין, זוכרים את רבין: משדרים את העצרת ; ולבסוף ייחצנו את המכתב ואת פעילות קבוצת הפייסבוק.

אחד הדברים המיוחדים בקמפיין הפייסבוק הוא שבניגוד לתורת ההפעלה הרווחת של רשתות חברתיות, לא ניסינו לייצר מסות גדולות של חברים. במקום זאת יצרנו קבוצה מצומצמת שהגיעה בשיאה לכ-150 חברים. הייחוד שהוא היתרון הגדול של הקבוצה הוא בשמות של החברים בה: עיתונאים כמו ג'ודי שלום-ניר-מוזס ויובל אברמוביץ', ידוענים כמו עידו תדמור, יועצי שרים, עוזרים פרלמנטרים, מזכ"ל מפלגת "העבודה" חיליק בר, יו"ר המשמרת הצעירה של "העבודה" מיכל בירן ועוד רבים. שמות אלו שימשו חתימות איכותיות על המכתב הפתוח, במקום הנוהג של צבירת מסות. חברי הקבוצה הופעלו על-ידינו וייצרו שיח ציבורי ברשת, טוקבקים, פעילות תקשורתית או פניות אל גורמי ממשל ורשות השידור בבקשה לשנות את רוע הגזירה.

בבוקר יום שלישי, כשראינו את כמות החברים האיכותיים בקבוצה, החלטנו שהגיע הזמן לחשוף את הפעילות לציבור. זאת עשינו באמצעות כתבה ב-ynet, שפתחה את השטף התקשורתי של היום. הארץ ומעריב הצטרפו עד מהרה והרשת געשה ומלאה באייטמים זועמים, טוקבקים מתנגחים וסטטוסים בוערים. כולם דרשו להשיב את שידור עצרת הזיכרון שהפכה לסמל בפני עצמה.

בשעה 19:00 קיבלתי טלפון מחני יודל, כתבת מעריב, שביקשה מאיתנו תגובה לכך שגילת השתכנע שהדבר הנכון הוא להורות לערוץ הראשון לשדר את עצרת הזיכרון. הצלחנו.

הסיבה שהמאבק לשידור עצרת הזיכרון לרבין הצליח הוא רצונם של צעירים אידיאליסטים ובהם ניר הירשמן ודנה אורן-ינאי (גילוי נאות אשתי) לשנות מציאות קיימת ומוכנותם לפעול למען המטרה באופן אקטיבי. הצעירים הללו, שנושאים משרות בכירות בציבוריות הישראלית, מסורים לעיקרון "והיגדת לבנך" על מנת שרצח שכזה לא יישכח ולא יחזור. כך הם פועלים רבות בשקט מאחורי הקלעים למען אמונתם.

הבליץ-קמפיין "זוכרים את רבין משדרים את העצרת" הוא דוגמא למאבק ציבורי מוצלח. הדבר החשוב בניתוח המקרה הזה הוא שאקטיביזם לא מתמצה ברשתות חברתיות. הפייסבוק הוא כלי מצויין להבעת עמדה, כולנו יודעים. אבל כשאנו רוצים לתקן עולם, צריך לצאת אליו.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
ביטוח לאומי
צילום: Shutterstock

קצבאות ביטוח לאומי - מה הסכום שתקבלו בעקבות ההצמדה?

הביטוח הלאומי מפרסם את עדכון הקצבאות לשנת 2026: קצבאות הנכות של אנשים עם מוגבלות קיבלו תוספת של 480 שקל בשנתיים בעוד הקצבאות של האזרחים הוותיקים הוסיפו עשרות שקלים בודדים

מנדי הניג |

הביטוח הלאומי מפרסם את עדכון הקצבאות לשנת 2026, והמספרים מראים שוב את הפער בין הקצבאות שמוצמדות לשכר הממוצע במשק לבין אלו שמוצמדות רק למדד המחירים לצרכן. בעוד השכר הממוצע עולה ב-3.4%, המדד עלה בשיעור נמוך יותר של 2.4%.

כלומר מי שהקצבה שלו מוצמדת לשכר הממוצע במשק מרוויח, ומי שהקצבה שלו מוצמדת רק למדד נשאר מאחור. בשנים האחרונות השכר הממוצע במשק עלה מהר יותר ממדד המחירים, ולכן קצבאות הנכות, שירותים מיוחדים וילד נכה גדלו בצורה משמעותית. אנשים עם מוגבלות רואים תוספות של מאות שקלים בתוך שנתיים, ובחלק מהמקרים גם יותר. לעומת זאת, קצבאות כמו אזרח ותיק, הבטחת הכנסה ושארים כמעט שלא זזו. הן אמנם מתעדכנות לפי החוק, אבל העלייה קטנה, בעשרות שקלים בלבד, ולא באמת סוגרת את הפער מול יוקר המחיה.

קצבת נכות כללית בדרגת אי כושר השתכרות מלאה תעמוד מינואר הקרוב על 4,771 שקל, לעומת 4,556 שקל בשנת 2025. בתוך שנתיים מדובר בעלייה של כמעט 480 שקל, אחרי שב-2024 עמדה הקצבה על 4,291 שקל. נכה עם בן או בת זוג שאינם מקבלים קצבה יגיע לקצבה חודשית של 6,229 שקל, לעומת 6,024 שקל בשנה שעברה.


טבלת עדכון לקצבת נכות כללית:



גם בעלי דרגות אי כושר חלקיות יראו תוספת. בדרגת אי כושר של 74% הקצבה תעמוד על 3,211 שקל, בדרגת 65% על 2,894 שקל ובדרגת 60% על 2,718 שקל. תוספת לילד, עד שני ילדים, תעמוד על 1,214 שקל לכל ילד.


חייל מילואים
צילום: דובר צהל

כשהמילואים הופכים לעסק: הסחר הפיקטיבי שעולה למדינה מיליארדים

משלמים לספקים ב"ימי מילואים", קולטים מילואימניק רק כדי לקבל את השכר שלו ליחידה 

רן קידר |
נושאים בכתבה מילואימניקים

זה מתחיל בטלפון. מפקד יחידה מתקשר למילואימניק ששכרו באזרחות גבוה במיוחד. "תקבל צו 8," הוא אומר, "אבל אתה לא צריך להתייצב. זה לטובת הקופה הקטנה של היחידה." המילואימניק מסכים, מקבל את התשלום היומי שלו, לפעמים עד 1,700 שקלים ליום, והכסף זורם ישירות לקופה של היחידה. לא היה שירות, לא הייתה נוכחות, אבל התשלום עבר. זו לא אגדה אורבנית צבאית, אלא מציאות שהתרחשה ומתרחשת  ברחבי צה"ל, ועולה למדינה סכומי עתק.

מאז פרוץ המלחמה, כשתקופות המילואים התארכו והזימונים התרבו, הפכה הפרקטיקה הזו לשיטתית יותר. מפקדים לומדים לזהות את בעלי השכר הגבוה ביחידותיהם. הם יודעים מי מרוויח 30,000 שקל בחודש ומי מגיע ל-50,000. והם מבינים שזימון של אדם כזה, גם ללא התייצבות בפועל, יכול להזרים לקופה הקטנה של היחידה מאות אלפי שקלים בשנה. הכסף משמש למימון אירועים חברתיים, לרכישת ציוד שהתקציב הרגיל לא מכסה, ולפעילויות שונות שמשפרות את מורל היחידה. נשמע תמים? אולי. אבל כשמסתכלים על התמונה הרחבה, זה הופך לניצול כספי ציבור.

המחיר האמיתי: עשרות מיליארדי שקלים 

העלויות מדהימות. מאז תחילת המלחמה, המדינה ועד היום ההוצאות בגין מילואימניקים ונלוות עלו על 100 מיליארד שקל. העלות הכלכלית האמיתית גבוהה הרבה יותר. כשמביאים בחשבון את הפגיעה בתפוקה המשקית, את היעדרותם של אנשי מקצוע מהשוק הפרטי, ואת ההשפעה על חברות ועסקים, מגיעים לסכום מוערך של כ-150 מיליארד שקלים.

ועכשיו תוסיפו לתמונה הזו את הבזבוז שנוצר מזימונים פיקטיביים - משרדי האוצר והביטחון מעריכים שבשימוש מבוקר ונכון בצווי מילואים ניתן היה לחסוך למעלה מ-7 מיליארד שקלים. סכום שבעצם נזרק לפח ויש גם הערכות גבוהות הרבה יותר.

איך בכלל קורה מצב של צווים פיקטיביים? המערכת הנוכחית של צווי מילואים היא די פשוטה. מפקד יחידה יכול להנפיק צו 8 בקלות יחסית. הצו הזה מזמן את המילואימניק לשירות, והתשלום מחושב לפי השכר שלו באזרחות. המערכת בנויה כך שהיא מכירה בפערים בהכנסות: מי שמרוויח 8,000 שקל בחודש יקבל כ-320 שקלים ליום, ומי שמרוויח 40,000 שקל יקבל עד 1,700 שקלים ליום. הרעיון הוא הוגן, לפצות אנשים יותר כשההפסד שלהם גדול יותר. זה מוביל לאבסורד גדול. יש מילואימניקים שמקבלים 1,700 שקל ליום פי 5 מחיילים עם שכר נמוך שמקבלים 320 שקל ליום. בפועל, יש גם רבים שמקבלים את השכר הגבוה ואל באמת "שווים" את השכר הזה, וההיפך.