ההוצאה הצרכנית היא זו המהווה את מנוע הצמיחה של הכלכלה האמריקאית בעשורים האחרונים. ההתאוששות הצפויה ויצירת מקומות העבודה שמתלווה בדרך כלל ביציאה ממיתון, כנראה לא תעבור ללא מהמורות בדרכים עקלקלות.

ההוצאה הצרכנית, המהווה כ- 70% מהפעילות הכלכלית, עורערה עד כדי כך שנראה כי יעבור זמן רב בטרם תתאושש. גם אז, הצמיחה סביר שתהייה איטית ותקשה על יצירת מקומות עבודה חדשים. החשש הוא כי העוצמה של המשבר הייתה כה גדולה ותוצאותיו היו כה הרות אסון, שאופן היציאה מהמשבר יהיה שונה וידרשו פרמטרים נוספים מלבד התאוששות הצריכה הפרטית, בטרם נצא לדרך חדשה. כל הסקטורים העיקריים שהובילו בעבר את היציאה מהמיתון כגון: דיור, רכישת מוצרי בר- קיימא ויצוא, לא צפויים להיות אלו שיובילו את הדרך הפעם.

לאחר המיתון בשנת 1991, ההתאוששות ברמת האבטלה נמשכה כעשור עד לפרוץ המיתון בשנת 2001 ומספר מקומות העבודה שנוספו למשק היה גבוה ביותר. בשנים אלו נוצרו 22.7 מילון מקומות עבודה חדשים. לשם השוואה, לאחר היציאה מהמיתון ב-2001 ועד שנת 2007 נוצרו 5.6 מילון מקומות עבודה חדשים בלבד. כיום, בתום הרבעון השני, המשק האמריקאי איבד 6.5 מיליון משרות. רמת האבטלה בספטמבר הסתכמה ב- 9.8%, הרמה הגבוהה ביותר בעשור האחרון.

ההנחה הינה שבניגוד ליציאה מהמיתונים הקודמים, בהם הצרכנים הובילו את התאוששותה של הכלכלה, הפעם הצרכנים "יפגרו מאחור" בשל רמת האבטלה הגבוהה, מצב שוק הדיור ורמת החוב הגבוהה שלהם. כל עוד רמת השכר בסקטור הפרטי יורדת, ישנו קושי ברור להניע את הכלכלה לעבר צמיחה חזקה. מדד אמון הצרכנים ורמת ההכנסה הפנויה הינם קריטיים ליצירת ביקושים, שהינם תנאי מקדים לחברות על מנת להגדיל את התפוקה, שבסופו של דבר תיצור ביקוש לעובדים חדשים.

מעבר לקיטון בהוצאה הצרכנית, גם החברות והארגונים הגדולים פועלים על מנת להקטין את ההוצאות. ההוצאות הקפיטליות של החברות מדרדרות בחדות וכשהממשלה נאבקת בגרעון הולך ותופח, הדבר מוביל לקיצוצים בהיקף העבודה ובהיקף מיקור החוץ לסקטור הפרטי, במטרה לחסוך בהוצאות השכר. סביר להניח, כי לא נראה קצב מהיר של עליה בביקושים, כאשר הסקטור הפרטי מתקשה לקבל אשראי וזאת בניגוד להתאוששויות במשברים קודמים, כשהריבית הנמוכה גרמה דווקא להגדלת רמות המינוף.

רמה כזו של ביקושים אינה מבשרת טובות לגידול במשרות חדשות במשק, בעיקר בקרב העסקים הקטנים. ההערכות הן, כי החברות לא ימהרו לשכור עובדים חדשים גם אם יתעורר הצורך לכך, אלא יעשו כן בקצב איטי יותר מהקצב בו שכרו עובדים בעבר, בשל אי הודאות לגבי עוצמתה ומהימנותה של ההתאוששות.

אפילו לאחר שה'פד' הודיע כי המיתון הסתיים, הוא צופה כי האבטלה תגיע לכ- 10% עד סוף השנה ושהכלכלה עלולה לא לשוב לאיתנה במשך תקופה של חמש שנים.

בזמן שצמיחה ויצירת מקומות עבודה בד"כ שלובים זה בזה, יתכן כי קשר זה ניתק כפי שבא לידי ביטוי בשני המיתונים האחרונים, כשחברות הצליחו להתייעל ביציאה ממשבר ולכן דחו את הגדלת מצבת כ"א שלהן לשלב מאוחר יותר.

הממשל עושה כל שביכולתו להגדלת הצריכה גם אם באופן זמני. זוהי מטרתה הראשונית של היוזמה "Cash-for-Clunkers", על מנת להגדיל את מכירת המכוניות תוך תמיכה בסקטור הרכב. בשל המשבר נראה כי הצרכן האמריקאי החל להיות מחושב יותר בהוצאותיו ואולי אף מגדיל את שיעור החיסכון או לפחות מקטין את היקף ההלוואות שהוא לוקח.

החולשה המתמשכת בשוק העבודה הינה נקודת התורפה של צמיחה בריאה של המשק. שיעור האבטלה בדרך כלל מפגר אחרי סיום המיתון, לעיתים במשך תקופה ארוכה. אולם, הפעם הנעלם הגדול הוא הגורם שיוביל להתאוששות הצמיחה במשק. כפי שכבר צוין, בד"כ הביקושים הם המובילים את הצמיחה. רמת האבטלה כיום כה גבוהה וקיים קושי ממשי בהשגת אשראי למרות הריבית האפסית השוררת במשק, כך שאין גורם שיגדיל את הביקושים והצריכה. כאשר אין ביקושים החברות ממשיכות לפטר עובדים ובודאי לא שוכרות עובדים חדשים, כך שכח הקניה לא צפוי לגדול. כל עוד שהספירלה תתקיים, לפיה אבטלה מקטינה את הביקושים והעדר ביקושים מגדילים את האבטלה, היציאה מהמיתון תהייה קשה וארוכה, אלא אם יהיה כח חיצוני כלשהו שיוכל להשפיע לחיוב על אחד מהאלמנטים הנ"ל.

מיטל גרשון, מנהלת השקעות בחברת תכלית בית השקעות העוסקת בניהול תיקי השקעות ושותפה בחברת "תכלית תעודות סל"