כדאי לשים לב לסין - דווקא עכשיו
שוקי המניות בסין פרחו זמן רב ואחת מהנחות העבודה הייתה כי לפחות עד האולימפיאדה, שתיערך השנה בקיץ, כל הבעיות וחוסר שיווי המשקל יכולים לחכות. ואולי ניתן להמתין עימם עד ה-World Expo שתיערך ב 2010 בשנחאי?
לאחרונה נראה כי הקשיים עולים לפני השטח עוד לפני אירועים אלו. לפי המדד המשולב של האינדיקאטורים הכלכליים, המחושב על ידי ה OECD, לראשונה לאחר תקופה ארוכה, נרשמה במקרה של סין ירידה ב 12 החודשים האחרונים והמדד, שנהג עד כה להצביע על עלייה חזקה בכלכלה הסינית, עבר להצביע על אפשרות לתפנית כלפי מטה. ממצא זה בולט גם כאשר משווים אותו למדדים של חברותיה של סין לקבוצת ה BRIC, המצביעים על המשך התרחבות בדרגות שונות.
יצוין, כי לפי מדד זה, שהוכיח בעבר את יכולתו לזהות מחזורים כלכליים, מחזור הפריחה הנוכחי החל בפברואר 2002 ונמשך לכן זה 6 שנים.
הרעה זו לא נעלמת מעיניהם של כלכלנים רבים. נראה כי הכלכלה הסינית, שמיאנה להתרשם מצעדי המדיניות המרסנים שנקטו השלטונות, מתחילה כעת להגיב להם. מדובר בניסיון של הממשלה להתמודד עם העלייה המהירה במדדי המחירים לצרכן. אשתקד זינק המדד ב 6.5% (השיעור הגבוה ביותר זה יותר מעשור) והיה גבוה בהרבה מההערכות, שדברו על 4.5%. הממשלה הגיבה בשורת צעדים: הריבית הועלתה 6 פעמים במרוצת השנה (לאחרונה בדצמבר, מ 7.29% ל 7.47%), הוטלו מגבלות על מחירי המזון והתחבורה הציבורית, והבנקים הונחו להגביל את מכסות האשראי.
כמו כן התגבר הייסוף בשער היואן: ב 2006 יוסף היואן ב 1.6% בלבד מול הדולר האמריקאי, ב 2007 הואץ שיעור הייסוף ל 6.9% ומראשית 2008 כבר נצבר ייסוף של 3.4%! הדבר הביא, בין השאר, לכך שהעודף בחשבון הסחר של סין, שהיה רחב מלאכותית ושימש מנוע כלכלי חשוב למדינה, החל להצטמצם. גורם נוסף העשוי להביא להיחלשות בעודף הסחר של סין – גאות בייבוא, על רקע עלייה בכוח הקנייה של משקי הבית, העוברים תהליך מהיר של עיור, תוך עלייה בחלקם של בני מעמד הביניים.
בצד כל אלה, נאלצת כלכלת סין להתמודד עם נזקי סערות השלג הקשות ביותר זה 5 עשורים שפקדו אותה וגרמו להרס בתים, קרקוע טיסות, שיבושים באספקת החשמל ומאות אלפי תיירים נטושים ערב אירועי ראש השנה.סוכנות בלומברג דיווחה על השבתה של 5% מתחנות הכוח הפחמיות, המייצרות 78% מאספקת החשמל, בשל עצירה של משלוחי הפחם. התברר כי לתשתית הסינית יש עוד לאן לשאוף.
גם גורמים דמוגראפיים פועלים לרעת המדינה: סין נחשבת שוק עבודה זול ובמשך השנים הדבר היה אחד מסודות קסמה, אך בשל המדיניות המגבילה משק בית לצאצא בודד, כמו גם עקב השיפור ברמת החיים, אוכלוסיית המדינה מזדקנת ולפי סוכנויות הידיעות יחס התלות הנוכחי (ששה מועסקים לגמלאי) יקטן חדות לשניים בלבד.
כתוצאה, החלו הערכות התוצר לסין ל 2008 לפחות. הבנק העולמי, לדוגמא, הנמיך את הערכת התוצר ל 2008 מ 10.8% ל 9.6%, עקב היחלשות בייצוא, הקשיים בשוקי האשראי בעולם וההתקררות בארה"ב. עם זאת, הצריכה מבית תישאר איתנה. מנגד – תימשך התחממות בזירת המחירים, למרות ההידוק המוניטארי: האומדן ל 2008 יזנק ב 4.6% (ולא ב 3.8% לפי האומדן הקודם).
הצורך בנקיטת צעדים לבלימת ההתרחבות המואצת בסין אינו דבר חדש וקריאות רבות לכך הושבו ריקם על ידי שלטונות סין, שרצו בשקט תעשייתי ערב התכנסות הועידה השלטת ויציאתה לדרך של האולימפיאדה וכמו כן נאלצו להתמודד עם צרכים תעסוקתיים גדלים והולכים של תושבי הערים המתרבים. ההתרחבות הכלכלית המהירה בארה"ב יכולה הייתה לשמש רקע נוח לכך. כעת השתנו פני הדברים. ארה"ב נכנסת לתקופה של האטה כלכלית ורבים בנו על יכולת ה decoupling של המשקים המתעוררים הגדולים, וסין בראשם, כדי לקזז את ההשלכות השליליות על הכלכלה הגלובאלית. דווקא כעת, אותה התקררות מיוחלת בסין, שנראה כי החלה סוף סוף להתחולל, מגיעה בעיתוי לא מוצלח במיוחד.
זאת ועוד – סין לא רגילה בנקיטת מדיניות מוניטארית מצמצמת. לכן קיים חשש שמא תנקוט הידוק מוניטארי חריף מדי, דבר העלול לערער עוד יותר את הכלכלה הגלובאלית דרך ריסון יתר של הביקושים בתוך סין למוצרי ייבוא.
על החשיבות שיש לצריכה הסינית במישור הבינ"ל ניתן ללמוד, למשל, מנתוניה של טויוטה, שהמכירות שלה בסין, אפריקה ודרום אמריקה קיזזו את הירידה במכירות החברה בארה"ב ומובן כי החברה, כמו גם יצואניות אחרות, נהנית בנוסף מהייסוף המתגבר (יש אומרים כי קצב הייסוף עוד יואץ בהרבה) בערך היואן.
לכן, בתקופה בה הכלכלה הגלובאלית בסימן היחלשות, השווקים הפיננסיים בעולם מגלים חולשה ודעת הקהל מתרכזת בשאלה האם ומתי תיקלע ארה"ב למיתון, יש לשים לב להתרחשויות בסין, שכן יכולתה לקזז את ההתפתחויות בארה"ב תלויה, בין השאר, במדיניות המצמצמת הננקטת שם ובמידת/עיתוי השפעותיה על הפעילות הכלכלית במדינה. ארה"ב וסין חייבות להימצא על הפודיום בטקס הענקת המדליות כדי שהכלכלה הגלובאלית תוכל להתקדם לאחר שתסתיים האולימפיאדה.
מאגר לוויתן (צילום: אלבטרוס)גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה על חשבון ישראל
כחלק ממערכת היחסים הסבוכה עם מצרים, ישראל דרך מאגר לוויתן מספקת גז למצרים שמשמש גם לייצוא. הרוו ח עליו הוא סביב 80% - ב-15 שנים הבאות תספק ישראל גז למצרים ב-130 מיליארד דולר, חלקו יעבור לאירופה וישאיר סכומי עתק במצרים - מחיר השלום
מצרים מתכננת להגדיל את יצוא ה-LNG לאירופה החל מנובמבר הקרוב. ידיעה לקונית שפורסמה בתקשורת האמריקאית והמצרית, מסתירה סיפור גדול. מצרים שלה מאגרי גז משל עצמה לא יכולה לשרת את האנרגיה שלה היא נזקקת והיא מייבאת גז מישראל בכמויות שהולכות וגדלות. אלא שחלק מגז הזה לא משמש לצרכים פנימיים כי הממשל עושה חשבון פשוט ורואה שכדאי לייצא את הגז הזה לאירופה ולהרוויח סכומי עתק.
כעת, בהמשך לפיתוח והרחבת ההפקה של מאגר לוויתן היקף העברת הגז למצרים יעלה. דיווח על כך ניתן לפני חודשיים ובמקביל מתברר מצרים תיערך להגדלת הייצוא. זה מהלך עסקי לכאורה, אבל יש כאן הרבה מאוד פוליטיקה וקשר עסקי שתומך בעצם בשלום. אחרי הכל, למה בעצם ישראל נותנת מתנה כזו גדולה לשכנה שלה ולא מוכרת בעצמה לאירופה? נכון, יש להקים תשתיות, אבל מלכתחילה הכוונה היתה לספק גז לשכנות (גם ירדן מקבלת גז מישראל) כסוג של עוגן להסכמי השלום והרחבת האינטרסים המשותפים. זה כנראה בחשבון הכולל משתלם - ירדן היתה שותפה שקטה בהגנה על ישראל בעת הטילים, מצרים דחפה להסכם. אבל זה החשבון המדיני, מה עם החשבון של השותפויות - ניו מד ורציו, ושל שברון המחזיקות במאגר?
האם יכול להיות שייצוא כבר לפני שנים לאירופה היה מגדיל את הרווחים שלהם? בטח. אבל, ייצוא הגז לצד שאלות כמה גז להשאיר לדורות הבאים ולאן לייצא הן שאלות פוליטיות. תחום הגז והנפט בעולם בכלל מעורב בפוליטיקה. המחזיקים בלוויתן התיישרו לפוליטיקה.
על פי הדיווחים האחרונים, הממשלה המצרית מנהלת מגעים למשלוח של גז נוזלי נוסף מדי חודש ממתקן ההנזלה באידקו, החל מחודש נובמבר ועד סוף מרץ. המהלך מתבצע על רקע מאמצים לחזק את שיתופי הפעולה עם חברות זרות ולהבטיח להן חלק מייצוא התפוקה המשותפת. לא מדובר כאן בשימוש בתוספת הייצוא של הגז הישראלי, זו תקפוץ מדרגה רק בהמשך. אבל, לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שלמצרים תהיה האפשרות להגדיל את הייצוא ולהגדיל רווחים, כשאירופה עדיין זקוקה מאוד לגז בהינתן המשבר הגדול מול רוסיה. עם זאת, מצרים עצמה מתנדנדת עם ייצוא הגז בהתאם לצרכים המקומיים. בשנה האחרונה היא הורידה את היקף הייצוא, על רקע דרישות הכרחיות של התעשייה המקומית.
- הבונוס של מצרים מסיום המלחמה ולמה היא קיבלה העלאת דירוג אשראי?
- פדיונות של 144 מיליארד דולר ביום אחד ותנועת המחאה שקמה בארה"ב וסחפה את העולם
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הסכם הענק - 35 מיליארד דולר ל-130 BCM
באוגוסט האחרון נחתם הסכם ייצוא חדש בין שותפי לווייתן למצרים בהיקף של 35 מיליארד דולר, הגדול ביותר שנחתם אי פעם בתחום. ההסכם כולל ייצוא של כ-130 BCM עד לשנת 2040, בשני שלבים: כ-20 BCM בשלב הראשון החל מ-2026, ו-110 BCM נוספים לאחר הקמת צינור גז חדש. צינור זה, שייקרא "ניצנה", צפוי לחבר ישירות את מאגר לווייתן למצרים ולהכפיל את קיבולת ההולכה, עם תוספת של כ-600 מיליון רגל מעוקבת ליום. פרויקט זה, שהובילו שברון והחברות הישראליות, נועד לשדרג את תשתיות ההולכה ולהתאים את הייצוא לגידול העתידי.
מדד המחירים לצרכן CPIמדד המחירים בספטמבר - מה הצפי והאם הריבית תרד?
הטיסות, השכר, הסיכויים להפחתת ריבית אצלנו, והסיכויים להפחתת ריבית השבוע בארה"ב
מחר יתפרסם מדד המחירים לצרכן לחודש ספטמבר ואחרי עלייה של 0.7% באוגוסט הוא צפוי להיות...שלילי.
הכלכלנים מעריכים כי המדד יירד ב-0.1% עד 0.3% בעיקר בשל ירידות עונתיות בסעיפי צריכה, תחבורה וטיסות. מדד כזה מבטא מדד של 2.8%-3% ב-12 החודשים האחרונים, אבל מה שחשוב יותר הם ה-12 חודשים הבאים וכאן הכלכלנים מצפים ל-2.1%-2.2%. עם צפי כזה, אין לכאורה מקום לריבית של 4.5%. הריבית על פני זמן עולה על המדד בסדר גודל של 1% פחות או יותר.
ומכאן שיש ציפייה גדולה להפחתת ריבית. הציפייה הזו היתה גם בעבר, אבל בנק ישראל כל פעם מחדש מצא "תירוץ" להשארת הריבית. בפעם האחרונה הוא הדגיש כי התגובה של העולם למלחמה בעזה והחשש שזה יתבטא בעסקים ובכלכלה הם נקודת סיכון למשק. מה שנכון - נכון, אבל אחרי סיום המלחמה והחזרת החטופים החיים וחלק מהחטופים החללים, נראה שבפגישה הבאה, הנגיד כבר לא יוכל להשאיר את הריבית על 4.5%.
ההחלטה הבאה תהיה ב-24 בנובמבר, יש עוד זמן, וגם יש עוד מדד (מדד אוקטובר) כשהמדדים האלו חשובים מאחר שהסיבה העיקרית לריבית גבוהה היא המלחמה באינפלציה. ככל שהריבית גבוה יותר כך הביקושים אמורים להיות נמוכים יותר וכך האינפלציה שמונעת על ידי ביקושים אמורה להתרסן.
אלא שתהיה שאלה גדולה על הביקושים בסיום המלחמה. הציבור עשוי על רקע השיפור בסנטימנט להגביר ביקושים מה שעלול להעלות את האינפלציה. בבנק ישראל לא ירצו להוריד ריבית בזמן שיש עלייה בביקושים - זה להוסיף שמן למדורה, אלא שהפעם באמת לא נראה שלבנק יש ברירה כי אפילו שוקי האג"ח מלמדים על הורדת ריבית. מחירי האג"ח מבטאים ירידה לאזור 3.5% תוך שנה. כלומר, ירידה של 1% שלם בשנה.
- הישג לפאוול או תעודת עניות לפד?
- הריבית לא תשתנה היום, אבל מה כן עשוי להשתנות?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
מה שעוד יכול לקלקל את המגמה של שליטה באינפלציה אלו מחירי הדירות. אלו יורדים כבר חודשים ארוכים כשמתחילת השנה, על פי בדיקת ביזפורטל הירידות מגיעות באזורים השונים ל-5% עד 10%. אבל, ההערכה שחלק מאלו שישבו על הגדר עשו זאת בשל המלחמה ועכשיו הם יחזרו לשוק. חזרה של קונים לשוק, היא "פרץ של ביקושים", וזה יוצר עליות מחירים. מספיק שיהיה עודף ביקוש נקודתי כדי להעלות את המחירים וזה אחרי שהיינו במסלול של ירידות. יש עוד חשש גדול בשל אוזלת ידם של שר האוצר ושר השיכון והבינוי - ראו כאן: ההזדמנות לירידת מחירי הדירות ולמה היא עלולה להתפספס?.
