ניתוח טכני: מדד המעו"ף - יוצא לתיקון
גל הירידות האחרון שהחל ברמת 1,248 הנקודות דרדר את מדד המעו"ף עד לרמת תמיכה משמעותית ששוכנת סביב 1,030 הנקודות יחד עם הרוח הגבית שנושבת משוק המניות האמריקאי החל ניסיון עליות שעשוי להימשך לאורכם של השבועות הקרובים. אלא שעל רקע איתותי החולשה הקיימים אמור כל גל עליות לקבל התייחסות שתהיה בבחינת כבדהו וחשדהו. כעת, יקבלו מחזורי המסחר משקל גבוה מאוד והם יהיו המרכיב המרכזי אלין יהיה עלינו לתת את הדעת .
עד לנקודת הזמן הנוכחית קיימת הקבלה מעניינת בין סיום הגאות שאפיינה את שנות ה-90 ותמה באמצע שנת 2000, לבין ירידות המחירים האחרונות. הירידה החדה מהשיא, המחזורים הגבוהים, המומנטום שדעך ולא מעט פריטים נוספים שיוצרים תהליך מקביל. כעת, חסר רק תיקון אלים שילווה במחזורים נמוכים ויחסל 33% - 66% מגל הירידות האחרון, כדי להשלים את התמונה.
פוטנציאל העליות
ההנחה שכל עליה אמורה לזכות בהתייחסות של תיקון טכני, מחייבת להבין ראשית איזה מהלך ירידות עומד לתיקון. סביר להניח שגל הירידות הרציף שהחל ברמת 1,248 הנקודות והסתיים בשפל של 1,030 הנקודות הוא המהלך המתוקן.
מתוך כך גורסים החיתוכים הראשוניים שפוטנציאל העליות של מדד המעו"ף מצוי בין 1,100 – 1,160. על רקע שילוב רמות התנגדות קיימות וכלים נוספים שמסייעים לאבחן את פוטנציאל העליות המקסימאלי של השוק, סביר להניח שהוא מצוי בין 1,100 – 1,130.
למה לשים לב ?
בעיקר למחזורי המסחר. גל עליות שילווה במחזורים נמוכים יספר את כל הסיפור. המשמעות היא עליות ארעיות, חולשה, ולמעשה הכנה לקראת גל ירידות נוסף. היקפי הפעילות אמורים להיות אלו שיעשו עבורנו את ההבחנה בין מגמת עלייה ממשית לבין תיקון. עליות שילוו במחזורים נמוכים יעלו מהותית את הסבירות ולפיהן עומדת הנחת העבודה במבחן המציאות. ואז, יהיה עלינו להתכונן לגל ירידות חזק, ארוך ושוחק.
רמות תמיכה והתנגדות
1. רמת 1,030 הנקודות עדיין בתמונה. מדובר ברמת תמיכה בעלת מסורת ארוכת טווח שביכולתה לבלום, לפחות זמנית את מגמת הירידה. שבירתה מטה, תהווה איתות שלילי.
2. רמת התנגדות בין 1,110 – 1,130. הסיכוי לחצייתה מעלה אינו גבוה. במידה ורמות אלו תישברנה מעלה הרי שפוטנציאל העליות המקסימאלי של מדד המעו"ף נמצא, במקרה הורוד והאופטימי ביותר סביב 1,150 הנקודות.
סיכום
הנחת העבודה גורסת שהכיוון הוא כלפי מטה. כל עלייה אמורה לקבל התייחסות כשל תיקון טכני ותו לא. במידה והיקפי הפעילות יהיו נמוכים, יהיה בכך סימן חולשה נוסף לאלו שכבר קיימים ומקננים.
* הכותב משמש כמנהל המקצועי של "המרכז להשכלה פיננסית" מקבוצת מטריקס ומלמד ניתוח טכני
* אין בסקירה זו משום המלצה לקנות את הנייר או למוכרו והעושה זאת פועל על סמך שיקול דעתו בלבד.
מאגר לוויתן (צילום: אלבטרוס)ישראל ומצרים מתקרבות להסכם: מתווה יצוא הגז מלוויתן לקראת אישור סופי
ההבנות בין משרד האנרגיה לשותפות לוויתן סוללות את הדרך ליצוא 130 BCM גז למצרים בהיקף של כ-35 מיליארד דולר - לצד התחייבות להבטחת אספקה רציפה למשק הישראלי
לוויתן בתום רצף דיונים שנמשך לתוך הלילה, משרד האנרגיה והשותפות במאגר לוויתן הגיעו לסיכום שמאפשר להניע את אחת העסקאות המשמעותיות שנרשמו בענף האנרגיה הישראלי. ההסכם, שאמור להיחתם רשמית על ידי ראש הממשלה ביממה הקרובה, יאפשר יצוא גז טבעי למצרים בהיקפים שמעולם לא נחתמו קודם, ויהווה בסיס להרחבת פעילות המאגר בשנים הקרובות. מאחורי ההסכמות עומדת מערכת של שיקולים כלכליים, רגולטוריים ומדיניים, שמתחברת לצורך של שני הצדדים לייצב את משק האנרגיה שלהם ולבסס תשתיות ארוכות טווח.
על פי המתווה, לוויתן ייצא למצרים 130 BCM גז טבעי בהיקף של כ-35 מיליארד דולר, באמצעות חברת Blue Ocean Energy המצרית. מבחינת השותפות - ניו-מד ניו-מד אנרג יהש 3.83% , שברון ורציו רציו יהש 3.45% זה בעסקה שמאפשרת את ההשקעה בהרחבת יכולות ההפקה וההולכה של המאגר, כולל צינור חדש ומערכות שמיועדות להגדיל את קצב ההפקה. מנגד, משרד האנרגיה קיבל כמה התחייבויות שנועדו לשמר את ביטחון האנרגיה של ישראל: מחיר מוגדר לאספקה לשוק המקומי, וכן מנגנון שלפיו במקרה של תקלה במאגרים אחרים, לוויתן יפנה גז ישירות למשק הישראלי. זה גם מהלך שמחזיר חלק מהעקרונות שהיו במתווה הגז המקורי, ומייצר למדינה יכולת תכנון רחבה מול הביקוש הגובר.
לכתבות נוספות בנושא:
לוויתן
בעסקת יצוא למצרים של 35 מיליארד דולר עד 2040; שותפויות הגז מזנקות
גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה על חשבון ישראל
- גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה על חשבון ישראל
- שברון נערכת להגדלת ייצוא הגז מישראל למצרים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
למתווה החדש יש גם מימד פוליטי. נתניהו רוצה להשלים את ההסכם לפני פגישתו עם נשיא ארה"ב אליו הוזמן לסוף החודש, בין היתר לנוכח מעורבותה של שברון בעסקה והאינטרס האמריקאי בשימור היציבות האזורית. למרות שהעסקה נחתמה כבר באוגוסט, ההיתר הרשמי התעכב בשל דרישה לפרוס את היצוא מעבר לשנת 2040 - החוזה המקורי - כדי לשמור אופציה להגדלת אספקה לשוק המקומי במחירים נמוכים יותר. הדרישה הזו יצרה סחבת ארוכה, שבמהלכה גם גורמים אזוריים ניסו לנצל את ההזדמנות.
