מיתוסים ביחסי ציבור
יחסי ציבור בעידן החדש מחייבים את כולנו להיות יצירתיים יותר, מקצועיים יותר ומעודכנים כל דקה. כמו בהרבה תחומים בחיים גם לגבי תחום יחסי הציבור ישנם מיתוסים שחשוב להפריך ולספק את הנתונים האמיתיים לגביהם.
מיתוס: "יחסי ציבור מוכרים את מה שלא הולך"
זוהי סברה מוטעית בהחלט. הפונקציה של יחסי ציבור הינה לקדם מוצר/רעיון/אדם/חברה/איכותיים ואתיים בלבד. מאחר שתוכנית יחסי ציבור נבנית על מנת להשיג מטרות גם קצרות טווח וגם ארוכות טווח, קשה מאוד יהיה להסתיר שירות לקוי או מוצר גרוע לאורך זמן. חשוב לזכור שיחסי ציבור אינם פלטפורמה פרסומית אשר בעזרת סכום כספי ניתן לפרסם כל דבר, גם אם איכותו ירודה. התשתית של יחסי ציבור מבוססת על הסכמה בין איש יחסי הציבור לעיתונאי, הסכמה לכך שהמוצר אכן איכותי ואתי.
אם כך מדוע בכל זאת נכשלים לעיתים קמפיינים של יחסי ציבור?
הסיבה לכך נעוצה בנקודת המבט אשר ממנה מציגים את המוצר. איש יחסי ציבור מקצוען יוכל להראות לעיתונאי מדוע המוצר איכותי ומדוע הוא מתאים למדור המסוים שהעיתונאי מייצג. מתפקידו של היחצ"ן למצוא את הייחוד של הלקוח לעומת מוצרים דומים בשוק, וכך יוכל למצב אותם בהתאם. אם קמפיין יחסי ציבור לא הצליח למרות שהמוצר הוא באמת אתי ובאמת איכותי, הדבר נגרם לעיתים עקב מגרעות או ליקויים באופן שהמוצר הוצג.
מיתוס: "שיווק במקום/ לפני יחסי ציבור"
לקוחות רבים סבורים שפעילות שיווקית מגיעה במקום או לפני יחסי הציבור. זוהי שגיאה נוספת. יחסי ציבור צריכים להגיע הרבה לפני שיווק המוצר. דמיינו לרגע מעגל אשר בליבו נמצא המוצר. המעגל השני הוא מכירות המוצר, והמעגל השלישי הוא מעגל השיווק. במעגל הרביעי ישלטו יחסי הציבור שתפקידם לתקשר את המוצר בקרב קהלי המטרה. הפעולה של יחסי הציבור היא שפותחת את הדלת למשווקים ולאנשי המכירות. כאשר למוצר יש יחסי ציבור טובים, לאיש השיווק ולאיש המכירות נחסך התהליך הארוך של שכנוע כלפי המוצר.
מיתוס: "יח"צ ופרסום זה אותו דבר"
אי ההבנה והבלבול בין יחסי ציבור לפרסום די שכיח וזאת משום ששני התחומים באים לידי ביטוי באמצעי התקשורת אך ההבדל ביניהם הינו מהותי ביותר. פרסום הוא פלטפורמה אשר לא מחייבת הסכמה כלפי המוצר. האמון אשר נבנה באמצעות תהליך של יחסי ציבור איננו נמצא בפרסום גרידא. פרסום הינו פלטפורמה חזקה וטובה אך מתאימה בעיקר לאלו שכבר בנו והוכיחו מותג. הפרסום מגיע כחותמת. יחסי ציבור היא הפלטפורמה, היא זו שמספקת נתונים לקהלי המטרה, היא זו הבונה מותג יציב לזמן ארוך.
מיתוס: "יח"צ עושה הצלחה"
אני מצטערת לאכזב את כל מי שסבור שיחסי הציבור הם שמביאים את ההצלחה. למרבה המזל, המוצר הוא שמביא את ההצלחה. יחסי ציבור לוקחים את המוצר, אורזים אותו, ומגישים אותו לקהלי המטרה על ידי חשיפה נכונה. כישלונות רבים של יחסי ציבור נובעים מכך שהמוצר אינו איכותי ולכן בלתי אפשרי לשמר את ההצלחה, גם אם איש יחסי הציבור משתמש בכל קשריו עם המדיה על מנת לקדם מוצר.
כשאיש יחסי ציבור נתקל במוצר שלא ראוי לשיווק - מחובתו המקצועית לדחות את המוצר. במידה ואיש יחסי הציבור מאמין שהמוצר פוטנציאלי ויכול להגיע לרמה איכותית, מתפקידו לתת ללקוח ייעוץ מקדים על מנת לשפר את המוצר ולהביאו לדרגה איכותית. זוהי מחויבות אתית של כל איש יח"צ.
מיתוס: "פסגת ההצלחה של יחסי ציבור היא פרסומים"
פרסומים אינם פסגת ההצלחה של יחסי ציבור. אילו זה היה כך אז הלקוח יכול פשוט להושיב מזכירה עם רשימת טלפונים של עיתונאים והיא תנסה ואולי גם תצליח להשיג מספר פרסומים. הצלחה אמיתית של יחסי ציבור מתחילה באסטרטגיה אשר מכוונת לעתיד ובונה את הלקוח, הן מבחינה תדמיתית, הן מבחינה שיווקית והן מבחינה תקשורתית. המדיה היא אחד האמצעים לתקשור המוצר בקרב קהלי המטרה - היא ממש לא "פסגת ההצלחה".
ההצלחה תבוא לידי ביטוי בקריאייטיב ייחודי, בהפקת אירוע מיוחד, בפתיחת קווי תקשורת רבים ומגוונים, ביצירת שיתופי פעולה לקידום הלקוח והכי חשוב - בהשגת כל היעדים של הלקוח. פרסומים הם חלק חשוב מהעבודה אך אינם החלק העיקרי.
החשד: העלמת הכנסות משיפוצים ובנייה בסכום של כ-1.5 מיליון שקל
וגם - הון שחור והעלמות מס, שאלות ותשובות
רשות המסים, באמצעות משרד פקיד שומה חקירות ירושלים והדרום ובשיתוף אגף החקירות של ביטוח לאומי, מנהלת חקירה גלויה בחשד להעלמת הכנסות בהיקף של כ-1.5 מיליון ש"ח על ידי חאתם תמימי, תושב העיר העתיקה בירושלים העוסק בשיפוצים ובנייה. החשוד, בן 45, נלקח לחקירה באוקטובר 2025 ושוחרר בתנאים מגבילים על ידי בית משפט השלום בירושלים, הכוללים איסור יציאה מהארץ, דיווח תקופתי על פעילותו העסקית והתייצבות קבועה בפיקוח.
מבקשת המעצר, שפורסמה לאחרונה, חושפת דפוס התנהלות שיטתי. בשנת 2020, בעקבות ביקורת ניהול ספרים, נפתח תיק נגד תמימי, אך הוא לא הגיש דו"חות מס לשנים 2020–2024, כולל הצהרת הון שנדרשה ממנו. בשנת 2022, פתח תיק על שם בת זוגו כמנגנון הסוואה, ובמסגרתו ביצע עבודות שיפוצים ובנייה ברחבי הארץ – בעיקר בירושלים, תל אביב ובאזור המרכז – ללקוחות פרטיים ומסחריים. עם זאת, דיווח רק על חלק קטן מההכנסות, בעוד ששארן נשמרו במזומן או בצ'קים שפודו אצל נותני שירותי מטבע כדי להימנע מתיעוד בנקאי. עדויות מלקוחות, שנגבו במסגרת החקירה, מאשרות תשלומים ישירים בסכומים של עשרות אלפי שקלים לעבודות כמו שיפוץ מטבחים, התקנת ריצופים והרחבות דירות, ללא חשבוניות.
החקירה חשפה כי תמימי לא ניהל ספרי חשבונות כנדרש בחוק, ולא הגיש דו"חות שנתיים מלבד דו"ח חלקי לשנת 2022 על שם בת זוגו. חיפושים שנערכו בביתה של בת הזוג תפסו מסמכים, מחשבים ורישומים ידניים המעידים על הכנסות נוספות של כ-300 אלף ש"ח בשנה. ממצאים אלה מצביעים על העלמה רטרואקטיבית בין 2020 ל-2023, עם פוטנציאל להרחבת החקירה ל-2024. רשות המסים מעריכה כי הסכום הכולל עשוי לגדול בעקבות ריבית וקנסות, והיא שוקלת העמדה לדין פלילי בעבירות של העלמת מס והלבנת הון.
מקרה זה אינו מבודד בענף השיפוצים והבנייה, הנחשב לאחד האזורים הרגישים להעלמות מס בישראל. על פי דוחות רשות המסים לשנת 2025, הענף מהווה כ-15% מכלל החקירות הפליליות בתחום המס, בעיקר בשל תשלומים במזומן, חוסר חובה להוצאת חשבוניות ללקוחות פרטיים וקושי באימות נתונים. בחודשים האחרונים דווחו מקרים דומים: במאי 2025, קבלן שיפוצים מדרום הארץ, יוסף פרץ, נחשד בהעלמת כ-2 מיליון ש"ח על פני חמש שנים, באמצעות פדיון צ'קים בצ'יינג'ים והעברות ישירות לספקים, כפי שפורסם בהחשד: העלמת הכנסות של כ-2 מיליון שקל בידי קבלן שיפוצים. באוגוסט 2025, חקירה משותפת של רשות המסים וביטוח לאומי חשפה רשת קבלנים במרכז שדיווחו רק 40% מההכנסות, בהיקף כולל של 4 מיליון ש"ח, עם תפיסת מסמכים וקנסות ראשוניים של 1.2 מיליון ש"ח. בנובמבר 2025, קבלן בנייה בתל אביב נעצר זמנית בחשד להעלמת 800 אלף ש"ח, לאחר תלונה של ספק חומרים שחשד בפעילות לא מדווחת.
- עורך דין ידוע סיפק חברות קש לרשת שהרוויחה מאות מיליונים מחשבוניות פיקטיביות
- רופאת בוטוקס חשודה בהעלמת הכנסות של כ-2 מיליון שקל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
האכיפה הממוקדת בענף משקפת מגמה של רשות המסים להגברת שיתופי פעולה עם גופים כמו משרד הבינוי והשיכון ומאגרי נתונים בנקאיים. ב-2025, נפתחו כ-450 חקירות חדשות בתחום, לעומת 380 ב-2024, עם דגש על קבלנים עצמאיים שאינם רשומים בפנקס הקבלנים. מצד אחד, זו תגובה לגירעון התקציבי ולצורך בגביית מסים נוספים, כפי שמעידים תיקוני החקיקה האחרונים שהעלו את שיעור המע"מ ל-18%. מצד שני, מבקרים בענף טוענים כי האכיפה יוצרת עומס על קבלנים קטנים לגיטימיים, שמתקשים להתמודד עם דרישות דיווח מורכבות, וממליצים על פישוט הליכים דיגיטליים להוצאת חשבוניות.
מתווכי הנשק גוזרים עמלה של 350 מיליון דולר בשנה מהתעשייה הביטחונית בישראל
דו"ח מבקר המדינה: החברות הביטחוניות התחייבו לתשלומי עתק של מעל מיליארד דולר למתווכים בין 2022 ל־2024, משרד הביטחון לא הקים מנגנון פיקוח למרות התחייבויות והנחיות
תעשייה ביטחונית דו"ח מבקר המדינה האחרון מציג תמונת מצב בעייתית במיוחד בענף היצוא הביטחוני של ישראל. מאות מיליוני דולרים שולמו למשווקים ולמתווכים שפועלים מול לקוחות זרים, אך הפיקוח הממשלתי על המנגנון הזה כמעט ואינו קיים. למרות הנחיות ברורות שניתנו כבר ב־2017, משרד הביטחון לא הקים מערכת בקרה לבחינת עמידת החברות הביטחוניות בכללי הציות, ולא דרש אישור דירקטוריון לעסקאות הכוללות תשלום עמלות.
לפי ההערכות, בין השנים 2022 ל־2024 הסתכם היצוא הביטחוני בכ־40 מיליארד דולר, כאשר העמלות ששולמו למתווכים חצו את רף מיליארד הדולר. חלקים גדולים מהדו"ח נשארו חסויים מטעמי ביטחון, אך הנתונים שכן פורסמו מעידים על מערכת שמאפשרת זרימת כספים בהיקף עצום - בלי בקרה מהותית מצד המדינה.
המבקר מצביע על שורה של כשלים שיטתיים: לא הוקם מנגנון שמבצע ביקורות תקופתיות, לא קיימים מסמכים שמעידים על עבודת מטה סדורה, ובפועל אין דרישה להצהרה על אישור דירקטוריון לעמלות. גם תוכניות הציות שנדרשו מחברות גדולות אינן נבדקות או מפוקחות בפועל, ובקרב חברות קטנות ובינוניות אין כלל סטנדרט אחיד.
המבקר מציין מקרה שבו עסקה ביטחונית נבלמה רק לאחר שגורמים במשרד נחשפו לגובה העמלה באופן מקרי. הדוגמה הזו ממחישה עד כמה היעדר הפיקוח עלול להוביל להקצאת כספים משמעותית לגורמים חיצוניים, בלי שקיפות ובלי מנגנון בקרה.
- לראשונה בישראל: תערוכה ביטחונית בהשתתפות חברות ומשלחות מהעולם
- התעשייה הביטחונית תחת לחץ; מה הסיבה?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
החשש: פתח לשחיתות
ישראל מחויבת להסכמים בינלאומיים למניעת שחיתות בעסקאות ביטחוניות. עם זאת, המצב בפועל רחוק מהדרישות. משרד הביטחון לא קבע כללים ברורים לחברות הקטנות והבינוניות, לא בחן את יישום תוכניות הציות בחברות הגדולות, ולא הגדיר כלים לפיקוח אפקטיבי על מניעת מתן שוחד לעובדי ציבור זרים.
