מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, מעניק היום ציון "נכשל" בטיפול בעורף לשורה ארוכה של אישים וגופים: ראש הממשלה, אהוד אולמרט, שר הביטחון לשעבר, עמיר פרץ, הרמטכ"ל לשעבר, דן חלוץ, ואלוף פיקוד העורף, יצחק גרשון – כל אחד מהם כשל באורח חמור בתהליכי קבלת ההחלטות, ההערכה והביצוע בטיפול בעורף במלחמת לבנון - כך קובע המבקר בדוח ארוך ונוקב שהגיש בצהריים.

לפי הדוח, שבדק את ההיערכות והטיפול של משרדי הממשלה השונים בעורף במהלך מלחמת לבנון השנייה, שרי הממשלה לא התחשבו בעורף לפני שהחליטו לצאת למלחמה, ובהמשך כשלו כשלא הוציאו את תושבי הצפון לרענון. המבקר קובע כי המשטרה אמנם פעלה לאורך המלחמה עם מוטיבציה גבוהה, אך ללא כלים מתאימים. את האשמה בהתנהלות הלקויה תולה המבקר גם במנהיגים ובמבצעי המדיניות, שהיו אחראים למצב במשך שנים אחורה.

הדוח כולל ביקורת חריפה על תפקודם של הגופים האחראים לטיפול בעורף בזמן מלחמה – הממשלה, צה"ל, המשטרה והמשרד לביטחון פנים - וקובע כי אף אחד מהם לא נערך כראוי ולא טיפל כפי שמצופה מהם באזרחים, שהיו חשופים לירי של אלפי קטיושות במהלך מלחמת לבנון השנייה. "קברניטי המדינה השקיעו את מרב המאמצים בלחימה בלבנון, ולא בטיפול בעורף, שהיה נתון לפגיעה רחבת היקף כבר מימיה הראשונים של המלחמה", נכתב בדוח.

המבקר מציין כי שרי הממשלה כשלו בכך שלא העלו בזמן את סוגיית העורף לדיון בישיבות הממשלה, ומדגיש שגם כשהנושא קיבל התייחסות – חברי הממשלה לא טרחו לדון בו לעומק. "למרות הידיעה ששררה בקרב הממשלה ובקרב ראשי מערכת הביטחון, על כך שהעורף צפוי לספוג ירי כבד של רקטות העלול להימשך תקופה ארוכה, יכולת ההתגוננות של העורף וההיערכות לטיפול בו לא זכו להתייחסות מהותית בישיבת הממשלה טרם פתיחת המלחמה", כותב לינדנשטראוס. "כך גם בישיבות הממשלה במשך למעלה משבועיים של לחימה. רק בסוף יולי בשנה שעברה התקיים דיון בנושא, וגם אז הדיון היה כללי ולא הוצגו בו הכשלים והבעיות בהיקפם הכולל והראוי לבחינה שלמה".

הדוח קובע שאף אחד ממשרדי הממשלה לא נתן את דעתו לאפשרות להוציא את התושבים בצפון להתרעננות במהלך המלחמה, ורק לקראת סוף חודש יולי סיפק מנכ"ל משרד ראש הממשלה, רענן דינור, חלופה לאזרחים לשגרת החיים הקשה. בנוסף, "תוכניות המגירה" הקיימות לפינוי התושבים לא היו ישימות. "מן הראוי היה שמשרדי הממשלה, ובראשם משרד ראש הממשלה, יכינו עבודת מטה שתכליתה לקבוע חלופות לקליטת תושבים מאזורים מותקפים באזורי הארץ השונים לצורך רענון", נכתב בדוח.

מקלטים לא ראויים לשימוש

הצבא והמשטרה "מככבים" אף הם בדוח, שקובע כי פיקוד העורף לא ביצע את תפקידו בשורה של נושאים הנמצאים בסמכותו: חלק מהמקלטים לא היו ערוכים לשהייה ממושכת וחלקם לא היו ראויים כלל לשימוש. לעיתים עברו כמה ימים עד שצופרי אזעקה מקולקלים תוקנו, והתברר שחלק מהם היו ידניים וכלל לא הופעלו בשל מחסור בצפרנים.

גם בתי החולים בצפון, למעט אחד, לא היו ממוגנים. על הרמטכ"ל ומפקד פיקוד העורף מטיל הדוח את האחריות לכך שלא גייסו כוחות מילואים של פיקוד העורף בזמן ובכמות

הנדרשים.

לפי הדוח, משנת 2003 ועד לחודש יולי 2006 לא עדכנה המשטרה את הפקודה שמרכזת את מכלול הפעולות להיערכות לתרחיש של ירי רקטות וטילים על ישראל, זאת למרות שפיקוד העורף העביר אליה נתונים מעודכנים בנושא.

לכן, קובע המבקר, התבססה פעילות המשטרה על נתונים לא מעודכנים שהיו פחותים בחומרתם ביחס לטווח הירי, סוגי אמצעי הלחימה וכמות הרקטות, ומערך החבלה נאלץ להתאים לכך מענה תוך כדי הלחימה. "מצב זה סיכן את השוטרים ואת הציבור", נטען בדוח.

גם ממשלות העבר אשמות

פיקוד העורף והמשטרה, כך קובע המבקר, הפעילו במלחמה תפיסת הפעלה חדשה שיישומה לא אושר על-ידי הרמטכ"ל, המפכ"ל והדרג המדיני. על-פי המבקר, כמה חודשים לפני המלחמה ערכו פיקוד העורף והמשטרה בחינה מחדש של חלוקת האחריות והסמכות ביניהם בעיתות חירום. לאחר בחינת החלופות, העלו האלוף גרשון וראש אגף המבצעים במשטרה, ניצב ברטי אוחיון, לאישור של הדרגים הגבוהים את ההצעה להעניק למשטרה את האחריות לפיקוד בעיתות חירום, ולהכפיף תחתיה את פיקוד העורף.

אך ההצעה לא הוצגה, לא נידונה ולא אושרה בידי הדרגים הבכירים, ולמרות זאת, מפקד מחוז הצפון של המשטרה, ניצב דן רונן והאלוף גרשון סיכמו בעל-פה על הפעלת התוכנית במלחמה. השר לביטחון פנים, אבי דיכטר, והמפכ"ל לשעבר, רב-ניצב משה קראדי, אישרו את התוכנית בדיעבד בראשית המלחמה, מבלי שהתקיים דיון בנוגע להשלכותיה. "בדיקת המבקר העלתה ליקויים בתהליכי קבלת ההחלטה בדבר שינוי חלוקת האחריות", נטען בדוח.

לינדנשטראוס מציין כי כוחות השיטור הפעילו מאמצים רבים כדי לסייע לאזרחים, אך לא תמיד היו בידיהם הכלים והמידע הנדרשים כדי לעשות זאת כראוי. "המשטרה הפגינה מוטיבציה גבוהה, פעלה מתוך כוונה לתת מענה מיטבי לציבור ועמדה במשימותיה", הוא מדגיש בדוח. "אולם, אין להשלים עם מצב שבו מתקבלת החלטה על נטילת אחריות במלחמה מבלי לדון בהשלכותיה ובלי לשקול את הסיכונים לביטחון הציבור הגלומים במצב זה".

הדוח קובע כי המקור לכשלים בטיפול בעורף טמון גם בהתנהלות של מנהיגי העבר במדינה. "הממצאים המפורטים בדוחות מלמדים כי ממשלות ישראל - הדרגים המדיניים ודרגי הביצוע - לא עשו במשך שנים את המוטל עליהן בעניין היערכות העורף, כנדרש, ולא קיימו הערכת מצב כוללת ואופרטיבית לתפקוד בעיתות חירום", כך נכתב. "מחדלים חמורים אלה נמשכו שנים רבות, ובעטיים נשחקו יכולות הטיפול באוכלוסייה האזרחית בעת המלחמה".