טורקיה עומדת בפני הישג אסטרטגי משמעותי בתחום האנרגיה ומדיניות החוץ שלה. לראשונה מאז פרוץ המלחמה האזרחית בלוב והפיצול הפוליטי העמוק במדינה, הפרלמנט המזרחי בבנגזי, השולט באזורים נרחבים במזרח לוב, שוקל לאשר את ההסכם הימי שנחתם ב-2019 עם אנקרה לקידוחים לחיפושי גז מול חופי לוב.  

ההסכם יאפשר לטורקיה לבצע חיפושי גז ונפט במים הכלכליים של לוב, וזאת על רקע הסרת מרבית החסמים שבלמו את המהלך עד כה. הסיכוי לאישור, כך עולה מדיווחים שונים, גבוה מתמיד, והוא עשוי להוביל לשליחת כלי שיט טורקיים לאזורים האלו, מה שמגביר את המתיחות האזורית - גם מולנו, וגם מול קפריסין ויוון.  

המהלך הצפוי הוא פריצת דרך כלכלית פוטנציאלית עבור טורקיה, שמחפשת להרחיב את מקורות האנרגיה שלה ולהפחית תלות ביבוא. היא עשויה להיות הבעלים במאגרי הנפט והגז שיימצאו והיא תהיה שותפה וידידה של לוב שלה מאגרים מהגדולים באפריקה עם ייצור יומי של כ-1.2 מיליון חביות נפט. כדי לפתח את המאגרים האלו לוב זקוקה להשקעות זרות וטורקיה רואה כאן פוטנציאל גדול.

ההסכם המדובר, שנחתם בשיאו של המשבר הלובי בין ממשלת טריפולי הנתמכת על ידי טורקיה לבין ממשלו של הגנרל ח'ליפה חפתר בבנגזי, כולל שרטוט גבולות ימיים בין טורקיה ללוב. הוא העניק לאנקרה זכות לבצע חיפושי גז באזור שהוא מוקד מחלוקת חריף מול יוון וקפריסין, שרואות קידוחים בו כהפרה של זכויותיהן הריבוניות. 

• לאחר הפסגה: בואינג וטורקיש איירליינס בעסקת ענק
• ארדואן פותח דף חדש עם טראמפ ושם 50 מיליארד דולר על השולחן
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

ההסכם, שכלל גם מרכיב צבאי של סיוע טורקי לממשלת טריפולי, אושר על ידי המערב הלובי אך נדחה נחרצות על ידי המזרח, שנתמך על ידי רוסיה, מצרים ואיחוד האמירויות. כעת, שש שנים לאחר מכן, נראה שהגלגל מתהפך, עם דיונים בפרלמנט המזרחי על אישור ההסכם. ביוני חתמה תאגיד הנפט הלאומי של לוב על מזכר הבנות עם תאגיד הנפט הטורקי לביצוע מחקרים גיאולוגיים וגיאופיזיים בארבעה אזורים ימיים, מה שמסמן צעד ראשון בהוצאה לפועל של ההסכם.

האינטרסים של טורקיה

מאז נפילתו של מועמר קדאפי ב-2011, לוב לא הצליחה להתאחד פוליטית או כלכלית. מצד אחד, ממשלת טריפולי במערב, הזוכה לגיבוי טורקיה, איטליה והאו"ם; ומנגד,  הפרלמנט המזרחי בבנגזי השולט במאגרי הנפט והגז במזרח, שמהווים כ-95% מההכנסות הלאומיות. לוב מחזיקה ברזרבות נפט מוכחות של כ-48 מיליארד חביות, הגדולות באפריקה, אך הייצור צנח מ-1.6 מיליון חביות ליום לפני המהפכה לכ-1.2 מיליון כיום עקב חוסר יציבות. ההסכם החדש עם טורקיה מעניק לאנקרה דריסת רגל משמעותית בתחום האנרגיה, יוצר אינטרס כלכלי משותף בין המחנות היריבים, ועשוי להוביל להגדלת ההכנסות מיצוא אנרגיה, שכיום עומדות על כ-20 מיליארד דולר בשנה, תוך משיכת השקעות זרות נוספות.

הקרבה בין אנקרה למזרח לוב אינה מקרית, אלא חלק ממדיניות חוץ טורקית חדשה שנועדה להפחית עימותים ולבנות בריתות כלכליות ואסטרטגיות. אחרי פיוס עם איחוד האמירויות, סעודיה ומצרים, מגיע כעת תורו של חפתר, כאשר טורקיה רואה בהתקרבות זו הזדמנות להרחיב את השפעתה בלוב כולה. הסימנים בשטח ברורים. לראשונה זה שנים, אניית חיל-הים הטורקי עגנה בנמל בנגזי, מה שמסמל שיתוף פעולה צבאי פוטנציאלי. 

• קרטל הנפט אופ"ק+ מתקרב להסכם על העלאת התפוקה
• הנפט בדרך לשבוע השלילי ביותר מזה חודשים
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
• הנפט בדרך לשבוע השלילי ביותר מזה חודשים

סדאם חפתר, בנו של ח'ליפה חפתר והיורש המיועד, ביקר באנקרה באפריל ונפגש עם שר ההגנה והרמטכ"ל הטורקי, דיונים שהובילו להסכמות על שיתוף פעולה כלכלי. טורקיה חידשה טיסות ישירות לבנגזי, צעד המקל על תנועת אנשי עסקים, ציוד וסחורות, וחברות קבלניות טורקיות כבר חוזרות לקחת חלק בפרויקטי שיקום בעיר, כולל בנייה, תשתיות ותעשייה, עם חוזים בהיקף מאות מיליוני דולרים. מצרים, לעומת זאת, מבקשת מוושינגטון ללחוץ על חפתר שלא לאשר את ההסכם, מחשש שיחליש את השפעתה בלוב.

יוון וקפריסין נגד הקידוחים

אם ההסכם ייצא לדרך, טורקיה תשלח כלי שיט לחיפושי נפט וגז באזור שמצוי בלב סכסוך עם יוון וקפריסין, שרואות בו איום ישיר על זכויותיהן. יוון הכריזה במאי על מכרזי חיפושים דרומית לכרתים, בשטח שלוב טוענת לבעלות עליו, מה שהוביל להתנגדות לובית רשמית. 

מבחינת אנקרה, אישור ההסכם עם לוב יעניק לה בסיס חוקי לטעון לריבונות על שטחים אלה, אך מבחינת אתונה וניקוסיה, מדובר בפרובוקציה מסוכנת שמפרה את אמנת האו"ם לחוק הים. קפריסין שלחה באוגוסט מכתב למזכ"ל האו"ם, בו טענה שההסכם מפר את החוק הבינלאומי ופוגע בגבולות ימיים עם מדינות שכנות. האיחוד האירופי הבהיר כי לדעתו ההסכם מפר את החוק הבינלאומי, פוגע בזכויות ריבוניות של מדינות חברות כמו יוון וקפריסין, ומזהיר מפני הסכמות חד-צדדיות שעלולות להוביל לסנקציות. אם אנקרה תתקדם לחיפושים, צפוי עימות דיפלומטי מול יוון וקפריסין.

מעבר לשאיפתה של טורקיה להבטיח לעצמה מקורות אנרגיה חדשים, להגדיל את השפעתה האזורית ולהפחית תלות ביבוא גז רוסי, היא גם מבקשת להחזיר לעצמה עסקאות ענק שנקטעו בעקבות מלחמות האזרחים בלוב. לפני 2011 פעלו בלוב חברות טורקיות בהיקפים של כ-20 מיליארד דולר בתחומי הבנייה, תשתיות, אנרגיה ותעשייה, כולל פרויקטים כמו בניית כבישים, נמלים ומפעלי חשמל. כעת, עם תחילת שיקום בנגזי והצורך במפעלי תעשייה חדשים, טורקיה רוצה להיות שותפה מובילה, כאשר חברות כמו תאגיד הנפט הטורקי כבר חתמו על הסכמי חיפושים, וחברות בנייה טורקיות זוכות במכרזים לשיקום תשתיות בהיקף מאות מיליונים. עבור לוב, ההסכם פותח דלת להשקעות זרות נוספות, הגדלת ייצור הנפט והגז, ויצירת מקומות עבודה, תוך ניצול הרזרבות העצומות שיכולות להניב הכנסות נוספות של מיליארדים אם יתממשו גילויים חדשים.

למהלך הזה יש כמה משמעויות כלכליות ואסטרטגיות מרחיקות לכת: עבור טורקיה, חיזוק עמדותיה במזרח הים התיכון, הפחתת בידודה מול יוון וקפריסין, החזרת חברות טורקיות לשוק הלובי, והזדמנות להפוך למעצמת אנרגיה אזורית עם גישה למאגרים חדשים שיכולים להפחית את עלויות האנרגיה הפנימיות. עבור לוב, הזדמנות לגייס השקעות זרות בהיקף מיליארדים, להרחיב את ההכנסות מאנרגיה, שכיום מהוות כ-60% מהתמ"ג, ולמצוא נקודת שיתוף פעולה בין מזרח למערב, מה שעשוי לקדם יציבות פוליטית וכלכלית. 

עבור האזור זה עלול דווקא להיות עוד מוקד לחיכוך סביב הגבולות הימיים, שעשוי לערב את מצרים, האיחוד האירופי, נאט"ו ואף את שוקי האנרגיה הגלובליים, עם פוטנציאל להעלאת מחירי הגז אם יפרצו עימותים. בנוסף, ההסכם עלול להשפיע על יחסי טורקיה-מצרים, שמתקדמים לפיוס, אך מצרים רואה בו איום על השפעתה בלוב. מנקודת מבט כלכלית, הוא עשוי להאיץ את התחרות על משאבי הגז במזרח הים התיכון, ששוויים מוערך בטריליוני דולרים. לזה גם יכולה להיות השלכה על שווי המאגרים מול ישראל, לרבות לוויתן ותמר וגם להשפיע על הקידוחים העתידיים.

הסכם כזה, אם ייחתם, עשוי להיראות כהצלחה דיפלומטית וכלכלית של טורקיה, שחוזרת לשחק תפקיד מרכזי במשוואת האנרגיה של הים התיכון, עם פוטנציאל להגדלת ייצוא אנרגיה והשקעות. עם זאת, הוא גם עלול להצית מחדש את הסכסוך הימי מול יוון וקפריסין, לסבך את אנקרה בעימותים עם האיחוד האירופי, ואף להוביל לסנקציות שיפגעו בכלכלה הטורקית. לוב עצמה מרוויחה מהמהלך בעיקר בשל הצורך בהשקעות ובהחזרת יציבות כלכלית, אך חוסר היציבות הפוליטית במדינה, עם מאבקים מתמשכים על השליטה בנפט, ממשיך לרחף מעל ההסכמות, ועשוי להפוך את ההסכם ללא יציב.

ההשפעה על ישראל

לא ברורה עדיין ההשפעה על ישראל. ישראל 

החלטת טורקיה להפסיק את תנועת הספינות לישראל, לרבות כל סחורה שיועדה לרשות הפלסטינית, מסמנת שלב נוסף בהחרפה הדרמטית ביחסים בין אנקרה לירושלים. מעתה, כל תנועה ימית תחת דגל טורקי שנועדה להגיע לישראל – אסורה לחלוטין. בד בבד, גם פעילות של אוניות סוחר המגיעות ממדינות שלישיות זוכה לבחינה מדוקדקת, במטרה לאתר קשרים ישראליים עקיפים.

אבל למרות עוצמת המהלך והפגיעה האפשרית בזמינות של סחורות חיוניות, כולל תשומות לענפי הבנייה והייצור, הנתונים הכלכליים מצביעים על השפעה מוגבלת בלבד. שוק היבוא הישראלי הפגין בחודשים האחרונים עמידות גבוהה, תוך מציאת חלופות מהירות ומגוונות לאספקה שהגיעה בעבר דרך טורקיה.

עצירה מוחלטת - גם לתנועה הומניטרית

המשמעות הישירה של הצעד היא גם חסימה של סחורות שיועדו לעזה ולרשות הפלסטינית, אשר עברו עד כה דרך נמל אשדוד. מדובר בצעד שמשליך לא רק על הסחר הישראלי, אלא גם על תשתיות סיוע אזרחיות. אם כי בטורקיה לא הציעו עד כה אלטרנטיבות יעילות, וההובלה הימית דרך נמלים אחרים טרם התגבשה.

כבר באפריל 2024 הכריזה טורקיה על הגבלות ראשונות: עצירת ייצוא של ברזל, פלדה ומלט לישראל. זמן קצר לאחר מכן, במאי 2024, הורחבה ההגבלה לאמברגו סחר מוחלט, שחל גם על מדינות שלישיות. כעת, עם סגירת התנועה הימית, נראה שטורקיה מסלימה את מאמצי הלחץ הכלכלי שלה מול ישראל.

חשיבות כלכלית שהולכת ומתמעטת

לפי דוח בנק ישראל, בשנת 2023 עמד סך היבוא מתוצרת טורקית על כ-5.3 מיליארד דולר, שהיוו כ-6.3% מכלל היבוא לישראל. עם זאת, מתחילת 2024 נרשמה ירידה חדה בהיקפי היבוא, מ-550 מיליון דולר בחודש לכ-100 עד 200 מיליון בלבד – ירידה שנבעה מההגבלות ההולכות ומתרחבות מצד טורקיה.

אם כי טורקיה הייתה מקור מרכזי ליבוא מלט, גבס, ברזל ופלדה – ענפי התעשייה הישראליים הצליחו למצוא ספקים חלופיים, בלא עלייה ניכרת במחירים. תעשיות הרכב, המכניקה והפלסטיק, שנשענו גם הן על יבוא טורקי, עברו גם הן התאמה יחסית מהירה למקורות ייבוא אחרים.

גירעון מתמשך בסחר - ופגיעה מוגבלת ביצוא

מן העבר השני, היצוא מישראל לטורקיה היה מצומצם יותר, ועמד ב-2023 על כ-1.5 מיליארד דולר בלבד – כ-2.5% מכלל היצוא. מרביתו כלל מוצרים כימיים, גרוטאות מתכת ופלסטיק. גם היצוא הזה נפגע בעקבות ההגבלות, אך מדובר בענפים שמצאו שווקים חלופיים, או שנפחם הכולל לא היווה משקל קריטי.

בעוד הסנקציות פגעו בעיקר ביצוא הכימי, ההשפעה על ענפים אחרים נותרה שולית. כלומר, למרות הגירעון המתמשך מול טורקיה בסחר הסחורות והשירותים, סיום הקשר הכלכלי לא לווה בזעזועים משמעותיים לכלכלה הישראלית.

מה הלאה? מדיניות מגבילה בלי מחיר כלכלי ברור

נראה שטורקיה בחרה להחריף את הצעדים הכלכליים כלפי ישראל, כחלק ממדיניות לחץ שמטרתה פוליטית מובהקת. עם זאת, בשלב זה, הפגיעה הכלכלית מצידה עצמה עשויה להיות משמעותית יותר. הכלכלה הישראלית, למרות התלות היחסית בעבר ביבוא מטורקיה, מצליחה להתאים את עצמה באופן שקט אך אפקטיבי למציאות המשתנה.