מסעדת 'בוקיז' שמצפונית לעיר ליון, עטורת שלושת כוכבי מישלן, היא אחת המסעדות היקרות בעולם. ב-1975 הוזמן השף שלה, פול בוקוז, לקבל אות לגיון הכבוד מנשיא צרפת בארמון האליזה ובישל לו מרק כמהין עשיר ומיוחד שהפך למנת הדגל של המסעדה. במחיר של 85 אירו בלבד גם אתם תוכלו לאכול את המרק הזה - מנת פתיחה במסעדה.

לא מפתיע אם כך מדוע בנקאי בכיר בבנק דיסקונט בשוויץ רצה לאכול שם. מה שכן מפתיע זה שמי שמימן את הארוחה של אותו בנקאי וארוחות נוספות במחיר של עשרות אלפי שקלים זה הציבור הישראלי, בעל המניות הגדול בבנק. תיאור זה ועוד רבים אחרים עלו כחלק מהליך משפטי שניהל רון סמוחה, אחד מבכירי דיסקונט לשעבר ומי שהקים את שלוחת הבנק בשוויץ, כנגד הבנק - בין היתר בטענה שפרסומים מצד הבנק בעניינו היוו לשון הרע. 

תחילתה של פרשה

עו"ד רון סמוחה עבד שנים בבנק דיסקונט ואפילו נחשב עובד מצטיין (עם תעודה). בשנת 2000 הוא נשלח על ידי הבנק להקים את החברה הבת של הבנק בשוויץ. זה היה עוד טרם אסון התאומים וכאשר אף אחד לא חלם שיום אחד צמד המילים 'מקלט מס' יהפוך לגנאי. במסגרת תפקידו היה סמוחה גם מנהל סיכונים ראשי, וככזה נדרש מידי שנה לספק דו"ח שנתי בתחומו. וכך עשה גם בנובמבר 2010. אלא שמיד לאחר שהגיש את הדו"ח שכלל שורה של טענות קשות בעניין התנהלות שלוחת הבנק, הוא הושעה מתפקידו ובהמשך פוטר. כותרות העיתונים דיווחו אז כי סמוחה הושעה לאחר שהופרכו טענותיו על אי סדרים חמורים בהתנהלות הבנק. 

סמוחה לא ממש הסכים עם הפרסומים בעניינו ובמקביל להליך משפטי שהחל מנהל מול הבנק סביב פיטוריו, הוא פתח גם בהליכים משפטיים גם נגד מערכות העיתונים. פרטי ההליך המשפטי מול הבנק שנמשך עד 2016 הגיעו לידי Bizportal ואלו מאפשרים הצצה נדירה אל מאחורי הקלעים של התנהלות אחת השלוחות הגדולות בחו"ל של המערכת הבנקאית הישראלית. וזה לא נגמר רק בהוצאות קטנות ביחס לתקציב בנק כמו מסעדות יוקרה, או נהג פרטי - אלא נוגע גם לדיווח על הפרות חמורות של כללים ונהלים בנקאיים. 

• אלומה מוכרת 38% מאסקו לפי שווי של 160 מיליון שקל: דיסקונט קפיטל נכנסת כשותפה
• "הארנק הירוק" של דיסקונט - מה הוא נותן לכם?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

אלמלא אותו הליך משפטי ממושך שניהל סמוחה, לא היינו יודעים הרבה על פרטי הפרשה הזו שהחלה ב-2010 והסתיימה כאמור רק ב-2016 כאשר בית המשפט העליון חייב את דיסקונט לשלם לו 770 אלף פרנק שוויצרי (כ-2.9 מיליון שקלים). למעשה, העליון חייב את הבנק  לקיים את הסכם הפשרה אליו הגיע עם סמוחה בעבר. 

הדו"ח החמור, וההשעיה

דו"ח הסיכונים שהגיש סמוחה כלל בין היתר פירוט של הפרות לכאורה של נהלים וכללים בנקאיים על ידי בכירים בהנהלת דיסקונט שווייץ. הוא לא ייחס למי מחברי ההנהלה או למבוקרים בדוח טענות בדבר הפרות חוק או עבירות פליליות אבל מיד אחרי הגשת הדוח בנובמבר 2010, השעה אותו דירקטוריון דיסקונט שוויץ ובראשו יו"ר הדירקטוריון גיורא עופר (שהיה גם מנכ"ל החברה האם בנק דיסקונט) ובהמשך גם פיטר אותו.

כפי שמפורט בכתב התביעה כנגד הבנק, בדו"ח הצביע סמוחה על בזבוז כספים מצד בכירי דיסקונט שוויץ. לטענתו, השעייתו מהבנק באה לאחר שהעז להשמיע דברי ביקורת על בכירי הבנק שלקחו חלק בארוחות במסעדות יוקרה עם שם עולמי במרחק של מאות קילומטרים מהבנק, כמו 'פול בוש' ליד העיר ליון שבצרפת וזאת בעלות של עשרות אלפי שקלים וכן שימוש בשירותי לימוזינה עם נהג פרטי. סמוחה טען בכתב התביעה שהבנק, חברה שבעל המניות העיקרי בה היה גם בעבר ובטח גם היום הציבור, מימן לגיורא עופר וליצחק טרבלסי (מנכ"ל דיסקונט שוויץ דאז) נהג פרטי בעלות של אלפי שקלים לטיולים בהרי האלפים ושטרבלסי הורה לאשר זאת כאילו מדובר היה בהוצאות הקשורות לישיבת דירקטוריון. 

• מה יודע צבי לוי שאנחנו לא? ארית מנצלת אופוריה במניה כדי להנפיק מהציבור
• "אנחנו בעיצומה של המהפכה, נצטרך חוזה חברתי חדש" - בלומנברג על שוק העבודה החדש
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• אלפרד אקירוב: "אני עובד מהבוקר עד הלילה. זו לא עבודה קשה,...

בהקשר הזה של טענות סמוחה, שדיסקונט סירב להתייחס אליהן באופן פרטני כאשר ביקשנו את תגובתו, ראוי לציין כי עלות השכר של גיורא עופר בין השנים 2004 (שנת מכירת הבנק למשפחת ברונפמן) ל-2010 (אז עזב את הבנק) עמדה על 35 מיליון שקל, כלומר ממוצע של 5 מיליון שקל בשבע שנים.. עלות שכרו של פוקנשר בין השנים 2003-2005 אז עזב את הבנק הייתה 6.4 מיליון שקל, עלות שכר ממוצעת של קצת יותר מ-2.1 מיליון שקל בשנה.

לא רק בזבוזים על מסעדות וטיולים

בכתב התביעה שהגיע לידי Bizportal טוען סמוחה כי דיסקונט שוויץ ניסה להסתיר ממנו ממצאי בדיקה של פירמת ראיית החשבון KPMG שנמסרו לפיקוח על הבנקים השוויצרי ביולי 2011 וכללו חשד לאי כיבוד כללי הלבנת הון.

לפי הממצאים אליהם נחשף Bizportal, קובעת פירמת רואי החשבון כי "דיסקונט שוויץ פעל בניגוד לכללי איסור הלבנת הון בכך שסייע אקטיבית ללקוחות מסוימים להעביר ללקוחות אחרים כספים רבים וניירות ערך בסכומים של למעלה מ-12 מיליון אירו באמצעות הנוסטרו (תיק ניירות הערך העצמי) של דיסקונט שוויץ כדי להסתיר את מקור הכספים וזאת על פי הוראה מפורשת ובכתב של מנכ"ל דיסקונט שוויץ לשעבר טרבלסי. לדבריו, בזמן שהבנק ציין בדוחות הכספיים שלו מידי שנה מאז 2011 כי סמוחה טען טענות שנמצאו לא נכונות, פירמת kpmg הצביעה על חששות חמורים להפרת דין או הפרות חוק.

עיון בדוחות הכספיים של דיסקונט מגלה כי מעולם לא ניתן גילוי של הבנק אודות הדו"ח המדובר של פירמת ראיית החשבון הבינלאומית. אבל זה לא סימן השאלה היחיד שעלה לגבי הדיווחים של דיסקונט באשר להתנהלות מול סמוחה בפרט ומול הרשויות בשוויץ בכלל. כך, בדוח השנתי האחרון שפורסם במארס 2016 עבור שנת 2015 אמנם דיווח הבנק כי בפברואר 2016 הושגה פשרה עם סמוחה שקיבלה תוקף של פסק דין של בית המשפט העליון, אבל לא נכתב באותו דיווח כי התובע לא הסכים כך סתם לבטל את ההליכים אלא רק לאחר שקיבל פיצוי בגובה מיליוני שקלים מהבנק.

הפעילות נמכרה

בכל מקרה שבוע ימים אחרי שבית המשפט העליון נתן תוקף לפשרה בין סמוחה לבין דיסקונט, דיווח בנק דיסקונט כי השלים את מכירת פעילות הלקוחות שלו דיסקונט שוויץ (ששמו הרשמי הוא אידיבי סוויס בנק) תמורת כ-10 מיליון פרנק שוויצרי (60% מזה קיבל במועד הדיווח). במקביל מכר דיסקונט בשנה האחרונה גם את החברה שלו שפעלה באמריקה הלטינית (DBLA).

דיסקונט לא היחיד שמקפל עכשיו את הפעילות הבינלאומית שלו. בנק לאומי מכר לאחרונה את הפעילות שלו בלוקסמבורג, פועלים מכר את הפעילות הפרטית של הסניף במיאמי (אחרי שסגר נציגויות באורוגאווי ובאמריקה הלטינית וצמצם משמעותית הפעילות בשוויץ) והבנק הבינלאומי הודיע לאחרונה כי מנהל מגעים למכירת הפעילות הבנקאית הפרטית בשוויץ.

כל זה כשברקע לכך, מאבק הרשויות האמריקאיות ובעקבותיהן מאבק העולם כולו בתופעת הלבנות ההון ומקלטי המס, שכידוע גם משפיע על הבנקים הישראלים ובהם פועלים ולאומי.

תגובת בנק דיסקונט: "הפירוט בדוחות הכספיים השנתיים (עמ' 423), עומד בקנה אחד עם סדר ההתרחשויות מתחילתו ועד לסופו, החל מהתביעה הראשונה שהוגשה ע"י התובע בנובמבר 2011 לבית הדין לעבודה בשוויץ, ועד להסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים, בפברואר 2016. הפשרה שהושגה בין הצדדים, קיבלה תוקף של פסק דין ע"י בית המשפט העליון, בהליך משפטי פומבי  וגלוי. בפסק הדין של בית המשפט העליון ננקב סכום הפשרה, סכום שאינו מחייב גילוי מבחינת הבנק בדוחות הכספיים. בכך נחתם הגולל על פרשה זו".

תגובת בנק ישראל: "הובאה לידיעת הפיקוח על הבנקים התגובה שנמסרה לך מבנק דיסקונט, על פיה הפירוט בדוחות הכספיים השנתיים עומד בקנה אחד עם סדר ההתרחשויות, ועמדה זו מקובלת על הפיקוח על הבנקים, גם מבחינת שאלת המהותיות של הסך הכספי של הסכם הפשרה והצורך החשבונאי לגבי גילוי בגין תשלום בגובה כזה. מבלי להתייחס לפרטי המקרה, נציין שלאורך השנים עדכן בנק דיסקונט את הפיקוח על הבנקים בדבר השתלשלות המקרה".

ממשרד עורכי הדין גדעון פישר ושות', המייצגים את רון סמוחה, נמסר: "ההליכים המשפטיים שניהל מר רון סמוחה, ששימש סמנכ"ל בנק דיסקונט שוויץ, עם בנק דיסקונט הסתיימו זה מכבר, לשביעות רצונו של מר סמוחה, ותוצאותיהם – מדברות בעד עצמן".