"אז לפני הכל, אחרי סיינפלד וחברים, אפשר בכלל לצפות לדברים חדשים בקומדיה הטלוויזיונית?", שאלתי את סטיב קפלן, מנטור הקומדיה היהודי-אמריקאי ומי שמשמש כיועץ תסריט לערוצים וחברות ההפקה הגדולים בארה"ב, בלי להסתיר את העובדה שאני קצת משוחד, וחושב שאין ולא יהיו כמו ג'רי, קריימר, איליין וג'ורג'. קפלן דווקא חושב שהקומדיה לא הסתיימה שם: "היו הרבה דברים חדשים בתחום הסיטקומים, בעיקר בכבלים, בסטרימינג ובתחנות הייעודיות. המועדפים עליי עכשיו למשל הם 'ויפ', 'הסליקון וואלי', 'לואי', 'אפיזודס' ו'קרשינג', אבל יש סדרות לפי הטעם של כל אחד, מ'טרנספרט' ועד 'לא בטוחה' (Insecure). זהו עידן הזהב של הטלוויזיה, ואין בכלל מחסור בקומדיה על המסך הקטן".

קומדיה זה הביזנס של קפלן, מחבר הספר THE HIDDEN TOOLS OF COMEDY, מומחה קומדיה ותיק ומבוקש, מרצה, סופר, במאי תיאטרון ויועץ תסריט. הוא מעביר את סדרת הקומדיה הידועה COMEDY INTENSIVE, עמה הוא מגיע השבוע לישראל לסינמטק הרצליה (29-30 במארס). האיש בן ה-70 יצר סדנאות כתיבה מיוחדות ל-HBO, ומייעץ בקביעות לענקיות התוכן דרימוורקס, דיסני, פראמונט וטאצ'סטון. הוא גם לימד תסריטאות באוניברסיטאות UCLA, NYU וייל, וייסד את תיאטרון פאנץ' ליין במנהטן והיה מנהלו האומנותי.

לאורך השנים תלמידיו של קפלן לקחו חלק בסיטקומים ובסרטים מהמצליחים בארה"ב, למשל חברים, סקס והעיר הגדולה, כולם אוהבים את ריימונד, אהבה גדולה, וויל וגרייס, בטי המכוערת, מנצ'סטר ליד הים, התכנית של ג'ון סטיוארט והתכנית של קונאן אובריאן. הם גם הניבו יבול לא רע של אוסקרים, גלובוס הזהב ואחרים. אז בהומור קפלן מבין, ובעיקר איך להביא אותו אלינו למסך.

-לימדת אנשים שזכו בפרסים יוקרתיים בהמשך. אבל אפשר בכלל ללמד איך להיות מצחיקים? לורל והארדי, צ'רלי צ'פלין והמונטי פייטון לא למדו את זה, הם היו מצחיקים

"ובכן, אני בטוח שכאשר הם עברו בתעלות הלידה וקיבלו מכה בטוסיק, אף אחד מהם לא הסתובב אל הדוקטור ואמר – 'משהו מצחיק קרה לי בדרך בחצוצרות", הוא עונה בהתכתבות מיילים שערכנו עמו בסוף השבוע. "אף אחד לא נולד מצחיק. כולם לומדים את זה ממישהו או איפשהו. צ'פלין למשל למד את זה מפנטומימה, ואילו עם הדור החדש של הקומדיה, כמו למשל טינה פיי ואיימי פולר למדו את זה מקבוצות קומיות כמו 'העיר השנייה', 'גניבות' או 'חטיבת אזרחים זקופים' (Upright Citizens Brigade  - UCB). אמנם אתה לא יכול ללמד כישרון, אתה יכול ללמד את האמנות ואת האסתטיקה".

-בסדנה שלך אתה מדבר על אלמנטים שלא עובדים בקומדיה, ואיך לתקן אותם. אפשר בכלל להציל קומדיה שלוקה בבעיות קרדינליות?

"טוב, אולי לא כאלה עם בעיות מאסיביות - לפעמים רק ביטול יכול לעזור לכאלה תכניות - אבל כן, תכניות וסרטים הם ברי-תיקון כל הזמן. רוב התיקון מחדש נעשה הרבה לפני שהציבור בכלל רואה איך הפרויקט מתפתח, משתנה ומתאים את עצמו. הסדרה 'מחלקת גנים ונוף' (Park and Rec) אולי התחיל כשיבוט חלש של 'המשרד', אבל הפח לקומדיה מצליחה. בפרק הראשון של סיינפלד לא הייתה איליין, ג'רי היה מטומטם, ג'ורג' היה פיקח וקרמר היה סבל מאגורפוביה שמעולם לא עזב את דירתו. אז כן, אפשר לשנות אלמנטים כדי שיפעלו טוב יותר".

התחיל חלש, הפך ללהיט. 'מחלקת גנים ונוף' (צילום: יח"צ)

-תשמע, יש לי רעיון לסדרה על משפחה נחמדה, עם שכנים נחמדים, ופאנץ' בכל דקה. יש לי בכלל צ'אנס למכור את הסדרה הזאת לאחד הערוצים?

"כבר לא, אלא אם אתה כוכב קולנוע גדול שעושה את צעדיו הראשונים בטלוויזיה, אבל גם אז - הסיכויים להתחדשות קלושים. מה שאולפנים מחפשים עכשיו זה מה שהם מכנים 'יתרון' - משהו אחר, אולי אפילו משהו מסוכן. לא רק זאת, אפילו רשתות השידור מחפשות קול חד וברור, כזה שעשוי להביא מכוכב או מהכותב הראשי, זה שמוכר יותר כשואו-ראנר של הסדרה. הרשתות האמריקניות גם מחפשים פורמטים שהוכיחו את עצמם במקומות אחרים, כמו הסדרה 'יום האם' (Mother's Day). אבל שוב, הישגי העבר שלנו לא טובים, בעיקר כאשר מדובר בסיטקומים. בעוד Homeland ('חטופים' בגרסה האמריקאית שלה, א"כ) עשויה להיות הצלחה, האולפנים האמריקאים הצליחו להרוס 3 ניסיונות להביא את 'המלון של פולטי' לארה"ב".

-מה שתיארתי בשאלה הקודמת, היה דומה לפורמטים של שנות ה-70 וה-80. מה בכלל מצחיק היום?

"אז תיארתי כבר מה מצחיק היום, אבל אפשר להוסיף על זה את העובדה שעכשיו רואים יותר ויותר קומדיות שחצו אף רף חצי שעה לפרק, ויש יותר ויותר הצלחות לפורמטים של שעה, כמו סדרות מתח ודרמה. סדרות כמו 'פארגו' או כמו 'סמוך על סול'".

-בעידן הפוליטקלי קורקט, האם כותבים מרגישים מסורסים?

"אני לא חושב, אבל הם מרגישים צורך להיות יותר מדויק לגבי המטרות של הקומדיה שלהם, ואולי זה בכלל לא דבר רע כל כך שאתה לא יכול פשוט לעשות שימוש בבדיחה על הומוסקסואלים או נשים או חותנות. המקום שבו התחיל לחלחל קמצוץ הפוליטיקלי קורקט הוא בקמפוסים ובמועדוני הסטאנד-אפ. כמה קומיקאים כבר התחילו להזהיר לפני ההופעות שלה בקמפוסים במכללות. אני לא בטוח אם זה שווה ערך לסירוס, אבל זה בהחלט מגביל את הנושאים שהסטנדאפיסטים יכול לדבר עליהם".

-עידן טראמפ מצחיק יותר עבור כותבים בגלל האישיות של הנשיא?

"טוב, יש הרבה יותר חומרים עכשיו, אפילו יותר מדי חומרים. זה מזכיר לי את הפתגם הסיני על זה ש'אולי אנחנו חיים בתקופה מעניינת'. עבור חלק מאיתנו, היינו מקווים לחיות בתקופה פחות 'מעניינת'".

"אפילו יותר מדי חומרים". דונלד טראמפ (צילום: גטי אימג'ס ישראל)

-במדינה עם כל כך הרבה קבוצות אתניות, דתיות, פוליטיות, כל בדיחה נהדרת מצד אחד, יכולה להיות אסון מן הצד השני. איך לא נופלים לבור כזה?

"כלל אצבע - אל תעשה צחוק על אחרים, כי יש המון דברים מצחיקים שאפשר למצוא על עצמנו. תאמר את האמת שלנו, ואם אנשים צוחקים או לא, לפחות שזו תהיה האמת. ואתה יודע מה אומרים על האמת? היא תשחרר אותך, ואולי אפילו תקבל עונה נוספת...".

-הבחירות האחרונות הראו את הניתוק בין הערים גדולות והליברליות לבין הפרוורים הפחות עשירים. הקיטוב הזה לא היה כל כך צפוי. האם הומור יכול לגשר על הפער הזה באמריקה?

"לא עם הומור לבד, אבל לפחות נתחיל עם האמת. כולנו זכאים לדעות שלנו, אבל אנחנו צריכים לוותר על התחושה שאנחנו זכאים גם לעובדות שלנו".

-קראת מאות תסריטים. מה הייתה הטעות הכי גדולה שלך – משהו שפספסת והיה הצלחה ענקית, או משהו שחשבת שיהיה להיט, ולא היה כזה?

"טוב, זה לא משהו שאני עובד עליו, אבל כשראיתי את הפרק הראשון של 'מחלקת גנים ונוף', חשבתי שזו נפילה ולא כמו 'המשרד'. כשחזרתי לזה לאחר כמה שנים, זו הייתה אחת הקומדיות הכי טובות בעולם".

-אחרי כמעט 100 שנות הומור מצולם, מה הם הטופ5 שלך?

"לא בסדר מחייב, אבל הסרט 'לקום אתמול בבוקר' (שבפרסומים רבים על קפלן, הוא מצהיר שזו הקומדיה הכי טובה שנוצרה אי-פעם, א"כ), 'כשהארי פגש את סאלי', 'המפיקים', 'בתול בן 40', מונטי פייטון עם הסרט 'בריאן כוכב עליון' והסרט הרומן שלי עם אנני'. זה יותר מ-5? טוב, אף פעם לא אמרתי שאני חזק במתמטיקה".