שופטי העליון קבעו: רומן אברמוביץ לא יוכל להעביר תרומה של 8 מיליון שקל לזק"א
בית המשפט העליון קיבל את ערעורו של בנק המזרחי, בו ביקש לאשר לו שלא להעביר תרומה בגובה 8 מיליון שקל, של המיליארדר רומן אברמוביץ', לארגון זק"א. המחלוקת נולדה לאחר שאברמוביץ פנה לבנק וביקש ממנו לבצע את העברת התרומה לזק"א, בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר. אלא שהבנק סירב, בשל מדיניות ניהול הסיכונים שקבע, האוסרת עליו לבצע פעולות המנוגדות לסנקציות שהוטלו על גורמים הנכללים ברשימות הסנקציות של האיחוד האירופי וממשלת בריטניה, בהם אברמוביץ'.
בהמשך לכך, פנו זק"א ואברמוביץ לבית המשפט בבקשה להורות לבנק לבצע את ההעברה באופן מיידי, בנימוק שהסירוב של הבנק הוא בלתי סביר, מה עוד שלסנקציות אין תחולה מחוץ לבריטניה ולאיחוד האירופי אלא בנסיבות שלא רלבנטיות במקרה זה. כן טענו, כי הסירוב לא תואם את עמדת המפקח על הבנקים שלפיה, במסגרת ניהול סיכונים הנוגע למשטרי סנקציות בינלאומיות – אין לסרב לתת שירות באופן גורף, אלא יש לבחון את הנסיבות ואת אופי הפעולה הפרטנית שמבוקש לבצע. במקרה האמור, מאזן הנוחות נוטה לטובת אישור העברת התרומה, הנחוצה לזק"א בדחיפות לשם היערכות לביצוע משימותיה ולמניעת נזק נפשי בלתי הפיך למתנדביה.
בית .משפט המחוזי קיבל את בקשת אברמוביץ וזק"א, וקבע כי בנסיבות אלה, בהן אל מול "החשש הערטילאי" של הבנק, עומד הסיוע הנפשי למתנדבי זק"א שהזנחתו עלולה לגרום לנזקים ארוכי טווח, וכן למחסור בציוד בעיצומה של מלחמה – יש להעדיף את מתן הסיוע הנפשי ואת רכישת הציוד. על החלטה זו הגיש הבנק בקשת רשות ערעור.
בין היתר טען הבנק, כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שיצא מן ההנחה שלפיה כל פעילותה של זק"א ומצבם הנפשי של עובדיה תלויים בהעברת התרומה מאברמוביץ' – בעוד שבפועל, 8 מיליון שקל הוא סכום שמדינת ישראל יכולה להעביר לזק"א, אם יתעורר צורך כה בהול בכך . זק"א טענה מנגד, כי המדינה העבירה בפועל לארגון 1.7 מיליון שקל, שאינו מספיק לצורך טיפול במתנדבים.
- ריבית המשכנתא ירדה, עוד לפני החלטת הנגיד
- מזרחי טפחות ברווח של 1.45 מיליארד ברבעון; תשואה להון של 17.8%
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בית המשפט העליון, שדן בבקשה, קבע כי לא ניתן לקבוע בשלב מקדמי זה, כי סירובו של הבנק להעביר את התרומה הוא סירוב גורף או "בלתי סביר".באשר למאזן הנוחות, קבע בית המשפט, אכן, פעילותה של זק"א היא פעילות חשובה מאין כמוה, וביתר שאת, למרבה הצער, בתקופה האחרונה.
עם זאת, אל מול הנזק העלול להיגרם לזק"א, מאי העברת התרומה, עומדים אינטרסים חשובים העלולים להינזק, ובהם השמירה על קשריו של הבנק עם תאגידים בנקאיים וגופים פיננסיים בעולם, השמירה על יציבותו של הבנק ועל תקינות פעולתה של המערכת הבנקאית כולה, ושמירה על קשרי הכלכלה והמסחר של ישראל.
מעבר לכך, ומבלי להמעיט בחשיבותו של זק"א, לא הוכח כי אי-העברת התרומה כבר בשלב זה תפגע בפעילות זו באופן בלתי הפיך. מנגד, הוכח כי להעברת התרומה פוטנציאל לחשיפת הבנק לסיכונים משמעותיים. לאור זאת, ביטל בית המשפט העליון את החלטת המחוזי, שהורה להעביר את התרומה.
- האם ניתן לקבל מזונות רטרואקטיבית אחרי 14 שנה?
- הנושים נגד החברים: של מי הדירה?
- תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
- ויתר על הירושה כדי לא לשלם לנושים - מה קבע בית המשפט?
- 5.שמחון 02/04/2024 18:42הגב לתגובה זוהגם שמדובר בדתיים
- 4.יותם 02/04/2024 18:37הגב לתגובה זוקורא לחרדים להפסיק לעבוד בשחור ולפעול לפי חוקי המדינה
- 3.סמי שמעון 02/04/2024 15:36הגב לתגובה זושל השופטים ושל הפוגרסיבים הבוגדים ..... שישרפו או יקברו קבר מוסלמי כמו שהם מתנהגים
- 2.ברונשטיין 02/04/2024 13:50הגב לתגובה זוהמן האגגי בארץ ישראל
- 1.אם התרומה הייתה לאחים לנזק / בצלם - היא הייתה מאושרת (ל"ת)אהרון ברק 02/04/2024 11:24הגב לתגובה זו
- זיו 03/04/2024 10:40הגב לתגובה זובתי משפט מזמן איבדו את הבושה ומהמקפצה
- מרינה 03/04/2024 10:04הגב לתגובה זואו לאיזה שטת אחרת של הדתיים?
ויתר על הירושה כדי לא לשלם לנושים - מה קבע בית המשפט?
חייב שנושא חוב לעורך דינו כבר מאז שנות התשעים ויתר על חלקו בעיזבון של אמו כבר לפני עשור, ביחד עם אחיו, כדי לאפשר לאביו להמשיך להתגורר בבית המשפחה. כעת, על אף מצבו הרפואי ונכותו, בית המשפט הורה לבטל את הסתלקותו מהירושה ולהעביר את חלקו לקופת הנשייה - צעד שהיה תנאי למתן הפטר מוחלט מחובותיו.
בבית משפט השלום בטבריה ניתן באחרונה פסק דין העוסק בסיטואציה כמעט נדירה: אדם שנושא חוב לעורך דינו, מצא לנכון לוותר על חלקו בירושת אמו לפני כעשור כדי לאפשר לאביו להישאר בבית המשפחה. השופטת נסרין אסכנדר־מוסא נדרשה לשאלה אם ראוי שבית המשפט יכבד את הסתלקותו מהירושה, או שמא יבטל אותה כדי לאפשר לנושה הוותיק לקבל את חלקו. ההכרעה שהתקבלה חושפת את האיזון העדין בין דאגה לחייב במצב אישי וכלכלי קשה, לבין הגנה על זכויות הנושים.
הרקע למקרה מתחיל עוד ב-1995, אז שכר החייב את שירותיו של עורך הדין חסאן בסתוני אך לא שילם את שכר הטרחה שלו. החוב, שנפסק כבר אז בפסק דין חלוט, תפח עם השנים והגיע לסכום של 116,861 שקל. החייב, סובל מנכות רפואית לצמיתות בשיעור של 55% ואובדן כושר עבודה מלא. הוא מתקיים מקצבת נכות של כ-4,800 שקל לחודש ומתגורר בשכירות, כשהוא נעזר בסיוע בשכר דירה בסכום של כ-700 שקל בלבד. כלומר מדובר באדם שמצבו הכלכלי רעוע ביותר ואין לו שום נכסים משמעותיים.
למרות נסיבות חייו הקשות, התברר כי ב-2015, זמן רב לאחר שנוצר החוב ולא שולם, בחר החייב להסתלק מהעזבון של אמו המנוחה, שכלל דירת מגורים. לטענתו, ההחלטה נבעה משיקולים משפחתיים בלבד, במטרה לאפשר לאביו להמשיך להתגורר בבית. אלא שבית המשפט לא קיבל את הטענה הזו ככזו שמבטלת את זכויות הנושה. השופטת קבעה בפסק הדין שפורסם כי, "היחיד היה חייב כספים לנושה... היה על היחיד להיות הוגן כלפי הנושה בטרם יהיה נדיב כלפי אביו, ועליו לדאוג לשלם את חובו לנושה בטרם ייתן מתנה לאביו".
הנאמנת: חוסר תום לב של החייב
ההליך הנוכחי נפתח לאחר שבקשת החייב לפתיחת הליכים לפי חוק חדלות פירעון התקבלה בנובמבר 2023, והנאמנת מונתה לפקח על ביצוע ההליך. בדו"חות שהוגשו על ידי הממונה צוין כי מצבו האישי והבריאותי של החייב מצדיק מתן הפטר מהחוב, אבל הנאמנת טענה אחרת. לדבריה, הסתלקותו של החייב מהעזבון בעת שהיה מצוי בחובות מצביעה על חוסר תום לב. היא דרשה מבית המשפט לבטל את ההסתלקות כדי להחזיר את הנכס לקופת הנשייה.
- החייבת לא ביקשה - הרשם הפחית ריביות של 450 אלף ש'
- רשם הוצל"פ הפחית את ריביות לחייבת אחרי 20 שנה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בדיון שהתקיים בפברואר 2025 ניסה החייב להגיע להסדר והציע להוסיף לקופת הנשייה 60 אלף שקל - סכום ששווה לשווי חלקו בעיזבון כפי שהוערך בהליך קודם שהתנהל בעניינו. ואולם לאחר כמה חודשים הודיע החייב כי אינו מסוגל לעמוד בתשלום, והנאמנת הגישה בקשה רשמית לביטול ההסתלקות. השופטת קיבלה את עמדתה וקבעה כי הסתלקות מירושה מהווה פעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה לפי סעיף 221 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי. "יש לראותה כפעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה", היא כתבה בהכרעתה, והדגישה כי החוק נועד למנוע מיחיד לבצע פעולות בנכסיו באופן שפוגע בנושים.
האם הסכם ממון הוא גם הצוואה?
פסק דין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בקריות קבע כי בת זוגו של אדם שהלך לעולמו, עמו חיה במשך 17 שנה, תוכר כידועה בציבור ותירש מחצית המעיזבון שלו, בהתאם לחוק הירושה. השופטת דחתה את הטענות של בנו היחיד של המנוח, שלפיהן הסכם הממון שעליו חתם אביו מולה
מהווה צוואה המדירה את בת הזוג, וקבעה כי המסמך אינו יכול לשמש תחליף לצוואה
עבור האשה שניהלה קשר זוגי ארוך שנים עם המנוח, פסק הדין שניתן באחרונה הוא לא רק ניצחון משפטי, אלא גם הכרה במעמדה. השופטת רונית ויצמן מבית המשפט לענייני משפחה בקריות קיבלה את תביעתה להכיר בה כיורשת על פי דין, וקבעה כי היא עמדה במבחנים הנדרשים בסעיף 55 לחוק הירושה. בכך נקבע כי צו הירושה שניתן ביולי 2023 יתוקן, והיא תירש מחצית מהעיזבון ביחד עם בנו של המנוח.
הפרשה החלה לאחר מות בן הזוג שלה במאי 2023, אז ניתן צו ירושה המורה כי בנו הוא היורש היחיד. כחודשיים לאחר מכן פנתה בת הזוג לבית המשפט וטענה כי היתה ידועה בציבור של המנוח במשך 15 שנה לפחות, וכי יש להוסיף אותה כשותפה לירושה. הבן מצדו, הגיש תביעה נגדית, שבה ביקש מבית המשפט להכיר בהסכם הממון שנחתם בין אביו לבת הזוג ב-2007 כצוואה לכל דבר ועניין. לטענתו, מהוראות ההסכם ניתן ללמוד כי אביו התכוון להבטיח כי עיזבונו יעבור אך ורק אליו.
במרכז המחלוקת עמדה השאלה האם הסכם ממון יכול לשמש צוואה. השופטת ויצמן דחתה את הטענה הנחרצת של הבן וקבעה כי אין בסיס משפטי להעניק להסכם מעמד של צוואה. היא ציינה בפסק הדין שפורסם כי, "המצווה צריך להצהיר בפני העדים שזו צוואתו... והעדים צריכים לאשר באותו מעמד בחתימתם", דבר שלא נעשה במקרה זה. עוד היא הדגישה כי הנתבע לא זימן לעדות את עורכת הדין שערכה את ההסכם, ולא הביא כל ראיה לכך שהמנוח התכוון שההסכם ישמש הוראת ירושה. "המסקנה היחידה המתבקשת היא שהמנוח לא ראה בהסכם הממון את צוואתו", כתבה השופטת בפסק הדין.
"לא ניתן לתת פרשנות עקיפה להסכם הממון"
השופטת דחתה גם את האפשרות לראות בהסכם הממון "הוראה אחרת", השוללת את זכות הירושה של בת הזוג, כפי שניתן לעשות לפי סעיף 55 לחוק הירושה. לדבריה, ההסכם עסק בהפרדה רכושית במהלך החיים המשותפים ובמקרה של פרידה, אך לא כלל הוראות מפורשות בנוגע להורשה. "לא ניתן לתת פרשנות עקיפה להסכם הממון לפיה רצון המנוח היה לנשל את התובעת מעיזבונו", היא פסקה בהכרעתה.
- בת הזוג נותרה בלי שום חלק בירושה
- בוטל חלקו של הבן בצוואת אמו - אף שאיש לא התנגד
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
לאחר שנדחתה טענת הבן, פנה בית המשפט לבחון אם התקיימו התנאים להכרה בתובעת כידועה בציבור. השופטת ציינה כי אין מחלוקת שהצדדים ניהלו מערכת יחסים זוגית ארוכת שנים, והזכירה כי כבר בהסכם הממון הצהירו הצדדים על רצונם, "לחיות יחדיו באהבה וברעות ולקיים ביניהם חיי זוגיות מלאים כיחידה משפחתית אחת". עוד היא הוסיפה כי, "לא נטען שהצדדים נפרדו, שלא היתה רציפות בזוגיות, או שהיתה למנוח זוגיות אחרת".
