רומן אברמוביץ'
צילום: צ'לסי

שופטי העליון קבעו: רומן אברמוביץ לא יוכל להעביר תרומה של 8 מיליון שקל לזק"א

שופטי בית המשפט העליון קבעו כי לא הוכח כי אי-העברת התרומה כבר בשלב זה תפגע בפעילות זק"א  באופן בלתי הפיך; מנגד, הוכח כי להעברת התרומה פוטנציאל לחשיפת בנק מזרחי טפחות לסיכונים משמעותיים
הדס מגן | (7)

בית המשפט העליון קיבל את ערעורו של בנק המזרחי, בו ביקש לאשר לו שלא להעביר תרומה בגובה 8 מיליון שקל, של המיליארדר רומן אברמוביץ', לארגון זק"א. המחלוקת נולדה לאחר שאברמוביץ פנה לבנק וביקש ממנו לבצע את העברת התרומה לזק"א, בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר. אלא שהבנק סירב, בשל מדיניות ניהול הסיכונים שקבע, האוסרת עליו לבצע פעולות המנוגדות לסנקציות שהוטלו על גורמים הנכללים ברשימות הסנקציות של האיחוד האירופי וממשלת בריטניה, בהם אברמוביץ'. 

בהמשך לכך, פנו זק"א ואברמוביץ לבית המשפט בבקשה להורות לבנק לבצע את ההעברה באופן מיידי, בנימוק שהסירוב של הבנק הוא בלתי סביר, מה עוד שלסנקציות אין תחולה מחוץ לבריטניה ולאיחוד האירופי אלא בנסיבות שלא רלבנטיות במקרה זה. כן טענו, כי הסירוב לא תואם את עמדת המפקח על הבנקים שלפיה, במסגרת ניהול סיכונים הנוגע למשטרי סנקציות בינלאומיות – אין לסרב לתת שירות באופן גורף, אלא יש לבחון את הנסיבות ואת אופי הפעולה הפרטנית שמבוקש לבצע. במקרה האמור, מאזן הנוחות נוטה לטובת אישור העברת התרומה, הנחוצה לזק"א בדחיפות לשם היערכות לביצוע משימותיה ולמניעת נזק נפשי בלתי הפיך למתנדביה.

בית .משפט המחוזי קיבל את בקשת אברמוביץ וזק"א, וקבע כי בנסיבות אלה, בהן אל מול "החשש הערטילאי" של הבנק, עומד הסיוע הנפשי למתנדבי זק"א שהזנחתו עלולה לגרום לנזקים ארוכי טווח, וכן למחסור בציוד בעיצומה של מלחמה – יש להעדיף את מתן הסיוע הנפשי ואת רכישת הציוד. על החלטה זו הגיש הבנק בקשת רשות ערעור. 

בין היתר טען הבנק, כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שיצא מן ההנחה שלפיה כל פעילותה של זק"א ומצבם  הנפשי של עובדיה תלויים בהעברת התרומה מאברמוביץ' – בעוד שבפועל, 8 מיליון שקל הוא סכום שמדינת ישראל יכולה להעביר לזק"א, אם יתעורר צורך כה בהול בכך . זק"א טענה מנגד, כי המדינה העבירה בפועל לארגון 1.7 מיליון שקל, שאינו מספיק לצורך טיפול במתנדבים.

בית המשפט העליון, שדן בבקשה, קבע כי  לא ניתן לקבוע בשלב מקדמי זה, כי סירובו של הבנק להעביר את התרומה הוא סירוב גורף או "בלתי סביר".באשר למאזן הנוחות, קבע בית המשפט, אכן, פעילותה של זק"א היא פעילות חשובה מאין כמוה, וביתר שאת, למרבה הצער, בתקופה האחרונה.

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

עם זאת, אל מול הנזק העלול להיגרם לזק"א, מאי העברת התרומה, עומדים אינטרסים חשובים העלולים להינזק, ובהם השמירה על קשריו של הבנק עם תאגידים בנקאיים וגופים פיננסיים בעולם, השמירה על יציבותו של הבנק ועל תקינות פעולתה של המערכת הבנקאית כולה, ושמירה על קשרי הכלכלה והמסחר של ישראל. 

מעבר לכך, ומבלי להמעיט בחשיבותו של זק"א, לא הוכח כי אי-העברת התרומה כבר בשלב זה תפגע בפעילות זו באופן בלתי הפיך. מנגד, הוכח כי להעברת התרומה פוטנציאל לחשיפת הבנק לסיכונים משמעותיים. לאור זאת, ביטל בית המשפט העליון את החלטת המחוזי, שהורה להעביר את התרומה. 

קיראו עוד ב"משפט"

תגובות לכתבה(7):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 5.
    שמחון 02/04/2024 18:42
    הגב לתגובה זו
    הגם שמדובר בדתיים
  • 4.
    יותם 02/04/2024 18:37
    הגב לתגובה זו
    קורא לחרדים להפסיק לעבוד בשחור ולפעול לפי חוקי המדינה
  • 3.
    סמי שמעון 02/04/2024 15:36
    הגב לתגובה זו
    של השופטים ושל הפוגרסיבים הבוגדים ..... שישרפו או יקברו קבר מוסלמי כמו שהם מתנהגים
  • 2.
    ברונשטיין 02/04/2024 13:50
    הגב לתגובה זו
    המן האגגי בארץ ישראל
  • 1.
    אם התרומה הייתה לאחים לנזק / בצלם - היא הייתה מאושרת (ל"ת)
    אהרון ברק 02/04/2024 11:24
    הגב לתגובה זו
  • זיו 03/04/2024 10:40
    הגב לתגובה זו
    בתי משפט מזמן איבדו את הבושה ומהמקפצה
  • מרינה 03/04/2024 10:04
    הגב לתגובה זו
    או לאיזה שטת אחרת של הדתיים?
שדה חיטה
צילום: pixbay

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך

לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי

עוזי גרסטמן |

בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.

מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.

שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.

"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"

המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה  רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".

אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.

שדה חיטה
צילום: pixbay

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך

לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי

עוזי גרסטמן |

בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.

מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.

שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.

"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"

המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה  רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".

אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.