פינוטק: הדולר מהווה השקעה טובה לטווח הקצר והארוך

כעת, הסוחרים לטווח קצר וגם אלו לטווח ארוך פונים לאותו הכיוון ובאים מאותה נקודת כניסה, מסביר מנהל חדר העסקאות במט"ח של פינוטק - לי מור
לי מור |

האם כל בעיותיה של הכלכלה האמריקאית נפתרו? אפשר לחשוב כך, לאור התחזקותו הבלתי פוסקת של הדולר במהלך הימים האחרונים. אכן, המכירות הקמעונאיות זינקו במעבר ל-1.0% בחודש שעבר, אולם האם זוהי הסיבה להתחזקות פתאומית שכזו? אני נותר תחת ההנחה שמשהו השתנה מאוד במהלך ה-3-4 שבועות האחרונים.

לשם הדוגמא, אינני מצליח להיזכר בפעם האחרונה שבה נשמע על ספקולציה שבנק מרכזי מעביר נכסים מדולרים לאירו. דוגמא זו לבדה מספיקה בכדי לייצר את האווירה לשינוי.נכונה העבודה שהכלכלה האמריקאית מתחזקת. גידול משמעותי במשרות והשקעות רבות זורמות מחו"ל אל תוך ארה"ב, בעוד האירופאים לא זכו לנתונים כלכליים חיוביים כבר מספר חודשים.

האם פסיכולוגיית השוק השתנתה לטובת הדולר כתוצאה מנתונים חיוביים אלו או שמא ישנה סיבה אחרת? לדעתי, השינוי בשוק כבר אירע. הפריצה מתחת ל-1.2730 הייתה חזקה ביותר מבחינה טכנית וכן היוותה רמה פסיכולוגית חשובה בשוק. הפריצה שראינו ביום חמישי הינה סיבה מספקת לקנות דולרים עבור סוחרים רבים.

אני מסכים עם זאת. לדעתי, לאור הפריצה הזו, הדולר צפוי להשיג מומנטום ולהתחיל להיסחר במגמת התחזקות לכיוון 1.21 אל מול האירו במהלך החודשים הקרובים. אולם ההצדקה לכך אינה מבוססת על פריצה טכנית או פסיכולוגית בלבד אלא גם על השינוי בדינאמיקת ההשקעה בשוק. ההיפוך התרחש מכיוון שהמשקיעים בשוק המט"ח אינם מאמינים באירו יותר, וזאת משתי סיבות עיקריות:

1. ארה"ב מסוגלת לממן את חובותיה. במהלך החודשים האחרונים, רשמה הכלכלה האמריקאית שיא היסטורי בחובותיה החיצוניים. מגמה זו של גידול בגרעון היא שגרמה להיחלשותו המשמעותית של הדולר. בנוסף, מגמה זו של גידול בפערי הסחר באה במקביל לדשדוש ברמות תנועות ההון הזרות לארה"ב. אולם קורלציה זו נשברה. תנועות ההון לתוך ארה"ב מגיעות לרמות שיא למרות הגידול בגירעונות המסחריים. דבר זה לבדו יוצר את אווירת הביטחון הדרושה, אשר אפשרה לדולר להיסחר בטווח צר ביותר במשך יותר משלושה חודשים.

2. העלייה בשיעורי הריבית בארה"ב מאפשרת למשקיעים לטווח הארוך לקנות את הדולר אל מול האירו והסטרלינג. למרות שאני הייתי שוקל להמתין עם קנייתו אל מול היין, נראה הדולר בשל וחזק אל מול שאר המטבעות. אירופה אינה אפילו קרובה להעלאת ריבית, כלומר שהפרשי הריביות בין האירו והדולר צפויים עוד לצמוח. כל זאת בעוד הבריטים החליטו להפסיק את העלאות הריבית, ולכן בקרוב יאבד הסטרלינג את יתרון הריבית על הדולר.

לאור כל זאת, אני צופה כי הדולר יהווה קניה טובה לסוחרים לטווח קצר וארוך כאחד, לקראת רמות ה-1.27 אל מול האירו. זהו ההבדל הפונדמנטלי היום מאתמול. כעת, הסוחרים לטווח קצר וגם אלו לטווח ארוך פונים לאותו הכיוון ובאים מאותה נקודת כניסה. זהו חיזוק חיובי ביותר לדולר ואני מאמין שזה יימשך בחודשים הקרובים.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
נשיא צרפת מקרון
צילום: איי.פי

צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?

מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים

משה כסיף |

שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.

הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי,  בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.

מדינה על הנייר, כיבוש במציאות

הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.

הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.

ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.