פינוטק: לא מצפים שה-FED יגביר את קצב העלאת הריבית

סביר כי הדולר מוגן מפני התרסקויות בשנים הקרובות, על אף שללא שיעורי חיסכון וריבית גבוהים אין זה סביר שיתחזק בעת הקרובה, מציין מנהל חדר העסקאות במטבעות, לי מור
לי מור |

לאחרונה הסביר ה-FED כי הכלכלה האמריקאית מצויה בהאטה מסוימת, ולכן הדרך לצמיחה חזקה יותר עשויה להיות קשה. בכל אופן, דברים אלו נשמעים לי קצת תמוהים לאור העובדה שכלכלה זו ייצרה 274,000 מקומות עבודה בחודש אפריל. כיצד ייתכן שהבנק המרכזי דן בתרחיש כה נוראי כגון סטאגפלציה, מצב בו הכלכלה יוצרת שיעורי אינפלציה גבוהים בשילוב עם שיעורי צמיחה נמוכים, ואילו שוק התעסוקה משגשג? פרדוקס זה הוא למעשה השאלה הנשאלת ביותר כיום.

התשובה היא שבשווקים היום הבלתי צפוי הוא מה שצופים. זה מסביר את המצב בו הדולר התחזק ביום שישי אך לא פרץ את טווחי המסחר של שבוע שעבר. אז כיצד צריכים הסוחרים לפענח את החדשות מיום שישי?

העלייה ל-274,000 משרות חדשות בחודש אחד היא בדיוק הצמיחה בשוק העבודה, לה ציפה ה-FED. לפני שנה וחצי, כאשר הכלכלה האמריקאית החלה להתאושש, הבהיר ה-FED שהעלאת ריבית תבוא בחשבון רך ורק אם יתווספו בין 200,000 ל-300,000 משרות חדשות בחודש. אין ספק שמספרים אלו עדיין לא נראו על בסיס קבוע מאז.

אפשרות על פיה בחודש הבא עשויים להיתווסף מתחת ל-100,000 משרות חדשות, שוב, הגיונית למדי. בכל זאת, ה-FED העלה ריבית וממשיך לעשות כך. במהלך השנה האחרונה, נעשו העלאות הריבית ב"קצב מדוד" וכעת נראה שהמשך קצב זה תלוי בספק.

בעקבות העובדה שצמיחת שוק העבודה לא תיפתור את הבעיות הכלכליות של ארה"ב, איני רואה כיצד הדולר יתחזק בשבועות ובחודשים הקרובים. אל תפרשו אותי לא נכון, שוק העבודה צומח בקצב מעולה. הוא מסייע ביצירת רווחה ועושר ושומר על עלייה באינפלציה. זה כנראה מה שגורם לאוכלוסיה בארה"ב להגדיל את שיעורי החסכון בעוד שיעור קצב צמיחת הכלכלה יציב אך עמום כאחד.

בכל אופן, לתרחיש ורוד זה ייקחו חודשים ואולי אף שנים להתממש. זו הבעיה האמיתית של ארה"ב, אי היכולת לפתור בעיות ישנות עם פיתרונות ישנים. יצירת רווחה ועושר חדשים בלבד תיצור בועות חדשות. הוכחה לכך היא הבועה בשוק הנדל"ן. נכון הדבר שהגדלת ההכנסות לאוכלוסיה עשויה ליצור יותר חסכון במשק.

הבעיה היא האינפלציה. ההכנסות עולות אך האינפלציה גם כן. ללא מחירי אנרגיה נמוכים יותר, וגידול בהכנסות, האוכלוסיה האמריקאית עלולה להימחץ ע"י בועת שוק הנדל"ן. לא הכל פסימי בהערכות שלי. לעת עתה איני סבור שהדולר יתרסק.

לפני שנה, דאגתם האמיתית של כלכלנים רבים היתה האופציה של התרסקות הדולר בשווקים. הסיבה לתרחיש זה היתה החוב החיצוני (המורכב מגרעונות החשבון השוטף והמאזן המסחרי). גרעונות אלו עדיין קיימים - ובל נשכח - הם אף הולכים וגדלים. אולם, ארה"ב יותר אטרקטיבית לתנועות והשקעות הון זרות וכך יכולה לשלם עבור פזרנותה.

סביר להניח כי הדולר מוגן מפני התרסקויות בשנים הקרובות, על אף שללא שיעורי חיסכון וריבית גבוהים יותר אין סיכוי שהדולר יעלה באופן משמעותי בעתיד. לכן, אני צופה שהדולר ימשיך להיסחר בטווחים הנוכחיים בעוד התנודתיות תישאר גבוהה. אני מציע לקנות את האירו/דולר באיזור רמת 1.2830 ו-1.2735 לפוזיציות לטווחים בינוניים.

בנוסף, איני מצפה שה-FED יעלה את קצב העלאות הריבית ועל כן לא צפויה התחזקות דולרית על סמך ספקולציות מסוג זה. מאוד סביר להניח כי שה-FED לא יעלה את הריבית מעבר ל-3.25% / 3.50% וזה עשוי ליצור לחץ נוסף על הדולר ברבעונים הקרובים. לסיכום, לא הכל נורא בכלכלה האמריקאית - אך שום דבר באופק המיידי יכול ליצור את האוירה הנחוצה לקניית הדולר לטווח הארוך.

מאת: לי מור - פינוטק

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
חיילי צהל חרבות ברזל
צילום: דובר צהל

בנק ישראל פרסם תכנית כוללת להקלות כלכליות לחיילי חובה

האמנה החדשה, שנקראת "אמנת זמינות פיננסית לסיוע לחיילים וחיילות בשירות חובה", תעודד את הבנקים להעניק פתרונות יצירתיים, להקפיא הליכים משפטיים ולשפר את הנגישות הפיננסית של חיילים לאורך השירות ובסיומו

רן קידר |
נושאים בכתבה בנק ישראל חיילים

הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל השיק מהלך ראשון מסוגו, שמטרתו להעניק סיוע פיננסי ייעודי לחיילי וחיילות חובה. האמנה החדשה, שאומצה באופן וולונטרי על ידי כלל המערכת הבנקאית, מתיימרת להתמודד עם תופעה שהפכה בשנים האחרונות לנפוצה במיוחד: חיילים בשירות סדיר שמוצאים את עצמם תחת עומס כלכלי מהותי, לעיתים כבר במהלך השירות, ונושאים איתם את נטל החובות גם לאחר השחרור. 

היוזמה, הקרויה "אמנת זמינות פיננסית", נבנתה בשיתוף פעולה של שורת גופים ובהם הבנקים, חברות כרטיסי האשראי, איגוד הבנקים, משרד המשפטים (הסיוע המשפטי), רשות האכיפה והגבייה, ועמותת "נדן". לפי הפיקוח, מטרת האמנה אינה רק הקלה מידית על חיילים הנמצאים בקשיים, אלא גם מניעה, באמצעות כלים לשיפור הידע הפיננסי והנגישות לשירותים. 

מרכיב מרכזי באמנה הוא הטיפול בחוב. על פי המתווה, בנקים שיעמדו בהוראות יקפיאו הליכים משפטיים למשך שנה לחוב של עד 15 אלף שקל, וינסו לגבש עם החייל החייב הסדר תשלומים מקל, בהתאם ליכולותיו. ההקפאה תוארך בעוד חודש אם החייל ריצה עונש מאסר של 30 יום ומעלה. מדובר במהלך שיש בו היבט חברתי מובהק, אם כי המבחן המשמעותי יהיה מידת השימוש בו בפועל, ובעיקר מידת שיתוף הפעולה מצד הבנקים עצמם, שיכולים אמנם להעניק הקלות נוספות, אך אינם מחויבים לכך. 

כחלק מהשינוי, ימנו הבנקים אנשי קשר ייעודיים לחיילים, שיקבלו הכשרה ממוקדת בהובלת הגופים הרלוונטיים, כולל מפגש עם נציגי צה"ל והסיוע המשפטי, ויוכלו להציע פתרונות בהתאמה אישית. כל חייל יוכל לפנות לאיש הקשר בבנק שבו מתנהל חשבונו, ללא תלות במקום השירות או הסניף. במקביל, תוענק גמישות תפעולית, תעודת חוגר תוכר כאמצעי זיהוי רשמי לפעולות בסיסיות בבנק, חיילים יוכלו לפעול בכל סניף הקרוב אליהם ולא רק בסניף האם, ויונפקו כרטיסי חיוב דיגיטליים זמינים עבור חיילים המשרתים הרחק מהבית. 

באשר לאשראי, תצא המלצה להציע מסגרות מותאמות ליכולת הכלכלית של החיילים, תוך הפחתת סיכון להיכנסות למינוס או לחריגות לא מבוקרות. מעניין לראות שהאמנה אינה עוסקת רק בהיבט המיידי אלא גם בתקופות חריגות, כמו מלחמה. ההתייחסות למבצעים כמו "חרבות ברזל" ו-"עם כלביא" מעידה על לקח ברור שלמד הפיקוח: בתקופות לחימה נדרשת רמה גבוהה של גמישות ונכונות מצד המערכת הבנקאית לפעול ברגישות מול חיילים שנפגעו, נפצעו, או נמצאים בזמינות מבצעית אפסית. 

פרופ צבי אקשטיין  (אורן שלו)פרופ צבי אקשטיין (אורן שלו)

"כיבוש עזה אינו רק אתגר ביטחוני אלא איום כלכלי חמור על ישראל"

פרופ' צבי אקשטיין, ראש מכון אהרון למדיניות כלכלית: "הסדרה בשילוב רפורמות כלכליות יכולה להחזיר את המשק למסלול של יציבות וצמיחה"

רן קידר |

מכון אהרן למדיניות כלכלית באוניברסיטת רייכמן מפרסם ניתוח הבוחן את ההשלכות הכלכליות של שלושה תרחישים ביטחוניים־מדיניים אפשריים הנוגעים לחזית עם עזה: סיום הלחימה והסדרה בינלאומית לניהול אזרחי של רצועת עזה; סיום הלחימה בעזה, ללא הסדרה. כיבוש מלא של רצועת עזה הכולל ניהול אזרחי מתמשך בידי ישראל

הניתוח שנבנה בשיתוף מומחי ביטחון מצביע כי כיבוש עזה כרוך בהוצאות ביטחוניות גבוהות, צפוי לגרור סנקציות כלכליות, ימנע יישום רפורמות תומכות צמיחה ויוביל לפגיעה ברמת החיים של האזרחים וביציבות הפיננסית של המשק. תרחיש כזה יוביל ל"עשור אבוד" – שנים רבות של צמיחה איטית - כפי שקרה לאחר מלחמת יום כיפור.  לעומת זאת, בתרחיש הסדרה והעברת הניהול האזרחי של רצועת עזה החל מ-2026 לאחריות בינלאומית תתאפשר חזרת המשק למסלול של צמיחה כלכלית כפי שקרה לאחר האינתיפאדה השנייה.

מכון אהרן מפריד בניתוח הכלכלי בין הטווח הקצר (2027-2025) לטווח הארוך (2035-2028). בכל אחד מהתרחישים הוערכו היקפי המילואים הנדרשים, היקף העובדים שיעדר ממקום העבודה, העלויות הביטחוניות והשפעותיהם על הגרעון, הצמיחה ויחס החוב לתוצר. 

כיבוש מלא של רצועת עזה

בתרחיש זה צה"ל נוקט בפעילות צבאית עצימה מאוד ברבעון האחרון של 2025 וכן ב-2026, לרבות גיוס מילואים רחב של כ-100 אלף אנשי מילואים. ישראל, מתוקף החוק הבינלאומי, מחויבת בחלוקת מזון ובשירותים אזרחיים בסיסיים לתושבי עזה. הפעילות הצבאית, יחד עם  ההוצאות בגין ניהולה האזרחי של עזה, לרבות חלוקת המזון, מגדילות את ההוצאות הצבאיות ב-2025 וב-2026 אל מעל ל-9% תוצר בשנה, ואת הגרעון בשנים אלו ל-7.6% ו-7.9% בהתאמה. החוקרים מדגישים שבכל התרחישים שנבחנו מתקיימת התאמה תקציבית של 2% תוצר (הפחתת הוצאות או העלאות מיסים) בשנים 2027-2026.  צמיחת התוצר בתרחיש זה תיפגע באופן משמעותית:  0.7% ב-2025 ו-1.1% ב-2026. ותוביל לצמיחה שלילית של התוצר לנפש (ירידה של 1.1% ב-2025,  ושל 0.7% ב-2026). תוצאות אלו הן סכנה של ממש ליציבות הפיננסית של ישראל – יחס החוב לתוצר צפוי לעלות ל-75.9% בסוף 2026 ול-78.8% ב-2027. רמות אלו של יחס חוב לתוצר צפויות להוביל להפחתה משמעותית של דירוג החוב של ישראל, לזינוק בפרמיית הסיכון ולעלייה בעלויות מימון ומחזור החוב של הממשלה. החוקרים מניחים כי תחת תרחיש כיבוש עזה לא יהיה ניתן ליישם רפורמות תומכות צמיחה כלכלית כגון השקעה בהון האנושי, בתעסוקה, בתשתיות ובעיקר תשתיות תחבורה ותשתיות דיגיטציה של המשק.

תרחיש זה טומן בחובו סיכונים גדולים לכלכלה הישראלים וליציבות המשק: ראשית, תנאים אלו לא יאפשרו מימון מלא של דרישות מערכת הביטחון  צפויה פגיעה משמעותית בשירותי האזרחיים, בעיקר בריאות, חינוך והשקעות בתחבורה. בנוסף, תרחיש כזה יחריף את מצבה המתדרדר של ישראל בזירה הבינלאומית הצפויה להטיל סנקציות כלכליות שיפגעו בחברות יצוא, בעיקר יצוא הייטק, ובייצור מקומי בשל קושי ביבוא מוצרי גלם וביניים.