נזק צפוי מסחבת ממשלתית בתיקון חוק היטלי הסחר

כך מאשים היום יו"ר ועדת סחר חוץ בהתאחדות התעשיינים וסמנכ"ל התעשייה האווירית, דוד ארצי, לקראת הדיון שיתקיים מחר בנושא בועדת הכלכלה של הכנסת
שרון שפורר |

הממשלה נוקטת מזה 4 שנים בסחבת מיותרת בכל הקשור לתיקון חוק היטלי סחר, דבר הגורם נזק רב לעשרות מפעלים שאינם יכולים להתמודד בתנאי תחרות בלתי הוגנים. כך טוען דוד ארצי, הוא יו"ר ועדת סחר חוץ בהתאחדות התעשיינים וסמנכ"ל התעשייה האווירית, לקראת הדיון מחר ה-26 בינואר בוועדת הכלכלה של הכנסת בנושא זה.

ארצי, נציין, החליף בתפקידו את ארז ויגודמן, נשיא שטראוס-עלית שכיהן כיו"ר הוועדה לסחר חוץ של התאחדות התעשיינים בשנתיים האחרונות).

ארצי גילה, כי עשרות מפעלים מוותרים מראש ומעדיפים שלא להתלונן כלל על יבוא בהיצף, זאת בשל סירבולו של החוק. ולראייה, הוא אומר, בשלוש השנים האחרונות הוגשה לממונה על חוק היטלי סחר במשרד התמ"ת תלונה אחת בלבד להטלת היטל ביטחה בגין יבוא בהיצף.

ארצי קורא לממשלה ולוועדת הכלכלה של הכנסת לפעול לאלתר לשינוי המצב ולהתאים את החוק הישראלי להסכמי ההיצף והסבסוד של ארגון הסחר העולמי - על מנת לאפשר תנאי תחרות הוגנים במשק.

ארצי טוען, כי במסגרת תיקון לחוק היטלי סחר יש לבצע בין השאר את השינויים הבאים: להקים רשות עצמאית לסחר בינלאומי בראשות הממונה על חוק היטלי סחר. (בדומה לרשות להגבלים עסקיים). כאשר לממונה תהיה עצמאות וחופש פעולה מנהלי לביצוע תפקידיו המורכבים. כן רצוי לקבוע את תקציבה של הרשות בסעיף תקציבי נפרד כמשרד ממשלתי, ולאפשר לממונה להעסיק עובדים לפי חוזה אישי. להשאיר את נטל ההוכחה בנושא היצף, בכל הנוגע לנזק הממשי על כתפי המתלונן, אך משהובאו ראיות לכאורה על קיומו של יבוא בהיצף או על קיומה של סובסידיה יעבור נטל ההוכחה לשכמו של היצרן הזר, אשר כדי להמנע מהטלת היטל ? יאלץ להוכיח כי הראיות הן מחוסרות בסיס. לקצר את הליך הבדיקה ל-8 חודשים בלבד (לעומת יותר משנה על פי הצעת החוק), ולהטיל בחוק סנקציות כנגד הפרת משך זמן זה, או לקבוע כי בחלוף מועד מסוים, יראו את טענת המתלונן כאילו התקבלה והרשויות תאלצנה לעבור לשלב הבא של בירור התלונה.

בנוסף, להעניק לשר התמ"ת זכות עירעור על החלטות הוועדה המייעצת לנושא היצף. חוק היטלי סחר והצעת החוק הנוכחית, מעניקים לשר התמ"ת שיקול דעת האם להטיל היטלים לאחר קבלת המלצות הוועדה המייעצת, וזאת בהתחשב ביחסי החוץ של ישראל ובנימוקים הנוגעים למשק בכללותו. הצעת החוק חייבת לכלול התייחסות לתלונות בגין יבוא בהיצף או במחיר נתמך, הנובעות מזכייתם של יצרנים זרים במכרזים.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
אמיר ירון נגיד בנק ישראל
צילום: ליאת מנדל

בנק ישראל הוריד כצפוי את הריבית

אחרי קרוב לשנתיים ללא הפחתה: בנק ישראל מוריד את הריבית ב-0.25% ל-4.25% על רקע אינפלציה של 2.5% בתוך היעד והרגיעה הביטחונית; מה יהיה בהמשך? אל תצפו להורדה נוספת בקרוב

מנדי הניג |

הריבית המוניטרית בישראל יורדת היום ב-0.25% ל-4.25%. ההחלטה מתקבלת אחרי 14 ישיבות רצופות שבהן בנק ישראל הותיר את הריבית ללא שינוי, תקופה שנמשכה קרוב לשנתיים והוגדרה כשלב של בלימת ביקושים מתוך מטרה לייצב את האינפלציה. בחודשים האחרונים האינפלציה נעה סביב 2.5% ונשארת בתוך היעד, עם תחזית של כ-2.2% ל-12 החודשים הקרובים. במקביל, שער הדולר נחלש בכ-10% מתחילת השנה, מה שגם סייע לצמצום הלחצים על מחירי היבוא והתקררות האינפלציה.

נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון עמד מול ביקורת מאוד גדולה ולא הוריד את הריבית עד עכשיו - כשמסתכלים לאחור אפשר מצד אחד להבין את השמרנות שלו, אבל נראה שמדובר בשמרנות יתר. כשמסתכלים קדימה וקוראים את  הדוח מלווה את הפחתת הריבית שכולל את הסיכויים והסיכונים ומצב המשק, מבינים שיש סיכוי טוב שהריבית במפגש הבא - בתחילת ינואר - לא תרד.  


ההפחתה הנוכחית של הריבית לא תשפיע עלייכם באופן משמעותי. החזרי משכנתא ממוצעים ירדו ב-70 שקל בממוצע, תשלמו קצת פחות על הלווואת, תקבלו קצת פחות על פיקדונות ואפיקים סולידיים. הרחבה: הריבית תרד מחר ל-4.25% - איך זה ישפיע עליכם? 

וכדאי "לחזור על החומר" - מה זאת ריבית פריים, על ההבדל בין ריבית קבועה למשתנה - 10 סוגי ריביות שונות


האינפלציה ירדה ל-2.5% - בתוך תחום היעד

הסיבה המרכזית לכך  שהנגיד שמר על ריבית גבוהה היא האינפלציה. זו ורדת כבר חודשים ארוכים והיא מספר חודשים בגבול "המותר". זה לצד גורמים נוספים הביאו את בנק ישראל להוריד ריבית. מדד המחירים לצרכן עלה בחודש אוקטובר ב-0.5% לאחר ירידה של 0.6% בספטמבר. "האינפלציה השנתית עומדת בשני המדדים האחרונים על 2.5%", ציין הבנק. בניכוי אנרגיה ופירות וירקות, שיעור האינפלציה השנתי עומד על 2.7%. נתון מעניין במיוחד הוא ש"קצב אינפלציית הבלתי סחירים ירד ל-3.0%, ובמקביל, קצב אינפלציית הסחירים נותר יציב ועומד על 1.5% ב-12 החודשים האחרונים".

בצלאל סמוטריץ
צילום: נגה מסה לעמ

כלכלת הבחירות של סמוטריץ - נותן לכם פטור במסים כדי לקבל מנדטים

הגדלת תקרת הפטור ממע"מ מ־75 ל־150–200 דולר מוצגת כהקלה לצרכן, אך המהלך עלול לפגוע בעסקים המקומיים ולהיתפס ככלכלת בחירות מובהקת
אדיר בן עמי |

שר האוצר בצלאל סמוטריץ' מקדם מהלך שיוזיל את הקניות מאמזון ואתרי יבוא אישי אחרים, אבל קשה להתעלם מהתזמון ומהמשמעות הכלכלית הרחבה שלו. הגדלת תקרת הפטור ממע"מ מ־75 דולר ל־150 או 200 דולר נשמעת כמו בשורה לצרכנים, אך בפועל היא עשויה להפוך לאחד הצעדים הפופוליסטיים היקרים של השנה.


מאחורי ההחלטה עומד מהלך שמוצג לציבור כעידוד תחרות, אך גורמי המקצוע באוצר מזהירים כי מדובר במהלך של כלכלת בחירות. וויתור על הכנסות ממסים בזמן שהמשק עדיין מתמודד עם עלויות המלחמה אינו צעד זהיר ובוודאי לא כזה שהדרג המקצועי תמך בו. בצמרת האוצר מדגישים כי שנים מדברים על ביטול פטורים, לא על הרחבתם, והמהלך הנוכחי הפוך לחלוטין לאג’נדה הרשמית של המשרד.


הבעיה המרכזית טמונה בפגיעה הצפויה בשוק המקומי עם עסקים קטנים ובינוניים, שכבר מתקשים להתמודד עם תחרות מחו"ל, וצפויים לעמוד מול גל גדול יותר של מוצרים זולים שמגיעים מסין, טורקיה וממדינות נוספות. הגדלת הפטור מגדילה את הפער שיש להם מול ספקים זרים שנכנסים לישראל, בזמן שעסק ישראלי מחויב בכל מס ורגולציה מקומית. המשמעות היא שיותר קטגוריות מוצרים יהפכו ללא משתלמות לייבוא מקומי, יותר צרכנים יעדיפו להזמין מבחוץ, והכדאיות של החזקת חנות קטנה או עסק בינוני תישחק עוד יותר.


בניגוד לנרטיב של "הקלה ביוקר המחיה", רוב המוצרים שמוזמנים באינטרנט הם אופנה והנעלה ולא אלה שמכבידים באמת על תקציב משקי הבית, כמו מזון. כלומר, ההטבה לא פותרת את בעיית המחירים המשמעותית של הציבור, אלא רק יוצרת תחושת הטבה רגעית. הערכות באוצר מדברות על כך שסמוטריץ' נשען על תחזית לגידול בגביית המסים, מה שאמור לאפשר מהלכים שנויים במחלוקת בלי לפגוע בקופה. אבל תחזית איננה מציאות ואם ההכנסות לא יגיעו כפי שהוצג, הציבור יגלה מהר מאוד שההנחה הקטנה באמזון תעלה לו ביוקר במקום אחר.


מבחינה פוליטית, המהלך מובן מאוד. העלאת הפטור מיד לפני קמפיין פוליטי משדרת "דאגה לציבור" ומייצרת כותרות חיוביות. בפועל, זהו צעד שמיטיב עם ציבור קטן של צרכני אונליין ומעמיק את הבעיה העיקרית של הכלכלה הישראלית: פער עצום בין מדיניות לטווח קצר לבין השלכות לטווח ארוך.