המילואימניקים כבר שלושה חודשים בשירות, יש כאלו שסיימו בשבועות האחרונים, אבל אמרו להם להיות בהיכון. יש כאלו שצפויים בחודש הקרוב לסיים את השירות מילואים, אבל גם הם יהיו בכוננות. מה שהיה לפני ה-7 באוקטובר הוא לא מה שיהיה אחרי - היקף שירות המילואים יעלה דרמטית. 

המילואימניקים מרגישים שהם חזרו לסדיר. אפילו בסדיר לא היתה להם כזו אינטנסיביות, אבל לחלקם זה מאוד מורכב - המשפחה בבית, הבעיות הכלכליות. המעסיק שחייב אותם בעבודה. גם בממשלה מבינים את הקושי הגדול בניתוק של מעל 250 אלף איש מהחיים השוטפים. הם מבינים שלאורך זמן זה לא אפשרי וכשכולם מנסים לפצח את הבעיה, נזרקה על ידי צה"ל תוכנית של מילואים היברידיים. המילואימניק יהיה כמה ימים בעבודה וכמה ימים במילואים וכך יוכל לשלב גם את העבודה כדי שהעסק לא ייפגע (מעבר למה שנפגע) וגם כדי שהוא ימשיך להיות נחוץ לעסק. זה נחמד ש"כולם ביחד" ו"ביחד ננצח", אבל בסוף המעביד לא יכול להעמיד את טובת המילואימניק על טובתו. הוא יגייס עובד, הוא אולי יפטר את המילואימניק בהמשך. 

 

מילואים היברידיים

בלון ניסוי הופרח לאוויר בדמות בדיקה שעורכים צה"ל ומשרד האוצר בדבר האפשרות לקיים מודל של "מילואים היברידיים". דובר צה"ל טוען שזה לא משהו שאפשר לדבר עליו שכן הדברים רחוקים מאוד מלהיות מוסכמים אפילו ברמת הפורמט.

כולם כבר מבינים ש-2024 תהיה שנת לחימה וכי לא ניתן להסתמך אך ורק על כוח האדם הסדיר של הצבא כך שתקציב הביטחון במדינת ישראל ייאלץ לצמוח אל מעל ל-70 מיליארד שקל בשנה. גם אם מלחמת חרבות ברזל, שהובילה לגיוס של כ-300 אלף איש בצו 8 תיפסק מחר, בשביל שתושבי עוטף עזה ותושבי הצפון יוכלו לחזור בבטחה לבתיהם על צה"ל להציב כוחות מסיביים להגנה על הגבול. הטבח שבוצע בשבת השחורה של ה-7 באוקטובר הוביל את כולם למסקנה כי צה"ל יידרש לגייס אנשי מילואים בהיקפים הרבה יותר גדולים מההיקפים אותם ידענו מאז מלחמת יום הכיפורים ב-1973.

• חטף חזק: שכרו של עזריאלי קוצץ ב-60%, יסתפק ב-10 מיליון שקל בשנה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

מהם ההיקפים של כוח אדם שיידרשו כדי להגן עלינו? לא נראה שמישהו כיום יודע לתת על כך תשובה. ברור לכולם שישראל לא תוכל לתפקד לאורך זמן מבחינה כלכלית אם 300 אלף איש ימשיכו להעדר מעבודתם הקבועה בעורף. אומנם המדינה חייבת להיערך למלחמה הבאה מול חיזבאללה ואיראן, לחדש ציוד בו השתמשו במלחמה הנוכחית ולהכין מבצעית את החיילים, אך לא ניתן להמשיך ולשתק כלכלית מדינה שלמה לאורך זמן.

בשל המציאות החדשה והניסיונות להוביל למצב שיחסוך לקופת המדינה כסף ויאפשר לעורף להמשיך לתפקד, הודלפו לעיתונות ידיעות שלפיהן צה"ל ומשרד האוצר בוחנים מעבר למודל היברידי של מילואים.

על פי הפורמט שהודלף לעיתונים יהיה יום אחד בשבוע או בשבועיים בו יגיעו תומכי לחימה למילואים כדי לשמור על כשירות מבצעית וכך שגרת עבודתם לא תיפגע לתקופה ארוכה.

• רשות החדשנות משיקה שלוש תכניות דגל בהיקף של 180 מיליון שקל
• הסכמי אברהם שמו את קזחסטן על המפה - היעד הבא של הישראלים
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• יותר מ-1,500 הייטקיסטים ישראליים הצטרפו למועדון המיליונרים...

 

הנס הכלכלי של חיל האוויר

מי שהדליף את הידיעה הפנה את תשומת הלב של הקוראים לנס הכלכלי של חיל האוויר שפועל לאורך שנים במודל היברידי. כוח האדם בחיל האוויר הישראלי גדול פי 2 ממצב בו חיל האוויר היה מאויש רק על ידי אנשי קבע. כיום, בעבור תשלום של כ-100 אלף שקל בשנה ללא כל זכויות סוציאליות, טייסים במילואים ממשיכים להיות כשירים לטיסה מבצעית. הם מבצעים עבודה בסיכון גבוה, מתחייבים לצבא לקיום כ-2,500 שעות טיסה בשנה, ומוכנים לאורך כל ימי השנה בהם הם לא בחו"ל להקפצות 24/7.

אם מדינת ישראל הייתה צריכה לשלם תשלומי קבע לכל אנשי חיל האוויר, הנזק לקופת המדינה היה מאמיר. המדינה היתה צריכה לשלם כ-600-700 אלף שקל בשנה לכל איש קבע, תשלום שאינו כולל בחשבון את תשלומי הפנסיה.

 

הלוי: "אין לזה שום המשכיות"

אם המודל הזה עבד כל כך טוב בחיל האוויר, האם באמת ניתן להעתיק אותו ליתר החילות בצה"ל? לדברי אפרים הלוי, ראש המוסד לשעבר, "זאת לא נראית לי אסטרטגיה רצינית. איך יבצעו את זה? כל פעם חייל אחד ייכנס והשני ייצא? אין לזה שום המשכיות. כל יומיים מישהו יחליף מישהו בתפקיד? זה לא נכון מבצעית", ציין הלוי בשיחה עם ביזפורטל.

באמת לא ברור איך מודל של מילואים חד יומיים פעם בשבוע-שבועיים ייראה בגדודי הטנקיסטים, וחילות המודיעין. האם המילואימניקים יצליחו לשמור על כשירות מבצעית? האם בכלל יש היתכנות להקפיץ את כל צוות היחידה באותו יום אחת לשבוע או שבועיים באופן קבוע לאורך שנים? גם אם כן, האם היחידה באמת תצליח להגדיל את התפוקות?

ניתן להניח שבמקומות מקצועיים כמו חטיבות המחקר של 8200 ואגף התקשוב ניתן לקיים מודל של מילואים היברידיים באופן זה או אחר בהנחה שהחיילים בעורף שנהנים ממשכורות של עשרות אלפי שקלים בהייטק ישתפו פעולה עם העניין ולא ירוצו לבקש פטור רפואי. יום בשבוע בו החיילים יקדישו שעות עבודה לפרויקט ספציפי אותו הם מכירים באופן מקצועי ניתן לקיים. מודל כזה עשוי אולי להגדיל את התפוקות של צה"ל מבלי להגדיל את מספר התקנים לאנשי קבע.

 

איך המעסיקים יתמודדו?

אך אין ספק שבכל הקשור ללוחמים ביבשה ובים זה סיפור אחר. מעבר לכך, כולם שוכחים את עניין המעסיקים בעורף. איך המעסיקים יתמודדו עם מצב בו עובד חייב להיעדר מעבודתו פעם בשבוע? לא כל אחד יכול להסתדר מול מקום העבודה כשהוא צריך להעניק למדינה כ-60 ימי מילואים בשנה. היכולת המבצעית לעשות כן תלויה באופן הגדרת התפקיד, גיל ומצב סוציו-אקונומי.

כבר היום בעת המלחמה, המילואים גורמים לנזק כספי לא קטן למעסיקים. אותם מעסיקים נדרשים מחד להתמודד עם ירידה חדה בתפוקת עובדי הצוות, ועבור העובדים שגויסו למלחמה הם מקבלים פיצוי חלקי מהמדינה. ביטוח לאומי משלם רק עבור משכורת הברוטו של העובד, אך המעסיק חייב להמשיך ולשאת לבדו בהפרשות הפנסיוניות, החזקת רכב, טלפון משרד וכיו"ב.

אז נכון, אנחנו בתקופת חירום בצפון ובדרום המדינה, מכל כיוון אויבינו קמים להורגנו, מה שמחייב את צה"ל להגדיל תפוקות, אך לא בטוח שהמודל ההיברידי הוא הפתרון. כבר כיום הצבא פועל על פי האינטרס שלו מבלי להתחשב בנזק לעורף. הוא ממקסם ומנצל את כוח המילואים במינימום מחיר. כל עוד זה משרת את הצרכים של צה"ל הוא יכול לשלוח חיילי מילואים בצו 8 לנוח שבוע בביתם בשביל לא להוציא מקופת המדינה כ-300-1600 שקל ליום. המעסיק אליו חזר העובד שאמור בשבוע הבא לשוב ולשרת בצו 8, מקבל עובד עייף במשבר, שיש להניח שייתן תפוקה נמוכה.

"צריך לתמרץ את משרד הביטחון לא לנצל יותר מדי ימי מילואים מתוקצבים", טוען יונתן כץ, האסטרטג הראשי בבית ההשקעות לידר שוקי הון. לדבריו, "בעבר היו מנגנונים שתמרצו את משרד הביטחון לחסוך בימי מילואים והחיסכון שנוצר הועבר למטרת רכישות ותקציבים נוספים של ביטחון. בפועל מי שאמור לנהל את החיסכון בימי המילואים הוא רק משרד הביטחון וזה לא בידיו של משרד האוצר לצאת עם תוכנית היברידית".