תקבול שכונה "פיצוי בגין אי תחרות" הוא למעשה שכר עבודה
תקציר עמ"ה 6790/10 אברהם קרינגל נ' פקיד שומה פתח תקווה
תקציר עמ"ה 6790/10
אברהם קרינגל נ' פקיד שומה פתח תקווה
בית המשפט המחוזי בתל אביב פסק כי תקבול שקיבל המערער ממעסיקתו עם סיום יחסי העבודה ביניהם ניתן למערער בקשר עם יחסי עבודתו כפיצויי פרישה נוספים. נפסק כי המערער לא הוכיח שהתמורה שולמה בגין אי תחרות כנטען, וזאת בין היתר לאור קביעת בית המשפט כי בין המערער לבין חברת אסם היה קיים הסכם העסקה סטנדרטי שנחתם עם בכירים באסם לאי תחרות, בשל העובדה כי המערער היה חבר בדירקטוריון של חברות אחרות בקבוצה, ומשום שמהראיות עולה כי לא היה חשש ממשי כי המערער יתחרה באסם לאחר פרישתו. המערער חויב בהוצאות משפט חריגות בסך 250,000 ש"ח.
השאלה המשפטית והרקע העובדתי
המערער עבד בקבוצת חברות אסם במשך כ-38 שנה עד לפרישתו בשנת 2004. בתפקידו האחרון שימש משנה למנכ"ל וכן מילא תפקידי ניהול נוספים. כחודשיים לאחר מועד פרישתו נכרת הסכם בין המערער לבין אסם שכותרתו "הסכם לשמירת סודיות ואי תחרות". במסגרת ההסכם התחייב המערער שלא להתחרות בעסקי אסם במשך תקופה של שנתיים בתמורה לתשלום של ארבעה מיליון ש"ח, שהופקדו בנאמנות עבור המערער עד חלוף תקופת אי התחרות.
לאחר שנתיים קיבל המערער את התמורה שנקבעה בצירוף ריבית. המערער דיווח על ההכנסה כרווח הון החייב במס בשיעור של 20%. לשיטת המערער, התמורה האמורה היא בגין אי תחרות ובבחינת מכירת נכס ולכן יש למסותה במישור ההוני. מנגד, לשיטת המשיב מדובר בחלק ממענק הפרישה שקיבל מאסם ויש לסווג הכנסה זו כהכנסת עבודה. המשיב טוען כי הוראות ההסכם אינן משקפות את אומד דעת הצדדים, וכל תכליתן היא להסוות מענק פרישה שקיבל המערער נוסף על פיצויי הפרישה הרגילים במטרה להפחית את חיובי המס של המערער.
דיון
לכאורה, הסכם אי התחרות הוא בבחינת ראיה בעלת משקל התומכת בטענת המערער שלפיה התקבול ששולם לו שולם בתמורה לוויתור על זכותו שלא להתחרות בה. ואולם, בהתחשב במכלול הנסיבות נראה כי התשלום ניתן לו על רקע פרישתו ולא כתמורה לוויתור על זכות התחרות.
המשיב צירף הסכמי העסקה של בכירים אחרים בקבוצת אסם שמהם עולה כי אלה היו מחויבים בשמירת סודיות ובאי תחרות למשך שנתיים ממועד פרישתם מאסם. משאלה היו התחייבויות המנהלים הבכירים לאסם, נראה כי בעת פרישתם לא נזקקה אסם לעריכת הסכמי שמירת סודיות ואי תחרות ולא היה לה צורך לשלם להם תמורה כספית נוספת בגין אי תחרות. נראה כי למערער היה הסכם דומה. בהקשר זה יש לדחות את טענת המערער כי לא נחתם בינו לבין אסם הסכם העסקה במשך כל שנות פעילותו בקבוצה. לאחר פרישתו של המערער הוא המשיך לכהן כדירקטור בחברות אחרות בקבוצה. עובדה זאת יש בה כדי לכרסם בטענה כי אסם נזקקה להתחייבות מצד המערער שלא להתחרות בה - ראשית, על פי הוראות סעיף 254 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 נאסר על המערער לפעול בניגוד עניינים ולהתחרות בעסקי חברות הקבוצה שבהן שימש דירקטור. שנית, כדירקטור בחברות אלו ממילא היה המערער חשוף לסודות מסחריים של אסם גם בתקופה שלאחר כריתת ההסכם.
המערער לא הציג ראיות לטענתו כי לאחר מועד פרישתו הוצעו לו הצעות עסקיות אצל מתחרי אסם, ולפיכך אין לקבלה. מספר שבועות לאחר פרישתו התראיין המערער לעיתון גלובס. בריאיון זה התייחס לעסקי אסם, והריאיון עצמו התקיים במשרדי אסם. מכך יש ללמוד שגם לאחר פרישתו היה המערער קשור בטבורו לאסם וכי אסם לא חששה להעביר למערער מידע מסחרי. יש בכך ללמד כי ההסתברות שהמערער יתחרה באסם לאחר פרישתו הייתה נמוכה. לפיכך, אם לא היה למערער הסכם העסקה קודם עם אסם, לא היה לאסם כל חשש שלאחר פרישתו יתחרה בה המערער אגב שימוש בסודותיה המסחריים.
הכנסה ממימוש אופציות - נושא נוסף הדורש הכרעה הוא אופציות לא סחירות של נסטלה, בעלת השליטה באסם, שקיבל המערער בשנת 2001 ובשנת 2007 מימש ברווח של כ-600,000 ש"ח. המערער דיווח על ההכנסה ממימוש האופציות כרווח הון החייב במס בשיעור 27.5%, כממוצע בין שיעור המס על רווח הון (20%) לבין שיעור המס על רווח ממכירת ניירות ערך זרים (35%). מנגד, לשיטת המשיב הרווח שנצמח למערער הוא הכנסה פירותית החייבת במס על פי סעיפים 2(2)(א) ו-3(ט) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961, משום שהאופציות הוענקו למערער במסגרת יחסי עובד מעביד. המערער טוען כי נסטלה אינה המעביד שלו וכי אסם ונסטלה לא דרשו להכיר בעלויות ההקצאה כהוצאה, ובכך לטענתו יש ללמד כי המערער אינו עובד של נסטלה ואין מדובר בשכר עבודה. נפסק כי יש לדחות את טענות המערער. האופציות הוקצו כדי להמריץ את המערער בעבודתו באסם וכאות הערכה על תרומתו בעבודה, ועל כן מדובר ברווח מעבודה שהגיע לידי המערער ממעבידו במישרין או בעקיפין.
תוצאה
הערעור נדחה. המערער חויב בהוצאות משפט בסך 250,000 ש"ח.
* הערת המערכת: על אף נסיבות פסק הדין, נראה כי הוצאות המשפט חריגות ביחס להוצאות משפט בבתי משפט מחוזיים אחרים בנוגע לסוגיות דומות (לדוגמה: ע"מ 53358/10 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, שם נפסקו הוצאות בסך 30,000 ש"ח) ואף בהשוואה להוצאות משפט שקבע כב' השופט אלטוביה בסוגיית תניית אי תחרות (לדוגמה: ע"מ 34229-09, שם נפסקו הוצאות בסך 55,000 ש"ח).
בבית המשפט המחוזי בתל אביב
לפני כב' השופט מגן אלטוביה
ניתן ב-19.1.2014
מתי הריבית תתחיל לרדת?
הסיבות להפחתת ריבית והסיבות שלא להפחית - מתי זה צפוי להתחיל ולמה אתם לא ממש תרגישו את זה בפעמים הראשונות?
בנק ישראל צפוי להותיר את הריבית מחר על 4.5%. הוועדה המוניטרית של בנק ישראל, בראשות הנגיד פרופ' אמיר ירון, תפרסם מחר החלטת ריבית ובדומה לכל ההחלטות מאז ינואר 2024, לא צפוי שינוי. הנגיד, פרופ' אמיר ירון הולך על הצד הבטוח. הוא מחכה להורדת ריבית בארה"ב, הוא מחכה להפחתה ניכרת באי וודאות הגיאופוליטית. מנגד, יש הרבה סיבות טובות להפחתת ריבית מהירידה הצפויה באינפלציה, דרך הירידה בשער הדולר, הירידה בצמיחה, השיפור בפרמטרים הכלכליים, תמחור האג"ח והירידה בפרמיית הסיכון, לצד השיפור המשמעותי במצב הגיאופליטי. ועדיין - מבחינת הנגיד זה עדיין לא הזמן.
אינפלציה - 3.1% אבל בדרך ל-2.3%
האינפלציה השנתית עדיין חורגת מיעד היציבות של הבנק, שמוגדר בין 1% ל-3%. לפי נתוני המדד האחרונים שפורסמו ליולי, קצב העלייה השנתי עומד על 3.1%, מעט מעל הגבול העליון. אמנם המגמה מצביעה על התקרבות ליעד והכלכלנים מעריכים אינפלציה של 2.2%-2.3%, אך הנגיד יתעקש להסתכל על חצי הכוס הריקה
שיקול מרכזי נוסף בהחלטה הוא המצב הגיאו-פוליטי, ובמיוחד חוסר הוודאות סביב המשך הלחימה ברצועת עזה והשלכותיה הרחבות על הכלכלה הישראלית. למרות הצלחות במספר זירות ועמידות וגמישות של המשק הישראלי, המלחמה והחשש מהתרחבותה, הם הבלם המרכזי להעלאת ריבית. החשש הגדול שהמלחמה תוביל לשבירת תקציב, צורך להרחיב גיוסים וחשש מעלייה בריבית החוב. אלא שבינתיים קורה בדיוק ההיפך - אגרות החוב בעלייה, הריבית על האג"ח יורדת והיא מבטאת כבר הפחתת ריבית דהפקטו.
הפד' עדיין לא החל במחזור הפחתות הריבית, ונראה שבבנק ישראל לא מעוניינים להקדים אותו. בשווקים הפיננסיים הבינלאומיים מצפים להפחתה ראשונה בארה"ב רק בספטמבר, וככל הנראה רק אז יבשילו התנאים גם להפחתה בישראל. הסיבה לכך היא הרצון לשמור על יציבות מטבעית ולהימנע מתנודתיות מיותרת בשער החליפין.
- כצפוי: בנק ישראל הותיר את הריבית על כנה - 4.5%
- בנק ישראל הותיר את הריבית על כנה; ירידה בתחזית הצמיחה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השוק המקומי מושפע באופן ישיר מהפער בין הריביות: הריבית בישראל גבוהה יחסית לזו באירופה, ובקרוב גם בארה"ב. מצב זה מושך משקיעים זרים להחזיק בשקל, מה שתורם להתחזקותו מול הדולר ומטבעות אחרים. אמנם התחזקות השקל מסייעת בהפחתת לחצי יבוא ומחירים, אך היא גם מקשה על מגזרים ממונפים כמו נדל"ן, קמעונאות ועסקים קטנים ובינוניים, שסובלים מעלויות מימון גבוהות יותר ומתחרות יצוא מוחלשת.
יו"ר ועד אל על נגד רגב: "מהלך שירסק את התעופה הישראלית"
שרון בן יצחק יצא נגד כוונת שרת התחבורה להקים בישראל בסיס פעילות לחברת הלואו קוסט וויז אייר, שיהיה בנתב"ג ויכלול צוותים ישראליים. לדבריו, "המשמעות היא העברת יעדים לחברות זרות, קריסה של החברות הקטנות, צמצום דרמטי של אל על ולבסוף השתלטות זרה על השוק, שתביא דווקא לעליית מחירים לציבור"
יו"ר ועד עובדי אל על, שרון בן יצחק, יוצא במתקפה חריפה על שרת התחבורה מירי רגב, בעקבות היוזמה שלה להקים בישראל בסיס פעילות לחברת הלואו-קוסט ההונגרית וויז אייר. לדבריו, מדובר בצעד פופוליסטי וחסר אחריות שעלול להמיט פגיעה קשה על ענף התעופה המקומי.
בשלב זה, קבעה רגב כבר שיחות עם מנכ"ל וויז אייר והיא בוחנת את הקמת הבסיס בנמל התעופה בן‑גוריון. המהלך הוגדר על ידה כ"מהלך שובר שוק", שבמרכזו הקמת בסיס של ממש, שיכלול מטוסים ויכלול צוותים ישראליים, כולל טייסים ודיילים. לדברי רגב, התוכנית צפויה להוביל לירידה משמעותית במחירי הכרטיסים, להתרחבות היצע היעדים הבינלאומיים - בין היתר להודו, מרוקו ואף מזרח הרחוק - ולתחרות מוגברת בשוק המקומי. כתנאי למהלך, השרה דרשה שוויז אייר תתחייב להמשיך ולהפעיל טיסות גם בעתות חירום, כפי שנדרש מחברות תעופה ישראליות - מה שיכול לשפר את הקיימות והרציפות התעופתית במצבי סיכון. בשבועות האחרונים התקיימו דיונים אינטנסיביים במשרד התחבורה, בהם השתתפו אנשי מקצוע, רשות שדות התעופה והרשות לתעופה אזרחית. למרות התנגדויות נחרצות מצד גורמי רגולציה וכמה חברות תעופה ישראליות, הוחלט להמשיך ולמקד את המהלך, ולבצע עבודת מטה שתבחן לעומק את ההשלכות הכלכליות והרגולטוריות. המשרד אף הנחה לקדם פגישה עם הנהלת וויז אייר העולמית בהקדם.
בן יצחק טוען כי משרד התחבורה "זורע חול בעיני הציבור" כשהוא מציג את המהלך כפתרון להורדת מחירי הטיסות. לדבריו, גם אם השרה מבטיחה כרטיסי טיסה זולים - בפועל המחירים לא יירדו. במקום להתמודד עם הבעיה האמיתית, שהיא סירובן של חברות זרות רבות לשוב ולטוס לישראל מזה שנה וחצי בעקבות המצב הביטחוני, בוחרת רגב לקדם מהלך שעלול להחליש עוד יותר את חברות התעופה הישראליות. הוא הוסף כי הקמת מערך ובסיס קבוע של וויז אייר בישראל יוצרת אפליה ברורה מול החברות המקומיות, שכן החברה הזרה לא תחויב באותם כללים רגולטוריים ושיקולי ביטחון. "זהו תקדים מסוכן שאין לו אח ורע בעולם", התריע בן יצחק. "המשמעות היא העברת יעדים לחברות זרות, קריסה של החברות הקטנות, צמצום דרמטי של אל על ולבסוף השתלטות זרה על השוק, שתביא דווקא לעליית מחירים לציבור".
בן יצחק אף הרחיב את הביקורת מעבר לענף התעופה, ואמר כי מדובר במדרון חלקלק: "אם מאפשרים לחברה זרה לפעול בלי חובות רגולטוריות, מחר זה יכול לקרות גם במערכת הבריאות, בבנקאות ובתחומים נוספים. לפי השיטה הזו, כל עובד ישראלי ניתן להחלפה בעובד זול ממזרח אירופה". בהתייחסו לעבר, הזכיר יו"ר הוועד כי עובדי אל על היו אלה ששמרו על רצף תעופתי בתקופת הקורונה וגם בזמן המלחמה הנוכחית, כשחברות זרות הפסיקו את פעילותן בארץ. "אנחנו הוכחנו שאין לישראל על מי לסמוך מלבד על עצמה", אמר. לסיום, קרא בן יצחק לשרת התחבורה לעצור את המהלך: "אם תתעקש להמשיך בדרך הזו - היא תיזכר לדיראון עולם כמי שפגעה במו ידיה בתעופה הישראלית".
