הוצאה של חברה בהסדר נושים של חברה בבעלותה - האם הוצאה בייצור הכנסה?
תקציר ע"מ 1067/09 שירדן שיווק (1980) בע"מ נ' פקיד שומה למפעלים גדולים
תקציר ע"מ 1067/09
שירדן שיווק (1980) בע"מ
נ' פקיד שומה למפעלים גדולים
בית המשפט המחוזי בתל אביב פסק כי הוצאה שהוציאה חברת אם במסגרת הסדר נושים של חברה בבעלותה, אשר במהלכו הזרימה כסף לטובת נושי חברת הבת כנגד המחאת החוב מהנושים למערערת - אינה הוצאה בייצור הכנסה, ומשכך אינה מותרת בניכוי על פי הוראות סעיף 17(4) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"), שעניינו הפסד פירותי מחוב אבוד.
השאלה המשפטית והרקע העובדתי
המערערת היא חברה בשליטתו המלאה של מר זיק בר אשר בשליטתו, במישרין ובעקיפין, כמה חברות נוספות וביניהן חברת ברפל סחר, טמפו משקאות, טמפו תעשיות בירות וחברת גולקל. מאז שנת 1992 העניקה המערערת שירותי ייעוץ וניהול לחברת גולקל ללא מנגנון עסקי, כאשר כל שירותיה ניתנו למעשה על ידי זיק בר. בשנת 1998 נקלעה גולקל לקשיים כספיים ומונה לה מפרק זמני. בשנת 2000 נחתם הסדר נושים מול הבנקים שבמסגרתו התחייבה המערערת להזרים כ-14 מיליון ש"ח לגולקל, אשר יועדו לשם תשלום לבנקים בלבד. כנגד הזרמת הכסף המחו הבנקים למערערת את חובותיהם כלפי גלקול, והמערערת רשמה בספריה חוב של גלקול כלפיה. בשנים 2003-1998 לא התקבלו אצל המערערת דמי ניהול מאף חברה. לדעת הנהלת המערערת, בשנת 2004 נהפך חוב זה אבוד, וכתוצאה מכך דיווחה המערערת על הפסד פירותי מחוב אבוד לפי סעיף 17(4) לפקודה.
לטענת המערערת, נוצר לה הפסד פירותי בגין הוצאה בייצור הכנסה. לגישתה, הזרמת הכספים לחברת גולקל נדרשה לשם שמירת השם הטוב והמוניטין של המערערת ובעל השליטה בה, זיק בר, שהם נכס המשמש בייצור הכנסתה. המערערת טוענת כי יש בידיה עסק למתן שירותי ייעוץ וניהול חברות, בפרט בתחום המימוני, המסופקים בפועל על ידי מר זיק בר. אילולא הייתה חברת גולקל מגיעה להסדר נושים שבמסגרתו הזרימה המערערת כספים לשם פירעון חובות גולקל לבנקים, הרי הייתה נגרמת פגיעה ביכולת המערערת לפעול למציאת מקורות מימון לחברות שבניהולה.
המשיב סירב להכיר למערערת בהוצאה בייצור הכנסה. לדידו לא מדובר בהוצאה בייצור הכנסה, ועל כן ההוצאה אינה מותרת בניכוי על פי הוראות סעיף 17 לפקודה. לטענת המשיב, המערערת לא הוציאה את ההוצאה מתוך ציפייה עתידית להפקת הכנסות, ואין ההוצאה קשורה לפעילותה אלא מדובר ברכישת זכויות הנשייה של הבנקים כלפי גולקל. לפיכך קבע המשיב בשומתו כי ההוצאה שהוציאה המערערת היא הונית, ומקנה לה הפסד הון כתוצאה מאובדן סיכוי הגבייה.
דיון
כאמור, המערערת טוענת כי היא עוסקת בניהול ובמימון חברות, וכי בשנת 2003 אף לוותה מן הבנקים כ-16 מיליון ש"ח לשם מימון הפעילות של חברות באשכול החברות. בית המשפט דחה טענה זו, והצביע על כך שההלוואה נלקחה כשלוש שנים לאחר שרכשה המערערת את חובותיה של גלקול, ואין בה כדי להעיד כי המערערת מנהלת עסק מימוני או עסק של רכישת או גביית חובות. מלבד הלוואה זו, לא נטען או הוכח כי החברה העניקה הלוואות נוספות לגולקל או לכל גורם אחר. זיק בר, שהעיד מטעם המערערת, אף הודה בעדותו כי המערערת כלל לא עסקה בגביית חובות.
כמו כן, יש לדחות את טענת החברה שלפיה יש להכיר בהזרמת הכספים כהוצאה אשר נועדה לשמור על נכס הקיים בידי החברה - המוניטין ושמה הטוב המאפשרים לה לפעול מול הבנקים, ולפיכך מדובר בהוצאה שהוצאה בייצור הכנסה. נפסק כי טענה זו שונה באופן מהותי וייתכן שאף סותרת את דיווחיה המקוריים של המערערת למשיב, כי הזרמת הכספים התבצעה כנגד רכישת חוב עסקי. יש לבחון את טענת המערערת כבר במועד הזרמת הכספים לגלקול. לא ניתן לטעון מחד גיסא כי ההוצאה נועדה לשמירה על המוניטין, ומאידך גיסא כי ההוצאה הייתה לשם רכישת חוב שאבד רק כמה שנים מאוחר יותר.
למרות הסתירה לכאורה בטענות המערערת, נראה שגם לגופו של עניין הזרמת הכספים אינה עומדת בתנאי סעיף 17 לפקודה להכרה בהוצאה. ודוק, יש לראות בהוצאה כהוצאה שיצאה בייצור הכנסה כל עוד קיימת פעילות עסקית לשם ייצור הכנסה, אף אם איתרע מזלו של הנישום וזו לא צמחה בפועל. בענייננו החל משנת 1997 פסקה המערערת לגבות דמי ניהול מגלוקל. אין בעובדה שלא קיימות הכנסות מדמי ניהול ללמד בהכרח כי לא התקיים מנגנון עסקי שנועד לספק שירותי ניהול. עם זאת, משנהוג בין הצדדים כי שירותי הניהול ניתנים בתמורה לדמי ניהול, הרי הפסקת תשלום דמי הניהול מעידה לכאורה על כך שהחל משנת 1997 כבר לא ניתנו שירותי ניהול. לפיכך, יש לראות בפעילות המערערת החל משנת 1997 כפעילות חברת אחזקות בלבד, ולא כפעילות למתן שירותי ניהול לגלוקל או לכל חברה אחרת. אם כך, אפילו אם הייתה מתקבלת עמדת המערערת במלואה - כי הזרמת הכספים במסגרת הסדר הנושים יועדה לשמור על יכולתה לגייס כספים מהבנקים והיא בבחינת הוצאה פירותית באופייה, הרי ההוצאה הוצאה בשנת 2000, שנה שבה לא צמחה למערערת כל הכנסה או קוימה פעילות עסקית כלשהי לשם הצמחת הכנסה, והיא שימשה בעצם חברת אחזקות גרידא. לנוכח הוראות סעיף 17 לפקודה אין להתיר בניכוי את ההוצאה, שכן היא לא שימשה בייצור הכנסה.
תוצאה
הערעור נדחה. המערערת חויבה בהוצאות משפט בסך 37,000 ש"ח.
בבית המשפט המחוזי בתל-אביב
לפני כב' השופט מגן אלטוביה
ניתן ב-17.1.2013

העלמתי הכנסות של 100 אלף שקל לפני עשור - להצהיר עליהן בגילוי מרצון?
למה נוהל גילוי מרצון לא יספק את מה שמצפים ממנו - אנשים יחששו לדווח באופן לא אנונימי ואין ביטול אוטומטי של קנסות, הצמדה וריבית
לאחר למעלה משלוש שנות ציפייה, רשות המסים פרסמה את נוהל הגילוי מרצון החדש - רשות המסים
מודיעה על גילוי מרצון: דיווח על נכסים והכנסות שלא דווחו, בתמורה לתשלום מס וללא הליך פלילי
על פניו, מדובר במהלך חיובי שמטרתו לעודד שקיפות, להגדיל את רשת חייבי המס ולספק לנישומים הזדמנות להסדיר חובות עבר בכפוף לחיסון פלילי. זה גם אמור להגדיל את הקופה
הציבורית מגביית מסים. בפועל קשה לומר שמדובר ב"בשורה" של ממש, וספק בתמריץ אמיתי לחשיפה.
ראשית, בניגוד לנהלים קודמים בנושא זה, הנוהל הנוכחי מציע אך ורק הליך שאינו אנונימי. אנשים צריכים להזדהות כאשר הם מגישים בקשה לנוהל גילוי מרצון. אין כאן כשל של רשות המסים אלא התנגדות של משרד המשפטים, אך המשמעות ברורה: נישומים רבים, שגם כך חוששים מהליך כזה, יירתעו עוד יותר מלהיחשף. מדובר על מחסום בסיסי של אנשים להיחשף מול הרשויות גם מכיוון שהם עשויים לחשוב שהם "סומנו" על ידי רשות המסים. כשמשלבים זאת עם החמרות נוספות, שכעת כתובות במפורש ובעבר היו בגדר "תורה שבעל פה", נוצרת תחושה שהרשות אמנם הפנימה את לקחי העבר אך בחרה לסגור פינות באופן קשיח מדי.
כדי להבין את הבעייתיות, נניח נישום שלא דיווח על הכנסה חייבת בשיעור מס שולי של 100 אלף ש"ח בשנת 2015. אילו היה מדווח במועד, המס היה עומד, נניח, על כ-35 אלף שקל בלבד. כיום, בהליך גילוי מרצון, אותו נישום עשוי למצוא את עצמו מול תוצאה דרמטית:
תשלום על קרן המס בסך של 35 אלף שקל, ריבית והצמדה כ-5 אלף שקל ועל כל אלה מתווסף קנס גרעון של כ-30 אלף שקל נוספים. כלומר, חוב של 35 אלף שקל צומח לפי שלושה ויותר. איזה תמריץ יש כאן לנישום להיחפז ולדווח ביוזמתו? שהרי האמת צריכה להיאמר- אם לא נתגלה עד היום "מחדלו" זה, מה הסבירות שיתגלה אי פעם?
- גילוי מרצון: הזדמנות להסדיר חובות - או מלכודת לנישומים?
- רשות המסים מודיעה על גילוי מרצון: דיווח על נכסים והכנסות שלא דווחו, בתמורה לתשלום מס וללא הליך פלילי
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הנוהל החדש מבהיר שאין ביטול אוטומטי של הצמדה וריבית, ואין ביטול של קנסות גרעון אלא בכפוף לשיקול דעת פקיד השומה.

בפעם השניה: ניסה להבריח 30,000 כדורי ויאגרה - ונתפס בנתב"ג
הנוסע, שכבר נתפס בעבר בניסיון הברחה דומה, חזר מהודו כשבמזוודותיו 30 אלף כדורים בשווי מוערך של 600 אלף שקל; הכדורים ללא אישור משרד הבריאות; דרכונו נלקח ובמכס בוחנים הגשת כתב אישום
נסיונות ההברחה בנתב"ג מייצרים לאחרונה כותרות, הפעם מדובר כבר בפעם השניה שהאדם הזה מייצר כותרת. תושב קריית אתא, שחזר לישראל אחרי חמישה ימי שהות בהודו, נעצר באולם הנוסעים של נמל התעופה בן-גוריון, כשבמזוודותיו 30,000 כדורי ויאגרה לא מאושרים לשימוש על פי
חוקי משרד הבריאות.
הכדורים, שערכם מוערך בכ-600 אלף שקל, נתפסו על ידי בודקי המכס אחרי שהנוסע ניסה לעבור דרך המסלול הירוק. בדיקה קצרה של המזוודות חשפה: שתי מזוודות עמוסות בכדורים.
מדובר ככל הנראה במהלך מתוכנן מראש, ולא בניסיון חד-פעמי.
מחקירה שבוצעה על ידי יחידת הסמים והמכס של נתב"ג (יס"מ) עולה כי מדובר בהברחה נוספת של אותו אדם - משה לוי -אשר נתפס כבר בחודש אפריל האחרון באירוע דומה. אז גם הובא בפני שופט, שוחרר בתנאים מגבילים, ודרכונו נלקח ממנו.
המקרה
הנוכחי התרחש בטיסת הראשונה בה חזר אחרי שהשיבו לו את הדרכון, צעד שמעלה שאלות לא פשוטות על האפקטיביות של ההגבלות שהוטלו עליו בעבר.
- בהיקף של מיליונים: ייבאו מוצרים מעלי אקספרס והצהירו שהם שווים הרבה פחות
- בקשה לייצוגית נגד רשות המסים: גביית מס יסף על שכר דירה אינה חוקית
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
גם הפעם הובא לוי בפני שופט בית משפט השלום בראשון לציון, ושוחרר בתנאים מגבילים. דרכונו נלקח ממנו לתקופה של 180
יום, בזמן שבמכס שוקלים אם להגיש נגדו כתב אישום.