נתחיל בכך שבעלי המניות אינם צריכים לדאוג. אלי עוזב אבל כמו בכול אספקט אחר של פעילותו, כך גם ידע האסטרטג הגדול לבנות צוות מחליף והרבה יותר מכך, הוא ידע לעשות זאת תוך שמירת האמון של המשקיעים בהמשכיות. מינויו של ד"ר פיליפ פרוסט, שאין ספק שנעשה על פי דעתו ועצתו של אלי, הוא עוד צעד שמוכיח את גדולתו של האדם שאנחנו מחשיבים כאחד התעשיינים האמיתיים והבודדים בישראל. אנשים כמו אלי הורוביץ, דוב לאוטמן וסטף ורטהיימר הם נכסים אדירים למדינה, נפילים, וזו ההזדמנות לאחל, לכול השלושה, "עד 120". תחילת הדרך יצא לנו להכיר את אלי הורוביץ במאבק על השליטה בחברת טבע בסוף שנות הששים (למי שזוכר את המאבק על חבילת המניות שהייתה מופקדת בבנק לפתוח התעשייה). בשנת 1976 התמזגו החברות אסיא-צורי-טבע לאחת ואלי הורוביץ מונה כנשיא ומנכ"ל של הקבוצה. שלוש החברות הנ"ל נוסדו, בשלבים שונים, החל משנת 1901 ע"י המשפחות סולומון, לוין ואלשטיין, חלוצי התעשייה הרפואית בישראל, יקי"ם כמובן. לא הכול הסכימו אז למינויו של הורוביץ כמנכ"ל, העובדים לא אהבו זאת וגם לא מעט עיתונאים גיחכו למינוי אבל האיש לקח חברה ישראלית קטנה והפך אותה לחברה המובילה בעולם בתחום הגנרי. הורוביץ, באישיות שלו, ביכולת הניהול שלו ובדבקות באסטרטגיות שטווה לעצמו הצליח להצמיח את החברה, ממש "על פי הספר", גם אורגנית וגם באמצעות רכישות ומיזוגים כאשר כל צעד קדימה נעשה בשיקול דעת וכחלק מאסטרטגיה ארוכת טווח. הורוביץ היה המנהל הראשון שרכש ומיזג חברות גדולות בישראל ובהצלחה. לפני הרבה שנים היה אנליסט בכיר אחד בניו יורק שממש הכרחנו אותו לבדוק את טבע ("עזוב", אמר האיש, "אני לא מתעסק עם חברות זרות קטנות"). לימים הפך לאנליסט רפואה בכיר ומאוד נחשב בוול סטריט ולמעריץ של טבע. לאחר שנים של מעקב אחרי טבע ולפני שפרש, בתחילת המאה, לגמלאות בפלורידה, אמר לנו, "אלי הורוביץ זה קוסם. מילא להפוך חברה למובילה בישראל זה לא ביג-דיל אבל לקחת חברה עם מנטאליות ישראלית ולמזג לתוכה, בצורה החלקה ביותר וללא בעיות של התאמה בכלל, חברות אמריקאיות ואירופיות גדולות זה משהו שקשה לפגוש אפילו אצלנו". שנות השמונים במהלך שנות השמונים רכשה טבע את כל מתחרותיה המובילות בישראל, איקאפארם ופלנטקס בראשן, ובשנת 1987 עשה אלי הורוביץ את הצעד הגדול הראשון לתוך ארה"ב, הוא הנפיק את החברה בניו יורק, בנאסד"ק. גם ההנפקה ההיא הייתה דוגמה לחשיבה הנכונה של הורוביץ שהרי מטרת ההנפקה הייתה, בעיקר, מכירת בלוק המניות של כור (היתרה הלכה לרכישה, ביחד עם ענקית הבריאות WR Grace (סימול:GRA), את חברת Lemmon מפנסילבניה). כור הייתה אז בעלת המניות הגדולה בטבע וזאת כתוצאה מהרכישה של פלאנטקס ואיקאפארם שהיו בבעלות כור. "ההשתחררות" מכור וחברת העובדים ששלטה בה, הייתה מעשה נבון שיווקית בעולם האמריקאי. "הרי לכם חברה", צחקו בבר-סטרנס שהייתה אחת החתמים של ההנפקה, "שמשתחררת מהתלות בסוציאליסטים". ההנפקה בספטמבר 1987, לפי 9.25 דולר למניה, הייתה ההנפקה הישראלית הראשונה ששווקה בכול רחבי ארה"ב ומוצלחת מאוד. את ההנפקה ניהלו הגדולים, ענקי ההשקעות דאז, שירסון-ליהמן, בר סטרנס ודרקסל ברנהאם לאמברט (כולן כבר אינן קיימות). מי שנכח, כמונו, ב-Road-Show של החברה יכול היה לשמוע, בדייקנות מדהימה, את מה שיקרה בעתיד. האסטרטגיה שנפרשה, בהצגת החברה, הייתה של חברה שתוביל בתחום הגנרי, שיגדל לממדי ענק (אז התחום היה צנוע מאוד, בחיתוליו) עם גיחות לתחום הפרמקולוגי והישענות על חדשנות. אלי הורוביץ לא שינה את האסטרטגיה וחשוב יותר, שכנע את המשקיעים שלא ישנה. חודש לאחר ההנפקה התמוטט השוק ומניית טבע נפלה למחצית המחיר. אבל מי שרכש 1000 מניות טבע בהנפקה, בהשקעה של 9,250 דולר ולא מכר שווה היום כ-1.9 מיליון דולרים (לפי מחירים מתואמים מניית טבע עלתה בלמעלה מפי 205) וזאת ללא חישוב הדיבידנד ואנחנו מכירים הרבה יהודים, ש"דחפנו" להם את המניות על מצע ההשקעה בציונות, שיושבים היום בבתי האבות בפלורידה שקנו, רובם במשבר שלאחר ההנפקה, 20 ו-30 אלף מניות ומחזיקים בהם עד היום. אז מי אומר שהשקעה לטווח ארוך אינה עובדת? הבעיה היחידה היא שצריך, על מנת שתעבוד, מישהו כמו אלי הורוביץ. לקראת סוף שנות השמונים רכשה טבע את המתחרה הגדולה האחרונה בישראל, אביק, ואז נכנס לתמונה לראשונה ישראל מקוב שהשמועות אמרו שהוא שהצליח לשכנע את שבעת המשפחות ששלטו באביק למכור לטבע. סוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21 שנות הפריצה מתחילת שנות ה-90 החלה הצמיחה המהירה של טבע. הצמיחה נעשתה בעיקר באמצעות רכישות ומיזוגים אבל גם באמצעות צמיחה אורגנית וזאת כאשר החברה מתייעלת כול הזמן. בעוד החברה הולכת מחיל לחיל במיין סטריט הדרך בוול סטריט הייתה מלאה במהמורות מפחידות למדי. זה התחיל עם רכישת המחצית השנייה של Lemmon מ-WR Grace, ב-1995. האנליסטים הבודדים שעקבו אחרי החברה לא אהבו זאת. גם נבהלו מגודל ההשקעה ובמיוחד לא אהבו את העובדה שחברה עם שם כזה תהפוך למרכז הפעילות בצפון אמריקה. טבע נפלה אז בכ-20% בשבוע. בשנת 1996 רכשה טבע את מעבדות ביוקראפט שהחזיקה 3% מהשוק הגנרי בארה"ב בתמורה ל-297 מיליון דולרים במניות והרולד שניידר הבעלים של ביוקראפט הפך לבעל המניות המוביל של טבע (% 10.7 בטבע שהייתה שווה אז 2.6 מיליארד) ולדירקטור. שניידר אגב, שירת כדירקטור בטבע עד למותו בשנה שעברה. לאחר מותו מכר הבן את המניות (ב-2009) בסכום של 2.1 מיליארד דולרים. בשנות התשעים החלה גם הכניסה המסיבית לאירופה, חלק באמצעות רכישות של חברות מקומיות וחלק באמצעות כניסה עצמית.ולקראת סוף המאה כבר שמענו את אלי הורוביץ מדבר על כניסה לתחום הביו-טכנולוגי. הרכישה של ביוקראפט, שנסגרה בשנת 1997, העלתה את טבע על מפת ה- M&A בארה"ב. בוול סטריט, לעומת זאת, הפילה הרכישה את המניה בכ 25% ("זה גדול עליהם", טענו האנליסטים). בסוף המאה נודע ברבים הסוד שלאחדים היה ידוע קודם שטבע הצליחה לפתח תרופה אתית ראשונה, קופאקסון שמה, תרופה ייחודית נגד מחלת הטרשת. וול סטריט לא פרגנה ובגדול ("השתגעו? מה פתאום נכנסים לפרמקולוגיה? הם לא מבינים בזה כלום") והמניה חטפה כמה מכות נוראיות בדרכה להוכחות. הקופאקסון התחילה דרכה בבריטניה, ב-2000 וב-2002 נכנסה לארה"ב. מאז, בכול שנה, עד עצם היום הזה, טוענים האנליסטים, "זהו זה, המכירות הגיעו לשיא". היחידים שכול שנה העריכו נכון ובכול מפגש משקיעים בעולם היו אלי הורוביץ ודן זיסקינד, מנהל הכספים והשגריר לוול סטריט. בהערכה גסה, הקופאקסון גרמה, עד ל-2003, ליותר נפילות במניה מכול גורם אחר. את המאה ה-21 פתחה טבע עם רכישת נובופארם, החברה הגנרית המובילה בקנדה ושוב בהחלפת מניות (בעבור 6.2% ממניות טבע, אז כ-300 מיליון דולרים). רכישת נובופארם, לצד חשיבותה לשוק הצפון האמריקאי פתחה את המסלול המהיר של טבע לאירופה. חברת הבת שלה בהונגריה היוותה הבסיס למרכז גדול של טבע שם, מרכז מו"פ בעיקר. בעקבות נובופארם באה סדרה של רכישות באירופה (באייר-צרפת, האניוואל-איטליה). 2002 שדרוג ההנהלה בשנת 2002 מונה ישראל מקוב כנשיא ומנכ"ל טבע ואילו אלי הורוביץ לקח את תפקיד היו"ר (עד אז בידי ד"ר מאיר חת). בשנים 2002-2003 עברה החברה שידרוג מערכות הניהול והתאמה לגלובליזציה. התוצאה, בין 2003 ל-2008 זינקה החברה זינוק משמעותי ועלתה להובלה גלובאלית בתחום הגנרי. המינוי של מקוב, שכבר עבד שנים עם טבע בתפקידים שונים, שוב הראה את יכולת השיפוט המדהימה של הורוביץ. מקוב לקח חברה של 3 מיליארד ועזב חברה של 9 מיליארד, אין ספק שהצמד הזה לקח את טבע לליגה הלאומית. בשנת 2004 החלו הרכישות הגדולות באמת ובאמצעותן הקפיצה של טבע לראשות הליגה הגנרית. ב-2004 רכשה טבע, בסכום של 3.4 מיליארד דולרים במניות, את חברת Sicor's biogenerics שסימלה, בין השאר, את הצעד הראשון לכיוון הביו-סימילארים. בתחילת שנת 2006 נרכשה Ivax Corporation, מפלורידה ב 7.4 מיליארד דולרים במניות ומייסדה של אייווקס, ד"ר פיליפ פרוסט, הפך לבעל המניות הגדול של טבע והצטרף למועצת המנהלים. הנדוניה שהביאה אייווקס הייתה אדירה ובתחומים שונים והמיזוג, בניגוד לדעת האנליסטים דאז, עבר חלק וגרם להתייעלות רבתי בטבע. גם התרומה של האיש עצמו, ד"ר פרוסט, ראויה לתשומת לב. האיש, שהפך לידידו האישי ושותף להשקעות של אלי הורוביץ, מלבד היותו בין עשירי העולם, מוביל (כמשקיע מוביל, חבר הנהלה ו/או יו"ר) מגוון רחב ביותר של חברות ובתחומים שונים, מבית ההשקעות לאדנברג-ת'טלמאן (סימול:LTS) דרך חברות חלום כמו פרולור (סימול: PBTH.OB), פרוטאלקס (סימול: PLX), אופקו (סימול: OPK), ContinueCare (סימול:CNU) והשקעות בקרנות הון סיכון שונות ועד להיותו חבר במועצות מנהלים של אוניברסיטת מיאמי ומוזיאון הסמיטסוניאן המפורסם. אם לא היינו חוששים מלהגזים היינו אומרים שאלי תכנן את סיפור אייווקס כי ראה את העתיד. איך אחרת היה מצליח להעמיד לצדו, לאורך זמן, אישיות ברמתו של פרוסט (בצחוק...). בסוף 2008 ביצעה טבע את הרכישה הגדולה בתולדותיה ומשמעותית ביותר כאשר רכשה את מעבדות בר בתמורה ל 7.46 מיליארד במניות ובמזומן. הרכישה הזו בוצעה תחת שרביט הניהול של המנכ"ל החדש שלמה ינאי שמוכיח עצמו בצורה מופלאה ויותר מכך, מוכיח את יכולת האבחנה של הורוביץ שהרי רבים מ"מומחי טבע" (כולל עבדכם הנאמן) חששו מהחלפתו של מקוב בינאי והסתבר שאלי, כרגיל איבחן נכון. לאן מכאן? נחזור ונאמר שהמינוי של פרוסט הוא האידיאלי, גם מבחינת טבע ובמיוחד מול בעלי המניות הגדולים שרובם יושבים בארה"ב. טבע תמשיך בדרכה, באותה עוצמה שעשתה עד כה. אלי הורוביץ בנה, לאורך השנים, מערכת כול כך משומנת, מוטת פיתוח ושיווק, שאינה משאירה מקום לדאגה. נכון, צריכה ההנהלה לשמר את הדבקות באסטרטגיה שאומרת, המשך השליטה בגנריקה עם גיחות לתרופות אתיות בודדות בפרמקולוגיה ואולי בביו וכניסה לתחומים חדשניים-עתידיים. כיוון שזה הכיוון שבו המכונית כבר נוסעת ממילא אז אין למשקיעים ממה לדאוג. אנחנו מהמרים שהשינויים היחידים שעשויים להתבצע, בטווח הבינוני, יהיו שינויים במועצת המנהלים, מקוב אולי יוחזר ועוד אישיות בכירה או שתיים מתחום הבריאות ולא בהכרח ישראלים. נקווה רק לדבר אחר והוא שעזיבתו של אלי לא תשנה את ההתייחסות ל EXIT. אלי היה מאותם בודדים, נדירים במקומותינו, שהאמין (בצדק כמובן) שתרבות האקזיט היא אסון כלכלי לישראל ואנשים כמו אלי נולדים פעם במאה שנים. אנחנו מניחים שכעת, ההתעניינות לפחות, תגבר וכך גם הפיתוי.