"מינוי כתב של עיתון ישראלי מרגיז במרוקו!!"
הידיעה הבלעדית באייס, לפיה מבקש מעריב למנות כתב קבוע במרוקו, עוררה מאז פרסומה בתחילת החודש עניין רב בכלי התקשורת המובילים בממלכה, וגרמה למשרד התקשורת המרוקאי לשחרר הכחשה גורפת לכלי התקשורת המקומיים - דבר שרק ליבה את סקרנותם.
תחת הכותרת "מינוי כתב של עיתון ישראלי מרגיז במרוקו!!", היה זה האתר 'ISLAMO-MEMO' שחשף לראשונה לפני כשבועיים מ'וושינגטון' (במטרה לטשטש את מקורותיו - ש"ש) כי "העיתון הישראלי 'מעריב' מינה כתב על בסיס קבע במרוקו, ובכך הפך להיות אמצעי התקשורת הציוני הראשון להציב כתב בעולם הערבי".
בהמשך, תוך ציטוטים מ"אתר האינטרנט ?אייס? המתמחה בתקשורת העברית", הציג האתר המרוקאי פרטים על הכתב המיועד נועם שמעון ניר ש"ממתין לאישור הרשויות על מנת להתחיל את עבודתו", וציין את היחצ"ן עופר שטרית כמי שעומד מאחורי המינוי "במטרה להעצים את התיירות הישראלית למרוקו באמצעות דיווחים וכתבות בעיתון מעריב".
בסיום הידיעה נכתב כי "לדבריו (ניר - ש"ש), אחת המטרות היא לחזק ולתגבר את הקשרים הבילטראליים בין רבאט לתל אביב". בשיחה ממרוקו הכחיש ניר לאייס כי פנו אליו מהאתר.
אתר ISLAMO-MEMO מתמחה בעניינים איסלאמיים והוא בעל חשיפה גדולה במרוקו - מה שגרר גל פרסומים בעקבותיו באתרי חדשות ובעיתונים מובילים במרוקו בשפה הערבית והצרפתית.
לעניין הרב הוסיפה גם הודעתו של משרד התקשורת המרוקאי, בעקבות פנייה של אחד העיתונאים לקבלת תגובה על המינוי, לפיה לא התקבלה אצלו כל בקשה בכתב או בעל פה בנושא.
בעקבות הנוהל בו המשרד, שמדברר את ממשלת מרוקו, שולח קומוניקט לכל אמצעי התקשורת המרוקאים, נחשפו מערכות העיתונים למה שאמור היה להיות בעל פרופיל תקשורתי נמוך - ואלה עטו על המציאה, תוך שפרסמו אותה בעמודיהם הראשיים.
הפרסומים הראשונים היו ביום שלישי שעבר בעיתונים המובילים במרוקו, בהם -'אחדאת מגרבייה' ו'אל מסע'א' (Almassae) הנחשב לנפוץ ביותר במדינה. עורכו, רשיד ניני, נחשב לעיתונאי לוחם שלאחרונה נשפט ל-3 חודשי מאסר בעקבות מאמר מערכת נוקב שפרסם נגד בכירים במשרד המשפטים המרוקאי.
בעקבות התהודה הרבה שקיבל הפרסום, הרחיב אל מסע?א יומיים מאוחר יותר בנושא - שוב בעמודו הראשי. ביום חמישי האחרון פרסם העיתון ידיעה נוספת בפרינט ובאתר, והפעם צירף אליה תצלום ממכתב הבקשה ששלח עורך מעריב, יואב צור, למשרד התקשורת המרוקאי.
לידיעה זו כבר צורפה תגובתו של ניר, ואף נכתב כי מהעיתון "שוחחו עם גורם במעריב ואושרו הפרטים".
ניר סיפר הבוקר לאייס כי "ביום פרסום הידיעה בעיתונות המרוקאית (מיום שלישי ? ש"ש) התקשר אליי ניני וביקש את תגובתי. אמרתי שבניגוד לתגובת משרד התקשורת, אכן נפגשתי עם גורמים מהמשרד במסגרת אירוע שהתקיים והודעתי להם על הבקשה.
"נמסר לי כי השר עמד לפני נסיעה וכי הוא צפוי לחזור בסוף דצמבר, אך בדיעבד התברר כי שיקרו לי והשר חזר למרוקו לאחר מספר ימים ולא כפי שנמסר לי. באותה שיחה נרמז לי כי יכולה לסייע בעדי התערבות גורם יהודי בכיר - ושמו של היהודי יועץ המלך, אנדריי אזולאי, עלה בהקשר זה.
"מיותר לציין כי למר אזולאי אין שום קשר לדברים ולכן גם לא שקלתי לפנות אליו בעניין זה למרות היכרותי האישית איתו. מאז הפרסומים קיבלתי טלפונים ומיילים רבים, בעיקר ממרוקאים מוסלמים, שתמכו בי והביעו את התפעלותם משאיפותיי המקצועיות".
לדברים אלה של ניר ניתן למצוא תימוכין גם באמצעות חיפוש בגוגל בשפה הערבית, המעלה שורה של אתרים שפרסמו את הידיעה, כשקריאה בטוקבקים מגלה כי בניגוד למצופה קיימת ברובם תמיכה ביוזמה.
בכמה מהם אף נטען כי "מישראל משודרות ונכתבות כתבות של עיתונאים זרים ממדינות שאין להן יחסים דיפלומטיים עם ישראל, ולפיכך אין מניעה שכתב במרוקו ידווח במסגרת עיתון או כלי תקשורת ישראלי".
בנק ישראל פרסם תכנית כוללת להקלות כלכליות לחיילי חובה
האמנה החדשה, שנקראת "אמנת זמינות פיננסית לסיוע לחיילים וחיילות בשירות חובה", תעודד את הבנקים להעניק פתרונות יצירתיים, להקפיא הליכים משפטיים ולשפר את הנגישות הפיננסית של חיילים לאורך השירות ובסיומו
הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל השיק מהלך ראשון מסוגו, שמטרתו להעניק סיוע פיננסי ייעודי לחיילי וחיילות חובה. האמנה החדשה, שאומצה באופן וולונטרי על ידי כלל המערכת הבנקאית, מתיימרת להתמודד עם תופעה שהפכה בשנים האחרונות לנפוצה במיוחד: חיילים בשירות סדיר שמוצאים את עצמם תחת עומס כלכלי מהותי, לעיתים כבר במהלך השירות, ונושאים איתם את נטל החובות גם לאחר השחרור.
היוזמה, הקרויה "אמנת זמינות פיננסית", נבנתה בשיתוף פעולה של שורת גופים ובהם הבנקים, חברות כרטיסי האשראי, איגוד הבנקים, משרד המשפטים (הסיוע המשפטי), רשות האכיפה והגבייה, ועמותת "נדן". לפי הפיקוח, מטרת האמנה אינה רק הקלה מידית על חיילים הנמצאים בקשיים, אלא גם מניעה, באמצעות כלים לשיפור הידע הפיננסי והנגישות לשירותים.
מרכיב מרכזי באמנה הוא הטיפול בחוב. על פי המתווה, בנקים שיעמדו בהוראות יקפיאו הליכים משפטיים למשך שנה לחוב של עד 15 אלף שקל, וינסו לגבש עם החייל החייב הסדר תשלומים מקל, בהתאם ליכולותיו. ההקפאה תוארך בעוד חודש אם החייל ריצה עונש מאסר של 30 יום ומעלה. מדובר במהלך שיש בו היבט חברתי מובהק, אם כי המבחן המשמעותי יהיה מידת השימוש בו בפועל, ובעיקר מידת שיתוף הפעולה מצד הבנקים עצמם, שיכולים אמנם להעניק הקלות נוספות, אך אינם מחויבים לכך.
כחלק מהשינוי, ימנו הבנקים אנשי קשר ייעודיים לחיילים, שיקבלו הכשרה ממוקדת בהובלת הגופים הרלוונטיים, כולל מפגש עם נציגי צה"ל והסיוע המשפטי, ויוכלו להציע פתרונות בהתאמה אישית. כל חייל יוכל לפנות לאיש הקשר בבנק שבו מתנהל חשבונו, ללא תלות במקום השירות או הסניף. במקביל, תוענק גמישות תפעולית, תעודת חוגר תוכר כאמצעי זיהוי רשמי לפעולות בסיסיות בבנק, חיילים יוכלו לפעול בכל סניף הקרוב אליהם ולא רק בסניף האם, ויונפקו כרטיסי חיוב דיגיטליים זמינים עבור חיילים המשרתים הרחק מהבית.
- סמוטריץ' נגד בנק ישראל: "אם הנגיד לא יוריד את הריבית אני אוריד מיסים"
- האם מתפתחת בבנק ישראל "דיקטטורה מחשבתית"?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
באשר לאשראי, תצא המלצה להציע מסגרות מותאמות ליכולת הכלכלית של החיילים, תוך הפחתת סיכון להיכנסות למינוס או לחריגות לא מבוקרות. מעניין לראות שהאמנה אינה עוסקת רק בהיבט המיידי אלא גם בתקופות חריגות, כמו מלחמה. ההתייחסות למבצעים כמו "חרבות ברזל" ו-"עם כלביא" מעידה על לקח ברור שלמד הפיקוח: בתקופות לחימה נדרשת רמה גבוהה של גמישות ונכונות מצד המערכת הבנקאית לפעול ברגישות מול חיילים שנפגעו, נפצעו, או נמצאים בזמינות מבצעית אפסית.
פרופ צבי אקשטיין (אורן שלו)"כיבוש עזה אינו רק אתגר ביטחוני אלא איום כלכלי חמור על ישראל"
פרופ' צבי אקשטיין, ראש מכון אהרון למדיניות כלכלית: "הסדרה בשילוב רפורמות כלכליות יכולה להחזיר את המשק למסלול של יציבות וצמיחה"
מכון אהרן למדיניות כלכלית באוניברסיטת רייכמן מפרסם ניתוח הבוחן את ההשלכות הכלכליות של שלושה תרחישים ביטחוניים־מדיניים אפשריים הנוגעים לחזית עם עזה: סיום הלחימה והסדרה בינלאומית לניהול אזרחי של רצועת עזה; סיום הלחימה בעזה, ללא הסדרה. כיבוש מלא של רצועת עזה הכולל ניהול אזרחי מתמשך בידי ישראל
הניתוח שנבנה בשיתוף מומחי ביטחון מצביע כי כיבוש עזה כרוך בהוצאות ביטחוניות גבוהות, צפוי לגרור סנקציות כלכליות, ימנע יישום רפורמות תומכות צמיחה ויוביל לפגיעה ברמת החיים של האזרחים וביציבות הפיננסית של המשק. תרחיש כזה יוביל ל"עשור אבוד" – שנים רבות של צמיחה איטית - כפי שקרה לאחר מלחמת יום כיפור. לעומת זאת, בתרחיש הסדרה והעברת הניהול האזרחי של רצועת עזה החל מ-2026 לאחריות בינלאומית תתאפשר חזרת המשק למסלול של צמיחה כלכלית כפי שקרה לאחר האינתיפאדה השנייה.
מכון אהרן מפריד בניתוח הכלכלי בין הטווח הקצר (2027-2025) לטווח הארוך (2035-2028). בכל אחד מהתרחישים הוערכו היקפי המילואים הנדרשים, היקף העובדים שיעדר ממקום העבודה, העלויות הביטחוניות והשפעותיהם על הגרעון, הצמיחה ויחס החוב לתוצר.
כיבוש מלא של רצועת עזה
בתרחיש זה צה"ל נוקט בפעילות צבאית עצימה מאוד ברבעון האחרון של 2025 וכן ב-2026, לרבות גיוס מילואים רחב של כ-100 אלף אנשי מילואים. ישראל, מתוקף החוק הבינלאומי, מחויבת בחלוקת מזון ובשירותים אזרחיים בסיסיים לתושבי עזה. הפעילות הצבאית, יחד עם ההוצאות בגין ניהולה האזרחי של עזה, לרבות חלוקת המזון, מגדילות את ההוצאות הצבאיות ב-2025 וב-2026 אל מעל ל-9% תוצר בשנה, ואת הגרעון בשנים אלו ל-7.6% ו-7.9% בהתאמה. החוקרים מדגישים שבכל התרחישים שנבחנו מתקיימת התאמה תקציבית של 2% תוצר (הפחתת הוצאות או העלאות מיסים) בשנים 2027-2026. צמיחת התוצר בתרחיש זה תיפגע באופן משמעותית: 0.7% ב-2025 ו-1.1% ב-2026. ותוביל לצמיחה שלילית של התוצר לנפש (ירידה של 1.1% ב-2025, ושל 0.7% ב-2026). תוצאות אלו הן סכנה של ממש ליציבות הפיננסית של ישראל – יחס החוב לתוצר צפוי לעלות ל-75.9% בסוף 2026 ול-78.8% ב-2027. רמות אלו של יחס חוב לתוצר צפויות להוביל להפחתה משמעותית של דירוג החוב של ישראל, לזינוק בפרמיית הסיכון ולעלייה בעלויות מימון ומחזור החוב של הממשלה. החוקרים מניחים כי תחת תרחיש כיבוש עזה לא יהיה ניתן ליישם רפורמות תומכות צמיחה כלכלית כגון השקעה בהון האנושי, בתעסוקה, בתשתיות ובעיקר תשתיות תחבורה ותשתיות דיגיטציה של המשק.
- כולם מדברים על עלייה לארץ - הוא מדבר על הגירה מהארץ; הכלכלן שמספק תחזית פסימית לשנה הבאה
- מאות כלכלנים במכתב: "עדיין לא מאוחר לעצור את הרכבת לפני התהום"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
תרחיש זה טומן בחובו סיכונים גדולים לכלכלה הישראלים וליציבות המשק: ראשית, תנאים אלו לא יאפשרו מימון מלא של דרישות מערכת הביטחון צפויה פגיעה משמעותית בשירותי האזרחיים, בעיקר בריאות, חינוך והשקעות בתחבורה. בנוסף, תרחיש כזה יחריף את מצבה המתדרדר של ישראל בזירה הבינלאומית הצפויה להטיל סנקציות כלכליות שיפגעו בחברות יצוא, בעיקר יצוא הייטק, ובייצור מקומי בשל קושי ביבוא מוצרי גלם וביניים.
