בן זאב חותך את אורמת: "חשש כי תחזית 2008 לא תצביע על צמיחה"

ראש מחלקת מחקר בכלל פיננסים מונה את הסיבות שיפגעו במניית החברה: סוף מאבק השליטה, היחלשות הדולר ופגיעה ברווחיות
עדי בן ישראל |

יובל בן זאב, ראש מחלקת מחקר בבית ההשקעות כלל פיננסים בטוחה, טוען כי גם לאחר הנפילה האחרונה במניית אורמת, אין זה בהכרח הזמן להיכנס למניה, בייחוד לקראת הדוחות הרבעוניים שיפורסמו בשבוע הבא, אשר לפי דעתו עלולים להיות מלויים בתחזית עגומה לשנת 2008.

"אורמת צנחה ב-18% מתחילת השנה", מציין בן זאב. "האם זה הזמן להיכנס בחזרה? לא בהכרח. אנו חוששים מהפרסום, לאו דווקא מהתוצאות, אלא יותר ממימוש יעדי הצמיחה טביטויים בתוצאות הכספיות בעתיד".

בכלל פיננסים מעריכים כי הרווח הרבעוני של אורמת יסתכם ב-6.3 מיליון דולר לעומת 4.2 מיליון דולר ברבעון המקביל, ובשורה העליונה יגיעו ההכנסות ל-63 מיליון דולר - ירידה לעומת 67 מיליון דולר ברבעון המקביל. "ההכנסות הנמוכות במגזר המוצרים יפגעו בשורה התחתונה", מזהיר בן זאב, תוך שהוא מציין כי הרווחיות עדיין תגדל ברבעון הרביעי של 2007 בשל ההשוואה הנוחה לרבעון הרביעי של 2006, אז נודעה פגיעה נקודתית ברווחיות בחלק מהפרויקטים של החברה.

בן זאב החל להזהיר מפני תחזית מאכזבת ל-2008 כבר לפני חודש, אך כעת הוא מנמיך עוד יותר את הציפיות. לדבריו, אורמת תרשום השנה הכנסות של 287 מיליון דולר בלבד (צמיחה אפסית בהשוואה ל-2007). הסיבות לפגיעה בהכנסות הן דחייה בהשלמת פרויקטים הקשורים למגזר החשמל, וכן ירידה חדה בהצפויות בהכנסות ממגזר המוצרים.

באשר למאבק השליטה שהתקיים בתקופה האחרונה בין משפחת ברוניצקי לבין חיים כצמן, הרי שמאבק זה הסתיים, לדעת בן זאב, ברגע שהברוניצקים הגיעו להחזקה של 35%. לדברי בן זאב, "אין לקווח לפרמיה במחיר המניה המבוססת על מאבק, למרות שגזית המשיכה לרכוש מניות בתקופה האחרונה".

האנליסט מתייחס גם לפרויקטים העתידיים עליהם הודיעה החברה, כדוגמת פיתוח שדות גיאותרמיים, אולם הוא מדגיש כי מדובר בפרויקטים לשנת 2012 ואילך. גם הפרויקט באינדונזיה התקדם בשנה האחרונה, אולם הסכם המימון ייחתם רק לקראת סוף 2008. בן זאב מאמין כי בשלב זה תעדיף אורמת להוריד פרופיל בכל הקשור לפעילות הביו-דיזל, ותתמקד יותר בפיתוח חומרי הגלם תוך דחיית הכוונות להקים מתקן ייצור.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
ארדואן טורקיה (X)ארדואן טורקיה (X)

המהפך הטורקי: ארדואן נוטש את פוטין לטובת טראמפ? עסקאות ענק בין המדינות

פגישת פסגה בניו יורק, הסכמי אנרגיה חסרי תקדים, ומשחק כפול מסוכן בין וושינגטון למוסקבה


עמית בר |

טורקיה מתכננת לחתום כבר בשבוע הבא על שורת עסקאות אנרגיה חדשות עם ארצות הברית, גם על מנת לחזק את יחסיה עם וושינגטון בזירה הביטחונית והגיאו-פוליטית. ההסכמים, על פי התקשורת האמריקאית צפויים לכלול התחייבויות לרכישת כמויות נוספות של גז טבעי נוזלי (LNG) אמריקאי, כחלק ממהלך רחב יותר של גיוון מקורות האנרגיה של אנקרה, שמטרתו להפחית את התלות במקורות מסורתיים ולחזק את הביטחון האנרגטי של המדינה. עסקאות אלה, שייחתמו על רקע המתיחות הגלובלית בשוקי האנרגיה, עשויות להגיע להיקף של 15 מיליארד מטר מעוקב בשנה עד 2028, ויכללו שותפויות עם ענקיות אמריקאיות כמו צ'נייר אנרג'י (Cheniere Energy).

במקביל, נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן צפוי להיפגש עם מקבילו האמריקאי דונלד טראמפ בשולי עצרת האו"ם בניו יורק בסוף ספטמבר, פגישה שעשויה לסמן עידן חדש ביחסים הדו-צדדיים. לאחר שנים של מתיחות סביב רכישת מערכות נשק רוסיות כמו S-400 והדעות המנוגדות על סוריה. ההתקרבות הזו היא מהלך אסטרטגי מצד ארדואן, שמנסה לנווט בין כוחות גלובליים מתחרים. הפגישה, שצפויה להתמקד בנושאי אנרגיה וביטחון אזורי, מגיעה על רקע לחץ אמריקאי להפחתת התלות הרוסית באנרגיה, כפי שטראמפ דוחף מאז תחילת כהונתו השנייה. ארודאן מספק לו כאן מתנה גדולה, וזה יחזק את כוחה של טורקיה מול ארה"ב. לא הכי טוב לישראל, במילים עינות. 

בין רוסיה לארה"ב - מאזן עדין

טורקיה מוצאת עצמה בעמדה מורכבת, כשחקנית מרכזית בשוק האנרגיה הגלובלי, המנסה לשמור על איזון דיפלומטי-כלכלי בין שתי מעצמות יריבות. מצד אחד, רוסיה נותרה ספקית מרכזית: לפי נתוני הרגולטור הטורקי, היא סיפקה כ-41% מיבוא הגז של טורקיה בשנת 2024, עם עלייה מתחילת השנה. צינור הטורקסטרים (TurkStream), שמספק גז רוסי ישירות לאנקרה, ממשיך לשחק תפקיד קריטי, במיוחד על רקע הסנקציות המערביות על מוסקבה. מצד שני, ארה"ב הפכה לספקית LNG מובילה, עם עלייה כמעט כפולה במשלוחים בין 2020 ל-2024, ועלייה נוספת ל-44% מנתח היבוא ברבעון הראשון של 2025. ההסכם החדש מגדיל עוד יותר את היקף משלוחי הגז ויוצר תלות וקשר כלכלי חזק בין המדינות. 

המדיניות הכפולה הזו משקפת את האסטרטגיה של ארדואן: שמירה על יחסים יציבים עם רוסיה, שממשיכה לבנות את תחנת הכוח הגרעינית Akkuyu, פרויקט ענק בשווי 20 מיליארד דולר שצפוי לספק 10% מצריכת החשמל הטורקית עד 2030 ובמקביל התקרבות לוושינגטון. טראמפ, שדורש ממדינות נאט"ו לצמצם רכישות אנרגיה רוסיות, רואה בטורקיה שותפה פוטנציאלית במאמץ זה, במיוחד לאור תפקידה כגשר אנרגטי לאירופה. עם זאת, טורקיה אינה מתכננת לנתק את הקשרים עם מוסקבה; להיפך, היא בוחנת אפשרויות להפוך למרכז עיבוד ואחסון LNG מרוסיה, מה שיאפשר לה להרוויח מהסנקציות המערביות.

שיתופי פעולה גרעיניים 

בנוסף לגז, טורקיה בוחנת אפשרויות חדשות בתחום הגרעין, שם היא משלבת בין שותפויות קיימות לבין הזדמנויות חדשות. לצד הפרויקט הרוסי באקויו, אנקרה מעוניינת לשלב חברות אמריקאיות בהשקעות בתחנות גרעיניות קטנות מודולריות (SMR - Small Modular Reactors). טכנולוגיה זו, שנחשבת זולה, מהירה להקמה ובטוחה יותר מתחנות גרעיניות מסורתיות, תואמת את תוכנית טורקיה להגיע ל-20 ג'יגה-וואט קיבולת גרעינית עד 2050, כולל 5 ג'יגה-וואט מסוג SMR.