נמר בן 60

פלי הנמר, נשיא ומנכ"ל קבוצת ThePeople, חגג יום הולדת 60 עם חברים ושותפים לדרך, וכמובן עם בני משפחתו. להלן דברים שנשא - בשם העובדים - כותב הטור, במסיבת יום ההולדת שנערכה במוצאי שבת
יהודה קונפורטס |

באחד הערבים, לפני 15 שנה לערך, כאשר צפיתי במהדורת מבט, זכור לי "שוט" אחד מכתבת טלוויזיה, שמאז נחרט בזיכרוני. פלי הנמר, המו"ל והעורך האחראי של קבוצת אנשים ומחשבים, הופיע על המרקע, בעת ששב מחו"ל, והקריין אמר כי הקבוצה חתמה על הסכם זכויות עם קבוצת IDG, המו"לית הגדולה של עיתונים מקצועיים בארה"ב, ונציגת תערוכת המחשבים הגדולה קומפיוטרוורלד.

שני מותגים אלו ורבים אחרים, אמר אז הקריין, ייוצגו בישראל על ידי אנשים ומחשבים. וכך הפך פלי הנמר (אז עדיין פלי פלד) למו"ל הראשון בישראל שהעלה את העיתונות המקצועית בתחום המחשבים למפת המדיה, לכפר הגלובלי. וכדי לסגור מעגל: קומפיוטרוולרד היתה אז בבעלותו של שלדון אדלסון, כיום המו"ל של היומון החדש "ישראל היום", וכבר אז איל הון יהודי עם פינה חמה בלב לישראל.

מאז, בכל יום, כל שבוע, מתמיד הנמר לעמוד בראש המערכת המורכבת הזו, של עיתונות, פרסום, שיווק, מכירות ואירועים - ששמה אנשים ומחשבים. בעבר הלא רחוק לא היו סטארט-אפים. היו אנשים שקמו בוקר אחד, והחליטו להגשים חלום. ליצור יש מאין. מו"לות היא סוג של יזמות. להיות מו"ל בשוק העיתונות הישראלית - אינו דבר של מה בכך.

היזמות הזו, ששמה אנשים ומחשבים - מעבר להיבט האישי שלה - יצרה עובדה היסטורית בתולדות ענף ההיי-טק הישראלי. קשה מאוד לדמיין את ענף ה-IT בישראל ללא אנשים ומחשבים, InformationWeek ,DailyMaily. כל אלו, הפכו לצינור המידע המרכזי על כל מה שמתחרש, יתרחש, קורה או יקרה - בענף. זהו השופר הרשמי של מדורת השבט ששמה קהילת ההיי-טק, על רבדיה השונים.

זו מלאכת מחשבת, בעיני כותב שורות אלו, אשר סבור לא פעם שזהו כמעט פלא יום יומי. תזמורת גדולה, נגנים שונים, שמצליחה בכל יום לייצר מוסיקה חדשה, לגרום לאנשים להגיב ולחשוב, לכעוס - וגם להגיד תודה. המנצח הוא, ללא ספק - הנמר, ורוחו ששורה עלינו - העובדים באנשים ומחשבים, כל יום, כל שעה.

רוח הנמרות תקפה גם בעבודה העיתונאית. אם לא תביא את המידע, ותעשה בו שימוש בזמן הנכון - אין לך זכות קיום. "החיפזון מהשטן - אבל ההשתהות היא מהשפן", נוהג הנמר לומר. וזו אולי תמצית מהות העבודה.

השיגרה היא האויב מספר אחת של היוצרים, היוזמים והחולמים. בעיני, הנמר מסמל את התשובה ההפוכה לשיגרה. אף יום לא דומה לאתמול, ואין כמעט עובד באנשים ומחשבים שמגיע לעבודתו בבוקר ולא מוצא בתיבת הדואר שלו מייל מהנמר, שנכתב אי שם בשעות הקטנות של הלילה, או באשמורת הבוקר. מסר, הצעה, שאלה וכמובן - הנחתה לפעולה. לאחר מכן, יקבל העובד מייל נוסף, שיממש את עקרון "לא וידאת - התבדית".

ההצלחה הגדולה של הנמר, היא שערכי הנמרות מיושמים יום-יום בעבודה השוטפת, אצל העובדים. וזאת, למרות שאינו נוהג להטיף להם בצורה ישירה. עובדים חדשים, שרק אתמול נקלטו - וכבר מדברים ופועלים ברוח הנמר. וכשזה לא לשביעות רצונך, אינך מסתיר זאת. וכך גם ההיפך. כי העולם על פי הנמר, הוא העולם של יום המחרת. יום האתמול - לא רלבנטי. את הטעות שנעשתה מתקנים במשהו טוב יותר למחרת, ואז גם הלקוח, הקורא, מקבל השירות - זוכר רק את הדברים הטובים. אנשים שזוכרים רק דברים רעים - לא מתאימים לרוח הנמר.

אז לסיום, נמר יקר. אפשר לאחל לך הרבה מאוד דברים. הכי חשוב: שתמשיך לחלום, כל יום, תמשיך להדביק אחרים בחלומות שלך וביחד נמשיך להגשים אותם, עוד הרבה שנים.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מילואימניקים. קרדיט: Xמילואימניקים. קרדיט: X

הרוויח במילואים מעל 40 אלף שקל בחודש והוא פושט רגל; האם תגמולי המילואים יעברו לנושים?

רן קידר |
נושאים בכתבה מילואימניקים

יש בסיפור הזה כמה תובנות מעניינות - כולנו עם המילואימניקים, מגיע להם הרבה על השמירה, הגנה ועל הניצחונות. אין לאף אחד ספק בכך. הם ראויים לכל תשלום שיקבלו. חלק מהם גם בזכות כל המענקים מסביב הגיעו למספרים מאוד גבוהים. ההכנסות שלהם היו מעל השכר באזרחות, ושוב - זה מוצדק. אבל מה קורה אם באזרחות הם חייבים הרבה כסף - האם השכר במילואים יכסה את החוב כפי שלכאורה צריך להיות? אחרי הכל, דמיינו שמילואימניק הקים עסק ונפל ובדרך אנשים שילמו ולא קיבלו את השירות, האם בזכות העובדה שהוא מילואימניק הוא יקבל הקלה בהחזרת החוב לאזרחים התמימים האלו? זו שאלה קשה. התשובה היא כן.

בית המשפט הכריע והקל על מילואימניק שהעסק שלו נפל חודשים לפני המלחמה כי הוא מילואימניק בית המשפט השלום בירושלים, בשבתו כבית משפט לענייני חדלות פירעון, קבע בימים אלה כי תגמולי ימי מילואים המשולמים לחייבים המשרתים שירות מילואים ממושך, מוגנים, ולא יועברו לקופת הנשייה. ההחלטה ניתנה בימים אלה על ידי השופט עופר יובל, בעקבות מחלוקת ממושכת בין מילואימניק לבין הנאמן שמונה לו, שבמהלכה ייחס הנאמן למילואימניק ולבא כוחו חוסר תום לב והסתרת הכנסות.

בעקבות כישלון החופשה, האיצה החשיפה השלילית ברשתות החברתיות את קריסת חברת התיירות וגררה את החייב לחובות כבדים. במסגרת הבקשה לפתיחת הליך חדלות פירעון נאמדו חובותיו לנושיו בכ-3.42 מיליון שקלים. ימים ספורים לאחר שהוגשה הבקשה, פרצה מלחמת "חרבות ברזל". כבר ב-7 באוקטובר גויס החייב בצו 8 לשירות מילואים פעיל, ומאז הוא משרת ברציפות כרס״פ פלוגה בגדוד מילואים, כבר יותר מ-630 ימים ברציפות, לרבות שבתות וחגים. 

מיכל כהן
צילום: אביגיל פיפרנו באר

מיכל כהן ומלחמתה בקרטל הבנקים

רשות התחרות עשויה להשיג לכם מה שאף אחד לא עשה למענכם בעבר - להתמודד עם הבנקים החזקים ולהכריח אותם לתת לכם ריבית בעו"ש, לספק עמלות סבירות, ופשוט - לעודד את התחרות על אמת, ולא כמו שבנק ישראל מתנהל - כמפקח שדואג דווקא להגדלת רווחי הבנקים

מנדי הניג |

מיכל כהן, הממונה על רשות התחרות יכולה "לקנות את עולמה". היא נתפסת כיבשה, חלשה, אבל המהלך שהיא מניעה עכשיו יכול למחוק לה שנים של בינוניות ולהציב אותה בצמרת הרגולטורים שהשפיעו על הצרכן הישראלי. כולם יודעים שהבנקים עושקים אותנו. כמעט כולם יודעם שזה בחסות בנק ישראל שמדבר על יציבות הבנקים, אך בעצם דואג לרווחים שלהם. הרווחים האלו לא נורמליים וכשבנקים מרוויחים ככה זה על חשבונכם - אתם לא מקבלים ריבית בעו"ש, אתם מקבלים ריבית נמוכה על פיקדונות, אתם משלמים ריבית גבוהה על הלוואות ואתם משלמים עמלות מאוד גבוהות. 

בנק ישראל עוצם עיניים, אבל משקיע המון ביח"צ שמנסה לדברר כמה הוא עוזר לנו - הציבור, מול הבנקים וכמה הוא מצליח לכופף את הבנקים לתת לנו הטבות ומענקים. זה לא נכון, כל תרגילי היח"צ וההשקעה העצומה בהם רק מוכיחה את זה. אם מראש הבנקים היו דואגים פחות לרווחים שלהם ויותר לרווחה של הציבור, הם הרי לא היו צריכים יח"צ. יח"צ צריך בעיקר כדי להשפיע ולסובב את דעת הקהל. בפועל, הבנקים אכן מעבירים לכם עכשיו תשלומים, החזרי עמלות וכו', אבל זה כסף קטן. אם הם היו מספקים לכם את מה שמגיע לכם בעולם הגון והוגן - ריבית על העו"ש, זה היה מיליארדים רבים שנכנסים לחשבון שלכם; אם הם היו לוקחים עמלות סבירות בפעילות בניירות ערך, זה היה מוסיף לכם פי כמה וכמה מכל ההטבות לכאורה שהם נותנים. 

זו נתינה לשם יחסי ציבור, בפועל מדובר בזאב שמנסה להתחפש לכבש. כולם יודעים זאת, גם מיכל כהן, אלא שהיא מנסה ללכת עד הסוף. רשות התחרות לקראת הכרעה דרמטית ראשונה מסוגה במגזר הפיננסי, שתעניק לה סמכויות התערבות בפעילות חמשת הבנקים הגדולים - לצד בנק ישראל. זה לא עניין של מה בכך.

השאלה הגדולה היא האם חמשת הבנקים הגדולים יוגדרו כקבוצת ריכוז? רשות התחרות הזמינה אותם לשימוע נוסף, ומתגבש תרחיש שבו הרגולטור עשוי לקבל סמכויות חדשות להתערב בפעילותם. ההכרזה, אם תתבצע, תייצג צעד חסר תקדים במגזר הפיננסי, ותעניק לממונה על התחרות את היכולת להנחות בפועל את הבנקים,  במקביל לפיקוח הקיים של בנק ישראל.

המהלך מתרחש על רקע מבנה שוק מרוכז במיוחד - חמשת הבנקים מחזיקים כמעט את כל נכסי המערכת הבנקאית הקמעונאית ומשקי הבית מתמודדים עם חסמי מעבר וכניסה. רשות התחרות טוענת כי התחרות בענף נמוכה והחסמים קיימים, וההכרזה עשויה להיות צעד מפתח בהגדלת כושר המיקוח של הצרכנים וחיזוק התחרות הפיננסית. זה יהיה מאבק. לא ברור ולא ידוע עד כמה מיכל כהן נחושה וחזקה. הבנקים יגיעו, יאיימו, יזיזו את בנק ישראל לטובתם, יהיו לוביסטים, פוליטקאיים שיתנגדו. תזכרו שלא משנה מה אומרים ומי אומר, השורה התחתונה שידועה - אין תחרות אמיתית בין הבנקים.  ואם כך - אז בטח שרשות התחרות צריכה להתערב.