הקשר בין משפחת רוטשילד לעסקת אקירוב-ארקו

השבוע נפל דבר בבורסה הישראלית כאשר חברה בשווי שוק של כעשרות מיליוני שקלים הגישה הצעה לרכישת חברה בשווי של 3 מיליארד שקל. נשמע דימיוני? אקירוב אומר שיש על מה לדבר. ארקו החזקות הקטנה, שבשליטת איש העסקים אריה קוטלר, הציעה בעזרת משקיעים אמריקנים לרכוש את אלרוב נדלן מידיו של אלפרד אקירוב ועוד העניקה פרמיה של 40%-50% על מחיר השוק.

השוק קיבל את הבשורה באדישות יחסית, כאשר מניית ארקו קפצה ב-13% ואלרוב נדל"ן עלתה 9.7%. החשש העיקרי הוא מהמצב שנוצר בעבור שני הגופים - "win win situation". קוטלר מעלה את עצמו ואת ארקו על המפה הכלכלית בארץ והמניה מזנקת ואקירוב מקפיץ את שווי המניה של אלרוב נדל"ן לקראת מכירה של חבילת מניות לצורך כניסה למדד ת"א-100.

אקירוב מחזיק כעת ב-85% ממניות אלרוב נדל"ן ובכדי להיכנס לת"א-100 בעדכון הבא הוא יצטרך לרדת לאחזקה של 25% (לפי חוקי הבורסה החדשים), כלמר למכור מניות בסדר גודל של כ-200 מיליון שקל. בכדי לעשות זאת, סביר כי ינסה למכור בחבילה מחוץ לבורסה, עליה הוא ייתן דיסקאונט לרוכש (כמקובל). במהלך הנוכחי הוא כבר מסדר לעצמו את קיזוז הדיסקאונט ואם אקירוב לא יסכים למכור את השליטה בפרמיה של 50% , אתם יכולים רק להניח מה תהיה נקודת הפתיחה שלו במו"מ על מכירת 200 מיליון השקלים.

אכן לשני הגורמים יש אינטרס מובהק ולכן השאלה הגדולה היא אמינות הנוגעים בדבר ולהלן סיפור שהיה כך היה:

בתחילת המאה ה-19 הייתה משפחת רוטשילד משפחה מוכרת ומכובדת בקהילה העסקית של אנגליה ובכלל. באותה תקופה נלחמה אנגליה בצרפת של נפוליאון וכמו היום, גם אז לתוצאות המלחמה היו השפעה קריטית על כלכלת שתי המדינות. בני משפחת רוטשילד, כאנשי עסקים ממולחים, ניסו להפיק את המיטב מהמצב. הם החזיקו שליח מטעמם בקרבת אזור הקרבות וסמכו על כך שתהיה התוצאה אשר תהיה, הם ידעו אותה קודם וגם ידעו לנצל זאת לטובתם.

המלחמה נגמרה ושליח המשפחה הצמיד מיד מכתב ליונת דואר בו כתב את אשר ראו עינו. היונה הקדימה את הסוסים ומשפחת רוטשילד השיגה את היתרון המבוקש. מייד יצאה המשפחה אל הבורסה ומכרה לכל דורש את אגרות החוב האנגליות במחירי ריצפה. הקהל שהתאסף הבין מיד שאנגליה הובסה וכי איגרות החוב בקושי שוות את הנייר עליו הן כתובות. השמועה עברה כאש בשדה קוצים ומחיר אגרות החוב התרסק מייד. אבל האמת (זאת שהוצמדה לרגליה של היונה) הייתה שאנגליה הייתה למעשה זו שניצחה במלחמה והמשפחה מיהרה לקנות כמויות אדירות של אגרות חוב אנגליות בטרם הגיעו הידיעות. סיבוב נאה.

ככה זה, אנשי עסקים מבצעים פעולות לפי אינטרסים ומידע עודף והמשקיע הקטן צריך לתמרן ולחשוב במי ומתי להאמין. אמינות זה דבר שנבנה לאורך שנים, מי שמרמה יותר מפעם-פעמיים, האמינות שלו נפגעת וכך גם הסיכויים שלו לשרוד בתחום העסקים. למרות הסיפור הנ"ל, משפחת רוטשילד שרדה והוכיחה כי אחרי הכל, שווה לעשות איתה עסקים. ברור שבטווח הקצר השוק ראה במשפחת רוטשילד חבורת רמאים אבל אנשי עסקים מסתכלים לטווח הרחוק.

אם כבר אמינות, אז כולם מעריכים את לבייב, כי לאורך זמן הוא הציג אמינות ואילו הסנטימנט הוא נגד גאידמק בגלל איבוד האמינות (קניית קולות וכדומה). יכול להיות שבעוד 5 שנים, גאידמק ישיג את האמינות, ממנה נהנה היום לבייב, וכולם יצטערו על שלא הסתערו על מניותיו. נכון הדבר גם לגביי אריה קוטלר וארקו השקעות של היום.