אחד השירותים היותר פופולריים של גוגל הוא שירות החדשות שלהם - Google News. זהו למעשה פורטל שמתעדכן 24 שעות ביממה בעקבות סריקה אוטומטית של מאות עיתונים ומגזינים ברחבי העולם, בנושאים שונים ומשונים, בעשרות שפות, כולל בעברית. למי שאין זמן לעקוב אחר החדשות - או שחלק מהעיתונים הנסרקים אינם זמינים לו - השירות הזה עונה על הצרכים. כאמור, השירות הזה נחשב לאחד מהשירותים היותר מבוקשים של גוגל.

אלא שיש כאלו שלא ממש מרוצים מהצלחה זו, כמו למשל המו"לים של העיתונים הגדולים בארצות הברית והבעלים של מדיות מובילות ברחבי אירופה. הם חשים שגוגל מנצלת את התכנים שלהם, מפרה - לכאורה - זכויות יוצרים, ובסוף צוחקת כל הדרך אל הבנק. מי שמוביל את המאבק בארה"ב הוא המו"ל סאם זל, הבעלים החדשים של הוצאת טריביון הוותיקה, שמוציאה לאור, בין היתר, את העיתונים הפופולריים לוס אנג'לס טיימס ושיקאגו טריביון.

בהרצאה שנשא בפני סטודנטים לתקשורת באוניברסיטת סטנפורד האמריקנית, שאל זל את השאלה ההיפותטית הבאה: "מה יקרה אם כל העיתונים בארצות הברית יאסרו על גוגל להכניס לתוך האינדקס של מנוע החיפוש שלה את העיתונים שלהם? עד כמה גוגל תהיה רווחית?". זל לא המתין לתשובות מהקהל וענה בעצמו: "היא לא תהיה רווחית בצורה היסטרית", אמר, לפי ציטוט שהופיע בוושינגטון פוסט ובמדיות אחרות.

גוגל כמובן איננה היחידה שמעניקה שירותים כאלו לגולשים, ומספקת להם ריכוז יעיל של חדשות. מנועי החיפוש היו מאז ומעולם החור השחור ממנו חוששים המו"לים הגדולים, כחלק ממאבק ההישרדות שהעיתונות המודפסת מנהלת כנגד ההתפשטות של המדיות ברשת. בעידן שבו כל בלוגר יכול לעקוף בקלות כל ידיעה מודפסת בעיתונות, המו"לים סוגרים שורות ומנסים להציל כל דולר שאפשר מגורמים שעושים, לכאורה, קופה על חשבונם.

גוגל הפכה להיות סמל בנושא הזה ולכן לא פלא שגדולי המו"לים בעולם מנסים להתארגן כדי לנסות ולבדוק אם יש בכלל הצדקה למאבק איתנים זה. "העיתונים מנסים כעת להבין את התופעה של מנועי החיפוש, כפי שגוגל עושה בהם שימוש, ורק אחר כך יחליטו לצאת לפעולה. השאלה הגדולה היא מדוע הם חיכו עד עכשיו", אמר מרצה בכיר באחד מבתי הספר לתקשורת בארצות הברית. "מצד שני", אמר אותו מרצה, "העבודה בעיתונות המודפסת מעולם לא הייתה קלה, ואנחנו יודעים שמערכות עיתונים רבות נאלצות לפטר עובדים בגלל הירידה בחשיפה למדיה זו על חשבון המדיות האחרות".

בגוגל לא ממש מתרגשים מהתכונה שמתסמנת אצל המו"לים. בכיר בגוגל אמר, כי מדיניות החברה מאז ומעולם הייתה שלא לשלם עבור תכנים שמופיעים באינדקסים למיניהם. אותו בכיר מציין כי בשירות החדשות של גוגל אין בכלל פרסום, כך שאיש לא מרוויח מכך, ובנוסף, הגולש רואה רק את הכותרת ותחילת הידיעה. אם הוא רוצה, יכול הגולש ללחוץ על הלינק לידיעה ולהיכנס לאתר של העיתון. כעת, השאלה אם העיתון חשוף לקוראיו דרך האינטרנט או לא, היא שאלה שאיננה קשורה לגוגל.

"בעיתונים שהאתר שלהם פתוח למנויים בלבד, הגולש דרך גוגל לא יכול לצפות בעיתון עצמו, כך שאנחנו לא מפרים זכויות יוצרים", אמר אותו בכיר בגוגל. אבל גם ללא טיעון זה, גוגל יכולה להמשיך להיות רגועה. העוצמה שיש בהכנסת ציטוטים מכל העיתונים בעולם, מתורגמת לרייטינג, ברמות שאף עיתון לא ממהר לוותר עליהן. בגוגל מעריכים כי הם מגדילים את החשיפה של המדיות שהם מפנים אליהן ב-15% בערך והם משוכנעים שמו"לים רבים יודעים לתרגם את הגידול הזה לעלויות פרסום והכנסות נאות.

וגם אם טיעון זה לא משכנע, הרי שעד כה הנסיונות הבודדים של עיתונים לגרור את גוגל לבתי המשפט, הסתיימו בדרך כלל בלחיצת יד והסכם פשרה המקובלעל כל הצדדים. דוגמה אחת היתה לפני שנה בבלגיה, אז הגישה קבוצה של מו"לים אירופים תביעה לבית משפט בה האשימו את גוגל המקומית בהפרת זכויות יוצרים. בית המשפט קיבל את עמדת התובעים, אך דחה את המשך המשפט.

בינתיים עשתה גוגל את הדבר הכי טבעי מבחינתה במקרה של תלונה כזו והעיפה את העיתונים התובעים מרשימת העיתונים שהיא סורקת באופן אוטומטי. התוצאה לא איחרה לבוא: שני הצדדים הגיעו להסכם פשרה בו סוכם, כי העיתונים הבלגים יחזרו לאינדקס של גוגל ללא כל תמורה כספית.

כך קרה גם עם שתי סוכנויות ידיעות מובילות בעולם. AP, סוכנות הידיעות השניה בגודלה בעולם אחרי רויטרס, ו-AFP הצרפתית, שבמשך שנים היתה סוכנות דומיננטית בכל הקשור לידיעות מצרפת וממדינות ערב. שתי החברות האלו ניהלו מו"מ קדחתני עם גוגל ובסוף שחררו הודעות על הסכמים לפיהם גוגל תפרסם ידיעות שלהם, במגבלות מסוימות שמקובלות על שני הצדדים, ותפנה גולשים לשירותי ערך מוסף שהן מפסקות בנוסף לידיעות השוטפות.

אם תרצו, הסיפור של גוגל והעיתונות המודפסת מתמצת את מהותה של המהפכה שחוללה רשת האינטרנט בכל הקשור לצריכת חדשות ועיתונים. סקר שנערך לא מכבר בארצות הברית גילה, כי רק 17% מבני הנוער נחשפים כל יום לעיתון מודפס. את הצורך בקריאת חדשות ועדכונים בנושאים יום יומיים הם מספקים בעיקר דרך האינטרנט. אין בכך כל חדש, אבל זו עובדה שהמו"לים לוקחים בחשבון כאשר הם מנסים לתכנן את עתידם.

גורם המעורה בתעשיית התקשורת האמריקנית התייחס לנושא ואמר, בין היתר, כי "העיתונים המודפסים, יצרני החדשות היום יומיות, צריכים להבין שהשוק ישתנה. התחרות כבר איננה בין הניו יורק טיימס לבין הוושיגנטון פוסט. מי שרגיל לרכוש את העיתונים האלו, ימשיך לרדת לפינת הרחוב ולקנות אותם או את התחליפים שלהם. המו"לים צריכים להבין שהבחירה של הקוראים שלהם היא בין הניו יורק טיימס לבין יו-טיוב. זו עובדה, בין אם נהיה מאושרים ממנה או לא. לכן על המו"לים לעשות חושבים ולראות אילו ערכים מוספים יש להם על פני המדיה האינטרנטית, ולחרוש את הנישות האלו. ככול שיעשו זאת מוקדם יותר, כך יהיה טוב יותר. הפתרון באשר למנועי החיפוש צריך להיות כרגיל, בהסכמה. כוחניות וערוצים משפטיים לא יועילו כאן. כשם שהוידיאו לא חיסל את תעשיית הסרטים, כשם שיצרני המכונות לשיכפול מפתחות לא חיסלו את תעשיית השערים, כך ימצאו המו"לים של העיתונות המודפסת את הנישה שלהם, ליד ובנוסף לחוברות המהודרות שהם ימשיכו להדפיס".