פעמים רבות אנו עדים לכך, כי מטבע של משק המציע ריבית גבוהה, באופן יחסי למשקים אחרים (נניח לעומת המשק היפני או האמריקאי), נהנה מייסוף כנגד מרבית מטבעות הסחר המרכזיים בעולם. הריבית הגבוהה והאטרקטיבית יוצרת זרם של הון להשקעה לשוק המקומי אשר מניב פירות רבים על פני האלטרנטיבה (נניח הריבית הנקובה ביין היפני). הדבר מביא, כמובן, לכדי התחזקות של המטבע המקומי.

באופן דומה, במקרים מסוימים אנו נצפה, כי מטבעותיהם של שווקים, שלהם ריבית נמוכה על השקעה, דווקא ימצאו תחת לחץ להיחלשות, שהרי המשקיעים לא ירצו להשקיע במטבע זה או יפעלו להחלישו.

חלק מהמשקיעים בשוק המט"ח פועלים באמצעות אסטרטגית מסחר הקרויה בשם Carry Trade או מסחר במטבע נשיאה. באמצעות אסטרטגיה זו אלו נוטלים הלוואה (נניח לשנה) במטבע הנושא ריבית נמוכה (במקרה זה התשלום יהיה נמוך), לדוגמא הלוואה הנקובה בין היפני. את כספי ההלוואה נניח מפקידים, בפיקדון הצמוד למטבע הנושא ריבית גבוהה, נניח לדולר הניו-זילנדי. משקיע הפועל באסטרטגיה זו עשוי לשלם על ההלוואה ריבית של כ- 3% בינים יפניים ולקבל ריבית של כ- 7.5% נקובה בדולר ניו-זילנדי. בהנחה ששער החליפין שבין הדולר הניו-זילנדי לין היפני היה קבוע, למבצע עסקה זו היה נוצר רווח של 4.5% משווי העסקה.

הואיל ובשוק ההון לא אמורות להיות ארוחות חינם, אותם 4.5% אמורים להיות שווים לסיכון אשר נוצר בפתיחת פוזיציה זו. כלומר, אם באותה שנה יחול ייסוף של 4.5% בשער הין היפני לעומת הדולר הניו-זילנדי, למבצע העסקה לא יהיה רווח, אך גם לא הפסד. ייסוף חד מזה יצור הפסד.

יחד עם זאת, הואיל ושער החליפין בין שני המטבעות לא היה קבוע ב-12 החודשים האחרונים, כאשר הניו זילנדי התחזק כנגד היין, נוצר למבצע האסטרטגיה רווח כולל של כ-30%.

ברור שבכדי שאסטרטגיה מסוג זו תוכל לצאת אל הפועל נדרשים שני תנאים בסיסיים: (1) לפחות שני מטבעות שביניהם פער ריביות משמעותי. כלומר, אם לא יהיה לפחות צמד כזה לא ניתן יהיה לייצר את האסטרטגיה. (2) נדרשת תנודתיות נמוכה. זהו למעשה, עקב האכילס המרכזי של האסטרטגיה.

ברגע שגובר החשש בשווקים הפיננסיים בכלל והמט"ח בפרט, התנודתיות עולה, ושחקני מט"ח רבים מתחילים להירתע וסוגרים פוזיציות. תגובה זו עלולה להביא באחת לכדי הפסד של שנה שלמה ואף יותר מכך. לעתים אפשר בשבוע מסחר יחיד למחוק פער הלוואה-פיקדון של מספר שנים.

זה כבר מספר חודשים שרמת התנודתיות בשוק המט"ח היא נמוכה מאוד ולפיכך, תומכת באסטרטגיה ה-Carry Trade.

מעבר לכך נראה, כי פער הריביות בין המטבעות המובילים באסטרטגיה זו, כאשר מצד אחד ניתן למצוא את הין היפני וכנגדו, לדוגמא, את הדולר הניו-זילנדי, הראנד הדר'-אפריקאי, הלירה הטורקית והריאל הברזילאי, צפוי להישאר רחב עוד דיו תקופה ארוכה.

מאת: רון אייכל, אסטרטג ראשי לשווקים הבינלאומיים, אי.בי.אי. בית-השקעות