יצחק תשובה
צילום: קבוצת דלק

האם עסקת הענק בשוק האנרגיה משפרת את מצבה של דלק במפרץ מקסיקו?

יום לאחר שדלק קבוצה של יצחק תשובה חתמה על העסקה במפרץ מקסיקו, ענקית האנרגיה שברון דיווחה על רכישת אנדרקו - אחת השותפות במאגר 
אלי שמעוני | (5)

ענקית האנרגיה שברון דיווחה ביום שישי על כוונתה לרכוש את חברת האנרגיה אנדרקו פטרוליום (Anadarko). מדובר באחת מהעסקאות הגדולות ביותר בתחום האנרגיה בהיקף של 33 מיליארד דולר. שברון נחשבת לחברת האנרגיה השניה בגודלה בארה"ב, ועסקה זו מגדילה את מגדילה את אחיזתה בשוק האנרגיה.

מי שעשויה ליהנות מהעסקה היא דלק קבוצה 0% של יצחק תשובה. ביום חמישי שעבר, יום לפני העסקה של שברון, דיוווחה דלק על רכישת 22.45% במאגר הנפט סיזר טונגה (Caesar Tonga) - אחד משדות הנפט הגדולים במפרץ מקסיקו.

דלק רוכשת את חלקה של חברת של (Shell), ואמורה להחזיק במאגר לצד שלוש מחברות הנפט הגדולות בעולם: אנדרקו (Anadarko) אשר משמשת גם כמפעיל של המאגר (33.75% במאגר), ענקית האנרגיה הנורבגית אקווינור (Equinor) המחזיקה ב-23.5% מהמאגר וחברת שברון שחלקה במאגר 20.25%. 

כעת, הצעת שברון לרכוש את אנדרקו עלולה לטרוף את הקלפים. העסקה תלויה בזכות הסירוב של שלוש השותפות במאגר אשר יכולות להיכנס בנעלי הרוכשת בעסקה בתוך 30 יום ממועד פרסומה. אם שברון רוכשת את אנדרקו הרי שיוותרו לדלק רק שתי שותפות - שברון (שתחזיק בחלק הגדול ביותר) ואקווינור. 

החשש: תנצל את זכות הסירוב

אנדרקו היא לא רק המחזיקה הגדולה ביותר במאגר, אלא גם היא בעלת פלטפורמת ההפקה. המאגר, אשר נמצא כ 300 ק״מ דרומית ללואיזינה במפרץ מקסיקו, בעומק ים של כ-1,500 מטרים, מפיק מ-8 בארות, המחוברות במערכת צינורות תת ימית לפלטפורמה מפיקה, בבעלותה המלאה של אנדרקו, המזרימה את הנפט והגז בצנרת קיימת לחופי לואיזינה וטקסס. כיוון שהפיתוח וההפקה מהשדה מבוססים על תשתיות קיימות, עלויות ההפקה מהמאגר עומדות על סכום נמוך יחסית.

עבור קבוצת דלק החשש הגדול ביותר הוא ששברון תרצה כעת לנצל את זכות הסירוב, ובכך תסכל לדלק את העסקה. גורמים הבקיאים בשוק האנרגיה הבינלאומי פוסלים את הטענה. ההנחה היא ששברון, שכבר תחזיק ביותר מ-50% מהמאגר, לא תרצה להגדיל את הסיכון במאגר הקיים הנמצא במים עמוקים, ותעדיף לפזר סיכונים על פני מאגרים אחרים.

בנוסף, החברות כבר דיווחו בסופ"ש כי בכוונת שברון למכור נכסי אנרגיה בהיקף של 15 עד 20 מיליארד דולר עד לשנת 2022, בין השאר, על מנת לממן רכישה חוזרת של מניות שברון.

קיראו עוד ב"אנרגיה ותשתיות"

תגובות לכתבה(5):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 4.
    דירה=קורת גג 15/05/2020 19:14
    הגב לתגובה זו
    דירה=קורת גג=צורך בסיסי של האדם
  • 3.
    ושתי 13/05/2020 20:26
    הגב לתגובה זו
    אין להם שמץ של מושג שבקרוב תשובה יוכרז פושט רגל
  • 2.
    דלק קבוצה 15/04/2019 05:13
    הגב לתגובה זו
    שימו לב לנייר הוא במגמת עלייה ברורה .
  • מצחיק 13/05/2020 20:28
    הגב לתגובה זו
    המנייה ע6לה ? גיחי גיחי צחוק של פסיכי
  • 1.
    It's lot of dividr.. (ל"ת)
    Buy chevron 14/04/2019 15:21
    הגב לתגובה זו
נפט יורד
צילום: Getty images Israel

מלאי הנפט של סין הם "הפיל שבחדר"

הצטברות מהירה של מלאי נפט בארה״ב ובאירופה לצד הערכות כי סין סופגת בשקט עודפים עצומים, מעוררות חשש שהשוק צועד לעבר עודף היצע ממושך, כאשר ברקע אופ״ק בוחרת להגביר את תפוקת הנפט

תמיר חכמוף |
נושאים בכתבה נפט אופק

מחירי הנפט נסוגו בסוף השבוע אל אזור 65 דולר לחבית, על רקע התחזקות ההערכות שעודף היצע משמעותי מתחיל להיווצר בשוק העולמי. מגמות מלאים מעודכנות מצביעות על כך שהעודף כבר כאן: בארצות הברית המאגרים מתקרבים לרמות עונתיות רגילות, באירופה הם כבר חורגים מהנורמה, וההערכה היא שסין שהיא "הפיל שבחדר" סופגת בשקט את מרבית העודף. על פי הערכות, מאגרי הנפט של סין כבר עולים על אלו של ארה"ב, אף שאינם שקופים לציבור, וצפויים להמשיך ולצמוח בטווח הקרוב.

נורברט ראקר, ראש תחום כלכלה ומחקר הדור הבא,  כתב בסקירה של יוליוס בר כי מחירי הנפט ירדו בחמישי לכיוון 65 דולר, אך נותרו בטווח המסחר שנקבע בשבועות האחרונים. הנרטיבים ברובם נותרו ללא שינוי. ביקוש מדשדש במערב כולל סין, יחד עם גידול בייצור מדרום אמריקה, קנדה והמזרח התיכון, מובילים לעודפי היצע. העדכונים האחרונים שפורסמו השבוע הן על ידי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה והן על ידי רשות המידע לאנרגיה של ארצות הברית מהדהדים את הסיפור הזה ומחזקים את התחזיות שלנו. כ-1.5 מיליון חביות ליום עשויות להיכנס לאחסון במהלך השנה הקרובה. 

למעשה, העודף כבר החל להיבנות, כפי שמגמות המלאים האחרונות מצביעות. בחודשים האחרונים, אחסון הנפט בארצות הברית התקרב לנורמה העונתית, ושיעורי המילוי באירופה אף חורגים מעל הנורמה. הפיל שבחדר הוא סין ומלאי הנפט האדירים שלה, שלגביהם אין נתונים ציבוריים אלא רק הערכות פרטיות. סין ככל הנראה מחזיקה כיום מלאי משמעותי יותר מארצות הברית, אך פחות מסך כל מדינות המערב יחד. סביר להניח שסין כבר ספגה ותמשיך לספוג את רוב עודפי ההיצע. 

הדבר מעלה שאלות חדשות: האם שוק הנפט יתחיל לשקלל באופן בולט יותר את ההיצעים הפחות גלויים האלה במחירי השוק, והאם עקומת החוזים העתידיים תתהפך בהתאם? האם סין תמשיך לבנות מלאים בקצב גבוה בסביבה שבה הביקוש המקומי לנפט מגיע לשיאו וחלקו עובר להזנות פטרו-כימיות מבוססות גז טבעי? 

מצב הרוח בשוק כבר התקרר באופן ניכר ונראה דובי למדי. הנפט החזיק מעמד היטב מול מגמות אלה, אולי בשל גורמים גיאופוליטיים, אך טיעון הנגד הוא שזה דווקא לא משתקף בפוזיציות החוזים העתידיים. עודפי ההיצע הצפויים יוצרים מתחים שונים, למשל בעסקי נפט הפצלים בארצות הברית. עם כל ההתמקדות בארצות הברית בהשקעות הקשורות למרכזי נתונים, הירידה בהשקעות ההון בתחום הנפט והגז פחות ניכרת אך היא משמעותית מבחינה כלכלית. אנו שומרים על עמדת Neutral ורואים את המחירים נעים לכיוון 60 דולר.

חן בר יוסף
צילום: שלומי אמסלם לעמ

עשור למתווה הגז: ישראל ביססה עצמה כמעצמת אנרגיה אזורית

מנהל מינהל אוצרות הטבע במשרד האנרגיה חן בר יוסף ואמיר פורסטר, מנכ"ל איגוד חברות הגז, מסכמים עשור למתווה הגז, מביטים על המשק קדימה, ומסבירים מדוע ייצוא גז זה אינטרס ישראלי

אתי אפללו |
נושאים בכתבה גז טבעי

עשור חלף מאז שאושר מתווה הגז, שהפך את ישראל לשחקנית משמעותית בזירה האנרגטית האזורית והבינלאומית. בפאנל שנערך במסגרת כנס האנרגיה של ביזפורטל, התארחו מנהל מינהל אוצרות הטבע במשרד האנרגיה חן בר יוסף ואמיר פורסטר, ומנכ"ל איגוד חברות הגז, לדבר על העשור שעבר, ועל זה שיבוא.

בר יוסף הזכיר את נקודת המוצא: "ב־2015 היינו מדינה עם אסדה אחת, צינור אחד ומאגר אחד. חשבנו שזה מספיק, אבל זה היה מסוכן מאוד. ללא המתווה לא היה לווייתן, לא כריש, ולא תחרות. היום אנחנו במקום אחר לחלוטין עם ביטחון אנרגטי גבוה, מחירים מהנמוכים ב־OECD, ויכולת לספק חשמל גם בעיצומה של מלחמה בלי הפסקות חשמל". לדבריו, הציבור נהנה מהפירות לא רק במחירי החשמל אלא גם בהכנסות המדינה ובשיפור היחסים עם שכנותיה.

פורסטר הרחיב: "בשלוש השנים האחרונות אני מסתובב בעולם, אין מדינה שהתקדמה בקצב כזה בפיתוח משק הגז כמו ישראל. למרות המחאות והעיכובים, זהו סיפור הצלחה בינלאומי". לדבריו, בעשור האחרון נכנסו לקופת המדינה כ־31 מיליארד שקלים, וכיום זורמים כחצי מיליארד שקל בחודש מהכנסות הגז. "מעבר לכך, הפחתנו פליטות מזהמים בצורה דרמטית: 90% פחות תחמוצות גופרית, 80% פחות תחמוצות חנקן ו־44% פחות פחמן דו חמצני".

יצוא מול צרכים מקומיים: "זה לא משחק סכום אפס"

בציבור עלתה לא אחת ביקורת על כך שישראל מייצאת גז במקום לשמור אותו לדורות. בר יוסף דחה את הטענה: "היכולת להפיק גז תלויה גם בביקוש. היצוא, בעיקר למצרים, מאפשר הרחבת כושר ההפקה, כך שגם בשעת חירום יש למדינה אלטרנטיבות. כשמאגר אחד נפגע, מאגרים אחרים שנבנו בזכות היצוא נכנסו לפעולה".

פורסטר הוסיף: "אין מדינה בעולם ששומרת גז טבעי לדורות כמו ישראל. בארה"ב, לדוגמה, היחס עומד על כ־15 שנה בלבד בזכות חיפושים מתמשכים. גם אצלנו, על פי ההסכמים הקיימים, יש מלאי שמספיק ליותר מ־30 שנה עוד לפני גילויים חדשים".