רציו הזדמנות ואדיסון קיבלו מהממונה את רשיונות "נטע" ו"רועי"

הממונה על ענייני הנפט והגז במשרד האנרגיה והמים העניק את כתבי הרשיונות המהווים חלק מהיתר "גל", לתקופה של 3 שנים
יעל גרונטמן | (7)

הממונה על ענייני הנפט והגז במשרד האנרגיה והמים העניק לרציו יהש (70%) לאדיסון האיטלקית (20%) ולהזדמנות יהש ישראלית (10%) את כתבי הרשיונות "נטע" ו"רועי" המהווים חלק מהיתר "גל", לתקופה של 3 שנים החל מה-15 באפריל 2013 ועד ל-14 באפריל 2016.

על פי תוכנית העבודה שפורסמה, דוח המשאבים יפורסם רק ב-16 ביוני 2014 כלומר עוד יותר משנה והקידוח הראשון בשטח הרשיון יחל עד ל-15 באפריל 2015, כלומר רק בעוד שנתיים.

רישיונות ‏"נטע" ו"רועי" הינם ‏רישיונות ‏ימיים ‏המצויים ‏בים ‏התיכון. ‏שטח ‏רישיון ‏נטע ‏הינו ‏כ- 275,111 דונם‏ ושטח ‏רישיון ‏רועי ‏כ- 511,111 דונם והם מהווים חלק מהיתר "גל".

בכל ‏אחד ‏מכתבי ‏הרישיון ‏צוין ‏כי ‏שטח הרישיון ‏נכלל בתחום המים הכלכליים של מדינת ישראל‏ שגבולותיהם ‏טרם ‏נקבעו סופית. אם בתקופת הרישיון או בתקופה של כל זכות נפט שתינתן בעקבותיו (רישיון או ‏חזקה) ‏יגרעו שטח או שטחים מאזור ‏הרישיון - ‏שטח הרישיון או ‏הזכות האחרת יוקטן בהתאם ‏ללא פיצוי כל שהוא לבעל הזכות.

יגאל לנדאו, מבעלי רציו: "ערב יום העצמאות התבשרנו על קבלת הרישיונות נטע ורועי בשטחי גל, ואנו כמובן שמחים על ההזדמנות להמשיך בפיתוח והרחבת הפעילות בנכסי רציו שאנו מקווים שיבטיחו גידול משמעותי בעתודות הגז הקיימות של מדינת ישראל ואף אולי של עתודות הנפט.

"אנחנו מאד גאים ושבעי רצון מתחילת הפעילות של מפעיל בסדר גודל של אדיסון בישראל- בתקופה בה אנו עדים לפרסומים לפיהם למעלה מ- 50 חברות בינלאומיות, מהמובילות בתחום, נוהרות לשטחים הימיים של לבנון, ופוסחות על ישראל, אנו רואים כהישג הן לשותפות והן למדינת ישראל, את תחילת פעילותה של אדיסון בישראל, מהחברות המקצועיות והרציניות בסקטור, ומאמינים שתחת פעילותם נגיע להישגים, כפי שהיה בהכנסת נובל לתגלית ליוויתן.

"גם הבוקר אני עדיין לא מבין את העיכוב באישור דוח ועדת צמח שיאפשר את ייצוא הגז. ללא יצוא הגז פיתוח התגליות לא יתאפשר. זה עיכוב לא הגיוני (מעל שמונה חודשים מאז הוגשו המלצות ועדת צמח), כאשר מדובר בעצירת הכנסה של לפחות מיליארד שקל בחודש ובהכנסות קריטיות לקופת המדינה, בתקופה של צורך בצמצום וקיצוצים כואבים"

תגובות לכתבה(7):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 6.
    רק שמירת השבת 17/04/2013 23:19
    הגב לתגובה זו
    בברכה, פלוני
  • 5.
    רציו-נל 17/04/2013 22:26
    הגב לתגובה זו
    מי שאין לו סבלנות ונחישות שלא יהיה בה
  • 4.
    איפה הממונה על שוק ההון מריצים את המניה דו''ח רק ב 2014 (ל"ת)
    תום 17/04/2013 12:57
    הגב לתגובה זו
  • מה כואב לאמאשך (ל"ת)
    רצין 17/04/2013 22:26
    הגב לתגובה זו
  • 3.
    בוווווז 17/04/2013 11:00
    הגב לתגובה זו
    הם כבר יודעים לפחות שנה מה יש שם ...למה לא מפרסמים? ממשלה ביזיון, מדינה ביזיון
  • 2.
    כנראה קידוח חארטה-6 שנים מחכים לקידוח? חארטה (ל"ת)
    s 17/04/2013 10:11
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    הזדמנות ישראלית אופציה5 צפוייה לטוס (ל"ת)
    bhru 17/04/2013 09:58
    הגב לתגובה זו
נפט יורד
צילום: Getty images Israel

מלאי הנפט של סין הם "הפיל שבחדר"

הצטברות מהירה של מלאי נפט בארה״ב ובאירופה לצד הערכות כי סין סופגת בשקט עודפים עצומים, מעוררות חשש שהשוק צועד לעבר עודף היצע ממושך, כאשר ברקע אופ״ק בוחרת להגביר את תפוקת הנפט

תמיר חכמוף |
נושאים בכתבה נפט אופק

מחירי הנפט נסוגו בסוף השבוע אל אזור 65 דולר לחבית, על רקע התחזקות ההערכות שעודף היצע משמעותי מתחיל להיווצר בשוק העולמי. מגמות מלאים מעודכנות מצביעות על כך שהעודף כבר כאן: בארצות הברית המאגרים מתקרבים לרמות עונתיות רגילות, באירופה הם כבר חורגים מהנורמה, וההערכה היא שסין שהיא "הפיל שבחדר" סופגת בשקט את מרבית העודף. על פי הערכות, מאגרי הנפט של סין כבר עולים על אלו של ארה"ב, אף שאינם שקופים לציבור, וצפויים להמשיך ולצמוח בטווח הקרוב.

נורברט ראקר, ראש תחום כלכלה ומחקר הדור הבא,  כתב בסקירה של יוליוס בר כי מחירי הנפט ירדו בחמישי לכיוון 65 דולר, אך נותרו בטווח המסחר שנקבע בשבועות האחרונים. הנרטיבים ברובם נותרו ללא שינוי. ביקוש מדשדש במערב כולל סין, יחד עם גידול בייצור מדרום אמריקה, קנדה והמזרח התיכון, מובילים לעודפי היצע. העדכונים האחרונים שפורסמו השבוע הן על ידי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה והן על ידי רשות המידע לאנרגיה של ארצות הברית מהדהדים את הסיפור הזה ומחזקים את התחזיות שלנו. כ-1.5 מיליון חביות ליום עשויות להיכנס לאחסון במהלך השנה הקרובה. 

למעשה, העודף כבר החל להיבנות, כפי שמגמות המלאים האחרונות מצביעות. בחודשים האחרונים, אחסון הנפט בארצות הברית התקרב לנורמה העונתית, ושיעורי המילוי באירופה אף חורגים מעל הנורמה. הפיל שבחדר הוא סין ומלאי הנפט האדירים שלה, שלגביהם אין נתונים ציבוריים אלא רק הערכות פרטיות. סין ככל הנראה מחזיקה כיום מלאי משמעותי יותר מארצות הברית, אך פחות מסך כל מדינות המערב יחד. סביר להניח שסין כבר ספגה ותמשיך לספוג את רוב עודפי ההיצע. 

הדבר מעלה שאלות חדשות: האם שוק הנפט יתחיל לשקלל באופן בולט יותר את ההיצעים הפחות גלויים האלה במחירי השוק, והאם עקומת החוזים העתידיים תתהפך בהתאם? האם סין תמשיך לבנות מלאים בקצב גבוה בסביבה שבה הביקוש המקומי לנפט מגיע לשיאו וחלקו עובר להזנות פטרו-כימיות מבוססות גז טבעי? 

מצב הרוח בשוק כבר התקרר באופן ניכר ונראה דובי למדי. הנפט החזיק מעמד היטב מול מגמות אלה, אולי בשל גורמים גיאופוליטיים, אך טיעון הנגד הוא שזה דווקא לא משתקף בפוזיציות החוזים העתידיים. עודפי ההיצע הצפויים יוצרים מתחים שונים, למשל בעסקי נפט הפצלים בארצות הברית. עם כל ההתמקדות בארצות הברית בהשקעות הקשורות למרכזי נתונים, הירידה בהשקעות ההון בתחום הנפט והגז פחות ניכרת אך היא משמעותית מבחינה כלכלית. אנו שומרים על עמדת Neutral ורואים את המחירים נעים לכיוון 60 דולר.

חן בר יוסף
צילום: שלומי אמסלם לעמ

עשור למתווה הגז: ישראל ביססה עצמה כמעצמת אנרגיה אזורית

מנהל מינהל אוצרות הטבע במשרד האנרגיה חן בר יוסף ואמיר פורסטר, מנכ"ל איגוד חברות הגז, מסכמים עשור למתווה הגז, מביטים על המשק קדימה, ומסבירים מדוע ייצוא גז זה אינטרס ישראלי

אתי אפללו |
נושאים בכתבה גז טבעי

עשור חלף מאז שאושר מתווה הגז, שהפך את ישראל לשחקנית משמעותית בזירה האנרגטית האזורית והבינלאומית. בפאנל שנערך במסגרת כנס האנרגיה של ביזפורטל, התארחו מנהל מינהל אוצרות הטבע במשרד האנרגיה חן בר יוסף ואמיר פורסטר, ומנכ"ל איגוד חברות הגז, לדבר על העשור שעבר, ועל זה שיבוא.

בר יוסף הזכיר את נקודת המוצא: "ב־2015 היינו מדינה עם אסדה אחת, צינור אחד ומאגר אחד. חשבנו שזה מספיק, אבל זה היה מסוכן מאוד. ללא המתווה לא היה לווייתן, לא כריש, ולא תחרות. היום אנחנו במקום אחר לחלוטין עם ביטחון אנרגטי גבוה, מחירים מהנמוכים ב־OECD, ויכולת לספק חשמל גם בעיצומה של מלחמה בלי הפסקות חשמל". לדבריו, הציבור נהנה מהפירות לא רק במחירי החשמל אלא גם בהכנסות המדינה ובשיפור היחסים עם שכנותיה.

פורסטר הרחיב: "בשלוש השנים האחרונות אני מסתובב בעולם, אין מדינה שהתקדמה בקצב כזה בפיתוח משק הגז כמו ישראל. למרות המחאות והעיכובים, זהו סיפור הצלחה בינלאומי". לדבריו, בעשור האחרון נכנסו לקופת המדינה כ־31 מיליארד שקלים, וכיום זורמים כחצי מיליארד שקל בחודש מהכנסות הגז. "מעבר לכך, הפחתנו פליטות מזהמים בצורה דרמטית: 90% פחות תחמוצות גופרית, 80% פחות תחמוצות חנקן ו־44% פחות פחמן דו חמצני".

יצוא מול צרכים מקומיים: "זה לא משחק סכום אפס"

בציבור עלתה לא אחת ביקורת על כך שישראל מייצאת גז במקום לשמור אותו לדורות. בר יוסף דחה את הטענה: "היכולת להפיק גז תלויה גם בביקוש. היצוא, בעיקר למצרים, מאפשר הרחבת כושר ההפקה, כך שגם בשעת חירום יש למדינה אלטרנטיבות. כשמאגר אחד נפגע, מאגרים אחרים שנבנו בזכות היצוא נכנסו לפעולה".

פורסטר הוסיף: "אין מדינה בעולם ששומרת גז טבעי לדורות כמו ישראל. בארה"ב, לדוגמה, היחס עומד על כ־15 שנה בלבד בזכות חיפושים מתמשכים. גם אצלנו, על פי ההסכמים הקיימים, יש מלאי שמספיק ליותר מ־30 שנה עוד לפני גילויים חדשים".