20:09 - בכניסה לאומן 17.

מריח כמו קופי איטלקי שדפק שוט הוגו בוס לגרון.

לבוש כמו הארט שדפק אותו בספסל האחורי של האלפא.

על העיניים, משקף דומיננטי אשר מצליח לטשטש את העובדה שאני לא גאון גדול.

על הראש, בלורית בליסינג - שים רק טיפה מינוקסי, שלם שערה אחת בחודש

למשך 36 חודשים ובסוף התקופה, תישאר עם הפוני ביד.

ובארנק, איך לא, כרטיס ביקור שכנראה יהפוך לפילטר על שולחן של מנהל לקוחות עם אגו מניאק.

20:21 - הברמנית מרגישה כמו באודישן לקורס דיילות, עסוקה בלעוף. בעיקר על עצמה.

מי יודע, אולי היא מחכה לאיזה ארט דיגיטל נאה, שירים אותה על דף נחיתה.

היא מוזגת לי ויסקי, אני מבקש סיגריה מגולגלת מקופי בי - טי - אל מלא רחמים, שלימדתי בבצפר.

"גלינג", זיפו של פלנר חד, נשלפת משומקום - ואני שולח עיגול עשן להתמנגל עם יתוש,

שעקץ מנהלת מדיה שיכורה.

20:56 - אחרי 3 כוס ויסקי בשלוק. בלי קרח. בלי אלוהים.

מתנדנד בין תקציבאית שהתקדמה לתקציבאית בכירה, מחבק סופרווייזר שהתקדם לסופר באבא.

מחפש את הבר שייתן לי שיבס ואת הבר סמכא שייתן לי פרילאנס. (מעדיף ג'יימסון אבל התלבש לי החרוז)

 פרצופים מוכרים. אנשים יפים. מפיקות עם גנים של אפטר אפקט. נהיה לי דביק.

הכרוז קורא לכולם להיכנס לטקס. אני נושם לרווחה. ומוריד שוט נוסף. וקבבון.  

21:04 - אולם מסריח מפרסום, פנים.

מרגיש כמו תלי דלת. מודעה לעמיתי חבר. פלאייר למקומון בפתח תקווה.

פתאום עולה לבמה מישהו סוחף שמריח טוב ואומר בפאתוס: "כמה נפלא שכולנו פה. והקקטוס חזר. והכבוד חוזר לענף. ובלה. ובלה"

ואנחנו מאמינים לכל מילה. כי אנחנו צרכנים שבויים. ובכלל, כיף לנו לשמוע כמה אנחנו מגניבים.

בא לי על ויסקי נוסף, אבל הברמנית אומרת שאסור לה לתת עד שיוצאים.

אני לועס קוביית קרח מהולה באבק כוכבים, שמצאתי על הבר. סאונד של אגו מרוסק.

21:35 - שותה כוס סודה ונשען על אדנית בלי קקטוס.

ברקע, מאחורי, רועדות להן הדלתות של היכל התהילה.  

בזה אחר זה יעלה ויבוא זה שעלה והביא אותה.

כנראה הפיצות עתירות הכולסטרול שנגרסו לתוך הלילה,

לא הצליחו לעצור את הדם שזרם לאנשי היצירה למוח.

בכול זאת, הוא הצליח לייצר דברים נאים למדי.

ואפילו כאלה, שהיית שמח להיות חתום עליהם:

סרט של דגנים, שלט של צבעים, וסרט פרובונו שנכנס ללב כמו שפיץ מהפלנינג.

22:24 – פותח את הפייס אחרי יום פרילאנס ומרוצה מעצמי:

אני כבר לא מאלה שאוכלים פיצות אל תוך הלילה. בחרתי לאכול סלט כמו קוקסינל וללכת בשש. שש ורבע גג, אם יש חתימות. לחזור לחיים - למשפחה, לאישה, לילדים, לטיול עם הכלבה, לארוחות, למקלחות, לשיעורים...

ברי סחרוף עולה לבמה. אני יורד עם הזבל.

כוסומו, איך פספסתי את הקקטוס?!

*כל האמור לעיל הנו פרי דמיונו של הכותב **אין באמור לעיל להעליב ואו לפגוע ואו להכפיש כל איש קריאייטיב או פרסום באשר הוא ***אני תמיד נשאר יותר אם צריך ****אני סגור לחודשיים הקרובים, אבל פנוי לפרילאנס מאוגוסט ט.ל.ח