כמה עולה לקנות עיתונאי?

עיתון "הארץ" הודיע על סיום דרכו של הפרשן המדיני חיים לוינסון, לאחר שנחשף כי קיבל תשלומים בהיקף של כ-200 אלף שקלים מחברת "פרספשן" שבבעלות היועץ האסטרטגי שרוליק איינהורן. העניין, שפרץ כמה שעות לאחר פוסט פרידה שפרסם לוינסון עצמו, מעלה הרבה שאלות עקרוניות על קשר בין עיתונאים לנטשאי הסיקור שלהם, וגם על ההתנהלות של לוינסון בכל השנים האלו ואפילו ביום פיטוריו - הוא רץ להודיע שהוא פורש, אבל הוא פוטר? גם ביום העזיבה הוא רצה להימנע מלספר על הפשלה הענקית? איך נאמין לו אם הוא משקר פעמיים - השקר השני: הניסיון להסתיר את השקר הראשון חמור בפני עצמו.  

בכל מקרה, בעוד "הארץ" מציג את ההחלטה כצעד להגנת אמון הקוראים, לוינסון טוען שפעל בשקיפות מול מערכתו והודה בהמשך בטעותו בחוסר גילוי נאות מלא. הסיפור, שמשתרע על פני חמש שנים הוא נורת אזהרה לתחום העיתונות - דנה וויס, קרן מרציאנו ועשרות עיתונאים בכירים משני הצדדים מקבלים כסף גדול על הנחיית כנסים, כתיבה ועוד. כסף קונה עיתונאים גם אם הם חושבים שלא. כשאתה מקבל מאות אלפי שקלים מגוף מסוים, אתה כבר לא יכול להיות אובייקטיבי לגביו. 

לוינסון יכול להגיד עוד שנים שהוא באמת חושב שאיינהורן ששילם לו הוא זכאי, ויכול להיות שהוא באמת מאמין בזה, אבל אין לו את הזכות לדבר על זה אם הוא מקבל אלפי שקלים מאיינהורן.  

חיים לוינסון, בן 41, הצטרף ל"הארץ" ב-2008, בתחילה ככתב שטחים ולאחר מכן ככתב פוליטי, בעל טור בגלריה ופרשן מדיני. לוינסון ידוע בביקורת על הממשלה הנוכחית, תמיכה בדמוקרטיה מערבית והגנה על ערכי שמאל-מרכז. בפוסט הפרידה שפרסם תיאר את 17 שנותיו בעיתון כ"עיטור הגבורה על החזה". עם זאת, הפוסט הזה, שכלל הודאה בשחיקה אישית, נכתב כמה שעות לפני החשיפה, והפך במהרה לבדיחה ולעג  - "פוטרת ואתה מוכר לנו שאתה גיבור"

• "הציגו אותי כסוטה מין": אבנר הופשטיין תובע מאות אלפי שקלים
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

שרוליק איינהורן הוא יועץ תקשורת ופוליטיקה ותיק, שמנהל קמפיינים בינלאומיים ומקומיים. חברת "פרספשן" שלו, המתמחה באסטרטגיות השפעה על דעת קהל, עומדת במרכז פרשת "קטאר-גייט", חקירה משטרתית שחשפה חשד לקבלת מימון מקטאר לניהול קמפיינים נגד ישראל. איינהורן נחקר בחשד להדלפת מסמכים רגישים. לוינסון, שמתח ביקורת חריפה על החקירה עצמה, הביע תמיכה פומבית באיינהורן, מבלי לחשוף את הקשר הכלכלי ביניהם.

התשלומים ללוינסון: מה היה ומתי? ואיך זה שללוינסון יש חברה?

לפי הכתוב ב"הארץ", התשלומים הועברו לחברה פרטית בבעלות לוינסון בין 2019 ל-2024. אגב זה בפני עצמו בעייתי - חברה בבעלות לוינסון? אתם יודעים מתי ולמי יש חברות? לכאלו שמכניסים הרבה ולאלו שעוסקים בכמה עבודות, כלומר משרתים כמה אדונים. איפה האמון של  לוינסון נמצא? - בעיתון הארץ או אצל הלקוחות הנוספים? לוינסון מדבר על זה שהוא רצה השלמת הכנסה וביקש מהעורך בהארץ שהסכים, אבל למי התאגדות תחת חברה היא לא לנזקקים.  

בתקופה שבה שימש ככתב פוליטי ופרשן הוא קיבל כ-200 אלף שקלים מאיינהורן,עבור "עבודות חיצוניות", בעיקר כתיבת מאמרים וטקסטים עבור קמפיינים אזוריים בבלקן, מחוץ לישראל - זאת לפחות הטענה. לא בטוח אם היא נכונה.מה מונע ממנו לכתוב עבור קמפיינים מקומיים? מה מונע ממנו לכתוב נאומים ככותב חיצוני לפוליטקאים מקומיים? לוינסון אומר  "כלל לא ידעתי שאיינהורן עובד עבור קטאר וכי העבודות לא קשורות לפרשת קטאר". רגע, ואם נניח שהיו מבקשים ממנו לכתוב משהו לקטאר, הוא לא היה מסכים? ב-20 אלף אולי לא, וב-100 אלף?

• חדשות 13 בשפל חדש: מקום אחרון ופחות מ-70 אלף צופים במהדורה המרכזית
• המהדורה המרכזית של ערוץ 13 הולכת ונחלשת
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• המהדורה המרכזית של ערוץ 13 הולכת ונחלשת

ביום שלישי נערכה לו נזיפה פנימית בעיתון. אתמול בשעות אחר הצהריים נחשפה הסיבה האמיתית: בירור אצל העורך הראשי אלוף בן, שהסתיים בפיטורים. בן כתב לצוות: "ההחלטה נובעת מבירור פנימי שנערך לאחר התעוררות שאלות בנוגע למאמרים שכתב ולמעורבותו מול גופים חיצוניים". העיתון טען כי עצם קבלת הכספים מגורם פוליטי-מסחרי פוגע באמון ובאתיקה, גם ללא השפעה ישירה על התוכן.

לוינסון הגיב ב-X. "טעיתי טעות כבדה עליה אני מבקש להתנצל", כתב. "טעיתי בכך שלמרות שהפסקתי את הקשר לא שילבתי גילוי נאות מלא. אמרתי את דעתי בעניין קטאר והחקירה". הוא טען כי המערכת הייתה מודעת לפעילותו החיצונית לאורך השנים, ונתנה אישור מפורש. "המערכת לא ראתה בכך בעיה עד לפרסום האחרון", כתב, ודחה כל קשר ל"קטארגייט". הוא הוסיף: "אני ממשיך הלאה. תמיד אמרתי שלא נצא לפנסיה מהפרינט".

במהלך פרשת קטאר, שפרצה ב-2024, לוינסון פרסם מאמרים וביקורות שתמכו באיינהורן, תוך התקפה על החקירה כ"רדיפה פוליטית". הוא לא חשף את הקשר הכלכלי, מה שיצר ניגוד עניינים: פרשן מדיני שמקבל כסף מלקוחו, תומך בו ציבורית מבלי להצהיר על כך.