מדינת ישראל חוזרת לגירעון. אנחנו כבר מוכנים לקחת את הסיכון ולהגיד שכנראה נגמרה התקופה של עודף בתקציב כאחוז מהתוצר (המצב ההפוך מגירעון). הכנסות המדינה ממסים כבר נמצאות בירידה משמעותית, בחודש מרץ ההכנסות ממסים הסתכמו ב-34.8 מיליארד שקל, ירידה של 6% (ואם לוקחים בחשבון את האינפלציה אז מדובר בירידה של 10% ריאלית) והחשש הסביר הוא שזה יימשך גם בחודשים הבאים. קצב הגידול בהוצאות הממשלה, 4.7%, נמוך מקצב הגידול בהוצאות של 5.5% על פי התכנון של התקציב ל-2023, ובעצם זה אומר שהסיבה העיקרית לחזרת הגירעון היא הירידה בהכנסות ממסים. אבל מה זה בכלל גירעון? גירעון זה מצב שבו הגבייה בפועל נמוכה מהתחזית שנבנתה באקסלים במשרד האוצר. זה לא נתון של הכנסות לעומת הוצאות. אלא לעומת ההכנסות שחזו אנשי האוצר. ניחוש מושכל, אולי, אבל עדיין ניחוש. אם באוצר ניחשו נמוך מדי והיו יותר הכנסות זה נקרא עודף. אם הם היו אופטימיים מדי לעומת המציאות זה נקרא גירעון.

במשרד האוצר מכירים כמובן את הנתונים ומן הסתם עוקבים אחריהם בדאגה מסוימת. אבל שם עדיין מנסים לשדר עסקים כרגיל כלפי חוץ. הם עדיין מאמינים-מקווים שההכנסות יהיו מספיק טובות כך שהם יצליחו לעמוד בתחזיות ולגבות מספיק מסים. הם מאמינים שיש עדיין 'כרית ביטחון' מספיק רחבה כדי שגם אחרי הירידה בהכנסות הממשלה תוכל לעמוד ביעד הגירעון. גם בבנק ישראל העריכו בזמן הגשת התקציב שזה מה שיהיה. אבל לא בטוח שזה ריאלי. למעשה, הרבה יותר סביר שהגירעון בשנה הקרובה יתקרב ואולי יעבור את ה-2.5% מאשר סביב ה-1%, כפי שהצהיר ראש הממשלה בנימין נתניהו. אם ההכנסות ממסים יירדו ב-6% שנתי, צפו לראות את המספר 2.5% (ואנחנו לא רוצים להגיד 3%). 

האמת היא שהסיבות לירידה בהכנסות פחות קשור לממשלה הנוכחית וגם לא לממשלה הקודמת (הירידה החלה כבר בממשלה הקודמת. ראו את הגרף בהמשך הכתבה) אלא למאקרו בארץ ובעולם: שוק הנדל"ן עוצר בחריקת בלמים וההכנסות משם בנפילה חופשית של 43% הן בירידה בהכנסות ממס שבח והן בהכנסות ממס רכישה. המדינה הכניסה 1.5 מיליארד שקל במקום 2.5 מיליארד. שוק ההייטק נעצר גם הוא וההכנסות משם בירידה משמעותית גם כן, ההכנסות מחברות צללו ב-10% (מעבר לכך שקרנות פנסיה אמריקאיות כבר לא צריכות לחפש השקעות עם סיכון מסוים מעבר לים, כשהן מקבלות ריבית של 4-5% בארה"ב - להרחבה). ישראל נהנתה מהגאות בהייטק וכעת היא תפסיד הכנסות כתוצאה מההאטה, וזה בלי קשר ועוד לפני שהזכרנו את המילים 'רפורמה משפטית', שגורמים בשוק כבר אומרים בפה מלא שגרמה לאי כניסת כסף לישראל (עזבו את הכסף שיוצא, זו כנראה הבעיה הקטנה). לא ננסה לתת כאן תשובה לשאלה כמה מתוך זה קורה בגלל הרפורמה וכמה בגלל ההאטה העולמית - אבל זה גם לא משנה, העובדה היא שההכנסות בירידה משמעותית.

ועדיין, התנהלות של הממשלה היא כאילו שהכל יימשך כרגיל. למרות ההאטה הצפויה בצמיחה, הממשלה מוכנה להיכנס להתחייבויות קואליציוניות במסגרת התקציב הדו-שנתי. תנועת המלקחיים הזו עלולה גם היא להביא לגידול בגירעון. אז נכון, למדינה יש עדיין כרית ביטחון, יש לה עדיין כסף. אפשר לסדר את המספרים, אבל אם ההאטה תימשך, וזה מה שצפוי, אז אולי היא תצטרך בהמשך השנה לגייס כסף - וזה מן הסתם יהיה בריביות גבוהות יותר (הרי הריבית בעולם עלתה) ואנחנו לא מזכירים את המילים מוד'יס, הפחתת תחזית דירוג, או את שתי סוכנויות הדירוג האחרות S&P ופיץ'.

• בהשקעה של 100 מיליון שקלים תכנית IsraLab יוצאת לדרך
• הכפלת הפטור ממס על יבוא אישי - שאלות ותשובות
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

מי 'אשם' בגירעון הצפוי?

בחודש מרץ הגירעון שנרשם הוא עדיין אפסי אבל זה כנראה יילך ויתרחב ככל שתתקדם השנה. צריך לומר - המצב ברוב השנים הוא גירעון ודווקא המצב בשנה האחרונה הוא החריג. לממשלה יש 'יעד גירעון' שהולך ויורד במטרה לצמצם אותו. החוב של ישראל כבר הגיע ליותר מטריליון שקל והמשמעות היא שישראל מחזירה בכל שנה 40 מיליארד שקל על החוב שלה. תקציב המדינה הוא כ-480-500 מיליארד שקל ובמילים אחרות: כ-8% מתקציב המדינה מתבזבז בכל שנה רק על להחזיר חובות - הרבה מאוד כסף.

והסיפור הזה לא 'בזכות' ולא 'בגלל' הממשלה הנוכחית, גם לא 'בזכות' או 'בגלל' הממשלה הקודמת - ברור שנשמע את הפוליטיקאים משני צדי המפה הפוליטית זורקים אחריות ומאשימים אחד על השני ככל שהשנה תתקדם והגירעון יגדל, אבל אתם כבר תדעו שזה לא נכון. תסתכלו על הגרף הבא ותראו את הגבייה החריגה בשנה וחצי האחרונות, הרבה מעל קו המגמה ארוך הטווח של ישראל (הוא אמנם לא מופיע בשרטוט של האוצר, אבל אם תמתחו קו משנת 2012 תראו שההכנסות ממסים אמורות להיות במקרה הטוב סביב 31 מיליארד שקל בחודש. קו המגמה התנתק כלפי מעלה בסוף שנת 2020. הסיבות ידועות: הרבה כסף שנכנס מהייטק, הרבה כסף שנכנס מהזינוק המטורף במחירי הנדל"ן - המדינה נהנתה מהכנסה מעל הציפיות של הכלכלנים במשרד האוצר, ומי לא אוהב להיות מופתע לטובה? 

• הממשלה מקדמת שינוי בחוק שיפתח את הטבת המכס גם ליבואנים מקבילים
• סבב מינויים בלאומי: איל אפרת מונה לראש החטיבה הבנקאית
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• התרגיל של פטריק דרהי - טייקון בישראל, פושט רגל בצרפת

הכנסות המדינה ממסים, מקור: אגף הכלכלנית הראשית באוצר

הבעיה היא שזה לא יימשך ואי אפשר לבנות תקציב קדימה על סמך הנחות שכנראה לא יתקיימו בעתיד. כתבנו מספר פעמים בשנה האחרונה שכאשר יש עודף תקציבי זה ממש לא אומר שצריך לבזבז אותו (הנה כאן). אם לכם בבית יש חוב של 100 אלף שקל שקשה לכם מאוד להחזיר ופתאום קיבלתם החודש בונוס בעבודה של 3,000 שקל אתם מן הסתם תרצו להחזיר את החוב (בטח אם קיבלתם העלאה ואתם יכולים להרשות לעצמכם להגדיל את החזר החוב). לא יהיה חכם שתגידו 'אה איזה כיף, קיבלנו החודש בונוס לבזבוזים ונזרוק אותם על-לא-משנה-מה ותחליטו באופן מודע לשכוח מזה שיש לכם חוב גדול. נכון שמדינה זה שונה, ועדיין, תחזרו לתשלום החובות השנתי של ישראל, 40 מיליארד שקל, ותחשבו אם לא הגיוני ומתבקש לצמצם אותו קצת.

במשרד האוצר יודעים את זה. הם היו רוצים להיות עוד יותר שמרניים ממה שהם היו בפועל, אבל הם פועלים תחת לחץ של הפוליטיקאים (וגם - משרדי הממשלה אוהבים לבזבז כסף ש'נשאר' בסוף השנה - הנה השנתיים האחרונות, כאן וכאן). ומה לעשות, פוליטיקאים רוצים להביא 'הישגים' לבוחרים בדמות תקציבים. מי ישלם? זה לא מעניין, זה הכסף של כולם, ולכן זה של אף אחד. זו כמובן לא המצאה ישראלית. הבעיה היא שאזרחי ישראל יהיו אלה שישלמו את המחיר בסופו של דבר. 40 מיליארד שקל בשנה כבר אמרנו?

ממשרד האוצר לא נמסרה עד כה תגובה.

לקריאה נוספת: