נוחי דנקנר נכנס להליכי חדלות פרעון. מה המשמעות המעשית?

תיק חדלות הפרעון של נוחי דנקנר הוא ככל הנראה השני בגובהו אי פעם בתולדות המדינה: כ-500 מיליון שקל. הגבוה ביותר היה של אליעזר פישמן המנוח, שעמד על 2 מיליארד שקל. מי שהיה בעל השליטה בקונצרן אי.די.בי ואחד מאנשי העסקים המובילים בישראל, מוצא את עצמו כעת תחת מגבלות דומות לאלו של כל חייב, על פי חוק חדלות פרעון.

נוחי דנקנר נכנס להליכי חדלות פרעון: "הרמתי ידיים"

שלוש הערות מקדימות. האחת: החוק קובע כבר בסעיף הראשון שלו, שמטרותיו הן "להביא ככל האפשר לשיקומו הכלכלי של החייב;להשיא את שיעור החוב שייפרע לנושים; לקדם את שילובו מחדש של חייב שהוא יחיד במרקם החיים הכלכליים". יש לזכור זאת כאשר בעתיד מן הסתם יעלו טענות על "מחיקת חובות במאות מיליונים"; המטרה היא לאפשר לדנקנר, כמו לכל חייב, להשתקם כלכלית - ויש לזכור שהוא כבר בן 71.

השנייה: הבנקים הנושים אינם טוענים ואינם רומזים ואינם חושבים שהחובות נוצרו במרמה או בחוסר תום לב. מקורם בערבויות אישית שהעמיד דנקנר להלוואות שקיבל לצורך שליטתו באי.די.בי. הבנקים - בוודאי הנושים המתוחכמים ביותר שיש - יודעים היטב שתמיד קיימת סכנה של חדלות פרעון. מובן שהם אינם רשאים לוותר על כספם - שהוא למעשה כספו של הציבור - אך לא צריך להתייחס אליהם כקורבנות.

השלישית: דנקנר היה ונותר ג'נטלמן נדיר במחוזותינו. כאשר הורשע בהרצת מניות אי.די.בי, בניסיון כושל לשמר את שליטתו, ונשלח לשלוש שנות מאסר - הוא לא בא בטרוניה לאיש, לא טען שרודפים אותו ולא האשים בתפירת תיק. הוא יכול היה להיכנס לפני עשור להליכי חדלות פרעון ולהיות כעת הרבה אחריהם, אך ניסה בכל כוחו - כפי שאומרים גם הבנקים - לפרוע את חובותיו; הוא נכשל. אפילו בדיון היום, הוא דיבר בצורה מכובדת ולא התחמק מן העיתונאים והצלמים.

המגבלות בתקופת הביניים

עם מתן צו פתיחת ההליכים, ממנה בית המשפט נאמן המתחיל "בבדיקה מקיפה בעניין מצבו הכלכלי של היחיד, ובכלל זה בעניין הכנסותיו, הוצאותיו, חובותיו, התחייבויותיו ונכסיו, לרבות נכסים שהיו ברשותו בעבר, בעניין תביעות והליכי גבייה שהוא מנהל או המתנהלים נגדו, ובעניין הנסיבות שהובילו למצבו הכלכלי", כלשון החוק. הוא יכול לדרוש מידע משורה ארוכה של גורמים (כולל הבנקים ורשות המיסים, באישורו של בית המשפט), וכמובן - לחקור את החייב עצמו.