עובדות וטענות: עתירות כנגד חוקתיותו של חוק יישום תכנית ההתנתקות התשס"ה-2005 (להלן: "החוק"). ניתן לחלק את העתירות לשלוש קבוצות עיקריות: הראשונה - מכוונת כנגד חוקתיות ההוראות בחוק ובצווים אשר הוצאו מכוחו בכל הנוגע לעצם הפינוי; השנייה - יוצאת כנגד חוקתיות ההוראות בחוק בכל הנוגע לפיצויים הניתנים למפונים; והשלישית - מבקשת לפרש את החוק כך שלא יחול על היישובים אלי-סיני וניסנית.

דיון משפטי:

כב' הנשיא א' ברק, כב' המשנה לנשיא מ' חשין, כב' השופטים ד' ביניש, א' ריבלין, א' פרוקצ'יה, א' גרוניס, מ' נאור, ע' ארבל, א' חיות, י' עדיאל:

העתירות כנגד עצם הפינוי: בחינת חוקתיות חוק נעשית בשלושה שלבים: האחד - האם החוק פוגע בזכות אדם המוגנת בחוק יסוד; השני - האם הפגיעה באותה זכות הינה כדין, דהיינו, האם החוק הנבדק מקיים את דרישותיה של פסקת ההגבלה המוגדרת בחוקי היסוד; והשלישי - בחינת הסעד או התרופה החוקתית בגין פגיעה שאינה כדין. לעניין השלב הראשון - למרות שמבחינה משפטית הישובים המפונים אינם חלק ממדינת ישראל, הרי החוק אכן פוגע בזכויות האדם הנגזרות מחוקי היסוד, כגון: חופש העיסוק של הישראלים אשר עסקו בעיסוק, מקצוע או משלח יד בשטח המפונה ועתה הדבר נשלל מהם. גם העובדה כי יישום ההתנתקות תביא לניתוק המפונים מביתם, מסביבתם, מבית הכנסת ומבית הקברות בו קבורים מתיהם, תורמת למסקנה כי קיימת פגיעה בזכויות היסוד של המפונים. לעניין השלב השני - יש לבחון האם מתקיימים התנאים הקבועים בפסקת ההגבלה: (I) על הפגיעה להיות באמצעות חוק; (II) ההולם את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית; (III) שנועד לתכלית ראויה; (IV) פגיעתו הינה במידה שאינה עולה על הנדרש. מהמקרה דנן עולה, כי (I) הפגיעה בזכויות המפונים נעשית, כאמור, בחוק יישום ההתנתקות עצמו; (II) נטען על ידי העותרים כי התכנית אינה הולמת את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית, מפני שהוחלט עליה בלא לאפשר לעם לומר את דברו במשאל עם או בבחירות ובניגוד למצע מפלגתו של ראש הממשלה. אין לקבל טענה זו. ענייננו בחוק של הכנסת שהתקבל ע"י חברי כנסת מסיעות שונות המייצגות מפלגות שונות – ובכך למעשה מייצגות ציבורים שונים ואינטרסים אחרים לפיכך ההחלטה נעשתה בדרך דמוקרטית. (III) העותרים טוענים כי החוק אינו "לתכלית ראויה" משום שתכנית ההתנתקות נעשית באורח חד צדדי בלא ערובות ממשיות להתקדמות מדינית. גם טענה זו אין לקבל. אין בית המשפט רשאי להכריע בשאלת השלכותיה של תוכנית ההתנתקות. השאלה היא, אם התכליות של החוק נועדו להגשים צורך חברתי חיוני מספיק דיו, כדי להצדיק פגיעה קשה בזכויות אדם של הישראלים המפונים. התשובה לשאלה זו היא בחיוב שכן התכליות המדיניות, הלאומיות והביטחוניות עליהן מבוססת תוכנית ההתנתקות הן כבדות משקל. הן נועדו להגשים מה שנראה לכנסת ולממשלה כצורך חברתי חיוני ומהותי שיש בו, אם אמנם יתממש, כדי להצדיק פגיעה בזכויות אדם. (IV) לשיטת העותרים, מכיון שהיה ניתן לדחות את המועד לתוכנית ההתנתקות ועל ידי כך להקטין את פגיעתה, היא אינה מהווה את הפגיעה הפחותה ביותר האפשרית ולכן אינה מידתית. גם טענות אלו אין לקבל. השאלה הנבחנת אינה אם היינו בוחרים במכשיר הפינוי. השאלה הינה אם הבחירה של הממשלה והכנסת היא רציונאלית. התשובה היא בחיוב. בהתחשב, מחד גיסא, בסיכויי התממשותן של מטרות ההתנתקות, ומאידך גיסא, בכך שהשטח המפונה הוא שטח שנתון לתפיסה לוחמתית, וכן, בכך שהישראלי המפונה מקבל פיצוי כספי שנועד לאפשר לו לבנות מערכת חיים חדשה - ניתן לקבוע שהפגיעה היא במידה הנדרשת. לעניין השלב השלישי - בחינת הסעד: מכיוון שלמרות שהוראות החוק ביחס לפינוי עצמו פוגעות בזכותם של המפונים לכבוד ולקניין הם מקיימים את פסקת ההגבלה אין צורך לבחון את הסעד החוקתי הראוי בגין הפגיעה.

לאור כל האמור יש לדחות את העתירות ביחס להוראות החוק העוסקות בפינוי עצמו.

העתירות כנגד הפיצויים: כללי: החוק קובע הסדר של ייחוד עילה, לפיו נתונה למפונים הבחירה האם לתבוע פיצויים על פי ההסדר הקבוע בחוק, או, לחילופין, לתבוע בבית משפט על פי הדין הכללי, תוך ויתור על הזכויות המוקנות על פי החוק. הסדרים אלו אינם חוקתיים. הם אינם מקיימים את דרישת המידתיות של פסקת ההגבלה שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. החוק צריך לאפשר למפונים מחד, להיעזר במנגנון הפיצוי המהיר הקבוע בחוק על מנת לממן הוצאות מיידיות ושוטפות הכרוכות בהתבססות מחדש ומאידך, נדרש שתשמר להם היכולת לפנות לסעד מכוח הדין הכללי כדי ליישם את האיזון עליו מיושם מודל הפיצוי בחוק. פיצוי בשל בית מגורים: ישנן שלוש סוגיות לגביהן הוראות החוק ביחס לפיצוי בגין בית המגורים פוגעות באופן לא מידתי בזכויות יסוד: הראשונה - שלילת זכות החזרה ממסלול השומה הפרטני: החוק מאפשר למפונים לבחור בין שני מסלולים לקבלת פיצוי בגין בית מגוריהם: האחד פיצוי סטנדרטי שיקבע תוך שימוש בקריטריונים אחידים לקביעת שווי הבית המצויים בחוק; השני מסלול שומה פרטני במסגרתו תערך שומה פרטנית באשר לגובה הפיצוי. דא עקא, החוק קובע עוד שלאחר שמפונה בחר במסלול הפרטני שוב אין הוא יכול לחזור בו. לא ניתן לקבל זאת. שלילת זכות החזרה מבחירה במסלול זה יוצרת הרתעת יתר, השוללת מן המפונים את האפשרות לפנות למסלול זה, מחשש שהשומה שתקבע להם תהיה בסופו של דבר נמוכה מהפיצוי שהיו מקבלים במסלול הסטנדרטי; השנייה - גיל הסף שנקבע למענק אישי: המענק האישי נועד ליתן למפונים פיצוי על הסבל ועוגמת הנפש שיגרמו כתוצאה מהפינוי הכפוי והוא אינו ניתן לפנים משורת הדין. לא ברור מדוע החוק קובע גיל סף לקביעת זכאות למענק אישי. יש לשנות את החוק כך שגם קטינים יהיו זכאים לפיצוי מאותם טעמים שלהם זכאים, על פי החוק, בגירים שמלאו להם 21 שנים. השלישית – מחסום "היום הקובע" לצבירת ותק לצורך קביעת סכום ה"מענק האישי" המגיע לזכאים: הוראות החוק אינן מביאות בחשבון את הוותק שנצבר מ"היום הקובע" (שנקבע ליום 6.6.2004, מועד החלטת הממשלה בעניין תוכנית התנתקות), ועד ליום הפינוי. אולם, גם לאחר היום הקובע ממשיכים המתיישבים לגור כדין בשטח המפונה, כך שלא ברור מדוע שולל החוק מהמפונים פיצוי בגין תקופה זו. פיצוי בשל עסקים: אף שבפרט זה או אחר תתכן הערכת חסר (כמו גם הערכת יתר) של שווים של עסקים, החוק קבע מנגנון לפיצוי המעניק, ככלל, פיצויים הוגנים וראויים. המחוקק קבע גם מנגנון ראוי ל"מקרים יוצאי דופן" בהם וועדה מיוחדת רשאית להגדיל את הפיצוי. הפיצוי לחקלאים: אין יסוד להתערבות בית המשפט בעתירות בגין גובה הפיצוי בגין שטחים חקלאים. עם זאת, שמורה לחקלאים האפשרות לעתור בעניין דרישתם להקצאת חלקות חלופיות במידת הצורך, כשהדברים יגיעו לכלל גיבוש לאחר גיבוש הסכמי העתקה.

לאור האמור, יש לקבל חלקית את העתירות כנגד הוראות החוק העוסקות בפיצוי.

עתירות אלי סיני וניסנית: טענתם העיקרית של העותרים בעניין זה היא, כי היות והישובים אלי סיני וניסנית, הממוקמים בקצה הצפוני של חבל עזה, נושקים ל"קו הירוק" כאשר גדר בטחון מפרידה בינם לבין הישובים הפלשתינים באזור - הרי שהם חלק ממדינת ישראל ובשל כך החוק לא חל עליהם. כמו כן נטען, כי צווי הפינוי אינם מונים את שמות הישובים שיפונו מחבל עזה ולכן הם לא חלים עליהם. טענות אלו יש לדחות. היישובים הללו הוקמו בשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים והם חלק מהאזור הנתון לפיקוד מפקד כוחות צה"ל. כמו כן, החוק מפרט את השטח של יישובים אלו כשטח מפונה. הבחירה ביישובים המיועדים לפינוי מתוך המתחם הקבוע בחוק נתונה לממשלה ושיקול דעתה בעניין זה רחב.

סוף דבר: לא תבונת ההתנתקות עמדה במרכז בחינתנו אלא חוקתיותה. בחינה זו הובילה למסקנה כי פינוי ישראלים על פי החוק אינו נוגד את חוקי היסוד. עם זאת יש לבטל מספר הוראות בחוק המתייחסות לפיצוי.

כב' הש' א' א' לוי (מיעוט):

עניינים במדיניות הנטועים בהשקפת עולם זו או אחרת, מן הראוי כי יתלבנו בשדות חברתיים באמצעות השיח הציבורי, העיון האקדמי, ביקורת עיתונאית ופיקוח פרלמנטרי ולא בשדה המשפטי. יחד עם זאת, משפט הציבור אינו תחליף למשפט ציבורי. לעיתים, אין די במנגנוני הפיקוח החלופיים, ולפיכך אין בית המשפט רשאי למשוך ידיו מן ההכרעה. במקרה הנדון, החוק העומד לדיון והחלטת הממשלה עליה הוא נסמך, שלובים שילוב נדיר שכמעט אין לו אח ורע של פגיעה אנושה בזכויות הקניין, חופש העיסוק ופגיעה בכבוד האדם וחירותו. פגיעתם של החלטות הממשלה והחוק אינה מצטמצמת לפגיעה בזכויות יסוד של הפרט, כי אם היא אף נוגעת בעצב רגיש פי כמה - זכותו של העם היהודי להתיישב בארץ ישראל, דבר הנוגד את עקרונות מגילת העצמאות, שנקלטו בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. יתרה מכך, ראש הממשלה וחברי מפלגתו פנו עורף למצע שאותו הציגו לפני ציבור בוחריהם ולמעשה, אימצו את מצעה של מפלגה שהציגה עמדה הפוכה. עקב כך, נכלאו העותרים למצב שהם בהצבעתם, נתנו יד לפינויים מבתיהם והרס יישוביהם - תוצאה זו אינה סבירה וכרוך בה עיוות רצון הבוחר. על בית המשפט לעשות מעשה ולמנוע אותה. יודגש כי בניגוד לדעת חברי אינני סבור כי החוק עומד בתנאי פסקת ההגבלה. זאת שכן חסר הוא תכלית ראויה. המשיבים לא טרחו לצרף לתגובתם חוות דעת של מומחים אשר עשויה להבהיר אם המטרות המוצהרות הן בנות השגה באמצעות תכנית ההתנתקות. לעומתם העותרים הציגו חוות דעת התומכת בעמדתם. לפיכך, אותה תכלית העומדת בבסיס הפגיעה בזכויות היסוד של העותרים, לא זו בלבד שלא התבררה דיה, אלא שמהנתונים שהוצגו ע"י העותרים, ברור כי ביישום התכנית כרוכות סכנות מרחיקות לכת אשר הופכות את התכלית ללא ראויה.

אשר על כן, החלטת הממשלה והחוק, לידתם בחטא המלווה בפגיעה בערכיה של מדינת ישראל ועיוות רצון הבוחר. ביצוע ההחלטה כרוך בפגיעה בזכויות יסוד שאינה לתכלית ראויה. לכן, תרופתם היא אחת - דינם להתבטל ולעבור מן העולם.