פטור לרפרצלציה – "נח בשבע שגיאות"

מאת: דר' אברהם אלתר, עו"ד

המאמר עוםק בחבות מס שבח ומע"מ ומנתח את הבעייתיות, לפיה אין הוראות חוק מע"מ ומיסוי מקרקעין מתאימות לפרקטיקה הקיימת בועדות התכנון והתחום נשאר פרוץ ופתוח לתופעות בלתי רצויות.
עו"ד לילך דניאל |

נושא חבות מס שבח ומע"מ ברפרצלציה הינה אחד הנושאים המורכבים ביותר, שגם מומחי מס ותיקים נרתעים מלעסוק בו.

גם רשויות המס אף פעם לא מיצו את החוק עם פעילות רפרצלציה. נוצר מצב בו אין הוראות חוק מע"מ ומיסוי מקרקעין מתאימות לפרקטיקה הקיימת בועדות התכנון והתחום נשאר פרוץ ופתוח לתופעות בלתי רצויות. גם החוק נותר מיותם ואין איש דואג להתאימו למציאות התכנונית, כל זאת משום שאין בפועל אכיפה או דיווח לרשויות מס שבח ומע"מ על פעולות רפרצלציה.

סעיף 65 לחוק מיסוי מקרקעין קבע בעבר פטור ממס שבח ברפרצלציה. סעיף 67 בעבר קבע פטור בחלוקת מקרקעין משותפים בין בעליהם המשותפים. לכאורה היתה קיימת חובת דיווח על רפרצלציה שאם לא כן למה נוצר הפטור, בפועל לבד מחריגים לא דווח על רפרצלציה כלל. בתיקון 49 ותיקון 55 תוקנו סעיפים 65 ו-67 לחוק מיסוי מקרקעין, מתוך כוונה טובה לפישוט, אך בפועל קבעו שעטנז מיסויי לא ברור ולא נהיר, שייתכן ומוטב לו למחוקק להחזיר הנוסח הישן והטוב. יותר מכך, הפער הפרקטי הגדול בין הניסוח החקיקתי למציאות בשטח גדל עוד יותר!

סעיף 65 פטר בעבר רפרצלציה ("צו רשות מוסמכת"), אך כיום הוא פוטר רק רפרצלציה ש"סעיף 67 אינן חלות לגביה"; סעיף 67 חל כיום על "איחוד" מקרקעין שהינו תמיד חלק מהפיצול. קרי, כיום רפרצלציה מפוצלת בין סעיפי חוק! מדוע?

סעיף 67 לחוק שעבר עסק אך ורק לפטור בחלוקת מקרקעין בין בעליהם המשותפים כולל מאז תיקון 49 כאמור, גם פטור ל"איחוד מקרקעין של חלקות גובלות או רצופות לשם תכנונן מחדש", לרבות לפי תב"ע, ולפי עסקת קומבינציה חדשה (סעיף 19(4) לחוק). יוצא, איפוא, כי רפרצלציה מתחלקת כיום בין סעיפים 65 ו-67 כאמור. סעיף 65 חל על "איחוד מקרקעין" בין בעלים של חלקות לא רצופות, או פיצול שלא בהסכמה (צו-רשות) בין בעלים של חלקות רצופות.

סעיף 67 לחוק, שהיה במקור מבוסס על הסכם וולונטרי בין בעליהם של חלקה אחת ובעלים במושע, מורכב כיום בנוסף לאמור גם על איחוד שלא בהסכמה, אלא מכח צו של רשות מוסמכת, שהינו ד"כ איחוד מכח צו תב"ע של ועדות תכנון ובניה. כן הוא חל על איחוד מכח הסכם קומבינציה.

תוצאת הסעיפים הללו מוזרה ביותר. סעיף 65 שחל על הפיצול של חלקות בין בעלים שאינם בעלים במשותף, איננו חל על האיחוד של אותן חלקות עליהן חל סעיף 67 לפי ההגדרה החדשה. אמנם פרקטית רשויות מס שבח יתעלמו מהפיצול הנ"ל. יותר מכך, בפועל הנוהל דורש דיווח במש"ח על פיצול בעלות של בעלים רבים במושע של חלקה אחת, והרישום יכול שיעשה מכח הסכמתם לפיצול או מכח תוכנית שיגישו לועדה מקומית. במקרה של הסכמה נהגו הרשויות לדווח למס שבח ולבקש אישור לרישום בטאבו מרשויות המס. במקרה של צו ועדה מקומית לרישום הפרדת בעלויות בחלקה אחת ע"י רישום מספר חלקות וייחודן כל אחת לבעלות נפרדת מלאה של אחד הבעלים, לא נהגו רשויות מס שבח לבדוק העסקאות, ורושם המקרקעין הסתפק בצו הועדה לשם רישומם של המקרקעין. לעיתים נהגו רשויות מס שבח לבקר את לוח הזכויות בתוכניות רפרצלציה ולבדוק אם אכן היו בהן תמורות נסתרות ולא רק פיצול יחסי של בעלויות לפי התוכנית בתב"ע. כיום גם נוהג זה נזנח ובפועל רשויות מס שבח אינן דורשות הגשת מש"ח (דיווח) על טבלאות איזון ברפרצלציה, אלא רק על תוכניות המוגשות בהסכמה לרפרצלציה ולא תוכניות שאינן מוגשות בהסכמה אלא לשם קבלת התב"ע ללא הסכמה, מכח צו רשות הועדה לתכנון ובניה הרלבנטית.

גם סעיפים 65 ו-67, שהתבססו בעבר על אבחנה זו טושטשו כיום. בעבר סעיף 65 חל על צווים שלא ניתנו בהסכמה ולפיכך בפועל לא היו דרישות דיווח למס שבח בגין טבלאות איזון של בעלויות נדל"ן שנרשמו ישירות ברשם המקרקעין ללא אישורי מס שבח, או תוך כדי בדיקה מדגמית שטחית בלבד. בעבר סעיף 67 חל רק על פיצול מוסכם של בעלות רבים ביחידה אחת למספר מגרשי משנה (או יחידות נפרדות בבית משותף) ודרש דיווח במש"ח. צו רישום בית משותף עבר ביקורת טכנית בעיקרו, שכן רובו התבסס על הסכמי רישום צו בתים משותפים מכח הסכם רכישת הבית ולכן כבר נבדק בעבר. כיום חל סעיף 67 לא רק על פיצול מגרש אחד בהסכם לכמה מגרשים, או על רישום בית משותף מכח הסכם, אלא גם על איחוד מכח תב"ע (אבל לא על הפיצול). דבר זה מוזר, שכן סעיף 67 המסורתי, שהתבסס על פעולות וולונטריות, חל כיום גם על פעולות לא רצוניות שחסו בעבר תחת חסותו של סעיף 65 לחוק.

האם עו"ד העוסקים בתכנון ובניה יצטרכו מעתה להגיש דיווחם על טבלאות איזון מכח צו רשות לתכנון ובניה?

האם ועדות תכנון ובניה חייבות כיום בדיווח למס שבח?

לכאורה התשובה חיובית, שכן סעיפים 65 ו-67 לחוק אחרי תיקונם פוטרים ממס שינוי בעלויות מכח הסכם או צו רפרצלציה, אינן מקנות פטור מדיווח. להיפך. הפטור הקבוע בהן מקרין על כך כי ביסודו עסקה חייבת דיווח הפטורה ממס.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
ביטוח לאומי
צילום: Shutterstock

ביטוח לאומי מקדים את תשלום הקצבאות - הזכאים יקבלו כבר ביום ראשון

אילו קצבאות יכללו בהקדמה ומה יקרה בחודש הבא?

רן קידר |
נושאים בכתבה ביטוח לאומי

לקראת ראש השנה, שיחול ביום שני הקרוב (22 בספטמבר), המוסד לביטוח לאומי נערך להקדים את העברת הקצבאות ארוכות המועד ולשלם אותן כבר ביום ראשון (21 בספטמבר). מדובר במהלך שצפוי להקל על מאות אלפי משפחות, קשישים ואנשים עם מוגבלות, שנדרשים להיערך להוצאות החג.

בדרך כלל מועברות הקצבאות ארוכות המועד ב-28 בכל חודש, אולם הפעם הוחלט על הקדמה של שבוע, כדי לאפשר לזכאים נזילות מוקדמת ונוחות כלכלית בתקופה שבה ההוצאות גדלות באופן טבעי - קניות לחג, ארוחות משפחתיות והוצאות שוטפות.

אילו קצבאות ייכללו בהקדמה?

על פי הודעת הביטוח הלאומי, התשלום המוקדם יכלול קצבאות נכות כללית, קצבאות ילדים נכים, שירותים מיוחדים לנכים קשים, קצבאות ניידות, קצבאות לנפגעי עבודה, גמלאות שיקום, גמלת סיעוד, קצבאות מזונות, קצבאות אזרח ותיק (זקנה), קצבאות שארים וכן קצבאות לאסירי ציון. כולן יופקדו בחשבונות הבנק של הזכאים כבר ביום ראשון.

גם קצבת הילדים הרגילה (עבור ילדים שאינם נכים) הוקדמה החודש ושולמה כבר ב-17 בספטמבר, שלושה ימים לפני המועד הקבוע, ה-20 בחודש. תשלומי אבטלה והבטחת הכנסה שולמו כרגיל ב-12 בספטמבר, אך באוקטובר הם יוקדמו ל-9 בחודש.

בכל שנה נושא הקדמת הקצבאות עולה מחדש סביב חגי תשרי, שהם החגים הארוכים והעמוסים ביותר מבחינה כלכלית. הוצאות על מזון, מתנות, טיולים משפחתיים ולעיתים גם חובות שנצברו במהלך השנה, הופכים את התקופה הזו לרגישה במיוחד עבור משקי בית מעוטי יכולת.

עמית גל הממונה על שוק ההון; קרדיט: מורג ביטןעמית גל הממונה על שוק ההון; קרדיט: מורג ביטן

הרפורמה בביטוח הבריאות מציגה: עלייה בפרמיות וחוסר בהירות לציבור

דוח הממונה על רשות שוק ההון, ביטוח וחסכון חושף כי הציבור משלם יותר ובמהלך 2024 דמי הביטוח ברוטו עלו מהשנה הקודמת בכ-9% ל-17.9 מיליארד שקל וכי ההוצאות עולות בעקביות בעשור האחרון, כשב-2014 הסכום היה פחות מחצי, ועמד על כ-8.2 מיליארד שקלים בלבד; עמלות סוכני הביטוח עלו ב-8%

רן קידר |
נושאים בכתבה ביטוח בריאות

אחת הרפורמות המרכזיות שנכנסו במהלך 2024, במסגרת חוק התוכנית הכלכלית 2023-2024 נגעה לשינוי מבני בביטוחי הבריאות. הכוונה המקורית הייתה להפחית את עלויות הביטוח לציבור לצמצם כפילויות כיסוי בין הביטוחים הפרטיים לתוכניות השב"ן של קופות החולים. בפועל, התוצאה הייתה הפוכה: במקום ירידה ניכרת בהוצאות משקי הבית, חלק מהציבור נתקל בעלייה בעלויות ובחוסר בהירות לגבי היקף הכיסוי. לצד זאת, ההכנסות בענף המשיכו לגדול ופרמיות הבריאות מהוות כיום 1% מהתמ"ג והפך לגורם מרכזי במערכת הכלכלית והחברתית בישראל.

מבחינת הנתונים עצמם, ב-2024 הסתכמו דמי הביטוח הברוטו ב-17.9 מיליארד שקל, עלייה של כ-9% לעומת השנה הקודמת. עיקר הפעילות מתרכז בביטוחי פרט (57%) לעומת ביטוחים קבוצתיים (43%). בתוך כך, תחום הוצאות רפואיות הגיע להיקף של 6.5 מיליארד שקל, עלייה של 131% לעומת 2014, והביטוח הסיעודי נותר תחום מרכזי עם היקף של 6.6 מיליארד שקל, רובו (69%) בפוליסות קבוצתיות.


הציבור משלם יותר 

אז שוב, למרות שציפיית הרגולוטור היא למהלך שייצר שקיפות והוגנות עבור המבוטחים מחד, וירידה בהוצאות משקי הבית מאידך, הנתונים מראים בבירור, שלפחות ברמת ההקלה על משקי הבית, ההיפך הוא שקרה והציבור משלם יותר

מבוטחים רבים דיווחו על עלייה בפרמיות, על בלבול בנוגע להיקף הכיסוי ועל פערים בין מה שחשבו שמכוסה לבין המציאות. חלק מהפוליסות הוזלו במישור אחד אך התייקרו באחר, וכך נוצר מצב שבו במקום חסכון נטו, ההוצאה הכוללת של משקי הבית לא ירדה ואף עלתה. במשך שנים רבים שילמנו על פוליסות "שקל ראשון", שבפועל העניקו שירותים שכבר היו כלולים בתוכניות השב"ן של קופות החולים. הכוונה הייתה להעביר את הציבור לפוליסות מסוג "משלים שב"ן", שייכנסו לפעולה רק כאשר שירות אינו מכוסה על ידי הקופה. כפי שנכתב בהודעת משרד האוצר בעת החלת השינוי: "המהלך נועד ליצור שקיפות, להוזיל את העלויות ולמנוע מצב שבו הצרכן משלם פעמיים על אותו שירות רפואי".

ועם זאת, נתוני הפיקוח על הביטוח מראים כי אף על פי שהענף רשם גידול חד בהכנסות, החברות הציגו הפסד חיתומי של כ-132 מיליון שקל ב-2024, שאמנם נבלם מעט יחסית לשנים קודמות, אך עדיין היה שלילי. הרווחיות של חברות הביטוח נבעה מתשואות ההשקעה בשוק ההון והסתכמה בכ-1.26 מיליארד שקל. זאת אומרת, הכסף שהשארתם בידי חברות הביטוח עשה רווחים בשוק ההון, אבל לא ניתן לומר שהיעילות השתפרה או ירד המחיר לצרכן. הציבור שילם יותר, החברות לא הצליחו לייצר רווחיות מפעילות הליבה, והיעדים המקוריים של הרפורמה לא התממשו.